בוהמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של רובודי לספר של אנרי מירז'ה - "סצנות מחיי הבוהמה",1913

אנשי הבּוֹהֶמַהצרפתית, la Boème) הוא כינוי ליוצרים ואנשי רוח המנהלים אורח חיים החורג מהשגרה, ומאופיין בהיעדר קביעות, נדודים ושינויים תכופים.

מקור המילה בוהמייני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורש המילה במאה ה-15, כשמלך בוהמיה, זיגמונד, שהיה מרוצה מפועלם של הצוענים בהכנת חרבות וקני רובים עבור צבאו, העניק להם זכויות שונות ואף צייד אותם בתעודות שאיפשרו להם לנוע בארצות מערב אירופה. צוענים שהגיעו עם תעודות של בוהמיה לצרפת כונו שם, בין שאר כינויים (לדוגמה, Tsiganes או romanichals) "בוהמיאנים". הקהילה הצוענית בצרפת נרדפה קשות וממושכות, והחקיקה לאורך השנים הטילה עונשים כבדים על מי שהוגדר "נווד" או "בוהמייני"‏[1].

התפתחות המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-19 החל המונח לשמש, במקביל,‏[2] לציון אדם נווד, נטול שורשים, ונעדר הכנסה קבועה. אצל כותבים כאנרי מירז'ה או אונורה דה בלזאק, שניים שעסקו ב"בוהמיה" תוארו הבוהמיינים כמי שאינם מחזיקים במקצוע מוגדר, או שמשלח ידם האמנותי אינו נחשב בעיני החברה מקצוע ראוי, שהכנסתם נתונה לתנודות חריפות, נוכלים לעת מצוא, גאונים נסתרים או אף פושעים.‏[3]

דימוי כפול זה של הבוהמיינים - יצירתיים, צעירים, נוודים, בעלי הכנסה מפוקפקת לפרקים; ובהכללה: היפוכו של הבורגני - נותר בעינו, ושימש בהתייחס גם לגלגולים מאוחרים יותר של בוהמה, כמו הבוהמה האמנותית של הרבע השלישי של המאה ה-19 ושנות העשרים והשלושים של המאה ה-20 בצרפת, בהתייחס ל"דור הביט" בשנות החמישים, להיפים בשנות השישים, וכדומה. לעתים קרובות נקשר אורח חייהם של אנשים בוהמים בשתיית משקאות חריפים, שימוש בסמים ומתירנות מינית. רבים מהיוצרים החשובים ביותר של המאה ה-20 נחשבו (בעיני עצמם או אחרים) בוהמיינים.

קהילות בוהמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילות בוהמה פרחו בערים מסוימות בתחילת המאה ה-20, ובמיוחד בשכונות ספציפיות: שוואבינג במינכן; מונמרטר ומונפרנס בפריז; גריניץ' וילג' בניו יורק; נורת' ביץ' והייט-אשבורי בסן פרנסיסקו; סוהו, פיצרוביה וצ'לסי בלונדון. "בוהמות" מודרניות ניתן למצוא באמסטרדם שבהולנד; בוילנה, בירת ליטא; בקטמנדו, בירת נפאל; ובצ'אנג ראי שבתאילנד. בישראל, מרכז הבוהמה שוכן מאז שנות השלושים של המאה הקודמת בעיר תל אביב, כשלצידו, בתקופות שונות, מרכזים בוהמיים גדולים בצפת, בעין הוד ובירושלים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ion I. Nistor, Istoria Românilor, Editura Biblioteca Bucureştilor, 2002 יון י. ניסטור, ההיסטוריה של הרומנים, הוצאת ספריית בוקרשט, 2002, עמוד 127 (ברומנית)
  2. ^ בשנת 1802 בארץ הבסקים, בשנת 1803 בחקיקה הנפוליאונית, ולאורך המאה ה-19 בחקיקה מקומית, עדיין שימש המונח "בוהמייני" לציון צועני או נווד
  3. ^ Jerrold Seigel, Bohemian Paris: Culture, Politics, and the Boundaries of Bourgeois Life, Baltimore: Viking Press, 1986, עמ' 5
P culture.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תרבות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.