שירה אוגריתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח חרס מאוגרית ועליו אגדת אקהת
האלפבית האוגריתי הוא כתב יתדות, שבו נכתבו האפוסים האוגריתיים.

השירה האוגריתית היא ספרות האפוסים שהתגלתה באוגרית החל מ-1928, צפונית ללטקיה בסוריה של ימינו. הספרות כתובה על לוחות חרס בכתב יתדות אוגריתי, והיא הקובץ המשמעותי ביותר בכתבי אוגרית. היצירה מתוארכת לסביבות אמצע האלף ה-2 לפנה"ס (בין המאה ה-15 למאה ה-14 לפנה"ס). באחדות מהיצירות מתואר כי נכתבו בתקופתו של נקמד מלך אוגרית, ובחלקן מתואר שם המעתיקים ושם האחראיים.

תוכני השירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות הפואטיות הגדולות ביותר הן: "עלילות בעל וענת", "אגדת כרת", "אגדת אקהת". יצירות אלו מתארות אפוסים שלמים - עלילות עם התחלה, אמצע וסוף. בנוסף ישנן יצירות קצרות יותר: "שיר האלים הנעימים והיפים", "נישואי נכל-ואִב", "האלים הראשיים זוללים וסובאים", תפילות לאלים וקטעים אחרים שהקשרם לא ברור. היצירות כתובות בכתב יתדות האוגריתי על לוחות חרס, שאותיותיו זוהו על-ידי הנס באואר ופול אדוארד דורם (Dhorme;‏ 18811966). כתבי אוגריתית פותחים שער חשוב להבנת התפיסות והדת הכנענית ממקור ראשון. תרבות שלמה שאבדה בתהום הנשייה, נחשפה ונתגלתה שוב. מרבית לוחות השירה האוגריתית נמצאו בבניין שעמד בין מקדשי הבעל ודגון, ושימש כספרייה ובית ספר לכהנים.

במרכז העלילות הגדולות מוטיבים של מלחמות, עימותים, טרגדיות ומוות. האלים נתפסים כדמויות בעלות מאפיינים אנושיים, שכרוכים ומעורבים בפעילות הארצית. על אף המאפיינים האנושיים יש להם יכולות על-אנושיות, כמו חיי נצח[1], חוזק, כנפיים וקרניים, ועוד. יחס של כבוד והערצה לאלים למול אפסותו וכיליונו של הטוב שבבני האדם, אף הוא אחד המוטיבים בעלילות.

מצבת אבן גיר שבה מופיע הבעל, אחד האלים החשובים של אוגרית שנמצאה באקרופוליס של אוגרית. כיום מוצגת בלובר.

לשירה האוגריתית זיקה לתנ"ך. מבחינה סגנונית, בשירה האוגרית רכיבים רבים שהופיעו לאחר-מכן בשירה עברית המקראית: תקבולות, מקצבים וחרוזים. התגליות באוגרית הובילו להערכה מחודשת של התנ"ך כיצירה ספרותית. ישנן אף כמה התייחסויות לרעיונות מיתולוגיים המופיעים בתנ"ך מופיעים גם בטבלאות החרס מאוגרית. עוד על הזיקה בין הספרות האוגריתית לתנ"ך ראו בהמשך.

לחלק מהשירה האוגריתית נמצאו מספר מהדורות. לפעמים במהדורה מסוימת יש הרחבה ופירוט של עניין המתומצת במהדורה שונה. לעיתים נראה כי היו גרסאות שונות לאותו הסיפור. חלקם של הלוחות נמצאו במצב קשה, וסיווגם נעשה על פי רוב לפי תוכנם. (בלוח אחד נמצאה כותרת 'לבעל', ובאחר 'לכרת'. בלוחות רבים ראש הלוח לא שרד ואין לדעת אם הם פתחו בכותרת). כנהוג בשפות הכנעניות, שבירת השורות אינה חופפת את סיומי המילים והמשפטים, ומילה יכולה להתחיל בשורה אחת ולהמשיך בשורה שאחריה.

עלילות בעל וענת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – עלילות בעל וענת

עלילות בעל וענת הן העלילה המרכזית שהתגלתה בספרות האוגריתית, והם תופסים יותר ממחצית מהלוחות שסווגו בוודאות כדתיים. הלוחות מספרים, בקטעים, על מאבק של האל בעל ואחותו האלה ענת באלים ים ומות על השליטה על הארץ. הבעל מביס את ים, ובונה לו ארמון מלוכה ללא חלונות, כדי שמות לא יוכל להיכנס. לאחר הפצרות אל האומנות כושר-וחסיס, שבנה את הארמון, הבעל ניאות לפתוח חלונות, ומות, ששואף לשלוט במקום הבעל, נלחם בו. אך מות מביס את הבעל והוא יורד לשאול. האלה ענת נוקמת במות ומביסה אותה, והבעל מולך על הארץ. אין הסכמה בקרב החוקרים על הסידור המקורי של קטעי העלילה.

