הפרעת אישיות גבולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפרעת אישיות גבולית
Borderline Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
תסמינים ויסות רגשי, דיספוריה, אימפולסיביות, פגיעה עצמית, כעס עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 913575 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D001883
סיווגים
DSM-5 301.83
ICD-10 F 60.3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הפרעת אישיות גבוליתאנגלית: Borderline personality disorder; בראשי תיבות: BPD) היא הפרעה נפשית, שעל פי DSM-5 (המהדורה החמישית של ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) משתייכת לאשכול ב' של הפרעות האישיות. הפרעת אישיות זאת נקראה בשם 'גבולית' כיוון שבעבר הוגדרה כמבטאת גבול בין נוירוזה לפסיכוזה. אף שהשם בעייתי מבחינת תיאור ההפרעה הוא נותר ללא שינוי עד היום.[1] ב־ICD 10 מוגדרת הפרעה זאת כ"הפרעת אישיות לא יציבה מבחינה רגשית".

מאפיינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות גבולית מאופיינת על ידי דפוס נרחב של חוסר יציבות במערכות אישיות בינאישיות. מאפיין מרכזי בהפרעת אישיות זאת הוא חוסר יציבות בתחושת העצמי ובמצבי הרוח, המתבטא בדרך כלל בתגובות רגשיות אינטנסיביות במיוחד, והפגנה של כעס פתאומי או רגזנות פתאומית ולא מותאמת לסיטואציה.[2] תגובות אלה בדרך כלל מופיעות אצל הסובלים מההפרעה כאשר הם פוגשים גירוי המתפרש על ידם כדבר מאיים שמתקשר לנטישה,[2] דחייה, בדידות, ביקורת, או כישלון. תגובות נוספות העשויות להופיע הן של נסיגה חברתית והתנהגות אובדנית.[3][4]

בנוסף לרגשות עזים, אנשים עם הפרעת אישיות גבולית מאופיינים באפקט לבילי. על אף שמונח זה מצביע על תנודות מהירות, בקרב הסובלים מההפרעה כרוכות תנודות אלה בתדירות גבוהה יותר של חרדות, עם תנודות בין כעס וחרדה, ובין דיכאון וחרדה.[5] בעוד שהם חפצים מאוד באינטימיות, הסובלים מההפרעה נוטים לעבר דפוסי היקשרות לא בטוחים, חרדתיים ואמביוולנטיים בתוך מערכות יחסים,[6] ולעיתים קרובות הם תופסים את העולם כמקום מסוכן ומרושע, ואת עצמם כפגיעים וחסרי אונים.[7]

אנשים עם הפרעת אישיות גבולית סובלים מהפרעות בולטות ועיקשות בדימוי העצמי או בתחושת העצמי, ועשויים להתקשות לדעת מה הם הדברים אותם הם מעריכים, במה הם מאמינים, מעדיפים, או נהנים ועשויים להרגיש כאילו אינם קיימים. לעיתים קרובות הם אינם בטוחים לגבי מטרותיהם ארוכות הטווח במערכות יחסים או במסגרת העבודה ועשויים לבסס את זהותם האישית על אחרים.[8]

שריטה כחלק מפציעה עצמית היא סימן נפוץ להפרעת אישיות גבולית

פגיעה עצמית היא התנהגות שכיחה מאוד שמוערכת סביב 50% עד 80% אצל הסובלים מההפרעה.[9] מעבר לסיבוכים הפיזיים הנובעים מהתנהגויות של פגיעה עצמית, מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית חשופים לסיכון של התנהגות אימפולסיבית שהשלכותיה הן תאונות, שימוש לרעה בסמים, ומחלות מין.[10] במקרים רבים התמונה הכללית בהפרעה זאת היא של אינטנסיביות רגשית גדולה מאוד, המוגדרת לעיתים כ"רכבת הרים רגשית". האינטנסיביות הזאת קיימת הן ביחסי האדם עם סביבתו והן בחוויית העצמי שלו (שינויים בערך העצמי כפי שתואר לעיל). מדי פעם ייתכנו אפיזודות פסיכוטיות, בהן עלול להתרחש ניתוק חלקי או מלא של בוחן המציאות של האדם. אפיזודות אלה חולפות בדרך כלל כעבור ימים או שעות. בחלק מהמקרים, חולים או חולות במצב זה מגיעים לאשפוז מרצונם ובחלק מהמקרים הם עלולים להגיע לאשפוז כפוי. חלק ממאפייני ההפרעה מתמתנים עם הזמן ככל שהאדם מתבגר.[1]

מנגנוני ההגנה של אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית קשורים לפסיכודינמקיות ההתפתחויות שלהם והם כוללים פיצול, אידיאליזציה והמעטת ערך, השלכה והזדהות השלכתית קיצונית, והכחשה.[11]

רגישות לדחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רגישות לדחייה (Rejection sensitive dysphoria) היא נטייה קוגניטיבית־אַפקטיבית של הפרט לצַפּוֹת בחרדה ובכעס שאחרים יידחו אותו חברתית, גם כאשר בפועל לא מתרחשת דחייה.[12] האדם הרגיש לדחייה מתמקד בחיפוש רמזים לדחייה בסביבתו. הוא נוטה לפרש כל התנהגות לא ברורה, עמומה או שלילית של הזולת כדחייה, גם במצבים שאין בהם משום דחייה ממשית. כאשר מפורשת התנהגות מסוימת כדחייה בעיני הפרט הוא יחוש מצוקה סובייקטיבית והדבר יוביל אותו לנקוט תגובה מועצמת אפקטיבית והתנהגותית.[12] הם ייטו להאשים אחרים, ירגישו פגועים או כועסים, ויגיבו בנסיגה או תוקפנות, ואף עשויים להגיב באובדנות.[12] לדוגמה, במחקר משנת 2000 בחן את הקשר בין ציפיות הדחייה לאלימות במערכת היחסים. המחקר גילה כי צעירים שדיווחו על השקעה גבוהה במערכות יחסים רומנטיות והיו בעלי רגישות לדחייה, דיווחו על שיעורים גבוהים יותר של אלימות במערכת היחסים.[13] בשלושה מחקרים אחרים, נשים עם רמות גבוהות של רגישות לדחייה, הפגינו תגובות עוינות מועצמות לדחייה.[14]

הבדלים מגדריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למגדר השפעה על התחלואה הנלווית (קומורבידיות) להפרעה, וישנן אבחנות נלוות שונות לגברים ונשים המתמודדים איתה.[15] כך, בקרב נשים, לצד תסמיני הפרעת אישיות גבולית, לרוב יתבטאו גם הפרעות אכילה, מצב רוח, חרדה והפרעת דחק פוסט טראומתית. בקרב גברים לעומת זאת, קיימת נטייה רבה להתפרצויות זעם, אימפולסיביות, שימוש בסמים ומאפייני אישיות אנטי חברתיים ונרקיסיסטיים.[16]

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי DSM-5, האבחנה להפרעת אישיות גבולית ניתנת על ידי פסיכיאטר כאשר קיימים לפחות חמישה מתוך המאפיינים הבאים:[17]

  1. מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה (אתזגורפוביה).
  2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין־אישיות, הנע בין הקצוות של אידיאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה).
  3. הפרעת זהות: תחושת העצמי או הדימוי העצמי אינם יציבים בצורה בולטת ועקבית.
  4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילת יתר (לא כולל התנהגות אובדנית או פגיעה עצמית המופיעה בקריטריון 5).
  5. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית לא אובדנית.
  6. חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח.
  7. תחושת ריקנות כרונית.
  8. כעס עז שאינו תואם לנסיבות וסיטואציה, או קושי לנהל כעס זה.
  9. חשיבה פרנואידית או תסמינים דיסוציאטיביים חמורים הקשורים ללחץ.

