אולפני ההנפשה של וולט דיסני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אולפני ההנפשה של וולט דיסני
Walt Disney Animation Studios.png
Roy E. Disney Animation Building.jpg
סוג חברה בת של קואופרטיב הקולנוע של חברת וולט דיסני
מייסדים וולט דיסני, רוי דיסני עריכת הנתון בוויקינתונים
שנת הקמה 1998
חברת אם חברת וולט דיסני
משרד ראשי ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית
ענפי תעשייה בידור
קולנוע
אנשי מפתח וולט דיסני
ג'ון לסטר
www.disneyanimation.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולפני ההנפשה של וולט דיסניאנגלית: Walt Disney Animation Studios) הוא סטודיו אמריקאי לאנימציה וחברה בת של קואופרטיב הקולנוע "Walt Disney Motion Pictures Group" של חברת וולט דיסני, האחראי ליצירתם של סרטי האנימציה של החברה. הסטודיו לאנימציה החל להתמזג לחברת וולט דיסני כבר בתחילת תהליך ההפקה של שלגיה ושבעת הגמדים בשנת 1937. ב-1986, במהלך ארגון מחדש של החברה, הפך הסטודיו לחברה בת באופן רשמי תחת שם חדש. תחת שמו הנוכחי פועל הסטודיו מאז שנת 2007.

תוכן עניינים

היסטורית האולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

1923-29: אולפני ההנפשה של האחים דיסני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולפני האחים דיסני נוסדו לראשונה בלוס אנג'לס בשנת 1923 והקריירה שלהם התחילה עם יצירת סדרת הסרטים הקצרים האילמים של אליס וארץ הפלאות בו השחקנית הצעירה וירג'יניה דיוויס גילמה את הדמויות המצוירות.

הקומדיות של אליס הופצו על ידי מרגרט וינקלר והחל משנת 1927 הפיצה וינקלר גם את הסדרה "אוסוולד הארנב" של דיסני.

עם המעבר לקליפורניה, האחים דיסני החלו לעבוד בתחילה במוסך של דודם רוברט דיסני, ובאוקטובר 1923 השיקו רשמית את הסטודיו שלהם במשרד קטן בצד האחורי של משרד סוכנות נדל"ן.

בפברואר 1924 עבר הסטודיו לחלל פרטי בסמוך לסטודיו הקודם. בשנת 1925, דיסני נתן מקדמה על מיקום חדש ובשנת 1926 עבר הסטודיו למיקום זה ונקרא בשם אולפני וולט דיסני.

בינתיים, ניסה וולט דיסני לחדש את החוזה שלו עם מרגרט וינקלר מכיוון שהחוזה של אוסוולד עם דיסני נגמר באמצע 1928, אך צ'ארלס מינץ, שהשתלט על עסקיה של מרגרט וינקלר לאחר שהתחתן איתה, רצה להכריח את דיסני לקבל תשלום נמוך עבור כל אוסוולד. דיסני סירב וכיוון שיוניברסל החזיקה בזכויות אוסוולד ולא דיסני, מינץ הקים אולפן אנימציה משלו על מנת לייצר אנימציה של אוסוולד. רוב העובדים של דיסני נשכרו על ידי מינץ.

בשנת 1928, כדי להתאושש מאובדן זכויות היוצרים על אוסוולד הארנב, דיסני הגה רעיון של דמות עכבר בשם מיקי מאוס, אשר את תכנונו הראשוני ביצע האנימטור אב אייוורקס.

סרט הקול הראשון של דיסני, ספינת הקיטור של וילי, סרט מצויר בכיכובו שך מיקי, יצא לאור ב-18 בנובמבר 1928 באמצעות חברת ההפצה פט פאוורס. הסרט היה סרט האנימציה הראשון של מיקי מאוס שנוצר בליווי של קול, אולם הוא היה הסרט השלישי שנוצר על ידי דיסני כאשר הראשונים היו – שיגעון המטוסים וגאוצ'ו הדוהר שהיו תחילה סרטים אילמים אולם מספר שנים לאחר יציאת הסרט ספינת הקיטור של וילי, יצאו גם הם בליווי של קול.

