וילפרד נוקס
 | |
| לידה |
21 במאי 1886 קיבוורת, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1950 (בגיל 63) קיימברידג', הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| השכלה |
טריניטי קולג' |
| השקפה דתית |
אנגליקניזם |
  | |
וילפרד לורנס נוֹקֶס OGS FSA FBA (1886–1950) היה כומר אנגליקני ותאולוג אנגלי. לאחר שסיים תואר ראשון באוקספורד בהצטיינות מהשורה הראשונה בלימודים קלאסיים, החל נוקס לעסוק בעבודה קהילתית עם עניים באיסט אנד של לונדון, ולאחר מכן למד לכהונה. לאחר כהונה קצרה ככומר בקהילה, החל לנהל את חבר הרועה הטוב (אנ') מ־1924 עד 1940, ושימש עמית בפמברוק קולג', קיימברידג' וכן ככומר הקולג'. הוא עסק בברית החדשה מזווית של פילולוגיה יוונית והיסטוריה הלניסטית, וכתב כמה ספרים על פאולוס השליח ועל היבטים אחרים של היסטוריה כנסייתית דרך הפילולוגיה. כמו כן חיבר ספרים המסבירים את האנגלו־קתוליות ואת אורח החיים הנוצרי.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוקס נולד ב־21 במאי 1886 בכפר קיבוורת', לסטרשייר, אנגליה. הוא היה הבן השלישי, והרביעי מבין ששת ילדיהם, של אדמונד ארבת'נוט נוקס, הרקטור (הכומר הבכיר) של קיבוורת', ושל אשתו הראשונה, אלן פנלופה לבית פרנץ'. הבנים האחרים היו אדמונד, דילווין ורונלד; אחותו הצעירה הייתה ויניפרד פק. אדמונד היה משורר סאטירי ולימים עורך כתב העת פאנץ'; דילווין (דילי) היה פפירולוג ומפצח צפנים בזמן מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה בבלצ'לי פארק, ורונלד היה כומר קתולי בולט, סופר, ומתרגם הביבליה מלטינית.[1] אביהם היה צאצא של ג'ון ארבת'נוט, הוויקונט השמיני של ארבת'נוט.[2] [3] [4][5]
אביו של וילפרד, הרקטור, לא היה שלם עם החיים הנוחים בכפר, וסבר שיוכל להביא יותר תועלת באזור מקופח יותר. ב־1891, כשווילפרד היה בן חמש, עברה המשפחה לאסטון-יוקסטה-בירמינגהם, פרבר עני של ברמינגהאם.[6] בשנת 1892 מתה אמו, אלן נוקס. וילפרד ואחיו הצעיר נשלחו לגור עם דודם הרווק, אמו התקיפה, ואחיותיו. שנתיים לאחר מכן הפך אדמונד האב לבישוף הסופרגני של קובנטרי, נישא בשנית, ואיחד מחדש את ששת ילדיו. הוא היה נחוש שהבנים ילמדו בפאבליק סקול. כל ארבעת הבנים זכו במלגות לראגבי (וילפרד ואדמונד הבן) או לאיטון (דילווין ורונלד).
