הרמן מילר (קצין אס אס)
 | |
| לידה |
30 בינואר 1909 אסן  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1988 (בגיל 79) ארנסברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, גרמניה הנאצית, גרמניה המערבית |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
  | |
הרמן מילר (בגרמנית: Hermann Müller; 30 בינואר 1909 - 17 במרץ 1988), היה קצין אס אס בדרגת שטורמבאנפיהרר ופושע מלחמה נאצי מורשע. הוא שימש כמפקד יחידת ה-אס דה בעיר בוכום בגרמניה בשנים 1941-1937. היה מפקד תחנת משטרת הביטחון בעיר טרנופול בגליציה המזרחית בפולין (כיום באוקראינה) מאוקטובר 1941 ועד מאי 1943 במהלך מלחמת העולם השנייה. אחראי להתעללות, רצח וגירוש לגטאות ומחנות עבודות כפייה של יהודים.[1] לפי הערכה במשפטו הוא ועובדיו אחראים לגירוש עשרות אלפי יהודים למחנות השמדה.
לפני מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר נולד למשפחה בת שמונה ילדים לאב שהיה איש עסקים. הם גרו בעיר אסן (Essen) בגרמניה. הוא למד בבית ספר יסודי ולאחר מכן ביצע התמחות מסחרית אותה סיים בשנת 1926. הוא הצטרף לאס אה בשנת 1926 ולאחר מכן כחבר המפלגה הנאצית בשנת 1927. הוא פוטר מעבודתו כפקיד בשנת 1928 ועבר בין עבודות שונות עד אשר החל לעבוד במשרה מלאה במפלגה הנאצית לאחר עליית היטלר לשלטון. הוא רצה לעבור ל-ס"ס כי ראה בו ארגון יוקרתי ואיכותי יותר ובשנת 1931 הצליח בכך וקיבל תפקיד כמפקד יחידת ס"ס בעיר מגוריו אסן. לאחר התקדמות בדרגות כקצין הוא קיבל תפקידים בכירים יותר והועבר לעיר הומבורג. בשנת 1935 הוא עלה שוב בדרגה והועבר לברלין לעבודה בארגון העבודה של המפלגה הנאצית שנקרא חזית העבודה הגרמנית (Deutsche Arbeitsfront). בתפקיד זה הוא צבר ניסיון מסוים באיסוף מודיעיני. בשנת 1937 הוא מונה למפקד יחידת ה-אס דה בעיר בוכום. הוא נחשב בעיני המפלגה הנאצית לקצין הפועל לפי עקרונות הנאציזם ומוכן תמיד לכל משימה. קיבל מספר מדליות על פעילותו בארגונים הנאצים. מילר הורשע בשנת 1928 וב-1931, לפני עליית הנאצים לשלטון, בשלוש עבירות הקשורות לאלימות והפרת סדר שבוצעו כנראה במסגרת חברותו בתנועה הנאצית.[2][3]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת היותו במשטרת הביטחון בבוכום ביוני 1941 הוא התפרץ בניגוד לנהלים, ועל דעתו, לביתה של אזרחית גרמניה והרס רכוש שלה. בעלה של הגרמניה, שהיה קצין בכיר בחיל הים הנאצי פנה בתלונה לרשויות הביטחון על התנהגותו של מילר. פעולתו נחשבה למעשה מביך מבחינת ה-ס"ס והוא קיבל נזיפה חמורה. באוקטובר 1941 הוא הועבר למרחב לבוב והחליף קצין ס"ס בשם אדמונד שונה ( Edmund Schöne) בפיקוד על תחנת השטח של משטרת הביטחון בטרנופול. בעת השירות בטרנופול הוגשו נגדו תלונות בנוגע ליכולותיו כמפקד והתנהגותו כלפי פקודיו. במהלך היותו מפקד תחנת השטח בטרנופול בגליציה הוא חי עם אישה גרמניה נשואה שבעלה שירת בחזית באותה עת. לפי ראש ה-ס"ס, היינריך הימלר, קשר מסוג זה נחשב להתנהגות לקויה. לכן כאשר הוגשה תלונה נגד מילר בנוגע לכך הדבר השפיע כנראה על הקריירה שלו. הוא קיבל נזיפות על תפקודו כמפקד והושתתו עליו מספר מגבלות אך הממונים עליו נטו לעיתים לטובתו עקב היותו נאצי נאמן, קיצוני ובעל ותק. הממונים עליו במטה משטרת הביטחון ביטלו את ההגבלות בשנת 1943. גורמים בממשל האזרחי הנאצי באזור פעלו כנגדו כנראה עקב תפיסתו בחוג זה כנאצי קיצוני מדי ומסוכן. במאי 1943 החליף אותו בפיקוד בטרנופול קצין ס"ס בשם וילהלם קרוגר (Wilhelm Krüger) והוא עבר לפקד על יחידת ה-אס דה בעיר ליבק בצפון גרמניה עד כמעט סיום המלחמה. הוא נעלם מספר שבועות לפני סיום המלחמה מיחידתו. לפי תיקו האישי הוא נחשב לקצין חסר טקט, עקשן, אנטישמי ושחצן הנוטה להתנהגות חשאית.[4]