ספינת הקיטור של וילי הפך מיד ללהיט ענק וההצלחה שלו נבעה לא רק מכיוון שמיקי כיכב בסרט, אלא מאחר שהסרט היה הסרט המצויר הראשון שכלל קול.

הסרטים שיגעון המטוסים וגאוצ'ו הדוהר הופקו מחדש עם פסקולים והופצו בשנית ב-1929.

1929-40: התאגדות מחדש, שלגיה ושבעת הגמדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסני המשיך ליצור סרטי אנימציה עם מיקי מאוס ודמויות אחרות, והחל ליצור את סדרת הסימפוניות הטיפשיות עם סרטי קולומביה שהפיצו את הסדרה החל מאוגוסט 1929. קולומביה הפיצה את הסרטים של דיסני במשך שנתיים, עד שאולפני דיסני נכנסו לעסקה חדשה עם יונייטד ארטיסטס בשנת 1932.

באותה שנה, חתמה דיסני על עסקה בלעדית עם טכניקולור למשך שנתיים אשר אפשרה אנימציות בצבע מלא, באותו הזמן, דיסני יצר את הסרט "פרחים ועצים" באמצעות טכנולוגיה זו.

בשנות ה-30 המוקדמות, הבין דיסני כי ההצלחה של סרטי אנימציה תלויה בסיפורם המרתק מבחינה רגשית, כלומר סיפור שתופס את הקהל כך שלא ניתן יהיה להרפות ממנו, הבנה זו הובילה אותו ליצור בסטודיו "מחלקה סיפורית" נפרדת עם אמנים העוסקים בתכנון סיפור עם דמויות מתפתחות וסיפור מקורי.

בשנת 1934, איגד דיסני כמה מעובדיו והכריז על תוכניותיו ליצור את סרט האנימציה הראשון שלו. ההכרזה לא התקבלה כל כך יפה ועובדיו הביעו חוסר אמון ברעיון וראו בו סיכון ואף פרויקט הסרט כונה "השטות של וולט דיסני".[דרוש מקור] למרות זלזול תעשיית הקולנוע, דיסני המשיך ללא הפוגה עד ייצור הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים", הכשרה רבה ופיתוח ניכר נדרשו ליצירת הסרט, מה שגרם לסטודיו להתרחב ולהעסיק עובדים נוספים. שיעורי ההדרכה החלו בסטודיו בשנת 1932, והורחבו מאוד לשיעורי המשך.

סימפוניות מטופשות כמו אלת האביב (1934) ונוספים, שימשו כבסיס לניסוי של טכניקות חדשות כגון אנימציה של גמויות אנושיות ריאליסטיות, הנפשה מיוחדת ועוד.

שלגיה ושבעת הגמדים העלו את דיסני לסכום יקר של 1.4 מיליון דולר והייתה זו הצלחה חסרת תקדים אשר הופצה בשנת 1938. זה היה הסרט המרוויח ביותר של כל הזמנים.

במהלך יצירת שלגיה ושבעת הגמדים, העבודה על הדמות של מיקי מאוס נמשכה. מיקי מאוס עבר לטכניקולור בשנת 1935, ועד אז התווספו מספר דמויות מרכזיות ביניהם פלוטו הכלב של מיקי וחברו דונלד דק וגופי. דמויות אלה הופיעו בסדרה משלהם בשנת 1940 והקריקטורות של דונלד דק מאפילות על הסדרה של מיקי מאוס בפופולריות.

1940-48: סרטים חדשים ומלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצלחה של שלגיה אפשרה לדיסני לבנות סטודיו חדש וגדול יותר. ההנפקה הראשונה של וולט דיסני הפקות הייתה ב-2 באפריל 1940.

האולפנים המשיכו ליצור סרטי אנימציה באורך מלא, ביניהם פינוקיו (1940), פנטסיה (1940), דמבו הפיל המעופף (1941) ובמבי (1942).  

