וינסלו הומר
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות שונות של הגהה, ניסוח ותרגום לאורך כל הערך.
| |
 | |
| וינסלו הומר, 1880 | |
| לידה |
24 בפברואר 1836 בוסטון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
29 בספטמבר 1910 (בגיל 74) ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט אובורן |
| מקום לימודים |
ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק |
| תקופת הפעילות |
1859 – 29 בספטמבר 1910 (כ־51 שנים) |
| תחום יצירה |
רישום |
| זרם באמנות |
ריאליזם |
| יצירות ידועות |
Two Girls with Sunbonnets in a Field, The Bean Picker, The Watermelon Boys, The Yellow Jacket, Man with a Knapsack, Autumn Tree Tops, Robert Junkins' Garrison House, York, Maine, Mountain Wagon, A Country Lad, The Butterfly, Sunlight and Shadow, Corn Husking, Man With A Scythe, Farmyard with Ducks and Chickens, The Morning Bell, Sandy Beach with Breakers, Boy and Girl in a Field with Sheep, Gathering Autumn Leaves |
  | |
וינסלו הומר (באנגלית: Winslow Homer; 24 בפברואר 1836 - 29 בספטמבר 1910) היה צייר ומאייר אמריקאי. הוא נחשב לאחד הציירים המובילים באמריקה של המאה ה-19 ודמות בולטת באמנות האמריקאית.[1]
הומר החל את הקריירה שלו בעבודה כמאייר מסחרי.[2] לאחר מכן, הפיק ציורי שמן ועבודות אולפן מרכזיות. הוא גם השתמש רבות בצבעי מים.[3]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומר, נולד בוסטון, מסצ'וסטס, בשנת 1836, לאביו צ'ארלס סאבאג' הומר ולאמו הנרייטה בנסון הומר, שניהם מותיקי המתיישבים בניו אינגלנד. אמו הייתה ציירת צבעי מים חובבת והמורה הראשונה של הומר. היא ובנה ניהלו מערכת יחסים קרובה לאורך חייהם. הומר קיבל רבות מתכונותיה, כולל אופייה השקט, חברותיות, חוש הומור והכישרון האמנותי שלה. להומר הייתה ילדות מאושרת, שעברה בעיקר בקיימברידג' הכפרית, מסצ'וסטס. הוא היה תלמיד ממוצע, אך כישרונו לאמנות ניכר בשנותיו הראשונות.
אביו של הומר היה איש עסקים הפכפך וחסר מנוחה שתמיד חיפש לנוע הלאה. כשהומר היה בן שלוש-עשרה, צ'ארלס ויתר על עסקיו כדי להשיג הון בזמן בהלת הזהב בקליפורניה. כשנכשל, עזב צ'ארלס את משפחתו ויצא לאירופה לגייס הון לתוכניות אחרות להתעשרות שלא צלחו.
לאחר סיום התיכון של הומר, אביו ראה פרסומת בעיתון וסידר לו חניכות בגיל 19, אצל ג. ה. בופורד, ליתוגרף מסחרי בבוסטון. הומר עבד בעבודות מסחריות, כמו מודעות, במשך שנתיים. ב־1857, היה עצמאי - פרילנסר, ודחה הצעה להצטרף לצוות המגזין הארפר וויקלי.
איור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקריירה של הומר כמאייר נמשכה כמעט עשרים שנה. הוא תרם איורים מחיי בוסטון וחיי ניו אינגלנד הכפריים למגזינים בתקופה בה שוק האיורים צמח ואופנות השתנו במהירות. עבודותיו המוקדמות, כללו בעיקר חריטות עץ מסחריות של סצינות חברתיות עירוניות וכפריות, ואופינו במתארים נקיים, צורות פשוטות, ניגודיות דרמטיים של אור וחושך וקבוצות דמויות מלאות חיים - איכויות שנשארו חשובות לאורך הקריירה שלו. ההצלחה המהירה שלו נבעה בעיקר מהבנתו בעיצוב גרפי והתאמה של העיצובים שלו לחריטת עץ.[4]
לפני שעבר לניו יורק בשנת 1859, התגורר הומר בבלמונט, מסצ'וסטס עם משפחתו, באחוזת בלמונט של דודו. בית הומר של 1853, היוותה את ההשראה לחלק מאיוריו וציוריו המוקדמים, כולל כמה מתמונותיו משנות השישים של המאה ה-19.
