ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/קינה
קינה היא ביטוי פיוטי לאבל כבד, שיר אבל והספד הנאמר על אדם, על קבוצה, או על מקרה, בעקבות מוות או חורבן. קינה שימשה במקור כסוג של משקל בשירה, אם כי נעשה בה גם שימוש כהספד הכתוב בצורה לירית, המשקף את המוות של אדם קרוב או מתאר צער באופן כללי. קינה יכולה לתאר גם משהו שנראה מסתורי או מוזר למחבר. בנוסף, קינה עשויה להיות סוג של יצירה מוזיקלית, המבוצעת בנימה של עצבות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור]
קינות מצויות כבר בתרבות הכנענית הקדומה. למשל בשירה האוגריתית מצויים אזכורים לקינות בהקשר של אבל על מותו של אדם קרוב או חשוב. בספרות השומרית העתיקה נשתמרו קינות רבות על חורבנם של מקדשים ושל ערים בידי אויב, ויש המשווים אותן למגילת איכה המקראית. אף במצרים העתיקה, היוותה הקינה חלק בלתי נפרד מטקס הקבורה והיא נאמרה על ידי הנשים המקוננות שהופיעו בדרך כלל בקבוצות כשהן בוכות, שרות ורוקדות ריקודי אבל.
בתנ"ך[עריכת קוד מקור]
הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים? |
בתנ"ך מצויות מספר קינות ידועות. מהקינות הנודעות ביותר בלשון הקודש היא קינת דוד, שבהּ מבכה דוד את מותם של שאול ויהונתן בתחילת ספר שמואל ב'[1]. קינה זו מושמעת בתדירות גבוהה בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
קינה נודעת נוספת בלשון הקודש היא מגילת איכה – קינתו של ירמיהו על חורבן בית המקדש הראשון. קינה זו נקראת בתשעה באב, יום האבל על חורבן בתי המקדש.
ראו גם[עריכת קוד מקור]
- מקונן - (קינה ווקאלית, הקשורה למנהגי האבל המסורתי בסקוטלנד ואירלנד.)
- קינתו של דוד על אובדן אבשלום
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- רונית שושני, "'אוי לי שחרבתי את ביתי': מבנה פרוזודי וגלגולי נוסח של שיר מתקופת החורבן", מחקרי מורשתנו ב–ג (תשס"ד), עמ' 209–218.
- רונית שושני, "משקל כמותי ומבנה פרוזודי בשיר מתקופת רב אשי (353–427/8 לספה"נ)", בקורת ופרשנות 31 (תשנ"ה), עמ' 5–23.
- נילי סמט, "קינות ערים שומריות ומגילת איכה: לקראת מחקר תאולוגי משווה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כא (תשע"ב), עמ' 95-110.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- רבי קלונימוס בן יהודה, קינה על הרוגי אשפירה, וורמישא ומגנצא, באתר "דעת"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
קטגוריה:מנהגי אבלות והנצחה קטגוריה:סוגות שיריות קטגוריה:הספד