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות גבולית משיקה לאבחנות אחרות.[17]

הפרעות דיכאון והפרעה דו־קוטבית: הפרעה נפשית דו־קוטבית מתרחשת לעיתים קרובות ביחד עם הפרעת מצב רוח חד או דו־קוטבית. כאשר האדם עונה על הקריטריונים להפרעת אישיות גבולית והפרעת מצב רוח הוא יקבל את שתי האבחנות יחד. עם זאת שינויי מצב הרוח האופייניים להפרעת אישיות גבולית יכולים להראות דומים מאוד לאלה שמתרחשים בהפרעה דו־קוטבית.

הפרעות אישיות אחרות: ישנה מידה רבה של חפיפה בין תסמיני הפרעת אישיות גבולית ובין תסמיני הפרעות אישיות אחרות. לכן בהחלט ייתכן שאדם יקבל שתי אבחנות של הפרעות אישיות שונות.

שינויי אישיות בעקבות מצב רפואי: מצבים רפואיים ומשברים רפואיים יכולים לעיתים לגרום לשינויים באישיות. כאשר מאבחנים אבחנת אישיות יש לקחת בחשבון אפשרות שהשינוי באישיות מקורו בהיסטוריה הרפואית של האדם.

שימוש בסמים: התנהגות של צריכת חומרים פסיכואקטיביים וכן התמכרות לחומרים או התנהגות (הימורים, מין וכדומה) יכולים להיות חלק מהתמונה הקלינית בהפרעת אישיות גבולית. עם זאת, כאשר מאבחנים הפרעת אישיות גבולית חשוב להיות מודעים לשינויי אישיות שמקורם בסמים שהאדם משתמש בהם או בתרופות שהוא לוקח באופן קבוע או מזדמן.

בעיות זהות: יש להבחין בין הפרעת אישיות גבולית ובין שינויי אישיות שהם תוצאת תהליך התפתחות אנושי רגיל.

פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD): לעיתים קרובות אנשים שחוו טראומה ממושכת (כגון אלימות במשפחה או פגיעה מינית ארוכת טווח) סובלים משינויי מצב רוח, קשיים ביחסים בין אישיים, פגיעה עצמית ואובדנות, תחושת ריקנות, דימוי עצמי לא יציב ותסמינים הדומים מאוד להפרעת אישיות גבולית. לעיתים שתי ההפרעות מתרחשות יחד, אך פעמים רבות ניתנת אבחנה שגויה (ללא אבחנה של PTSD או בנוסף לה) עקב חוסר מודעות והיעדר אבחנה רשמית ב־DSM של C-PTSD.

קושי באבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלו טענות שלאבחנה יש מאפיינים עמומים שחלקם ניתן לפרשנות, ולא תמיד קל להכריע ולהגיע לאבחנה מדויקת ומכאן גם לטיפול מתאים.[1]

תחלואה נלווית (קומורבידיות) ואבחנה מוטעית

אחת הסיבות לאבחון שגוי היא שלהפרעת אישיות גבולית ישנן מספר אבחנות אפשריות אחרות (אבחנות מבדלות), ולעיתים קיים קושי להכריע בין האבחנות ולאבחן במדויק. להפרעה זאת תסמינים המתקיימים גם בהפרעות אחרות כגון דיכאון המופיע לעיתים כסימפטום שלה, הפרעת דחק פוסט־טראומתית, הפרעות אכילה והפרעה דו־קוטבית אשר גם בה ישנו קושי בוויסות הרגשי. רוב האנשים שאובחנו עם הפרעת אישיות גבולית עומדים גם בקריטריונים של לפחות הפרעת אישיות אחת נוספת.[18][19] יש מידה רבה של דמיון ותחומים משותפים בין התמונה הקלינית שבהפרעת אישיות גבולית לבין זאת שניתן לראות בהפרעות אכילה (בעיקר אנורקסיה נרבוזה) שגם בהן יש הפרעות בזהות העצמית ועיסוק באוכל.[1]

אבחון טראומה מורכבת כהפרעת אישיות גבולית

קיים דמיון בין הפרעת אישיות גבולית להפרעת פוסט טראומה מורכבת (C-PTSD) העשוי להוביל לאבחון שגוי ולפגיעה בטיפול המוצע למאובחנים. הדמיון בין תסמיני פוסט טראומה מורכבת לתסמיני הפרעת אישיות גבולית, מתבטא בבעיות בוויסות הרגשי, קשיים בינאישיים, אימפולסיביות העלולה לגרום לפגיעה עצמית וסימפטומים דיסוציאטיביים.[20] בשל דמיון זה, מתמודדים עם הפרעת פוסט טראומה מורכבת מאובחנים פעמים רבות באופן מוטעה כמתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית.[21]

על אף עדויות תומכות בתפקיד טראומות ילדות כגורם משמעותי בהתפתחות התסמינים המאפיינים את הפרעת האישיות הגבולית,[15][22] קריטריוני האבחנה אינם כוללים הכרה בטראומה מתמשכת בילדות כגורם משמעותי בה.[23] בעקבות זאת, בשנות ה־90 הוצעה אבחנה חלופית המכונה 'פוסט־טראומה מורכבת' (C-PTSD),[21] שמיועדת עבור אנשים שחוו טראומה בין אישית חמורה ומתמשכת. האבחנה נותנת הסבר לבעיה איתה מתמודדים המאובחנים, שטמון בחוויות קורבן האלימות ולא במבנה אישיותו. בנוסף, היא נותנת מענה לטיפול הלקוי במתמודדים, שמתמקד לרוב בוויסות רגשי ולא בריפוי מטראומות בין אישיות.[23]