לאחר שמלחמת העולם השנייה החלה, ההכנסות מהסרטים ירדו. כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמה לאחר מתקפת פרל הארבור, רבים מהאנימטורים של דיסני גויסו לצבא ארצות הברית. הממשלות של אצרות הברית וקנדה הוזמנו לאולפני החברה כדי להפיק סרטי הדרכה ותעמולה. עד 1942, 90% מכלל עובדי החברה עבדו על סרטים הקשורים למלחמה. סרטים מסוימים נוצרו כדי להגביר את התמיכה הציבורית במאמץ המלחמתי הרב. גם הדמויות של האולפנים הצטרפו למאבק, כדוגמת דונלד דק שהופיע במספר סרטי תעמולה קצרים, כולל בסרט זוכה האוסקר – פניו של הפיהרר (1943).

1948-59: לאחר המלחמה, הפקות טלוויזיה ופיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948, חזר דיסני להפיק סרטים באורך מלא, כגון סינדרלה המבוסס על אגדה. סינדרלה הוכיח כי סרט אנימציה באורך מלא עדיין יכול להצליח בשוק. סרטים נוספים שנוצרו באותה התקופה הם - עליסה בארץ הפלאות (1951) ופיטר פן (1953). פיטר פן היה סרט שזכה להצלחה מסחרית והוגדר כ-הסרט המרוויח ביותר בשנה.

באמצע שנות ה-50 כאשר תשומת לבו של דיסני הופנתה בעיקר למאמצים חדשים כגון סרטי פעולה, טלוויזיה ופארק השעשועים של דיסנילנד, הפקת סרטי האנימציה נשארה באחריותה העיקרית של חבורת האנימטורים (או כמו שכונו תשעת הזקנים). מצב זה הביא לעיכובים באישורים במהלך ההפקה של הסרט "היפהפייה הנרדמת", אשר שוחרר בסופו של דבר ב-1959. סרט זה היה הסרט היקר ביותר של דיסני עד היום, עלויות היצור הגבוהות וביצועיו הנמוכים בקופות הביאו את האולפן להפסד הכספים הראשון שלה לשנת 1960, דבר שהוביל לגל פיטורים מסיבי ברחבי האולפן.

עד סוף העשור, הסרטים הקצרים של דיסני כבר לא יוצרו על בסיס קבוע, כאשר רבים מעובדי מחלקת הסרטים הקצרים עזבו את החברה או התחילו לעבוד על תוכניות טלוויזיה של דיסני כגון מועדון מיקי מאוס ודיסנילנד.

1959-66: צמצום סרטי האנימציה ודיסנילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות גל הפיטורים בשנת 1959 והתחרות על תשומת לבו של דיסני, המשיכה החברה לייצר הפקות אנימציה אך ברמה נמוכה מפעם.

ב-1961 שיחרר האולפן את הסרט "101 כלבים דלמטיים", סרט אנימציה אשר זכה להצלחה רבה.

תוכנית ההכשרה של דיסני החלה באולפן לפני יצירת שלגיה בשנת 1932, ובסופו של דבר הובילה לכך שוולט דיסני יסייע להקים את המכון לאומנויות בקליפורניה. אוניברסיטה זו, שהוקמה באמצעות מיזוג של מכון לאומנות והקונסרבטוריון למוזיקה של לוס אנג'לס, כללה תוכנית של אנימציה של דיסני שפותחה במסגרת לימודי התואר שלה.

הסרט החרב באבן ששוחרר ב-1963, היה לסרט השישי המרוויח ביותר של השנה בצפון אמריקה עם השכרה מוערכת של 4.75 מיליון דולר.

וולט דיסני נפטר בדצמבר 1966, עשרה חודשים לפני שהסרט "ספר הג'ונגל" הושלם ושוחרר. הסרט זכה להצלחה רבה, והוכתר לסרט הרביעי המרוויח ביותר של שנת 1967.

1967-83: ירידת הפופולריות של הסרטים וההנהלה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולט דיסני הפקות המשיכה להוציא לאור סרטי משפחה במהלך שנות השבעים, כדוגמת "הבריחה להר הקוסמים" (1975) ו"יום שישי המפחיד" (1976), אולם סרטים אלו לא צלחו בקופות כי שהסרטים מהשנים הקודמות צלחו. עם זאת, הסרטים של אולפני האנימציות זכו להצלחה בקופות, ביניהם "רובין הוד" (1973), "הרפתקאות ברנרד וביאנקה" (1977) ו"השועל והכלבלב" (1981).