הסטודיו של הומר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1859 פתח סטודיו בבניין הסטודיו ברחוב העשירי בעיר ניו יורק, בירת האמנות וההוצאה לאור של ארצות הברית. עד שנת 1863 השתתף בשיעורים באקדמיה הלאומית לעיצוב ולמד אצל פרדריק רונדל את יסודות הציור. כבר אחרי שנה של אימונים, הומר ייצר עבודות שמן מצוינות. אמו ניסתה לגייס כספים משפחתיים כדי לשלוח אותו לאירופה להמשך לימודים, אולם במקום זאת שלחה את הומר לקווי החזית של מלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865), שם שירטט סצנות קרב וחיי המחנה, את הרגעים השקטים כמו גם אלה הכאוטיים. השרטוטים הראשוניים שלו היו של המחנה, מפקדיו וצבאו של קצין האיחוד המפורסם, האלוף ג'ורג' ב. מקללן, בגדות נהר פוטומאק באוקטובר 1861.[5]
אף על פי שהרישומים לא זכו לתשומת לב רבה באותה תקופה, הם מסמנים את כישוריו המתרחבים של הומר ממאייר לצייר. בדומה לסצינות האורבניות שלו, הומר גם אייר נשים בזמן מלחמה, והראה את השפעות המלחמה בעורף. עבודת המלחמה הייתה מסוכנת ומתישה.
הוא התחיל לעבוד על סדרה של ציורים הקשורים למלחמה, המבוססים על רישומיו, הוא הציג ציורים של נושאי המלחמה בכל שנה באקדמיה הלאומית לעיצוב משנת 1863 עד 1866. ציורו - ״בית, בית מתוק״ הוצג באקדמיה הלאומית וקיבל שבחים במיוחד.
בעקבות הציור, האמן נבחר לאקדמאי חבר, ולאחר מכן אקדמאי מלא בשנת 1865. [10] במהלך תקופה זו הוא המשיך למכור את האיורים שלו לכתבי-עת.[6]
לאחר המלחמה התמקד הומר בעיקר בסצנות ילדות ונשים צעירות, המשקפות בעיניו נוסטלגיה לימים פשוטים יותר, הן שלו והן את האומה כולה.
הומר התעניין גם בנושאים שלאחר המלחמה שהעבירו את המתח הדומם בין שתי קהילות המבקשות להבין את עתידן. בציור השמן שלו ״ביקור בעלת הבית הזקנה״ (1876) נראה מפגש בין קבוצה של ארבעה שפחות משוחררות ובעלת הבית לשעבר. השוויון הפורמלי בין הדמויות העומדות מרמז על האיזון אותו קיוותה האומה למצוא בשנים הקשות של השיקום. הומר חיבר את הציור הזה מרישומים שצייר במהלך מסעו בוירג'יניה.
סמוך לתחילת קריירת הציור שלו, הומר בן ה 27 הפגין בגרות של רגשות, עומק תפיסה ושליטה בטכניקה. הריאליזם שלו היה אובייקטיבי, נאמן לטבעו ונשלט רגשית.
נופים וצבעי מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שהציג באקדמיה הלאומית לעיצוב, הומר נסע לפריז, צרפת בשנת 1867, שם נשאר במשך שנה. הציור המוקדם ביותר שלו, ״שבוי מהחזית״, הוצג בתערוכה בפריז באותו זמן. הוא לא למד באופן רשמי אך הוא עסק בציור נוף כשהמשיך לעבוד עבור המגזין הרפר, תוך שהוא מתאר סצנות מחיי פריז.
.jpg)
הומר צייר כתריסר ציורים קטנים במהלך השהות. אף על פי שהגיע לצרפת בתקופה של אופנות חדשות באמנות, הנושא העיקרי של הומר לציוריו היה חיי האיכרים, כשהוא מראה יותר התאמה עם אסכולת ברביזון מאשר עם האמנים החדשים אדוארד מאנה וז׳אן קורבה. אף על פי שהאינטרס שלו לתאר אור טבעי מקביל לאלה של האימפרסיוניסטים המוקדמים, אין שום עדות להשפעה ישירה שכן הוא כבר היה צייר אמריקני בשל וכבר פיתח סגנון אישי שהיה הרבה יותר קרוב לאדואר מאנה מאשר לקלוד מונה. לרוע המזל, הומר היה מאוד דיסקרטי לגבי חייו האישיים ושיטותיו, אך עמדתו הייתה של עצמאות הסגנון והתמסרות לנושאים אמריקאים.