אבחנת הטראומה המורכבת נכנסה למדריך הפסיכיאטרי האירופי ICD-11, אך לא למדריך הפסיכיאטרי האמריקאי DSM-5.[24] כך, אף על פי שאבחנת הטראומה המורכבת טרם נכנסה רשמית לכלל המדריכים הפסיכיאטריים, מטפלים רבים מאמצים את האבחנה החלופית. זאת, לשם התאמת טיפול הולם למתמודדים שנראה כי לצד קריטריונים גבוליים אותם הם מבטאים, היסטוריית העבר שלהם מצביעה על טראומה בילדות.[25] עם זאת, חלק מהמאובחנים אינם מדווחים על רקע טראומטי, מה שמרמז על כך שייתכן והפרעת אישיות גבולית אינה בהכרח הפרעה הקשורה בטראומה.[26]

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז נכללה ב DSM-3 (שיצא ב־1980), חלה עליה משמעותית באבחון של הפרעת אישיות גבולית. עלתה ההשערה שהדבר נוגע מכך שאנשים מאובחנים בטעות כבעלי הפרעת אישיות גבולית אף על פי שאינם כאלה.[1]

לפי מחקרים מתחילת שנות ה־2000 בין 1% ל־2% מכלל האוכלוסייה חיים עם הפרעה זאת.[27] אולם, על פי מחקר שנערך בשנת 2008, ההימצאות המצטברת של ההפרעה היא 5.9% באוכלוסיית ארצות הברית, וכי 5.6% מהגברים ו־6.2% מהנשים סובלים מההפרעה.[28]

שכיחות ההפרעה בבתי סוהר היא כ־30%, ונמצא כי היא שכיחה יותר פי 2 בקרב נשים.[29] השכיחות הגבוהה בבתי סוהר עשויה להיות קשורה לתדירות הגבוהה של שימוש לרעה בסמים בקרב הסובלים מההפרעה, הנאמדת בכ־38%.[30]

הסיכון למוות כתוצאה מהתאבדות בקרב הסובלים מההפרעה משתנה בהתאם למחקר אך הוא מוערך בין 3% ל־10%.[31] הסיכון להתאבדות גבוה יותר במקרה של תחלואה כפולה עם הפרעה אפקטיבית אחרת, או עם שימוש לרעה בסמים.[32]

הבדלים מגדריים בשכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מחקרים מתחילת שנות ה־2000 ההפרעה שכיחה יותר פי 3 בקרב נשים מאשר בגברים.[27] אולם, על פי מחקר שנערך בשנת 2008, לא היה הבדל בעל מובהקות סטטיסטית בשכיחות בין נשים לגברים.[28] לפי מחקר משנת 2011 שפורסם בכתב העת לאנסט, שכיחות ההפרעה באוכלוסייה כללית נחשבת דומה בין שני המינים.[33] באוכלוסייה קלינית, נשים מהוות 75% מכלל המטופלים.[34] קיימת מחלוקת לגבי הסיבות לכך ולגבי עצם קיומם של הבדלים מגדריים אמיתיים בהפרעה זאת.[35] מספר מומחים משערים כי נתונים אלה קשורים בקושי של גברים לקבל טיפול, בייחוד פסיכותרפיה.[34]

ניתן להסביר את ההבדלים המגדריים בביטויים הקליניים ובשכיחות ההפרעה בכך שגברים ונשים מבטאים את מצוקתם באופן שונה.[36] מאפייני ההפרעה כגון רגשנות, תלות ופגיעה עצמית, תואמים להתנהגויות הנחשבות לנשיות באופן סטריאוטיפי בתרבות.[37] בשל כך, לנשים סיכוי גבוה יותר להיות מאובחנות כמתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית, בעוד לגברים סיכוי גבוה יותר להיות מאובחנים בהפרעת אישיות אנטי־חברתית אשר ביטוייה תואמים להתנהגות הנתפסת גברית יותר.[38] לפי גישות פמיניסטיות, שכיחות ההפרעה בקרב נשים מוסברת לפיכך גם כהטיה באבחון הנובעת מהבניות חברתיות סביב תפקידי המגדר 'הנורמליים' של נשים וגברים בתרבות.[39]

הסבר נוסף לשכיחות הקלינית בקרב נשים הוא שקיימת הטיה בדגימה הנובעת מכך שלנשים ייצוג גדול יותר במערכת הפסיכיאטרית. מלבד נטייה רבה יותר מלכתחילה לפנייה לטיפול בבריאות הנפש, ביטויי ההפרעה בקרב נשים כוללים יותר סימפטומים הקשורים במצב הרוח, להם קיים טיפול בשירותי בריאות הנפש.[16][40] זאת בהשוואה לגברים שנוטים לקבל טיפול במסגרות אחרות כמו מרכזי גמילה מסמים או מתקני כליאה וענישה פלילית.[41] כך גברים, בניגוד לנשים, עשויים לקבל טיפול עבור תסמינים ספציפיים של הפרעת אישיות גבולית מבלי לקבל טיפול המותאם להפרעה עצמה.[16][40]

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים להפרעת אישיות גבולית עדיין אינם ידועים לחלוטין, אולם מחקרים מראים כי גורמים סביבתיים, גורמים פסיכו־חברתיים, גנטיקה וכן מבנה ותפקוד המוח עשויים להגדיל את הסיכוי להתפתחות ההפרעה.[42] ההנחה היא כי התפתחות ההפרעה נובעת משילוב גורמים אלה יחד, והשפעתם זה על זה.[43]

גורמים גנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה שכיחה פי חמישה בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה של המאובחנים, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית[44]. עם זאת, מחקרים לגבי גורמים גנטיים אינם מוצאים ממצאים חד משמעיים בנושא, אך מצביעים על השפעה אפשרית של מערכות הסרוטונין והדופמין על התנהגות אימפולסיבית, ויסות רגשי ועיבוד מידע.[45]

גורמים נוירוביולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ניורוביולוגיים מסבירים את הפגיעות הרגשית בכך שמספר אזורים במוח כמו ההיפוקמפוס והאמיגדלה, אשר אחראים לרבים מהתסמינים, קטנים יותר בגודלם בקרב אנשים המתמודדים עם ההפרעה. אזורים אלה אחראים על תפקוד רגשי, יציבות, אגרסיביות ואימפולסיביות, והפעילות המוחית בהם רבה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.[46]

הבדלים אישיים מולדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדלים מולדים במזג האדם כמו רגשנות גבוהה, פעלתנות, נטייה למעורבות חברתית נמוכה וביישנות, מנבאים התפתחות תסמיני ההפרעה בגיל מבוגר.[47]

טראומה בילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאובחנים רבים עם הפרעת אישיות גבולית מדווחים על טראומות ילדות מוקדמות הכוללות הזנחה ואלימות מילולית, פיזית או מינית כרוניות על ידי דמות מטפלת.[15][22][43] מרבית החוקרים מסכימים כי אכן היסטוריה אישית של טראומה בילדות מהווה גורם להיווצרות ההפרעה,[48] ומצביעים על קשר חזק בין התעללות בילדות, ובמיוחד התעללות מינית בילדות, והתפתחות של הפרעת אישיות גבולית.[21][49] במחקר שנעשה בבריטניה, נמצא כי 88% מהמאובחנים ספגו אלימות ממושכת בילדותם,[50] ולפחות 70% מהנשים המאובחנות חוו התעללות מינית בילדותן.[51]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר הספציפי על הפרעה זאת עוסק בסוגיות כמו: פיתוח של שיטות טיפול חדשות, חלקן ייחודיות לטיפול במי שאובחנו עם הפרעה זאת.