פרשן המקרא משה דוד קאסוטו ראה במותם של בעל ומות ובתחייתם את המחזוריות העונתית של הטבע, רעיון שפיתח ההולנדי יוהאנס קורנליס דה מור.

אגדת כרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אגדת כרת

העלילה מסופרת במספר לוחות, המרכזי בהן כולל 306 שורות. כרת מלך חֶבֶר שכל את כל בניו, ואף אשתו נטשה אותו. כרת בוכה במיטתו ונרדם, ובחלומו מופיע אל ושואל אותו לפשר בכיו. כרת מספר לו שעושר וכוח אינם שווים ללא בנים. אל מצווה על כרת לבצע פולחן לו ולבעל, ולאחר מכן לצאת עם צבא לנגב, לאֱדום רבה ואֱדום זעירה ('אֻדמ רבת ואֻדמ תֿררת'). פֶּבֶל מלך אדום רבה ואדום זעירה יציע לכרת טובין רבים בתמורה להתרחקותו ממלכתו, אך כרת יחזור בפניו על תלונותיו לְאֵל, ויבקש את מרת (גברת) חָרַי היפה. כאן נגמר החלום וכרת מתעורר, וכרת מבצע את צו אל - העלילה חוזרת בדיוק על ציווי אל לכרת, אך במקום בגוף שני, בגוף שלישי. כרת יוצא למסע כפי שצווה, אך בניגוד למופיע בחלום, הוא עוצר במקדש אשרת צורים ואלת צידונים, ונודר להעניק מנחה לאשרה אם יצליח ויחזור עם מרת חרי. ההמשך זהה לתיאור המסע והמצור בציווי אל. בחלק זה נגמר הלוח המרכזי. מהלוחות האחרים עולה כי עדת האלים כולה עסקה בכרת, ובראשה אל שהחליט לברך אותו בבנים. לאחר שנולדו לכרת בנים ובנות ממרת חרי, אשרה זוכרת את נדרו, ושואלת האם כרת יפר את מוצא פיהו.

אחר הדברים האלה, כרת מוטל על ערש דוי, ובנו אִלחאו (אֵל-חי) מהרהר כיצד נצר האלים יכול למות. כרת מבקש מבנו לקרוא לאחותו שתמנת, אך לא לספר לה שכרת חולה אלא שכרת עורך זבח והיא בין הקרואים. שתמנת מנחשת מיד כי ארעה רעה. בגלל מחלת כרת מגיעה בצורת, ובלוחות מתואר טקס (שלא ברור מי מבצעו) לעידוד הבעל להוריד גשמיו. האלים מנסים טקסים שונים לריפוי כרת, אך לא מצליחים. כאשר אל שואל שבע פעמים מי באלים יגרש את החולי ואין עונה, יוצר יצור מגרש חולי בשם 'שעתקת' (כלומר מעתיקת החולי), ושעתקת מטפלת בכרת עד שמחלים. במהלך חוליו של כרת התיישב בנו יצִיב על כס מלוכתו, מתוך אמונה שמחלת כרת היא עונש על אי-צדק. לאחר החלמת כרת, מטיח בו יציב את ההאשמות, וכרת קוצף על בנו המתיימר לרשתו עוד בחייו, ומקלל אותו שיענישוהו האלים.

אגדת אקהת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אגדת אקהת

שופט הצדק דנאל חשוך הילדים, מבקש מהאלים בן שיעזור לו וימלא את התפקידים המוטלים על בן לאביו. לאחר תהליכים בין האלים, נולד לדנאל בן בשם אקהת, גיבור חיל כאביו. כושר-וחסיס מעניק לאקהת קשת פלאים, שהאלה ענת חומדת אותה. היא מפתה את אקהת להעניק לה אותה תמורת חיי נצח, אך אקהת אינו מאמין לה. ענת זוממת להורגו. ענת מאיימת על אֵל אביה שיאשר לה להרוג את אקהת, והוא מסכים בהסתייגות. אז מזמינה ענת את אקהת לציד משותף, ומשכנעת את הלוחם 'יטפן' שיעזור לה ויתחפש לנשר. היא מבטיחה לו שהיא רק תיקח את הקשת ומיד תחייה את אקהת. במהלך הציד, יטפן יוצא מתחפושתו והורג את אקהת, ותוך כדי כך שובר בטעות את הקשת. ענת מקוננת קינה על אי-הצלחתה להחיות את אקהת. פועת, אחות אקהת, מרגישה את הרעה, ודנאל מתבשר על מות בנו. הוא מחפש את שאריותיו בתוך בטני הנשרים, ומצליח להביאו לקבורה. פועת מתכננת לנקום, ומשקה את יטפן כדי שיגלה לה את שקרה. הסוף לא שרד.