משנת 1983 עם שחרורו של הסרט "מזמור חג המולד של מיקי" החלה תקופה של סרטים מצליחים.

הסדרה "עולמו המופלא של דיסני" נותרה משודרת בפריים טיים במשך שנים רבות, ולאור הצלחה זו חברת וולט דיסני חזרה לפעילותה בטלוויזיה בשנות השבעים, שבמסגרתה שיתפה פעולה עם חברות הטלוויזיה דאז ויצרה סדרות כגון סדרת האנתולוגיה " עכבר המפעל" וכן החזירה לשידור לתקופה קצרה את "מועדון מיקי מאוס". בשנת 1980 דיסני השיקה את וולט דיסני וידאו ביתי כדי לנצל את שוק קלטות הווידאו החדש.

ב-18 באפריל 1983 הושק לראשונה ערוץ דיסני כערוץ המשודר בכבלים בפריסה ארצית בארצות הברית, הכולל ספריה גדולה של הסרטים הקלאסיים של דיסני, סדרות טלוויזיה, הפקות מקור וכן תוכניות לכל המשפחה שלא נוצרו על ידי דיסני.

הדיסניוורלד קיבל בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 חלק ניכר מתשומת הלב וההשקעה של החברה. ב-1978 מנהלי וולט דיסני הכריזו על קיומן של תוכניות לפארק דיסניוורלד נוסף בשם אפקוט, שייפתח באוקטובר 1982.

בהשראת חלומו של וולט דיסני על עיר עתידנית, פארק האפקוט נבנה כמעין תערוכה עולמית קבועה בחסותם של תאגידים אמריקאיים גדולים.

על פי התוכניות, הפארק כולל בתוכו ביתנים רבים המבוססים על תרבויות של עמים מכל רחבי העולם. למרות ההצלחה הרבה של ערוץ דיסני, וולט דיסני הפקות הייתה פגיעה למדי מבחינת כלכלית.

ספריית הסרטים של החברה הייתה יקרת ערך, אולם הציעה כמה סרטים שזכו להצלחה, בעיקר סרטיו של דון בלות' שעזב את החברה ב-1979 יחד עם 11 אנימטורים נוספים, דבר שגרם לתקופת הרנסאנס של דיסני. כמו כן, צוות ההנהגה של החברה התקשה מאוד לשתף פעולה ולשמור על קשר עם אולפנים אחרים.

בתחילת שנות ה-80, ההכנסות מפארקי השעשועים של דיסני היוו 70% מכלל ההכנסות של החברה.

1984-89: תקופת מייקל אייזנר, ארגון מחדש וחזרה לגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984, קבוצת האחזקות של בעל ההון סול שטיינברג הכריזו על הצעה להשתלטות עוינת על הפקות וולט דיסני, מתוך רצון למכור את חלק מפעילותה.

וולט דיסני הפקות קנתה את המניות של חברתו של שטיינברג (11.1% ממניות החברה) כדי למנוע את השתלטותו.

עם זאת, בעל מניות אחר הגיש תביעה על ערך המניה של דיסני ועל הניהול של דיסני לשמור על עמדות בעלי המניות.

תביעה זו הייתה מיושבת בשנת 1989 עבור סכום כולל של 45 מיליון דולר מדיסני והחברה של שטיינברג.

סיד בס, איש עסקים אמריקאי, רכש 18.7% מכלל דיסני ב-1984. עם רכישה זו, בס והדירקטוריון הכניסו את מייקל אייזנר שעבד אז בחברת פרמאונט לתפקיד מנכ"ל החברה,

ואת פרנק וולס שעבד אז בחברת האחים וורנר לתפקיד נשיא החברה. אייזנר ניצל את הצלחתם של שוקי הכבלים והווידאו הביתי כדי לחתום על עסקאות ארוכות טווח לשיווק סרטי ותוכניות דיסני.