בעבר, נהוג היה לחשוב שאין ביכולתם של הסובלים מההפרעה להחלים ומדובר בקרב חסר טעם מבחינת הפרוגנוזה. קיימות דרכי טיפול אפשריות הדורשות זמן ומאמץ מאחר שלא פשוט לשנות דפוסי חשיבה שנקבעו במשך שנים ארוכות. איכות חייו של המטופל יכולה להשתפר מאוד כשמטרתו להפוך את דרכי ההתמודדות הבריאות יותר לנגישות עבורו ובזאת להפחית את המצוקה הנפשית. הפרעת אישיות גבולית נחשבת להפרעה הנחקרת ביותר מבחינת שיטות הטיפול מבין כלל הפרעות האישיות. להלן כמה דוגמאות לטיפולים הקיימים:

  • טיפול תרופתי – מיועד לתת מענה עיקרי לבסיס הפיזיולוגי של הפרעת אישיות גבולית. בחלק מהמקרים ניתן להשתמש בנוגדי דיכאון מסוג SNRI כמו סימבלטה.[52] ייתכן גם טיפול נגד חרדה או טיפול בתרופות נוגדות פסיכוזה[53] במקרה הצורך.
  • טיפול באמצעות פסיכותרפיה – יש הטוענים כי אין טעם להתמקד בסימפטומים של ההפרעה באופן פיזיולוגי בלבד. בעיניהם חשוב להבין את שורש הבעיה כעיקר ולטפל בו כגורם היכול לשנות את ההשלכות הללו.[דרוש מקור] [דרושה הבהרה]
    • טיפול התנהגותי[54] – שיטה זאת מתבססת על התאוריה כי ההפרעה היא בבסיסה תוצאה של שילוב בין הפרעה ביולוגית להפרעה סביבתית. הביולוגי כפגם המנגנון האחראי על ארגון ושליטה ברגשות טובים כרעים והסביבתי כמערכת נסיבות היוצרת ענישה קשה, טראומה או הזנחה של אותן פגיעות רגשיות. מכאן שלהפרעה יש שני מוקדים אליהם יש להתייחס בטיפול: פגיעות רגשיות ומחסור בכישורים הדרושים לפיקוח על הרגשות המתעוררים, חיוביים כשליליים. השיטה עוסקת בשינוי אך תוך הימנעות מביטולו של הסובל. זאת במטרה לקבלו ועם זאת ללמדו טווח רחב יותר של כישורים התנהגותיים.
    • טיפול מבוסס מנטליזציה (MBT – Mentalization Based Treatment)[55][56] – שיטה שפותחה על ידי פיטר פונגי ואנתוני בייטמן, על בסיס מושג המנטליזציה. על פי הגישה, הלוקים בהפרעת אישיות גבולית מתקשים בעיסוק תקין במנטליזציה, בייחוד בהקשרים בין־אישיים טעונים רגשית, ויכולת זאת נפגעה בעקבות טראומה, התעללות או יחסים לא־מיטיבים עם ההורים בילדות המוקדמת. טיפול מבוסס מנטליזציה מוגדר כפסיכותרפיה דינמית, המתמקדת בקשר המתקיים בין המטופל לבין המטפל ומטרותיו הן חיזוק השליטה העצמית והיכולת לוויסות רגשי, והגברת היכולת ליצירת קשרים בין־אישיים אינטימיים מספקים.
      שלבי הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי
    • טיפול דיאלקטי התנהגותי (DBT – Dialectical behavioral therapy)[54][54] – שיטה שפותחה על ידי פרופ' מרשה לינהאן מאוניברסיטת וושינגטון בסוף שנות ה־80. השיטה מבוססת על פסיכותרפיה מודרנית בשילוב אלמנטים מתורת הזן ומדת הבודהיזם. פרופ' לינהאן אשר סבלה בעצמה מן ההפרעה פיתחה את השיטה לאחר שחשה כי טיפול קונבנציונלי אין בכוחו להושיע. הטיפול מוצע על ידי פסיכותרפיסטים, פסיכולוגים קליניים, אחים מוסמכים ועובדים סוציאליים אך אינו מוסדר בחוק בישראל.
    • טיפול ממוקד העברה (TFP – Transference Focused Psychotherapy)[57][58] – שיטה שפותחה על ידי אוטו קרנברג, הממוקדת ביחסי ההעברה הטיפוליים.
    • סכמה תרפיה – שיטת טיפול אינטגרטיבית שפותחה על ידי פרופ' ג'פרי יאנג, פסיכולוג מ־NYU. טיפול מבוסס סכמה נחקר רבות ונחשב ליעיל מאוד לטיפול בהפרעות אישיות, כולל בהפרעת אישיות גבולית.
    • שיטות נוספות: קיימת ספרות על שימוש בקשיבות (Mindfulness)[59] וכן ספרות אחרת על שימוש בחשיפה ממושכת (Prolonged Exposure)[60] בעיקר כשמדובר במי שאובחנו עם הפרעת אישיות גבולית וגם PTSD.

שיטות אלה ניתנות לשילוב זאת בזאת, בעיקר פסיכותרפיה ותרופות, משום שתוצרי המחסור באותם כלי התמודדות מדוברים מותירים את הסובל מהפרעה זאת במצב העלול לפגוע ביעילות השיחות ומכריח אותו להתענות בזמן ההמתנה לשיפור. דבר שהוא מיותר וניתן למניעה על ידי טיפול תרופתי מקביל.

טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם 'הפרעת אישיות גבולית' שהציע אדולף שטרן ב־1938, היווה אמצעי לזיהוי קבוצת מטופלים שלא התאימו לקטגוריות נוירוזה ופסיכוזה שהיו מקובלות באותה תקופה.[61] בעבר, נטען כי שם ההפרעה ניתן מתוך הבלבול והבורות שהיה קיים בעולם הטיפולי כלפי בעיותיהם של פונים שסיפוריהם היו סותרים, לא עקביים ומאופיינים בסבל רב.[62]

לאור המחלוקת סביב שם האבחנה, עלו לאורך השנים מספר הצעות חלופיות, ביניהן; הפרעת ויסות רגשי, הפרעת שליטה רגשית, הפרעת דחף והפרעת ויסות בינאישית.[63] מונח נוסף הוא אי־ארגון אישיות פוסט טראומטי הניתן בשל ההיסטוריה הטראומטית של רבים מהמאובחנים.[49]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיינים הבולטים של הפרעת אישיות גבולית כוללים אינטנסיביות רגשית, דפוס של מערכות יחסים בלתי יציבות, הפרעות בזהות ובדימוי העצמי וניסיונות נואשים להימנע מנטישה. כתוצאה מכך, אנשים המאובחנים עם הפרעה זאת לעתים מעוררים רגשות עזים בקרב הסובבים אותם.[64]

סטיגמה בקרב נותני שירות בבריאות הנפש

הפרעת אישיות גבולית נתפסת כמורכבת וחריפה והסיכויים להצלחת הטיפול נתפסים כנמוכים.[65] העלות הכלכלית של הטיפול בהפרעה עולה על הפרעות פסיכיאטריות אחרות, אך המשאבים המוקצים לאוכלוסיית מטופלים זאת יחסית נמוכים.[23]

ההפרעה מעוררת פעמים רבות עמדה שלילית בקרב מטפלים[66] אשר מתארים לעיתים את המאובחנים כ"בלתי ניתנים לטיפול", "מניפולטיביים" או "תובעניים".[37][67] כינויים אלא עשויים להפוך לנבואה המגשימה את עצמה משום שיחס שלילי רק מחריף התנהגויות של פגיעה עצמית בקרב אוכלוסייה זאת.[64] לאור זאת, מטפלים לעיתים מאשימים את הפונים בתוצאות לא טובות של הטיפול,[65] ואף נרתעים מלקבל מטופלים אלה.[68][69] נטען כי בשל הסטיגמה הקיימת מצד אנשי הטיפול גישתם של המאובחנים לטיפול רפואי מוגבלת, והם מופנים מחוץ למערכות הטיפוליות בעזרת מגוון אמצעים.[70]

ניתן להבין את הסטיגמה שנלווית לעיתים רבות לאבחנה זאת, כנובעת מהשפעת תגובה שלילית המתעוררת במטפל כלפי המטופל (כמעין העברה נגדית), ולא בשל הסימפטומים והמאפיינים של המטופל.[71] תחושות שליליות אלה, אשר עולות באופן לא מודע, עשויות להביא לתגובות לא הולמות מצד המטפל, כמו חלוקה מופרזת של תרופות פסיכיאטריות או היעדר אמפתיה.[72]

הפנמת הסטיגמה בקרב המתמודדים

ישנם מאובחנים אשר מדווחים כי האבחנה "הפרעת אישיות גבולית" תורמת להם ומאפשרת פיתוח מיומנויות התמודדות יעילות.[15] עם זאת, לאור הסטיגמה מצד מערכת בריאות הנפש וגם בקרב הציבור,[64] אחרים מתארים כי הם חווים את האבחנה כמזיקה ומתייגת, המביאה לטיפול פוגעני וליחס שלילי מהחברה.[15][25] בקרב מאובחנים שחוו אלימות מתמשכת בילדות, היחס השלילי עשוי להוביל לחוויית רה־טראומטיזציה של ההתנהגות כלפיהם.[15] באופן ספציפי, נשים המאובחנות בהפרעה מבטאות הפנמת הסטיגמה החברתית בתפיסת העצמי שלהן,[73][74] המתבטאת באיכות חיים נמוכה יותר, הערכה ויעילות עצמית נמוכה והחרפת הסימפטומים הפסיכיאטריים.[75]

ביקורת פמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטרטגיות הישרדות

גישות פמיניסטיות טוענות כי ה'גבוליות' בדומה למונחים היסטוריים אחרים שיוחסו להתנהגות נשים, כמו כישוף והיסטריה, מצהירה על פגם אישיותי המוטבע בפרט דרך הצגת התנהגותו כפתולוגית. לדבריהן, הסימפטומים הם תגובה למיקומן של נשים בגבולות הסוציו־תרבותיים,[76] והאבחנה משקפת את הניסיון לתאר אסטרטגיות הישרדות והתנגדות של נשים לדיכוי ואלימות ממושכת, ומביאה לביטול כוחן.[25][51][68] בכך האבחנה משמשת לתיוג ולדיכוי התנהגות נשים הסוטה מהנורמה ולטשטוש ההקשר המגדרי שיצר התנהגויות אלה.[51] על אף שתגובות הישרדות אלה, כגון הפגנת כעס, נתפסות לרוב כבלתי הולמות, ניתן לראות בהן מיומנויות המשמשות נשים החיות בחברה בה קיימות אלימות ואי שוויון מגדרי. כלומר, זאת דרכן של נשים שחוות דיכוי להביע את עצמן ואת מצוקתן.[25]

הכחשת אלימות ודיכוי נשי

קיימת טענה כי האבחנה של הפרעת אישיות גבולית מבטאת נטייה היסטורית להכחשה של היקף והשפעת אלימות ממושכת ככלל, והאלימות המינית בפרט, ולהכחשה של דיכוי נשים. בהתאם, התיוג הפסיכיאטרי של נפגעות וההתמקדות בטיפול בסימפטומים של ההפרעה, מסתיר את הקשר בין אלימות שהיא חוויה שכיחה בקרב נשים, לאי השוויון המגדרי בחברה.[51] חוסר הבנה להתנהגותן ולהקשר בו היא מתקיימת, מצד הסובבים, עשויה לחזק תחושות של זעם, ייאוש וריקנות בקרב מאובחנות שעברו טראומות בילדות.[68]