שיר האלים הנעימים והיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה מספרת על הולדתם של אלי הזריחה והשקיעה, שחר ושלם, מאֵל ומאשרה ואמתה.

נישואי נכל-ואִב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירח נושא לאישה את נכל-ואב (אלה ממקור שומרי, nin-gal = הגבירה הגדולה), בתו של חרחבי מלך הקיץ, בברכת הכושרות. נכל מולידה לירח בן.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפרסם הראשון של כתבי אוגרית היה פרופסור שארל וירולו, שסימן כל לוח במספר סידורי לטיני ובצירוף אותיות אנגליות ממין העלילה (עלילות בעל - AB - ראשי תיבות של אלאין בעל, אגדת אקהת - D - על שם דנאל, ואגדת כרת - K). מאז נעשו מספר ניסיונות נוספים לקטלוג ופענוח הלוחות: CTA בידי אנדרה הרדנר (Herdner) ב-1963 שקיטלגה בצורה של מספור רציף ("קורפוס הטבלאות"), UT בשנת 1967 בידי כורש הרצל גורדון, שהלך בחלקו בדרכו של וירולו בצורת הסימון (אגדת כרת מתחילה בסימון Krt ואגדת אקהת Aqht) ופרסם גם את כתבי אוגרית שאינם עלילתיים, וה-KTU של מאנפריד דיטריך ועמיתיו בשנת 1976, שמהווה מכלול התעודות האוגרתיות שפורסמו עד 1970, ושקוטלג בשיטה דומה ל-CTA.

הראשון שהגיש את הטקסטים האוגריתיים בעברית היה חיים אריה גינזברג ("כתבי אוגרית", בהוצאת מוסד ביאליק וועד הלשון העברית, תרצ"ו), שתרגם את כל הטקסטים שהיו ידועים בתקופתו. לאחריו חלק מהשירה האוגרית (שני לוחות מעלילות בעל וענת) תורגמה לעברית בידי פרשן המקרא הנודע משה דוד קאסוטו ("האלה ענת", תשי"א-1951) שהסתמך על פרסומי וירולו, והוסיף מספר פרקים על הדמיון שבין התנ"ך לשירה. לאחריו פירשו את השירה חוקרי אוגרית צבי רין ושפרה רין ("עלילות האלים", 1968) ששכתבו את העלילות לכתיב עברי והוסיפו טור 'פרשגן' (מאחר שעברית ואוגריתית הן שני ניבים של אותה שפה, ותרגום נעשה רק בין שתי שפות נפרדות), וכן דוד אמיר בעבודתו ("אלים וגיבורים", 1987), שהסתמך בעיקר על ה-KTU, ובנוסף לתרגום הוסיף מבואים והסברים קצרים על כל טור, מילון מונחים רחב על השירה האוגריתית, ותרגום לוחות חלופיים.

השוואות בין הפרסומים והסימונים השונים[2][עריכת קוד מקור | עריכה]

