הפשיטה של דוליטל

הפשיטה של דוליטל

B-25 ממריא מנושאת המטוסים הורנט בדרכו ליפן
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
סוג העימות	תקיפה אווירית
תאריכים	18 באפריל 1942 – 18 באפריל 1942
קרב לפני	הפשיטה על איי מרשל וגילברט
קרב אחרי	קרב ים האלמוגים
מקום	טוקיו, האימפריה היפנית
קואורדינטות	35°N 154°E
תוצאה	ניצחון מורלי לארצות הברית תיקו טקטי ואסטרטגי
הצדדים הלוחמים מדינות הציר: בעלות הברית: מפקדים הנסיך היגשיקוני ג'יימס דוליטל כוחות לא ידוע 16 מטוסי B-25 80 טייסים 2 נושאות מטוסים 4 סיירות 8 משחתות אבדות כ־50 הרוגים כ־400 פצועים שלושה הרוגים שמונה שבויים בידי היפנים (4 חולצו, 3 הוצאו להורג, 1 מת מתנאי בריאות יירודים) שבוי אחד בידי ברית המועצות 16 מטוסי B-25 אבדו (15 נהרסו, 1 נלכד בידי ברית המועצות)

הפשיטה של דוליטל (באנגלית: Doolittle Raid) הייתה ההפצצה הראשונה של ארצות הברית בשטחה היבשתי של יפן במהלך מלחמת העולם השנייה. הפשיטה נערכה ב־18 באפריל 1942 באמצעות מפציצים יבשתיים שהמריאו מנושאות מטוסים. 16 מפציצים ובהם 80 מתנדבים השתתפו בפעולה. רובם הגיעו לסין לאחר התקיפה, אך אחד המטוסים התרסק ושניים מאנשיו נהרגו. שמונה מאנשי הצוות נפלו בשבי היפני ועונו שם. שלושה הוצאו להורג בירייה, אחד מת בשבי והיתר שרדו.

הפשיטה גובשה ויושמה בפיקודו של סגן־אלוף ג'ימי דוליטל, טייס אזרחי מפורסם שעל שמו נקרא המבצע. ההיתכנות שלו התאפשרה לאחר שסרן פרנסיס לואו (Francis S. Low) הבחין כי מפציצים דו־מנועיים מסוגלים להמריא מנושאת מטוסים. ניסויי טיסה אישרו כי מטוסי B-25 מיטשל מסוגלים להמריא עם כטון פצצות, להטילן ביפן ולחזור לנחיתה בסין.

מהלך הפשיטה

על נושאת המטוסים הורנט הוטענו שישה עשר מפציצי B-25 חמושים בטון פצצות ומכלי דלק נוספים ובהם 420 גלון (1,600 ליטר) ו־50 גלון ב־10 מכלים ניידים. כל ציוד שניתן היה לוותר עליו, כגון ציוד קשר ומקלעים, הורד מהמטוסים. במקום צריח המקלע התחתון שהוסר, הוכנס מכל דלק מגומי בנפח 200 גלון (750 ליטר). מערכת איכון יעד ההפצצה הוחלפה אף היא במערכת פשוטה ביותר. במקום המקלע האחורי הותקנו שני מקלות מטאטא צבועים בשחור שנראו כמו מקלעים. ההורנט הפליגה ליעדה ב־2 באפריל, וחברה לנושאת המטוסים אנטרפרייז בלב האוקיינוס השקט. שתי נושאות המטוסים המשיכו יחד ליעדן בליווי של ארבעה עשר כלי שיט נוספים, 8 משחתות, 4 סיירות ו־2 מכליות.

ב־18 באפריל הבחין כוח המשימה בסירת סיור יפנית, אף על פי שהסירה טובעה באש תותחים, הוחלט לשגר את המטוסים ללא דיחוי מחשש שסירת הסיור שלחה אזהרה ברדיו. עקב כך שוגרו המפציצים בזמן שכוח המשימה היה עדיין במרחק של 1,100 ק"מ (600 מיל ימי) מיפן, במקום במרחק הרצוי של 550–750 ק"מ. כל המפציצים הגיעו לאיי יפן, הטילו את הפצצות על מאגרי נפט, אזורי תעשייה ומתקנים צבאיים בטוקיו, יוקוהמה ונגויה, והמשיכו משם לעבר ים סין המזרחי.

כוח הפשיטה נתקל במספר בעיות: הלילה התקרב, הדלק החל לאזול, ומזג האוויר הורע במהירות. הצוותים הבינו שאין ביכולתם להגיע לשדות תעופה סיניים, ועמדה בפניהם הברירה לצנוח מהמטוס או לנחות נחיתת אונס. מטוס אחד, שהיה קצר במיוחד בדלק, נחת בוולדיווסטוק, והסובייטים שמו את צוותו בהסגר – בשל הסכם הנייטרליות הסובייטי-יפני הם היו חייבים לשבות את אנשי הצוות ולהחרים את מטוסם, אם כי כשנה לאחר מכן הם שוחררו מברית המועצות באמתלת בריחה.