לאורך שנות ה -70 של המאה ה -19 המשיך הומר לצייר בעיקר סצנות כפריות או אידיליות של חיי משק, ילדים משחקים, ומבוגרים צעירים מחזרים, כולל בית הספר כפרי (1871) ופעמון הבוקר (1872). בשנת 1875 הפסיק הומר לעבוד כמאייר מסחרי ונדר לשרוד על ציוריו.[7]
למרות המוניטין המצוין שלו, לא צבר הון מציוריו. [17] הוא הציג ציורים בתערוכת המאה של 1876 בפילדלפיה, פנסילבניה, כמו אחד הציורים הטובים והמפורסמים ביותר שלו ״השייטים״ (1876). הציור ״השייטים״, שהפך לציור איקוני של הומר מתאר אב ושלושה נערים שיצאו לשייט, זכה לשבחים רבים. הוא צייר גם תמונות מחיי האפרו-אמריקאים כמו ״מתלבשים לקרניבל״ (1877) ו״ביקור הפילגש הזקנה״
.jpg)
בשנת 1877 הומר הציג לראשונה במועדון האמנות בבוסטון את ציור השמן, "שמש אחר הצהריים". משנת 1877 עד 1909, הומר הציג לעיתים קרובות בבוסטון. עבודות על נייר, הן רישומים והן צבעי מים, הוצגו לעיתים קרובות על ידי הומר החל משנת 1882.
הומר החל לצייר עם צבעי מים על בסיס קבוע בשנת 1873 במהלך שהות קיץ בגלוסטר, מסצ'וסטס. מההתחלה הטכניקה שלו הייתה טבעית, הדגימה את הכישרון המולד שלו למדיום קשה. ההשפעה שלו תהיה מהפכנית. אבל ציורי צבעי המים שלו הפכו פופולרים ונמכרו ביתר קלות, ושיפרו את מצבו הכלכלי במידה ניכרת.
כתוצאה מאכזבות עם נשים או מסערת רגשות אחרת, הומר הפך למתבודד בשלהי שנות ה-70 של המאה ה -19 וכבר לא נהנה מחיי חברה עירוניים וחי במקום זאת בגלוסטר. במשך זמן מה הוא אפילו התגורר במגדלור המזרחי המבודד (עם משפחת השומר). השהות הזאת ביסוסה מחדש של אהבתו לים והוא מצא מקור עשיר לנושאים תוך התבוננות מקרוב בדייגים, בים ובמזג האוויר. אחרי 1880, לעיתים רחוקות הוא הציג ציורי נשים מעודנות בפעילות פנאי, והתמקד במקום זאת בציור נשים עובדות.
אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומר בילה שנתיים (1881–1882) בכפר בחוף האנגלי. רבים מהציורים בתקופה זו נלקחו מעבודת גברים ונשים ופעילותם היומיומית. הוא כתב, "הנשים הן הדבורים העובדות." עבודותיו מתקופה זו הם כמעט אך ורק בצבעי מים.[8] לוח הצבעים שלו נעשה מוגבל. ציוריו גדולים יותר, שאפתניים יותר. הנושאים שצייר יותר אוניברסליים ופחות לאומניים, יותר הרואיים מתוקף העיבוד הלא סנטימנטלי שלו. אף על פי שהתרחק מהספונטניות והתמימות הבהירה של הציורים האמריקאים בשנות ה-60 וה-1870, הומר מצא סגנון וחזון חדשים שהביאו את הכישרון שלו לתחומים חדשים.
מיין ובגרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחזר לארצות הברית בנובמבר 1882, הומר הציג את עבודות צבעי המים האנגליים שלו בניו יורק. המבקרים הבחינו בשינוי הסגנון, "זהו הומר שונה מאוד מזה שהכרנו בימים עברו, שעכשיו תמונותיו ... הן יצירות אמנות גבוהה." נשות הומר כבר אינן "בובות שמתהדרות בעדינותן" אלא "נשים חסונות, חסרות פחד, אמהות המסוגלות להחזיק מעמד בכוחות עצמן מול גחמות הטבע לצד גברים שלהן".
.jpg)
בשנת 1883 עבר הומר למיין, והתגורר במרחק 75 מטרים מהאוקיינוס.