פשעי מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחריות לפשעי מלחמה המוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר אחראי כראש תחנת משטרת הביטחון במחוז טורנופול לרצח המוני, התעללות וגירוש של הקהילות היהודיות ביישובים ובאתרים בבז'זיני, טרנופול, רוהאטין, מיקולינצה, פידבולוצ'יסק, פודהייצה, סקאלאט, ייז'יירנה, טרבובליה, זברז', זבורוב, Petrykow, Plebanówka. הוא פעל במקבץ יישובים נוסף במחוז לבוב דוגמת אולסקו ו-זלוטשוב. בנוסף הוא היה אחראי לפשעים שונים נגד יהודים במחנות עבודות כפייה: Borki Wielkie ,Tarnopol-Zagrobela ,Gaje Wielki, Stupki ,HS ZAL Kamionki ,HS ZAL Jaktorow וב- Romanowe-Siolo. חלק ממחנות עבודות הכפייה שימשו לצורך בניית כביש מספר 4 שחיבר בין העיר לבוב לטרנופול. לפי הערכות בעת משפטו יחידתו אחראית לגירוש כ-40,000 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ. לפי הרשעתו בבית המשפט הוא נחשב אישית כמסייע ואחראי למותם של לפחות כ־18,800 יהודים.[1][5][6][7]
עדויות לרצח יהודים במו ידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות קשיים למצוא עדים חיים וראיות, הוא עצמו הורשע, לפי ראיות שהתביעה הצליחה למצוא בתקופת מעצרו, ברצח לפחות 8 יהודים במו ידיו. מילר נהג להשתתף במבצעי רצח של יחידתו. כאשר יחידתו ביצעה התקפות כנגד יהודים בגטאות שתחת אחריותו, מילר נהג להסתובב עם מצלמה. הוא ביקש שיהודים נכים או חולים יובאו אליו ואז היה מושיבם על כיסא, נעמד מאחוריהם ויורה בהם למוות. לאחר מכן הוא היה מצלם את המת. כשסיים לצלם הוא נהג לדחוף את הגופה לרצפה במעין טקס קבוע. התמונות שימשו אותו להתפארות לפני מכרים וחברים לעבודה שביקרו בתחנת טרנופול. עדויות של ניצולים תיארו רצח יהודים נוספים בגטאות ובמקומות אחרים על ידו. לדוגמה מילר ויחידתו השתלטו על אחוזת Gaje-Wielki ליד טרנופול כדי שתשמש להם ולמקורביהם כמקום בידור ומנוחה. הם השתמשו בכפייה ביהודים מגטו טרנופול לצורך תחזוק המקום. באחת מהפעמים הוא ראה באחוזה יהודי זקן יושב לנוח. הוא ירה בו למוות במקום. בפעם אחרת בעודו נוסע במכונית עם המאהבת שלו לאחוזה הוא ראה צעירה יהודיה בשם אדה סומר מתעכבת בצעידה עם קבוצת העבודה שלה בחזרה לגטו. כשראתה אותו מגיע היא ניסתה לרוץ חזרה לקבוצה אך הוא שלף את אקדחו וירה בה למוות כאשר עבר לידה. במקרה נוסף הוא נהג באופנוע בגטו טרנופול והפתיע קבוצת יהודים שניסו להימלט כשראו אותו. הוא עצר, שלף את אקדחו, וירה למוות בילד בן 14 ולאחר מכן המשיך באדישות לנסוע.[8][9]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילר נעלם מיחידתו מספר שבועות לפני סיום המלחמה וזייף מסמכי זהות שהציגו אותו בשם קוך (Koch). הוא הסתתר תחת זהות בדויה עד תפיסתו על ידי השלטונות בגרמניה ביוני 1961. הוא עבד במשך מספר שנים כפועל פשוט על מנת לא להתבלט. הוא עבר לעיר אספלקמפ בגרמניה שם התחתן בשנית בפברואר 1950. הוא הקים עם אשתו חנות מכולת שנרשמה על שמה על מנת להסתיר את מעורבותו.
משפט וכליאה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תפיסתו נעצר עד שנתקבל גזר הדין במשפטו והוא נכלא ב-15.7.1966. במשפטו הוא הורשע ברצח של יהודים במקומות שונים בגליציה המזרחית ובעיקר במחוז טרנופול ונגזר עליו מאסר עולם. המשפט התקיים בעיר שטוטגרט בגרמניה ובמסגרתו נשפטו מספר עובדים של תחנת משטרת הביטחון בטרנופול שפעלו יחד עם מילר ונתפסו לאחר המלחמה.[10]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא התחתן בשנת 1935 והתגרש בשנת 1941 ומנישואים אלו נולדו שתי בנות. בפברואר 1950 הוא התחתן בשנית ונולד לו בן. הוא השתמש בנישואים אלו ובאשתו ככיסוי להסתרת זהותו על ידי שימוש בשמה לצורך עסקים והתנהלות מול השלטונות.[11]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 הרמן מילר, באנציקלופדיה למחנות וגטאות (באנגלית), 1945-1933. כרך 2, חלק ב'. מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה. הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, ארצות הברית. ע"מ 747, 760, 765, 766, 799, 806, 812, 813, 814, 821, 822, 826, 827, 837, 839, 843, 846, 847, 848, 850, 851.