העניין המוקדם של וילפרד בעוני התחזק באסטון. בראגבי הושפע מתלמיד מבוגר ממנו, ויליאם טמפל, לימים הארכיבישוף מקנטרברי, שאמונתו שילבה נצרות וסוציאליזם. בנוסף לדעותיו של טמפל, הרשימו את נוקס גם כתביו של ג'ון ראסקין ושל פרדריק דניסון מוריס, שנטו כולם לסוציאליזם או למלחמה בעוני.[1]
אחרי ראגבי, זכה נוקס במלגה לטריניטי קולג', אוקספורד. באוקספורד אירע משבר באמונתו הדתית, והוא שיקע עצמו בלימודים, והצטיין בבחינות. כשסיים את לימודי באוקספורד קיבל תפקיד בשירות המדינה כבוחן זוטר במשרד החינוך.[7] בשלב זה התחזק מחדש באמונתו, אך התרחק מהאוונגליסטיות של אביו לכיוון האנגלו-קתוליות. אביו, הבישוף נוקס, הוטרד מהשקפותיו האמוניות של בנו, אך תמך לגמרי בעבודתו בקרב העניים באיסט אנד של לונדון. המדריכים והמודלים לחיקוי שלו היו טמפל וג'ורג' לנסברי, לימים מנהיג מפלגת הלייבור, שהיה דמות בולטת באיסט אנד.[8] בהשפעת לנסברי הצטרף נוקס לאיגוד החינוך של העובדים, אשר טמפל היה נשיאו.[8]
כּמוּרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1913 התפטר נוקס משירות המדינה. הוא למד תאולוגיה בסנט אנסלם קולג', קיימברידג', והוסמך כדיאקון ב־1914, וככומר שנה אחר כך. הוא שימש כעוזר כומר בשכונת סנט מרי'ס, גרהם סטריט, לונדון. הוא נדר באופן פרטי נדרי עוני ופרישות.[9] עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לשרת ככומר צבאי, אך נדחה על ידי משרד המלחמה, אשר לא סמך על אנגלו-קתולים.[10]
ב־1920 עבר נוקס לקיימברידג' כחבר בארגון "חֶבר הרועה הטוב", וחי שם עד 1922. אז בילה שנתיים בעבודת קהילה בשכונת סנט סיוויור, הוקסטון, במזרח לונדון, כעוזר כומר.[11] ב־1924 עזב את לונדון וחזר לקיימברידג' וקיבל את תפקיד מנהל "חבר הרועה הטוב". במקביל לתפקיד זה, התקבל כחבר בפמברוק קולג', שם השלים תואר ראשון בתאולוגיה (1937) ודוקטורט בתאולוגיה (1943).[12] בשנת 1941 מונה למשרת הכומר של הקולג', ובשנת 1946 נבחר לעמית בקולג'.[1]
נוקס הלך לעולמו בקיימברידג', ב־9 בפברואר 1950, בגיל 63.[13] הקהל שביקש להשתתף במיסה לזכרו בכנסיית פמברוק היה כה רב, עד שנאלצו לחלק כרטיסים ולהגביל את הכניסה.[14]
כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Catholic Movement in the Church of England, 1923
- St Paul and the Church of Jerusalem, 1925
- Meditation and Mental Prayer, 1927
- The Church in Crisis, 1928
- (with Eric Milner-White) One God and Father of All, 1929
- Life of St Paul, 1932
- (with Alec Vidler) The Development of Modern Catholicism, 1933
- (with Vidler) The Gospel of God and the Authority of the Church, 1937
- St Paul and the Church of the Gentiles, 1939
- Some Hellenistic Elements in Primitive Christianity (The Schweich Lectures 1942), 1944
- The Acts of the Apostles 1948
- (ed. Henry Chadwick) The Sources of the Synoptic Gospels (two volumes, 1953 and 1957)
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Dod's Peerage, Baronetage and Knightage of Great Britain and Ireland. Sampson Low, Marston & Co. 1904.
- Fitzgerald, Penelope (1978) [1977]. The Knox Brothers. Newton Abbot, England: Readers Union. OCLC 11546313.
- Watson, Natalie K. (2008). "Knox, Wilfred Lawrence (1886–1950)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford: Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/34359.
- Wynn, Edward (1959). "Knox, Wilfred Lawrence (1886–1950)". In Legg, L. G. Wickham; Williams, E. T. (eds.). The Dictionary of National Biography. London: Oxford University Press (published 1967). pp. 463–464. doi:10.1093/odnb/9780192683120.013.34359. Retrieved 5 October 2018.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Watson 2008.
- ^ Dod's Peerage 1904, p. 983.
- ^ The Spectator. Vol. 20. 1847. p. 1171.
- ^ 'The Gentleman's Magazine. Vol. 177. 1845. p. 311.
- ^ Arbuthnot, William (16 בפברואר 2010). "The Descendants of John, 8th Viscount of Arbuthnott". Kittybrewster.com. נבדק ב-4 בספטמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Fitzgerald 1978, pp. 34–35.
- ^ Fitzgerald 1978, p. 9.
- ^ 1 2 Fitzgerald 1978, p. 101.
- ^ Fitzgerald 1978, p. 122.
- ^ Fitzgerald 1978, p. 128.
- ^ "Canon W. L. Knox". The Times. London. 10 בפברואר 1950. p. 9.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wynn 1959, pp. 463–464.
- ^ Wynn 1959, p. 464.
- ^ Fitzgerald 1978, p. 167.