בעסקאות אלה הופצו סדרות טלוויזיה מצליחות של דיסני כגון בנות הזהב ושפץ ביתך. חברת וולט דיסני החלה להפיץ מהדורות מוגבלות של סרטיה בקלטות וידאו בסוף שנות השמונים.

דיסני בהנהגתו של אייזנר רכשה את ערוץ 9, שהייתה תחנת טלוויזיה עצמאית בלוס אנג'לס.

ב-1985 הוסכם כי עסקת השותפות "מסך כסוף 2" תשמש כמקור פיננסי מוגבל בעבור הסרטים של דיסני עם סכום של 193 מיליון דולרים.

בינואר 1987 עסקת מסך כסוף 2 החלה לממן את סרטי דיסני בסכום של 300 מיליון דולרים שגויסו, הסכום הגדול ביותר שגויס לשותפות מוגבלת דאז.

עסקת השותפות "מסך כסוף" גם כן שמשה כמקור פיננסי מוגבל בעבור אולפני הסרטים של דיסני.

החל מהסרט מי הפליל את רוג'ר ראביט בשנת 1988, אולפני ההנפשה של וולט דיסני נכנסו לתקופת הרנסאנס של דיסני,

תקופה שכללה שורה של הצלחות מסחריות וביקורתיות עם סרטים כמו בת הים הקטנה (1989), היפה והחיה (1991), אלאדין (1992) ומלך האריות (1994).

בנוסף, החברה זכתה להצלחה גם בתחום האנימציה בטלוויזיה עם מספר סדרות עתירות תקציב ושבחים, ביניהן הגומונים, מעשיות ברווזיות ומפלצות.

דיסני הייתה במקום הראשון בשנת 1988 מבחינת הכנסות והגדילה את הכנסותיה ב-20% בכל שנה.

1989-94: תחילת הרנסאנס של דיסני, שחרורים מוצלחים והשפעת התעשייה על האנימציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989, פרסם האולפן את "בת הים הקטנה", סרט זה הפך להישג היסטורי של דיסני וזכה להצלחה הגדולה ביותר מזה עשרות שנים. בת הים הקטנה הכניסה 84 מיליון דולר בקופה של צפון אמריקה, זהו שיא לסטודיו.

הסרט בת הים הקטנה גם זכה בשני פרסי אוסקר. הסרט הוא הסרט הראשון שנוצר דרך מערכת ייצור אנימציה שפותחה עבור דיסני על ידי פיקסאר.

את הסרט הבא של דיסני, "היפה והחיה", החלו להפיק בלונדון, אך הועבר חזרה לברבנק לאחר שדיסני החליטה לסגור את המשרד בלונדון ולהחזיר את הסרט לפורמט הדומה לפורמט של "בת הים הקטנה".

הופעתו הראשונה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים בניו יורק 1991, לפני הפצתו שפורסמה בנובמבר 1991. הסרט היה הצלחה גדולה וחסרת תקדים, כאחד מסרטי האולפן הטובים ביותר. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר.

ההצלחות של "בת הים הקטנה" ו"היפה והחיה" בנו את עתיד דיסני, כל התוכניות תוכננו בקפידה כדי למשוך קהלים מכל הגילאים והסוגים לתיאטראות.

בשנת 1992, שוחרר הסרט "אלאדין" אשר המשיך את מגמת ההצלחה של סרטי דיסני והרוויח 504 מיליון דולר ברחבי העולם בקופות ושני פרסי אוסקר.

אלאדין גם הקים את המגמה של שכירת שחקנים ושחקניות מפורסמים כדי לדבב את דמויות דיסני.

ביוני 1994, שחררה דיסני את הסרט "מלך האריות", סרט זה הרוויח 768 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם, עד עצם היום הזה מדובר בשיא של סרט אנימציה.

בהמשך שחררה דיסני עוד סרטים רבים שזכו להצלחה רבה.

בנוסף, ההצלחות של אלאדין ומלך האריות גרמו לעליה משמעותית באנימציה תוצרת אמריקה בכל שאר העזור, חטיבות אנימציה חדשות קמו כגון האחים וורנר, פוקס ועוד.