בספרות בתרבות ובאומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסרט העלילתי האמריקני "נערה בהפרעה" (Girl Interrupted) מביא את סיפורה של צעירה עם הפרעת אישיות גבולית.
  • בסדרה האקסית המטורפת הדמות הראשית מאובחנת עם הפרעת אישיות גבולית.
  • הסרט "אמא לא משוגעת" של מרדכי ורדי, המתאר את משפחתה של אמירה רענן, החושפת את מחלתה.[77]
  • הקומיקס הקוריאני ״killing stalking" בה אחת הדמויות הראשיות, yoonbum, סובל ממחלה זאת ומראה את רוב התסמינים שלה.
  • בסדרה הטורקית ,״אישה״, הדמות שירין (סריי קאיה), אחותה של השחקנית הראשית בסדרה, מתמודדת עם מחלה זאת.
  • בסרט "ברבור שחור" של דארן ארונופסקי, אודות להקת הבלט היוקרתית בניו יורק המעלה הפקה של "אגם הברבורים", נינה סיירס (נטלי פורטמן) שנבחרת לגלם את הברבור הלבן והשחור נאבקת בהפרעה זאת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארשה מ. לינהאן – הפרעת אישיות גבולית – מדריך להקניית כישורים הוצאת אח.[דרוש מקור][מפני ש...]
  • ד"ר ג'ון ד. פרסטון, הפרעת אישיות גבולית טיפול אינטגרטיבי. הוצאת אח.[דרוש מקור][מפני ש...]
  • צ'פמן וגרף, הפרעת אישיות גבולית מדריך הישרדות. הוצאת אח.[דרוש מקור][מפני ש...]
  • קולין א' וורנר, התמודדות עם הפרעת אישיות גבולית – להיאבק, להבין, להצליח. הוצאת אח.[דרוש מקור][מפני ש...]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, פרק 20 הפרעות אישיות, עמ' 484-479
  2. ^ 1 2 Mark Zimmerman, Matthew D. Multach, Kristy Dalrymple, Iwona Chelminski, Clinically useful screen for borderline personality disorder in psychiatric out-patients, The British Journal of Psychiatry: The Journal of Mental Science 210, 2017-02, עמ' 165–166 doi: 10.1192/bjp.bp.116.182121
  3. ^ Mary C. Zanarini, Corina S. Laudate, Frances R. Frankenburg, Michelle M. Wedig, Reasons for self-mutilation reported by borderline patients over 16 years of prospective follow-up, Journal of Personality Disorders 27, 2013-12, עמ' 783–794 doi: 10.1521/pedi_2013_27_115
  4. ^ C. E. Stiglmayr, T. Grathwol, M. M. Linehan, G. Ihorst, Aversive tension in patients with borderline personality disorder: a computer-based controlled field study, Acta Psychiatrica Scandinavica 111, 2005, עמ' 372–379 doi: 10.1111/j.1600-0447.2004.00466.x
  5. ^ Harold W. Koenigsberg, Philip D. Harvey, Vivian Mitropoulou, James Schmeidler, Characterizing Affective Instability in Borderline Personality Disorder, American Journal of Psychiatry 159, 2002-05-01, עמ' 784–788 doi: 10.1176/appi.ajp.159.5.784
  6. ^ Kenneth N. Levy, Kevin B. Meehan, Michal Weber, Joseph Reynoso, Attachment and Borderline Personality Disorder: Implications for Psychotherapy, Psychopathology 38, 2005, עמ' 64–74 doi: 10.1159/000084813
  7. ^ Arnoud Arntz, Introduction to special issue: cognition and emotion in borderline personality disorder, Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry 36, 2005-09, עמ' 167–172 doi: 10.1016/j.jbtep.2005.06.001
  8. ^ John G. Gunderson, MD, A BPD BRIEF: An Introduction to Borderline Personality Disorder Diagnosis, Origins, Course, And Treatment
  9. ^ M. Oumaya, S. Friedman, A. Pham, T. Abou Abdallah, [Borderline personality disorder, self-mutilation and suicide: literature review], L'Encephale 34, 2008-10, עמ' 452–458 doi: 10.1016/j.encep.2007.10.007
  10. ^ P. S. Links, R. Heslegrave, R. van Reekum, Impulsivity: core aspect of borderline personality disorder, Journal of Personality Disorders 13, 1999, עמ' 1–9 doi: 10.1521/pedi.1999.13.1.1
  11. ^ אדוארד. קאופמן, <>., אח, תשס"ד 2004, מסת"ב 965-267-317-X
  12. ^ 1 2 3 G. Downey, S. I. Feldman, Implications of rejection sensitivity for intimate relationships, Journal of Personality and Social Psychology 70, 1996-06, עמ' 1327–1343 doi: 10.1037//0022-3514.70.6.1327
  13. ^ Geraldine Downey, Scott Feldman, Ozlem Ayduk, Rejection sensitivity and male violence in romantic relationships, Personal Relationships 7, 2000, עמ' 45–61 doi: 10.1111/j.1475-6811.2000.tb00003.x
  14. ^ Ozlem Ayduk, Geraldine Downey, Alessandra Testa, Ying Yen, Does Rejection Elicit Hostility in Rejection Sensitive Women?, Social Cognition 17, 1999-06-01, עמ' 245–271 doi: 10.1521/soco.1999.17.2.245
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 Mary C. Zanarini, Frances R. Frankenburg, D Bradford Reich, John Hennen, & Kenneth R Silk, Adult Experiences of Abuse Reported by Borderline Patients and Axis II Comparison Subjects Over Six Years of Prospective Follow-Up, The Journal of Nervous and Mental Disease 193, 2005-06, עמ' 412–416 doi: 10.1097/01.nmd.0000165295.65844.52
  16. ^ 1 2 3 Sansone, R., & Sansone, L. (2011). Gender patterns in borderline personality disorder. Innovations in Clinical Neuroscience, 8(5), 16-20. /
  17. ^ 1 2 American Psychiatric Association, Diagnostic & Statistical Manual of Mental Disorders DSM, WDC: American Psychiatric Association, 5th, 2013, פרק Personality Disorder, עמ' 663-666
  18. ^ Minna R. Fyer, A Frances, T Sullivan, S Hurt, & J Clarkin, Comorbidity of Borderline Personality Disorder, Archives of General Psychiatry 45(4), 1988, עמ' 348-352 doi: 10.1001/archpsyc.1988.01800280060008
  19. ^ Thomas A Widiger, James H Rogers, Prevalence and Comorbidity of Personality Disorders, Psychiatric Annals 19, 1989, עמ' 132–136 doi: 10.3928/0048-5713-19890301-07
  20. ^ Felicity de Zulueta, Post-traumatic stress disorder and attachment: possible links with borderline personality disorder, Advances in Psychiatric Treatment 15(3), 2009, עמ' 172–180 doi: 10.1192/apt.bp.106.003418
  21. ^ 1 2 3 לואיס הרמן, ג'ודית., טראומה והחלמה, עם עובד, 1992, מסת"ב 978-965-13-2619-6
  22. ^ 1 2 Kate L. Lewis, Brin F. S. Grenyer, Borderline Personality or Complex Posttraumatic Stress Disorder? An Update on the Controversy, Harvard Review of Psychiatry 17(5), 2009-09, עמ' 322–328 doi: 10.3109/10673220903271848
  23. ^ 1 2 3 Jayashri Kulkarni, Complex PTSD – a better description for borderline personality disorder?, Australasian Psychiatry 25(4), 2017, עמ' 333–335 doi: 10.1177/1039856217700284
  24. ^ Julian D Ford, Christine A Courtois, Complex PTSD, affect dysregulation, and borderline personality disorder, Borderline Personality Disorder and Emotion Dysregulation 1, 2014, עמ' 9 doi: 10.1186/2051-6673-1-9