מאמצע שנות השמונים של המאה ה-19 צייר הומר את סצנות הים המונומנטליות שלו. בגיל חמישים שנה, הומר הפך ל"רובינסון קרוזו, סגור באי האמנות שלו - נזיר עם מכחול". כפי שכתב העיתון הניו יורק אוונינג פוסט. אך למרות ההכרה בגדולתו האמנותית עבודתיו של הומר מעולם לא השיגו את הפופולריות של הציורים המסורתיים של תמונות סלון או של דיוקנאות של ג'ון סינגר סרג'נט. רבים מהתמונות לקח שנים למכור אותם.
בשנים אלו קיבל הומר תמיכה רגשית בעיקר מאמו, מאחיו צ'ארלס, וגיסתו מרתה ("מאטי"). לאחר מות אמו, הומר הפך לתומך באביו המזדקן וגיסתו מאטי הפכה לאישה האינטימית הקרובה ביותר אליו. בחורף 5–1884, הומר העז לעבור למקומות חמים יותר בפלורידה, קובה ובהאמה, ועשה סדרת צבעי מים כעבור המגזין "סנצ'רי". הוא החליף את הים הסוער והירוק של הסער בשמים הכחולים הנוצצים של הקאריביים. השהות הטרופית שלו העניקו השראה ורעננו אותו באותה הדרך כמו נסיעותיו של פול גוגן לטהיטי.
הציור "גן בנסאו" (1885) הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לצבעי מים אלה. שוב, רעננותו ומקוריותו זכו לשבחים מצד המבקרים אך הוכיחו כי הם מתקדמים מדי עבור קוני האומנות המסורתית. עם זאת, הומר חי בפזיזות, אבל אחיו האמיד צ'ארלס העניק עזרה כלכלית בעת הצורך.
בשנת 1893 צייר הומר את אחת מיצירותיו ה"דרווינסטיות" המפורסמות ביותר "ציד השועלים ", המתאר להקה של עורבים מורעבים היורדים על שועל שהאט בשלג עמוק. זה היה הציור הגדול ביותר של הומר, והוא נרכש מייד על ידי האקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה, הציור הראשון שלו באוסף מוזיאונים אמריקני גדול. בשנת 1900 הגיע הומר לבסוף ליציבות פיננסית, מכיוון שציוריו השיגו מחירים טובים ממוזיאונים והוא החל לקבל דמי שכירות מנכסי נדל"ן. הוא גם השתחרר מהאחריות של הטיפול באביו שנפטר שנתיים קודם לכן. הומר המשיך לייצר ציורים מצוינים בצבעי מים, בעיקר בנסיעות לקנדה ולקריביים. עבודות מאוחרות אחרות כוללות סצנות ספורטיביות, גם נופי ים ללא דמויות אנושיות, בעיקר גלים שמתנפצים על סלעים באור משתנה. נופי הים המאוחרים שלו מוערכים במיוחד בגלל ביטוים הדרמטי והכוחני של כוחות הטבע, וביופיים ועוצמתם.
הומר נפטר בשנת 1910 בגיל 74 באולפן שלו, ונקבר בבית העלמין בהר אובורן בקיימברידג', מסצ'וסטס.
הסטודיו שלו, הפך לציון דרך היסטורי לאומי, נמצא בבעלות מוזיאון פורטלנד לאמנות.
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הומר מעולם לא לימד בבית ספר או באופן פרטי, אך עבודותיו השפיעו באופן חזק על דורות הבאים של ציירים אמריקאים על פרשנותם הישירה והאנרגטית למערכת היחסים של האדם לשממה. רוברט אנרי כינה את יצירתו של הומר כ"יושרה של הטבע ".
אולי האינדיבידואליזם הצנוע של הומר נתפס בצורה הטובה ביותר בהצהרתו לאמנים: "הסתכל על הטבע, עבד באופן עצמאי ופתר את הבעיות שלך."
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וינסלו הומר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- וינסלו הומר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Winslow Homer - paintings, biography, quotes of Winslow Homer, www.winslowhomer.org
- ^ Hidden Depths
- ^ Walter Hines Page, Arthur Wilson Page, The World's Work, Doubleday, Page & Company, 1911. (באנגלית)
- ^ Winslow Homer - Making Art, Making History, www.clarkart.edu (ארכיון)
- ^ Winslow Homer and the American Civil War, Southern Spaces
- ^ Columbus Museum of Art, The American collections, Columbus Museum of Art, Columbus, Ohio : The Museum, in association with H.N. Abrams, New York, 1988
- ^ Winslow Homer biography, www.metmuseum.org
- ^ "Inside the Bar – Winslow Homer – 54.183 – Work of Art – Heilbrunn Timeline of Art History", www.metmuseum.org