1994-99: סוף הרנסאנס של דיסני וירידה בתשואות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חששות התעוררו בדיסני, בייחוד אצל רוי דיסני, על כך שראש הסטודיו ג'פרי קצנברג לוקח יותר מדי קרדיט על ההצלחה של דיסני בתחילת שנות ה-90. נשיא דיסני, פרנק ולס, נהרג בתאונת מסור בשנת 94 וקצנברג שידל את המנכ"ל מייקל אייזנר שימנה אותו לתפקיד הנשיא שהתפנה. במקום זאת, המתחים בין קצנברג, אייזנר ודיסני גרמו לקצנברג להתפטר מהחברה באוקטובר, כאשר ג'ו רוט תפס את מקומו. קצנברג המשיך להיות אחד ממקימי האולפנים הגדולים שחטיבת האנימציה שלו הפכה ליריבת המפתח של דיסני.

בניגוד להצלחת ההפקות של דיסני בשנים האחרונות, באמצע 1990 דיסני הציגה מגמה של ירידה בתשואה.

הסרט "פוקהונטס" ששוחרר בשנת 1995, היה אכזבה בהשוואה לסרטים הקודמים.

הסרט הבא ששוחרר היה "הגיבן מנוטרדם" בשנת 1996, הסרט הופק בחלקו בפריז וגם כן לא זכה להצלחה רבה כמו הסרטים הקודמים.

בקיץ שלאחר מכן, שוחרר "הרקולס" שדווקא קיבל ביקורות חיוביות אך היה אחראי לתחילת הירידה של סרטי האנימציה.

"מולאן" (1998), הסרט הראשון שהופק בעיקר בסטודיו בפלורידה, הרוויח 305 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם.

בחודש אוקטובר בשנת 1999, סטודיו לאפקטים מיוחדים שנרכשו בעבר על ידי חברת וולט דיסני (1996) התמזגה עם תוכנת הגרפיקה המבצעת את האנימציה בדיסני כדי ליצור מחלקה שנקראת "המעבדה הסודית". המעבדה הסודית הפיקה סרט עלילתי אחד, "דינוזאור" אשר שוחרר במאי 2000 והציג יצורים פרהיסטוריים.

המעבדה הסודית נסגרה בשנת 2001.

2000-06: מפולת, בעיות ארגוניות וצמצום המרת אנימציה במחשב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פנטזיה" (2000), סרט ההמשך לסרט שיצא בשנת 1940, שוחרר ב-1 בינואר 2000.

פיטר שניידר עזב את תפקידו כנשיא וולט דיסני אנימציה בשנת 1999 כדי להיות נשיא אולפני וולט דיסני תחת ג'ו רוט. תומאס שומאכר, שהיה סגן נשיא האנימציה של שניידר במשך מספר שנים, הפך לנשיא החדש של וולט דיסני אנימציה.

בשלב זה, תחרות אולפנים אחרים הובילה את הכנסות האנימטורים לשיאים של כל הזמנים, על שומאכר היה לבצע קיצוץ בעלויות ופיטורים מסיביים שיביאו בסופו של דבר ל-1200 עובדים (מ-2200).

ההצלחות הגדולות של חברות ענק אחרות כגון פיקסאר ואולפני סקיי סטודיוס, גרמו לנפילתה הגדולה של דיסני, מה שגרם בפעם נוספת לגל פיטורים גדול, מורל החברה צנח לשפל הסטודיו בברבנק צומצם ליחידה אחת וגם הסטודיו בפריז נסגר בשנת 2003.

בשנת 2003, מונה טום שומאכר לנשיא קבוצת התיאטרון, תיאטרון הבמה של דיסני, דיוויד סטיינטון מונה למחליף של שומאכר.

ב-12 בינואר 2004, דיסני הכריזה על סגירת הסטודיו בפלורידה. בשנת 2005, פירסמה דיסני את הסרט "עוף קטן", הסרט זכה להצלחה מתונה בקופות והרוויח 315 מיליון דולר ברחבי העולם.

