ווקאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מחסור במידע ואי-דיוקים בנוגע למחלוקות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מפת תקיפות הווקאו במאה ה-16

ווקאויפנית: わこう Wakō; בסינית: 倭寇; בפין-יין: Wōkòu; בקוריאנית: 왜구 Waegu באנגלית: Wokou, בתרגום מילולי "פיראטים גמדים" או "פיראטים יפנים") היו שודדי ים שהטילו את חיתתם על חופי יפן, סין וקוריאה במשך כ-300 שנה, מהמאה ה-13 עד המאה ה-16. לא כל מי שהוגדרו כ"ווקאו" לקחו חלק בשוד ימי או יבשתי. חלק מהווקאו עסקו בהברחת סחורות בלבד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור הווקאו היו ברובם יפנים, ששירתו מנהיגים פיאודלים, אך בהמשך נפוצה תופעת הפיראטיות באזור כולו. הווקאו המאוחרים יותר היו נצר למגוון קבוצות אתניות. כיום ידוע כי בתחילת המאה ה-16 מרבית הווקאו הגיעו בעיקר מסין. כך, למשל, במזכר סיני משנת 1548 נכתב על ספינת ווקאו שנתפסה. רוב השודדים היו נתינים סינים, אשר היו חמושים, בין היתר, בארבעה-חמישה רובי ארקבוז.[1]

חונגוו, קיסר סין הראשון בשושלת מינג, היה ער לסכנת הווקאו על יציבות שלטונו. לפיכך, כבר בראשית שלטונו, נבנו מצודות לשיפור המגננה בפרובניציות ג'ג'יאנג, שאנדונג ופוג'יין. במקביל, לראשונה, הוצאו צווים האוסרים סחר ימי. פעילות הווקאו קיבלה ממד אלים בעקבות אכיפה קפדנית של צווים אלה. לפי אחד ההסברים, התחרות בין המבריחים גדלה, ולכן הם החלו להתחמש בנשק, אשר שימש למעשי שוד.[2] לפי הסבר אחר, משפחות רבות השפעה בסין חבו כסף רב לכנופיות המבריחים. כדי להימנע מפרעון החוב, הן הפעילו לחץ על הפקידים המקומיים כדי שיאכפו את הוראת הצו. כדי להביא לפירעון החוב החלו כנופיות המבריחים לנקוט במעשי שוד אלימים. בנוסף, היו קשרים בין פקידי הממשל הסינים לאנשי הווקאו, מה שהקשה על השלטון המרכזי לשלוט בתופעת הפיראטים.[1]

פעילות הווקאו שמקורה ביפן התגברה בתקופת סנגוקו, בשל אי-הצלחת השליטים בהשלטת מרותם על הנמלים.

עם זאת, שושלת מינג ניסתה להילחם בתופעה גם באמצעות נזירי שאולין שנשלחו להילחם בשודדי הים, ששלחו ידם גם בהברחות ובדיג בלתי חוקי, והגיעו מהחוף אל ליבה של סין, דרך נהר היאנגצה.

מחלוקת בנוגע לזהותם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהותם שנויה במחלוקת וישנן תאוריות שונות לגבי מוצאם האתני והלאומי. בין התאוריות השונות לגבי זהותם, הציע חוקר מאוניברסיטת טוקיו כי הווקאו המקוריים היו למעשה תושבים קוריאנים באיים הסמוכים ליפן, ואולי מעטים מהם היו יפנים, שהטילו אימה על האיכרים שגרו באיים. עם זאת, התאוריה מבוססת על מידע שעבר כאגדה או שמועה ואין לה ביסוס במסמכים היסטוריים מאומתים, או תמיכה של חוקרים נוספים.[3][4]

התאוריה הרווחת כיום היא של חוקר שהצליח להוכיח כי הווקאו הראשונים השתייכו לקבוצות אתניות שונות ולא לאומה אחת, וכתב כי הווקאו היו "אנשי שוליים" שחיו במקומות בהם שררה אווירה פוליטית לא יציבה, ללא בריתות לאומיות.[4][5] במילים אחרות, הווקאו לא היו ארגון ממוסד, אלא כנופיות נפרדות, שלא תמיד שיתפו פעולה.

תומכי התאוריה הזאת מדגישים כי אחד המנהיגים הידועים של הווקאו הראשונים, אג'יבאלדו, נשא שם קוריאני ומונגולי ונטען על ידי מקורות שונים כי הוא מונגולי, קוריאני, יפני או "תושב האיים".[6][7]

ישנם חוקרים הטוענים כי האיבה רבת השנים בין סין ליפן נובעת בין השאר מתופעת הפיראטים, עד כדי כך שהכינוי "הפיראטים הגמדים" הפך לשמם של היפנים בפי הסינים, עד עצם היום הזה.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Kwan-wai So, Japanese Piracy in Ming China during the 16th. Century, East Lancing: Michigan State University Press, 1975
  2. ^ Timothy Brook, the Troubled Empire: China in the Yuan and Ming Dynasties, Cambridge: The Belknap Press of Harvard University Press, 2010, עמ' 223
  3. ^ About imitation wokou, Chungcheong-maeil 그러나 우리 측 사료인 ‘고려사’에는 단 3건의 가왜(假倭)기록이 있을 뿐이다. 1223년부터 1392년까지 169년간 총 529회의 침입에 겨우 3번의 ‘가왜’ 기록이 있을 뿐인데, 이를 보고 왜구의 주체를 고려인으로 봄은 어불성설이고 침소봉대를 해도 너무 지나치다고 볼 수 있다. ‘조선왕조실록’에도 왜구침구 기사가 무려 312건이 나오는데 이 기사 어디에도 조선인이 왜구라는 말은 없다.
  4. ^ 1 2 村井章介『中世倭人伝』岩波新書、1993年
  5. ^ Hiroshi Mitani. "A Protonation-state and its 'Unforgettable Other'." in Helen Hardacre, ed., New directions in the study of Meiji Japan. Brill. p. 295
  6. ^ 東郷 隆, 上田 信 『【絵解き】雑兵足軽たちの戦い』 講談社〈講談社文庫〉、2007年、48-51頁
  7. ^ Barbara Seyock. "Pirates and Traders". In Trade and Transfer Across the East Asian "Mediterranean", Otto Harrassowitz Verlag, 2005. p. 95.
  8. ^ Japan Policy Research Institue