השפעות הפשיטה

בהשוואה להתקפות של מפציצי B-29 על יפן שנתיים מאוחר יותר, הפשיטה הייתה הישג סמלי. עם זאת, כשהידיעות על הפשיטה נפוצו ברבים הן גרמו לעליית המורל האמריקאי. היו לה גם השלכות אסטרטגיות. היפנים שתכננו לפלוש לאוסטרליה, החליטו לשנות אסטרטגיה ולהרחיב את טבעת השליטה סביב יפן באוקיינוס השקט. הפשיטה שימשה אמתלה לאיסורוקו יממוטו ועזרה לו לשכנע את קברניטי המדיניות במשרד הצי הקיסרי היפני בדבר נחיצות כיבוש אטול מידווי שממנו המריאו, כביכול, המפציצים. יממוטו הצליח במאמצי השכנוע שלו והצי היפני יצא לכבוש את האטול וספג תבוסה קשה מידי הצי האמריקני בקרב מידוויי.

אחרי הפשיטה

לאחר הפשיטה הוכרזו הצוותים של שני מטוסים כנעדרים. ב־15 באוגוסט נודע מהשגרירות השווייצרית בשאנגחאי ששמונה טייסים אמריקאים נשבו על ידי היפנים והוחזקו בבניין מטה המשטרה שם. ב־19 באוקטובר שידרו היפנים שהם שפטו את שני הצוותים ודנו אותם למוות, אך עונשם של חלק מהם הומתק למאסר עולם ו־3 מהם הוצאו להורג.

מספר ימים לאחר הפשיטה נערכו הבחירות הכלליות ביפן. בבחירות זכתה מפלגתו של ראש הממשלה, טאיסיי יוקוסאנקאי במרבית המושבים בבית הנבחרים. אחוז ההצבעה בבחירות עמד על כ-83.1%, דבר שהתפרש כתמיכה עממית של העם היפני בהמשך המלחמה ובממשלה.

לאחר המלחמה, נחשף גורלם של הטייסים השבויים במשפט פושעי המלחמה היפנים שהתחיל בשאנגחאי בפברואר 1946. המשפט התנהל נגד ארבעה קצינים יפנים בעוון התייחסות בלתי הולמת כלפי שמונת השבויים. שני אנשי צוות נהרגו כשמטוסם נחת נחיתת אונס מול חופי סין. שמונת האחרים נפלו בשבי. בנוסף לעינויים שהיו מנת חלקם בשבי, לקו האסירים בדיזנטריה ובמחלת הבריברי כתוצאה מהתנאים הירודים שבהם הוחזקו. ב־28 באוגוסט 1942 נשפטו שלושה מהם על ידי קצינים יפנים, אף על פי שמעולם לא נאמר להם מה ההאשמות נגדם. ב־14 באוקטובר נאמר להם שהם יוצאו להורג למחרת. למחרת, בשעה 16:30 הם הובאו במשאית לבית קברות ציבורי ליד שאנגחאי, והוצאו להורג בירייה.

חמשת האחרים נותרו בכלא צבאי, בתזונת רעב ובריאותם הידרדרה במהירות. באפריל 1943 הם הועברו לעיר נאנג'ינג, וב־1 בדצמבר 1943 מת אחד מהם. תנאיהם של ארבעת הנותרים הוטבו קמעה, והם אף הורשו להחזיק עותק של הברית החדשה. הם שרדו עד לשחרורם באוגוסט 1945.

ארבעת הקצינים היפנים שנשפטו על פשעי מלחמה כנגד שמונת הפושטים, נמצאו אשמים. שלושה מהם נשפטו למאסר עם עבודות פרך במשך 5 שנים והרביעי נשפט למאסר של 9 שנים.

במשך שלושה חודשים לאחר הפשיטה ביצעו היפנים חיפוש אחר הצוותים הנותרים אשר נמלטו באזור ג'ג'יאנג. כרבע מיליון אזרחים סיניים נרצחו על ידי היפנים בזמן המערכה באזור ג'ג'יאנג־ג'יאנגשי במרוצת החיפושים אחר אנשי הצוות האמריקאים.

ב־2015 העניק הקונגרס של ארצות הברית את מדליית הזהב של הקונגרס, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, ליחידת המתנדבים שהשתתפה בפשיטה.

הפשיטה בקולנוע

• בסרט היעד טוקיו משנת 1943, בכיכובו של קרי גרנט.
• בסרט "שלושים שניות מעל טוקיו" משנת 1944, בכיכובו של ספנסר טרייסי בתפקיד דוליטל.
• בחלקו האחרון של הסרט "פרל הארבור" משנת 2001, שבו גילם את דמותו של דוליטל השחקן אלק בולדווין.
• בסרט האלמנה הסינית משנת 2017, בכיכובו של אמיל הירש.
• בסרט "הקרב על מידוויי" משנת 2019.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הפשיטה של דוליטל בוויקישיתוף

• הפשיטה של דוליטל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Doolittle Raid, "הפשיטה של דוליטל" באתר פיקוד ההיסטוריה והמורשת הימית (באנגלית)
• ניצן סדן, 80 שנה לפשיטת דוליטל: איך גיחה אחת שינתה את העולם, באתר כלכליסט, 21 באפריל 2022
• ליעד ברקת, ‏עלילות דוליטל מעל טוקיו, באתר חיל האוויר הישראלי, 1 במאי 2000
• התקפת גנרל דוליטל על יפאן עלתה על התקוות האופטימיות ביותר, דבר, 20 במאי 1942, באתר הספרייה הלאומית
• רושם חזק ביפן אחרי ההפצצות שם, דבר, 19 באפריל 1942, באתר הספרייה הלאומית