2006-09: קפיצה חזרה, רכישת דיסני של פיקסאר ושינוי שם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בינואר 2006, הודיעה דיסני כי היא תרכוש את פיקסאר תמורת 7.4 מיליארד דולר.

לאסטר וקטמול עסקו בשיקום המורל של צוות האנימציה ושכרו מחדש את הכוכבים שעזבו את הסטודיו.

כל מחלקה הייתה אחראית לפרויקטים שלה בלבד, לא הייתה אפשרות להעביר משימות בין המחלקות, המטרה הייתה ליצור לכל מחלקה אישיות משלה ולמנוע התמזגות ביניהן.

בשנת 2007, שוחרר "פגוש את הרובניסונים" אשר הרוויח 169.3 מיליון דולר.

באותה שנה גם אולפני דיסניטון נבנו מחדש והחלו לפעול כיחידה נפרדת תחת שליטתם של לסטר וקטמול.

התערבותו הישירה של לסטר עם הסרט הבא של האולפן, הביאה לעזיבתון של הבמאי כריס סנדרס.

"הנסיכה והצפרדע" בבימויו של רון קלמנטס וג'ון מוסקר, היה סרט האנימציה הראשון שצויר באולפן בחמש השנים האחרונות. הסרט שוחרר בשנת 2009 וקיבל ביקורת חיובית ואף היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר.

2010-עד היום: התחדשות מתמשכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שחרור "הנסיכה והצפרדע", שוחרר גם הסרט "פלונטר" בבימויו של ביירון הווארד נתן גר, הסרט שוחרר בשנת 2010 והפך להצלחה ביקורתית ומסחרית באופן משמעותי. הסרט הרוויח 591 מיליון דולר בהכנסות של קופות ברחבי העולם.

ב-2011 הופץ "פו הדב" אשר נעשה בהנפשה קלאסית, הסרט זכה לשבחים רבים אך הסתפק בהכנסות צנועות במיוחד.

ב-2012 הופץ הסרט "ראלף ההורס" אשר זכה לשבחים ופרסים רבים וכן גרף הכנסות גבוהות של למעלה מ-400 מיליון דולר, לאור השבחים הרבים וההכנסות הגבוהות צפוי לצאת המשך לסרט ב-2018.

בשנת 2013 שוחרר הסרט המוזיקלי "לשבור את הקרח" בהשראת "מלכת השלג" של הנס כריסטיאן אנדרסן, זה היה סרט האנימציה הראשון של דיסני שהרוויח מעל 1 מיליארד דולר ברחבי העולם.

הסרט הבא של האולפן היה "שישה גיבורים", סרט קומדיה בהשראת הסדרה של מארוול קומיקס, הסרט שוחרר בשנת 2014. במיוחד עבור הסרט, האולפן פיתח תוכנה חדשה לעיבוד אור בשם היפריון, הסטודיו המשיך להשתמש בה בכל הסרטים הבאים. הסרט זכה לשבחים רבים ובנוסף זכה בפרס האוסקר לאנימציה המונפשת הטובה ביותר.

במרץ 2016 הופץ הסרט "זוטרופוליס", הסרט זכה להצלחה מסחרית עצומה עם הכנסות של מעל 900 מיליון דולר והיה לסרט האנימציה עם הפתיחה הטובה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע כבר בסוף השבוע הראשון להקרנתו בקולנוע, כמו כן הסרט זכה גם להצלחה ביקורתית עצומה. ב-6 ביוני הרוויח הסרט 1 מיליארד דולר והפך לסרט האנימציה השני של אולפני ההנפשה של דיסני שהגיע לסכום זה, כמו כן זכה הסרט בפרס האוסקר לאנימציה המונפשת הטובה ביותר. "מואנה", סרט הרפתקאות ופנטזיה, שוחרר בנובמבר 2016. הסרט היה הצלחה מסחרית נוספת עבור הסטודיו, הרוויח מעל 600 מיליון דולר ברחבי העולם והיה מועמד לשני פרסי אוסקר.

סרטים באורך מלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-30 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-40 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-50 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים עתידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]