  25. ^ 1 2 3 4 Andrea Nicki, Borderline Personality Disorder, Discrimination, and Survivors of Chronic Childhood Trauma, IJFAB: International Journal of Feminist Approaches to Bioethics 9, 2016, עמ' 218–245 doi: 10.3138/ijfab.9.1.218
  26. ^ Chapman, Alexander L. (Alexander Lawrence), The borderline personality disorder survival guide : everything you need to know about living with BPD, Oakland, CA: New Harbinger Publications, 2007, מסת"ב 1-57224-784-3
  27. ^ 1 2 Andrew E. Skodol, Donna S. Bender, Why are women diagnosed borderline more than men?, The Psychiatric Quarterly 74, 2003, עמ' 349–360 doi: 10.1023/a:1026087410516
  28. ^ 1 2 Bridget F. Grant, S. Patricia Chou, Risë B. Goldstein, Boji Huang, Prevalence, Correlates, Disability, and Comorbidity of DSM-IV Borderline Personality Disorder: Results from the Wave 2 National Epidemiologic Survey on Alcohol and Related Conditions, The Journal of clinical psychiatry 69, 2008-4, עמ' 533–545
  29. ^ Donald W. Black, Tracy Gunter, Jeff Allen, Nancee Blum, Borderline personality disorder in male and female offenders newly committed to prison, Comprehensive Psychiatry 48, 2007-09, עמ' 400–405 doi: 10.1016/j.comppsych.2007.04.006
  30. ^ NIMH » Personality Disorders, www.nimh.nih.gov
  31. ^ Joel Paris, Suicidality in Borderline Personality Disorder, Medicina 55, 2019-05-28, עמ' 223 doi: 10.3390/medicina55060223
  32. ^ Joel Paris, Chronic Suicidality Among Patients With Borderline Personality Disorder, Psychiatric Services 53, 2002-06-01, עמ' 738–742 doi: 10.1176/appi.ps.53.6.738
  33. ^ Falk Leichsenring, Eric Leibing, Johannes Kruse, Antonia S. New, Borderline personality disorder, Lancet (London, England) 377, 2011-01-01, עמ' 74–84 doi: 10.1016/S0140-6736(10)61422-5
  34. ^ 1 2 Marianne Goodman, Uday Patil, Lauren Steffel, Jennifer Avedon, Treatment utilization by gender in patients with borderline personality disorder, Journal of Psychiatric Practice 16, 2010-05, עמ' 155–163 doi: 10.1097/01.pra.0000375711.47337.27
  35. ^ Martín Ruiz, María Carolina Vairo, [Borderline personality disorder. Kingdom of women, land without men], Vertex (Buenos Aires, Argentina) 19, October 2008, עמ' 303–308
  36. ^ Karl J. Looper, Joel Paris, What dimensions underlie cluster B personality disorders?, Comprehensive Psychiatry 41, 2000-11, עמ' 432–437 doi: 10.1053/comp.2000.16563
  37. ^ 1 2 Potter, Nancy, Mapping the edges and the in-between : a critical analysis of borderline personality disorder, Oxford University Press, 2009, מסת"ב 0-19-175438-2
  38. ^ Charles W. Nuckolls, Toward a cultural history of the personality disorders, Social Science & Medicine 35, 1992-07, עמ' 37–49 doi: 10.1016/0277-9536(92)90117-9
  39. ^ Hertz, P., & Hertz, M. (2008). Personality disorders, with a special emphasis on borderline and narcissistic syndromes. In J. Berzoff, L. M. Flanagan, & P. Hertz (Eds.), Inside out and outside in: Psychodynamic clinical theory and psychopathology in contemporary multicultural contexts (p. 311–353). Jason Aronson.
  40. ^ 1 2 Paris, Joel, Treatment of borderline personality disorder : a guide to evidence-based practice, The Guilford Press, 2008, מסת"ב 978-1-4625-4254-3
  41. ^ Marianne Goodman, Uday Patil, Lauren Steffel, Jennifer Avedon, Scott Sasso, Joseph Triebwasser, & Barbara Stanley, Treatment Utilization by Gender in Patients With Borderline Personality Disorder, Journal of Psychiatric Practice 16, 2010-05, עמ' 155–163 doi: 10.1097/01.pra.0000375711.47337.27
  42. ^ Joel Paris, The Treatment of Borderline Personality Disorder: Implications of Research on Diagnosis, Etiology, and Outcome, Annual Review of Clinical Psychology 5, 2009-04, עמ' 277–290 doi: 10.1146/annurev.clinpsy.032408.153457
  43. ^ 1 2 Klaus Lieb, Mary C Zanarini, Christian Schmahl, Marsha ,M Linehan, & Martin Bohus, Borderline personality disorder, The Lancet 364, 2004-07, עמ' 453–461 doi: https://doi.org/10.1016/S0140-6736(04)16770-6
  44. ^ American Psychiatric Association, Diagnostic & Statistical Manual of Mental Disorders DSM, WDC: American Psychiatric Association, 5th, 2013, פרק Personality Disorder, עמ' 663-666
  45. ^ Raffaella Calati, Florence Gressier, Martina Balestri, Alessandro Serretti, Genetic modulation of borderline personality disorder: Systematic review and meta-analysis, Journal of Psychiatric Research 47, 2013-10, עמ' 1275–1287 doi: 10.1016/j.jpsychires.2013.06.002
  46. ^ Lis, E., Greenfield, B., Henry, M., Guile, J. M., & Dougherty, G. (2007). Neuroimaging and genetics of borderline personality disorder: A review. Journal of Psychiatry and Neuroscience, 32, 162–173.
  47. ^ Stephanie D Stepp, Kate Keenan, Alison E Hipwell, Robert F Krueger, The impact of childhood temperament on the development of borderline personality disorder symptoms over the course of adolescence, Borderline Personality Disorder and Emotion Dysregulation 1(18), 2014, עמ' 1-10 doi: 10.1186/2051-6673-1-18
  48. ^ Kluft, R. P. (1990). Incest-related syndromes of adult psychopathology (Vol. 140). American Psychiatric Pub. מסת"ב 0880481609
  49. ^ 1 2 Quadrio, C. (2005). Axis one. Axis two: A disordered borderline. The Australian and New Zealand Journal of Psychiatry, 39, A107.
  50. ^ Castillo, H. (2000). You Don’t Know What It’s Like. Mental Health Care, 4(2), 53–58.
  51. ^ 1 2 3 4 Clare Shaw, Gillian Proctor, I. Women at the Margins: A Critique of the Diagnosis of Borderline Personality Disorder, Feminism & Psychology 15, 2005-11, עמ' 483–490 doi: 10.1177/0959-353505057620
  52. ^ Ella Hancock-Johnson, Chris Griffiths, Marco Picchioni, A Focused Systematic Review of Pharmacological Treatment for Borderline Personality Disorder, CNS Drugs 31, 2017-05-01, עמ' 345–356 doi: 10.1007/s40263-017-0425-0
  53. ^ Donald W. Black, Mary C. Zanarini, Ann Romine, Martha Shaw, Comparison of Low and Moderate Dosages of Extended-Release Quetiapine in Borderline Personality Disorder: A Randomized, Double-Blind, Placebo-Controlled Trial, American Journal of Psychiatry 171, 2014-11-01, עמ' 1174–1182 doi: 10.1176/appi.ajp.2014.13101348
