וינסנט (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וינסנט
Vincent
שקופית הפתיחה. מתוך הסרט
שקופית הפתיחה. מתוך הסרט
בימוי טים ברטון
הופק בידי ריק היינריקס
תסריט טים ברטון
שחקנים ראשיים וינסנט פרייס (קריינות)
מדבבים וינסנט פרייס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה קן הילטון
צילום ויקטור עבדלוב
מדינה ארצות הברית
חברת הפקה חברת וולט דיסני
חברה מפיצה Touchstone Home Video
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1 באוקטובר 1982 (בריטניה)
משך הקרנה כ-6 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, דרמה, סרט פנטזיה, סרט אימה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 60 אלף דולר
פרסים פסטיבל האנימציה באוטווה
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וִינסֶנטאנגלית: Vincent) הוא סרט קצר בשחור-לבן מסוג סטופ מושן שיצא בשנת 1982. את הסרט ביים, כתב ועיצב טים ברטון, יחד עם מפיק הסרט ריק היינריקס. אורכו של הסרט הוא כ-6 דקות, והוא מעולם לא הופץ בצורה רשמית. "וינסנט" נמצא במהדורה מיוחדת לאספנים של ה-DVD לסרט הסיוט שלפני חג המולד כקטע בונוס, באתר YouTube, וכן באוסף "Cinema 16: American Short Films" שיצא בשנת 2006.אנשים אומרים שטים ברטון מדמה כאן את עצמו.

את הסרט מקריין שחקן הקולנוע וינסנט פרייס, שהיה מושא הערצה של ברטון ומקור ההשראה לסרט. שיתוף הפעולה ב"וינסנט" הוביל להשתתפותו בסרט "המספריים של אדוארד", שיצא כמה שנים לאחר מכן. פרייס אמר לאחר מכן שהעבודה על "וינסנט" הייתה "הדבר משביע-הרצון ביותר שאי-פעם נעשה. זו עבודה אלמותית – הרבה יותר טוב מכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד".[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"וינסנט" הוא סיפורו של ילד בן 7 בשם וינסנט מאלוי. וינסנט מתואר כילד נחמד ומנומס ודי רגיל, למעט דבר אחד: הוא רוצה להיות כמו השחקן וינסנט פרייס. בדמיונו של וינסנט הוא חי חיים קודרים בטירה אפלה, שם הוא עושה ניסויים מרושעים ומעביר את הזמן בבדידות ויגון.

הסופר האהוב על וינסנט הוא אדגר אלן פו, וקריאה בספרו מעלה בו את הרעיון לפיו יש לו אישה אהובה, אך היא נקברה בחיים. וינסנט יוצא לחפור במקום בו היא נקברה, אך מכיוון שבמציאות מדובר בגינת הפרחים של אמו – זו שולחת אותו לחדרו כעונש.

כאשר מתירה לו אמו לצאת החוצה ולשחק, טוען וינסנט כי הוא אחוז ברוח ואינו מסוגל לעזוב את הבית שכן הוא סובל מחולשה שנגרמה משנים של בידוד. בתגובה, גוערת בו אימו ומעמתת אותו עם המציאות, שלפיה הוא אינו וינסנט פרייס וכל עולמו הוא בעצם דמיון.

דבריה של אמו מחזקים את הדיבוק שווינסנט טען שהוא אחוז, ודמיונו מתחיל לרדוף אותו עד לאיבוד שפיות, כביכול. וינסנט נופל על הרצפה, ומצטט בית מתוך הפואמה "העורב".

הפקה והוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שעסק כאמן קונספט באולפני ההנפשה של וולט דיסני, התיידד טים ברטון עם שניים מבכירי החברה – המנהלת גולי ג'קסון (שהייתה בת-זוגו מאוחר יותר, בשנות ה-80) וראש מחלקת פיתוח הקריאייטיב טום וילהייט. השניים התרשמו מכישרונו הייחודי של ברטון, והעריכו את עבודתו למרות שלא הייתה ב"סגנון של דיסני". בשנת 1982 נתן וילהייט לברטון תקציב של 60 אלף דולר להפיק סרט קצר לפואמה "וינסנט", שכתב במקור בתור ספר ילדים.[2] ברטון גייס לפרויקט חברים לעבודה בדיסני: האנימטור ריק היינריקס, אנימטור הסטופ מושן סטיבן צ'יודו והצלם ויקטור עבדלוב, ועבד על הסרטון במשך חודשיים עד להשלמתו.

הסרטון צולם בשחור-לבן ובסגנון הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני של שנות ה-20, ומושפע מיצירתם של וינסנט פרייס ושל אדגר אלן פו על ברטון כילד, וכן על מדמיונו אז: תכנון מזימות מרושעות עבור דודתו שבאה לביקור, או עריכת "ניסויים" על כלב המשפחה (תמה המופיעה בסרט קצר נוסף של ברטון, "פרנקנוויני)". הדמות הראשית בסרט, הילד וינסנט מאלוי, משקף את ברטון בעצמו.[2] את הסרט מקריין ומספר שחקן הקולנוע וינסנט פרייס, גיבור ילדות של ברטון, ושיתוף הפעולה ב"וינסנט" ייסד קשר חברות בין השניים עד למותו של פרייס בשנת 1993.[2]

הסרטון הוקרן בבית קולנוע בלוס אנג'לס במשך שבועיים במסגרת דרמת הנעורים "Tex". הסרטון הוקרן בפסטיבלי קולנוע בלונדון, שיקגו וסיאטל, זכה לתשבחות המבקרים וזכה בשני פרסים. בדיסני היו מרוצים מהסרט, אך לא הגיעו להחלטה באשר להפצתו.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frierson, Michael. "Vincent — A Matter of Pastiche". Animation World Magazine (Issue .9). נבדק ב-2007-01-22.
  2. ^ 1 2 3 4 Salisbury, Mark; Tim Burton (2000). Burton on Burton: Revised Edition. Faber and Faber. ISBN 0-57120-507-0.