לדלג לתוכן

השגעון הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השגעון הגדול
כריכת הספר בהוצאת דביר
כריכת הספר בהוצאת דביר
מידע כללי
מאת אביגדור המאירי
שפת המקור עברית
סוגה רומן מלחמתי
הוצאה
הוצאה הוצאת מצפה
הוצאת דביר
תאריך הוצאה 1929 (מצפה)
1989 (דביר)
סדרה
הספר הבא בגיהנום של מטה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001099116, 001002228, 002041490, 001182070, 001855656
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השגעון הגדול הוא ספרו של אביגדור המאירי המתאר את חוויותיו כלוחם במלחמת העולם הראשונה, כקצין זוטר בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית שלחם בחזית המזרחית כנגד צבאות האימפריה הרוסית.

הספר נכתב על ידי המאירי עוד כאשר שירת במלחמה, ולאחר מכן הוא המשיך לכתבו בהונגריה שלאחר המלחמה. בשנים 19221923, לאחר עלייתו לארץ ישראל, ניסה למכרו למו"לים שונים, אך נכשל. לבסוף פרסם פרקים ממנו בעיתון "הארץ" בשנת 1929 ולאחר מכן הוציאו בהוצאת מצפה. הספר היה לרב-מכר במושגי אותם זמנים, ונמכר באלפי עותקים.[1] בעת יציאתו לאור הושווה הספר על ידי יצחק יציב לספר "במערב אין כל חדש" של אריך מריה רמרק, שיצא לאור באותה העת בגרמניה, ותיאר באופן דומה את חוויותיו של חייל גרמני.[2]

הספר מתאר בגוף ראשון את חוויותיו של צעיר יהודי משכיל, העוסק בכתיבה ומעורה בחוגי הבוהמה האינטלקטואלית של בודפשט, אשר מגויס למלחמה. הספר מתאר את הכשרתו כקצין, את טבילת האש שלו, את הקרבות בהם השתתף, ולבסוף את נפילתו בשבי. בכל גלגוליו נושא הקצין הזוטר זהות יהודית וציונית. הספר מתאר בפירוט את מחשבותיו והגיגיו, אך כולל גם תיאורי קרבות, תיאורים מהווי החיילים ותיאורים מבודפשט שבזמן המלחמה. המסר שבספר הוא מסר אנטי-מלחמתי ברור, ויש בו גם נימה יהודית ייחודית, המתריסה כנגד המלחמה שבה נאלצו יהודים להילחם ביהודים. מאבקו של הקצין, הנאלץ להוכיח את הפטריוטיות שלו, ולהיאבק כנגד האנטישמיות של חבריו למדים, הוא אחד הנושאים העיקריים בספר.

כשלוש שנים לאחר יציאתו לאור של הספר, בשנת 1932, יצא המשכו "בגיהנום של מטה", המתאר את גורלו של הקצין היהודי בשבי הרוסי. כן פרסם המאירי מספר קובצי סיפורים קצרים בהם עסק בחוויותיו במלחמה.

בשנת 1936 המחיז המאירי את ספרו, והוא הועלה בתיאטרון "סדן".[3]

מהדורה מחודשת של הספר יצאה לאור בהוצאת דביר בסדרה "קולות" בשנת 1989. למהדורה זו נכתבה אחרית דבר בשם "הרומאנים התיעודיים של אביגדור המאירי" על ידי אבנר הולצמן.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]