  54. ^ 1 2 3 Marsha M. Linehan, Kathryn E. Korslund, Melanie S. Harned, Robert J. Gallop, Dialectical Behavior Therapy for High Suicide Risk in Individuals With Borderline Personality Disorder, JAMA Psychiatry 72, 2015-05-01 doi: 10.1001/jamapsychiatry.2014.3039
  55. ^ Paul Robinson, Barbara Barrett, Anthony Bateman, Az Hakeem, Study Protocol for a randomized controlled trial of mentalization based therapy against specialist supportive clinical management in patients with both eating disorders and symptoms of borderline personality disorder, BMC Psychiatry 14, 2014-02-21, עמ' 51 doi: 10.1186/1471-244X-14-51
  56. ^ Dawn L. Bales, Reinier Timman, Helene Andrea, Jan J. V. Busschbach, Effectiveness of Day Hospital Mentalization-Based Treatment for Patients with Severe Borderline Personality Disorder: A Matched Control Study, Clinical Psychology & Psychotherapy 22, 2015-09-01, עמ' 409–417 doi: 10.1002/cpp.1914
  57. ^ David L. Perez, David R. Vago, Hong Pan, James Root, Frontolimbic neural circuit changes in emotional processing and inhibitory control associated with clinical improvement following transference-focused psychotherapy in borderline personality disorder, Psychiatry and Clinical Neurosciences 70, 2016-01-01, עמ' 51–61 doi: 10.1111/pcn.12357
  58. ^ Arnoud Arntz, Snežana Stupar-Rutenfrans, Josephine Bloo, Richard van Dyck, Prediction of treatment discontinuation and recovery from Borderline Personality Disorder: Results from an RCT comparing Schema Therapy and Transference Focused Psychotherapy, Behaviour Research and Therapy 74, 2015-11-01, עמ' 60–71 doi: 10.1016/j.brat.2015.09.002
  59. ^ Maria V. Nararro-Haro, Hunter G. Hoffman, Azucena Garcia-Palacios, Mariana Sampaio, The Use of Virtual Reality to Facilitate Mindfulness Skills Training in Dialectical Behavioral Therapy for Borderline Personality Disorder: A Case Study, Frontiers in Psychology 7, 2016-11-02 doi: 10.3389/fpsyg.2016.01573
  60. ^ Melanie S.Harned,.Kathryn E.Korslund.ת.Marsha M.Linehan, A pilot randomized controlled trial of Dialectical Behavior Therapy with and without the Dialectical Behavior Therapy Prolonged Exposure protocol for suicidal and self-injuring women with borderline personality disorder and PTSD - ScienceDirect, www.sciencedirect.com (באנגלית)
  61. ^ Wirth-Cauchon, Janet, Women and borderline personality disorder : symptoms and stories, Rutgers University Press, 2001, מסת"ב 0-585-37896-7
  62. ^ Masterson, James F., The search for the real self : unmasking the personality disorders of our age, New York: Free Press, 1988, מסת"ב 0-02-920291-4
  63. ^ Gohn Gunderson & Perry Hoffman, Understanding and treating borderline personality disorder : a guide for professionals and families, Washington, DC: American Psychiatric Pub, 2007, מסת"ב 978-1-58562-657-1
  64. ^ 1 2 3 Ron B. Aviram, Beth S. Brodsky, Barbara Stanley, Borderline Personality Disorder, Stigma, and Treatment Implications, Harvard Review of Psychiatry 14, 2006, עמ' 249–256 doi: 10.1080/10673220600975121
  65. ^ 1 2 גור, ענת, גוף זר : הפרעות אכילה, פגיעות מיניות בילדות וטיפול מותאם, ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2015, מסת"ב 978-965-02-0762-5
  66. ^ O'connell, B., & Dowling, M. (2014). Dialectical behaviour therapy (DBT) in the treatment of borderline personality disorder. Journal of psychiatric and mental health nursing, 21(6), 518-525.
  67. ^ K. Latalova, M. Ociskova, J. Prasko, Z. Sedlackova, & D Kamaradova, If You Label Me, Go with Your Therapy Somewhere! Borderline Personality Disorder and Stigma, European Psychiatry 30, 2015, עמ' 15-20 doi: 10.1016/s0924-9338(15)31175-5
  68. ^ 1 2 3 Rebecca J Lester, Lessons from the borderline: Anthropology, psychiatry, and the risks of being human, Feminism & Psychology 23, 2013-02, עמ' 70–77 doi: 10.1177/0959353512467969
  69. ^ Moore, A. W. (2013). Listening to women's voices: clinicians' perspectives on the benefits of feminist therapy in the treatment of borderline personality disorder. (Unpublished master's thesis), Smith College.
  70. ^ Sandra H. Sulzer, Does “difficult patient” status contribute to de facto demedicalization? The case of borderline personality disorder, Social Science & Medicine 142, 2015-10, עמ' 82–89 doi: 10.1016/j.socscimed.2015.08.008
  71. ^ Thomas A. Aronson, Historical Perspectives on the Borderline Concept: A Review and Critique, Psychiatry 48, 1985-08, עמ' 209–222 doi: 10.1080/00332747.1985.11024282
  72. ^ Vaillant George, The Beginning of Wisdom Is Never Calling a Patient a Borderline; Or, the Clinical Management of Immature Defenses in the Treatment of Individuals With Personality Disorders (עמ' 117-134), ‏1992
  73. ^ Grambal, A., Prasko, J., Kamaradova, D., Latalova, K., Holubova, M., Marackova, M., Ociskova, M., & Slepecky, M. (2016). Self-stigma in borderline personality disorder–cross-sectional comparison with schizophrenia spectrum disorder, major depressive disorder, and anxiety disorders. Neuropsychiatric disease and treatment, 12, 2439-2448. 10.2147/ndt.s114671
  74. ^ Nicolas Rüsch, Aurelia Hölzer, Christiane Hermann, Elisabeth Schramm, Gitta Jacob, Martin Bohus, Klaus Lieb, & Patrick Corrigan, Self-Stigma in Women With Borderline Personality Disorder and Women With Social Phobia, The Journal of Nervous and Mental Disease 194, 2006-10, עמ' 766–773 doi: 10.1097/01.nmd.0000239898.48701.dc
  75. ^ James D. Livingston, Jennifer E. Boyd, Correlates and consequences of internalized stigma for people living with mental illness: A systematic review and meta-analysis, Social Science & Medicine 71, 2010-12, עמ' 2150–2161 doi: 10.1016/j.socscimed.2010.09.030
  76. ^ Berger, B. (2014). Power, selfhood, and identity: A feminist critique of borderline personality disorder. Advocates’ Forum. The University of Chicago. 1-8.
  77. ^ אורלי גולדקלנג, הסרט של אמירה: "אני נהיית אובדנית מדעת", באתר nrg‏, 9 במאי 2014

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.