- ^ ספרו של פרופ' דיטר פוהל. עמוד 418 (בגרמנית). Dieter Pohl; Nationalsozialistische Judenverfolgung in Ostgalizien 1941-1944: Organisation und Durchführung eines staatlichen Massenverbrechens; 2. Auflage; Studien zur Zeitgeschichte, Herausgegeben vom Institut für Zeitgeschichte Band 50; München; 1997.
- ^ פסק הדין במשפט הרמן מילר. תיק 634. ע"מ 29. בספרו של פרופ' כריסטיאן פרדריק (פריטס) רוטר, צדק ופשעי הנאצים (בגרמנית). JUSTIZ UND NS-VERBRECHEN BD.XXIV VERFAHREN NR.634 - 639 (1966). Prof. Dr. C.F. Rüter, Dr. D.W. de Mildt. Lfd.Nr.634a LG Stuttgart 15.07.1966 JuNSV Bd.XXIV
- ^ פסק הדין במשפט הרמן מילר. תיק 634 (בגרמנית), שנת 1966. ע"מ 30-29. בספרו של פרופ' כריסטיאן פרדריק (פריטס) רוטר, צדק ופשעי הנאצים. JUSTIZ UND NS-VERBRECHEN BD.XXIV VERFAHREN NR.634 - 639 (1966). Prof. Dr. C.F. Rüter, Dr. D.W. de Mildt. Lfd.Nr.634a LG Stuttgart 15.07.1966 JuNSV Bd.XXIV
- ^ עדות ניצול שואה משה נסהופר (Moses Nashofer). זיהוי הרמן מילר (מוצג במסמך המתורגם כמפקד הגסטפו של טרנופול בשם Miller) וחשודים נוספים ברצח היהודים ברוהאטין (באנגלית). הוועדה הממלכתית המיוחדת לחקר פשעי הנאצים בברית המועצות בנוגע לרצח האוכלוסייה היהודית במחוז Stanislawow. שנת 1945. ע"מ 34r.
- ^ עדות ניצולת שואה רינה קדר (Rina Khader). זיהוי הרמן מילר (מוצג במסמך המתורגם לאנגלית כקצין הגסטפו ששמו Miller) וגורמים נוספים שפגעו ביהודים. הוועדה הממלכתית המיוחדת לחקר פשעי הנאצים בברית המועצות בנוגע לרצח האוכלוסייה היהודית במחוז Stanislawow. שנת 1945. ע"מ 10.
- ^ Justice and Nazi Crimes Volume XXIV. בספר צדק ופשעי הנאצים (בגרמנית). גזר דין בבית המשפט בשטוטגרט, גרמניה. הרשעתו של הרמן מילר ושותפים. תקציר סיכום גזר הדין בתיק 634. שנת 1966.
- ^ ספרו של פרופ' דיטר פוהל. ע"מ 227-226, 310 (בגרמנית). Dieter Pohl; Nationalsozialistische Judenverfolgung in Ostgalizien 1941-1944: Organisation und Durchführung eines staatlichen Massenverbrechens; 2. Auflage; Studien zur Zeitgeschichte, Herausgegeben vom Institut für Zeitgeschichte Band 50; München; 1997.
- ^ פסק הדין במשפט הרמן מילר. תיק 634. בספרו של פרופ' כריסטיאן פרדריק (פריטס) רוטר, צדק ופשעי הנאצים. ע"מ 311-310. (בגרמנית). JUSTIZ UND NS-VERBRECHEN BD.XXIV VERFAHREN NR.634 - 639 (1966). Prof. Dr. C.F. Rüter, Dr. D.W. de Mildt. Lfd.Nr.634a LG Stuttgart 15.07.1966 JuNSV Bd.XXIV
- ^ Justice and Nazi Crimes Volume XXIV. ספר צדק ופשעי הנאצים. בית המשפט בשטוטגרט, גרמניה. הרשעתו של הרמן מילר ושותפים. תקציר גזר הדין בתיק 634. שנת 1966. (בגרמנית).
- ^ פסק הדין במשפט הרמן מילר. תיק 634. בספרו של פרופ' כריסטיאן פרדריק (פריטס) רוטר, צדק ופשעי הנאצים. ע"מ 31-30. (בגרמנית). JUSTIZ UND NS-VERBRECHEN BD.XXIV VERFAHREN NR.634 - 639 (1966). Prof. Dr. C.F. Rüter, Dr. D.W. de Mildt. Lfd.Nr.634a LG Stuttgart 15.07.1966 JuNSV Bd.XXIV