הקורפוס ה-12 (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקורפוס ה-12
XII CORPS SSI.gif
תג הכתף של הקורפוס
פרטים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שיוך Emblem of the United States Department of the Army.svg צבא ארצות הברית
סוג קורפוס
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1942
פירוק היחידה 1945
מלחמות מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים ראו בהמשך

הקורפוס ה-12 היה קורפוס של צבא ארצות הברית שלחם במהלך מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הקורפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 הוקם הקורפוס ה-12 כחלק מיחידות המילואים של צבא ארצות הברית, וב-29 באוגוסט 1942 הופעל הקורפוס בקולומביה, קרוליינה הדרומית תחת פיקודו של ויליאם סימפסון. ב-1 בנובמבר 1943 מונה גילברט קוק למפקד הקורפוס, במקום סימפסון שמונה למפקד הארמייה הרביעית.

צרפת והארדנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באוגוסט 1944 נחת הקורפוס בצרפת, ומיד השתתף במבצע קוברה. ב-13 באוגוסט כבש הקורפוס את אורליאן ושטאודון, וב-19 באוגוסט מונה מנטון אדי למפקד הקורפוס, במקום קוק שלא חש בטוב. לאחר מכן התקדם הקורפוס במהירות ברחבי צרפת, אולם בתחילת ספטמבר נאלץ הקורפוס לעצור יחד עם שאר הארמייה השלישית בלורן בעקבות מחסור בדלק והתנגדות חזקה של ארמיית הפאנצר החמישית.

ב-13 בספטמבר חצו כוחות הקורפוס את נהר המוזל, וב-15 בספטמבר שוחררו הערים נאנסי ולינוויל. ב-19 בספטמבר נתקלה הדיוויזיה המשוריינת ה-4, שהייתה חלק מהקורפוס, ב-2 בריגדות פאנצר והשמידה אותם. הלחימה באזור נמשכה עד ה-1 באוקטובר, וב-9 באוקטובר חצה הקורפוס את נהר הסיל. לאחר מנוחה של חודש חידש הקורפוס ב-8 בנובמבר את התקדמותו לעבר נהר הסאר, וב-20 בנובמבר חצה את הנהר. הקורפוס המשיך בהתקדמותו, וב-12 בדצמבר החל להילחם כנגד קו זיגפריד בגרמניה.

המתקפה הגרמנית בארדנים שהחלה ב-16 בדצמבר, גרמה לכוחות הארמייה השלישית לסוב צפונה, והקורפוס השתתף בלחימה כנגד האגף הדרומי של הבליטה הגרמנית.

גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 בפברואר 1945 סיים הקורפוס בטיהור קו זיגפריד בגזרתו, והחל בהתקדמות לתוככי גרמניה. ב-18 במרץ כבש הקורפוס את באד קרויצנאך, וב-21 במרץ כבש את וורמס. למחרת חצה הקורפוס את נהר הריין באזור אופנהיים, ולאחר מכן כבש את מיינץ. ב-25 במרץ כבש הקורפוס את דרמשטדט, ובאותו יום שלח ג'ורג' פטון את כוח באום מיחידות הקורפוס על מנת לשחרר את מחנה המלבורג, אולם הכוח נכשל במשימתו. ב-26 במרץ תקף הקורפוס את פרנקפורט, וכבש אותה לאחר 3 ימי לחימה. לאחר מכן כבש הקורפוס את הנאו (28 במרץ), את באד הרספלד (31 במרץ) ואת פולדה (2 באפריל), וב-3 באפריל נעצר הקורפוס בין גותה לזול. ב-4 באפריל גילו כוחות הקורפוס מחסן נאצי של אוצרות אמנות וזהב במכרה מלח במרקר, ולמחרת כבשו את מיינינגן.

לאחר מכן הופנה הקורפוס לכיוון דרום, על מנת להילחם בכוחות שהתבצרו בהרי האלפים. ב-11 באפריל כבש הקורפוס את קובורג, וב-16 באפריל כבש את ביירוית. ב-20 באפריל שוחרר מנטון אדי מתפקידו כמפקד הקורפוס עקב לחץ דם גבוה, ובמקומו מונה סטפורד לירוי אירווין. ב-23 באפריל שחרר הקורפוס את מחנה הריכוז פלוסנבירג, וב-25 באפריל הגיע לנהר הדנובה. ב-26 באפריל חצו יחידות הקורפוס את הדנובה דרומית-מערבית לרגנסבורג ונכנסו לאוסטריה, וב-4 במאי כבשו את לינץ. לאחר מכן הופנה הקורפוס לעבר פראג, אולם הקורפוס חבר ליחידות הצבא האדום באמשטטן, ושם שהה עם סיום הקרבות ב-8 במאי.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה פורק הקורפוס, אולם חזר והוקם שוב כמה פעמים נוספות, ובשנת 1968 פורק באופן סופי.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]