הפרעת התפרצות לסירוגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הפרעת התפרצות לסירוגין (Intermittent explosive disorder) היא הפרעת התנהגות שמאפייניה הן התפרצויות זעם בלתי נשלטות, אשר אינן הולמות את הסיטואציה שעוררה אותן. במדריך הפסיכיאטרי האמריקני DSM, היא מסווגת כהפרעת שליטה בדחפים, וב-ICD כהפרעה של הרגלים ודחפים (F63.8).

מעריכים ששכיחות ההפרעה היא 6%, והיא מופיעה אצל גברים יותר מאשר אצל נשים. הטיפול המומלץ הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. לעיתים נעשה גם שימוש בתרופות פסיכיאטריות.

גורמי סיכון לפתח הפרעת התפרצות לסירוגין:

היסטוריה של אלימות פיזית – אנשים שחוו ניצול בילדות או עברו מספר אירועים טראומטיים.

היסטוריה של בעיות נפשיות אחרות – אנשים הסובלים מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית, הפרעת אישיות גבולית או הפרעות אחרות הכוללות התנהגות מופרעת, כמו הפרעת קשב וריכוז/היפראקטיביות.

לרוב, אדם הסובל מהפרעת התפרצות לסירוגין אינו יכול למנוע את ההתפרצויות ללא טיפול מקצועי, ועליו לפנות לאיש מקצוע.

הטיפול בהפרעה כולל תרופות ופסיכותרפיה לסיוע בשליטה על הדחפים האגרסיביים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.