שם העלילה הזוג רין (עלילות האלים) UT קאסוטו (האלה ענת) גינזברג פרסומי וירולו CTA KTU
עלילות הבעל וענת 1 129 II AB.C 2 III 1.2 III
2 137 III AB.B 2 I-II 1.2 I-II
3 133 I AB 9 1.9
4 68 בעל ה III AB.A 2 IV 1.2 IV
5 ענת[3] I אב"ה:א V AB 3 I 1.3 I
6 ענת II אב"ה:ב 3 II 1.3 I
7 ענת III אב"ה:ג 3 III 1.3 II
8 ענת IV אב"ה:ג-ה 3 IV 1.3 III
9 ענת IV:vi אב"ה:ד-ה 3 IV E 1.3 IV
10 ענת V:vi אב"ה:ה 3 V
11 ענת VI:vi אב"ה:ו 3 VI 1.3 VI
12 ענת II:ix אב"ו:ו VI AB 1 II 1.1 II
13 ענת III:ix אב"ו:ה 1 III 1.1 III
14 ענת IV:x אב"ו:ב 1 IV 1.1 IV
15 ענת V:x אב"ו:א 1 V 1.1 V
16 130 I AB 1.7
17 131
18 I 51 בעל א:א II AB 4 I 1.4 I
19 II 51 בעל א:ב 4 II 1.4 II
20 III 51 בעל א:ג 4 III 1.4
21 IV 51 בעל א:ד 4 IV 1.4 IV
22 V-51 בעל א:ה 4 V 1.4 V
23 VI 51 בעל א:ו 4 VI 1.4 VI
24 VII 51 בעל א:ז 4 VII 1.4 VII
25 VIII 51 בעל א:ח 4 VIII 1.4 VIII
26 VII 51 (שבר) I AB 8 I 1.8 I
27 I 67 בעל א:א I* AB 5 I 1.5 I
28 II 67 בעל א:ב 5 II 1.5 II
29 III 67 בעל א:ג 5 III 1.5 III
30 IV 67 בעל א:ד 5 IV 1.5 IV
31 V 67 בעל א:ה 5 V 1.5 V
32 VI 67 בעל א:ו 5 VI 1.5 VI
33 62 (1-29) בעל ג:א I AB 6 I 1.6 I
34 49 I
35 49 II בעל ג:ב 6 II 1.6 II
36 49 III בעל ג:ג-ד 6 III 1.6 III
36-37 49 IV 6 IV 1.6 IV
38 49 V בעל ג:ה 6 V 1.6 V
39 49 VI בעל ג:ו 6 VI 1.6 VI
40 62 (38-57)
41 I 76 IV AB 10 I 1.10 I
42 II 76 10 II 1.10 II
43 III 76 10 III 1.10 III
44 6 בעל ד RS 1929 #6 13 1.13
45 132 IV AB 11 1.11
46 I 75 12 I 1.12 I
47 II 75 12 II 1.12 II
48 136 NK

RS 1929 #8

25 1.25
49 8 27 1.45
הולדת האלים הנעימים 50 52 אנ"י SS 23 1.23
כלולות נכל ואִב 51 77 NK 24 1.24
מעשה כרת 52 כרת[4] I K 14 I-VI 1.14 I-VI
53 I 128 III K 15 I 1.15 I
54 II 128 15 II 1.15 II
55 III 128 15 III 1.15 III
56 IV 128 15 IV 1.15 IV
57 V 128 15 V 1.15 V
58 VI 128 15 VI 1.15 VI
59 125 II K 16 I-II 1.16 I-II
60 III 126 16 III 1.16 III
61 IV 126 16 IV 1.16 IV
62 V 126 16 V 1.16 V
63 127 16 VI 1.16 VI
סיפור אקהת 64 אקהת[5] ב I II D 17 I 1.17 I
65 אקהת ב II 17 II 1.17 II
66 אקהת ב V 17 V 1.17 V
67 אקהת ב VI 17 VI 1.17 VI
68 אקהת ג אחור III D 18 I 1.18 I
69 אקהת ג פנים 18 IV 1.18 IV
70 אקהת א I D 19 I-IV 1.19 I-IV
לוחות הרפאים 71 122 II Rp=IV D 21 A 1.21 I
72 I 121 I Rp 20 A 1.20 I
73 II 121 20 B 1.20 II
74 123 II R 22 A 1.22 I
75 124 22 B 1.22 II

לוחות שפורסמו ב: Ug. v, Ug. VII, KTU, Syria 59 (1982):

הזוג רין (עלילות האלים) UT Syria 59 (1982) Ug VII.Herd UG V.Vir KTU
76 601 RS24.258 1.114
77 602 RS24.252 1.108
78 603 RS24.245 1.101
79 604 RS24.293 1.133
80 605 RS24.257 1.113
81 606 RS24.272 1.124
82 607 RS24.244 1.100
83 608 RS24.251 1.107
84 609 RS24.643 1.148
85 610 RS24.271 1.123
86 611 RS24.260 RS24.260 1.115
87 612 RS24.249 RS24.249 1.105
88 613 RS24.253 RS24.253 1.109
89 614 RS24.246 RS24.246 1.102
90 RS24.126 RS24.126 1.161
91 RS24.247 R24.247 1.103

הזיקה לספרות המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל משדל את ענת להפסיק את המלחמה

"כה תאמרו לבתולה ענת / ותגידו ליבמת לאומים
נאם אלאין בעל / דבר אדיר גיבורים
אספי מלחמה מן הארץ / שיתי על עפר אהבה
נסכי שלום בקרב הארץ / הרבי אהבה בקרב שדות
חשכי עצך / חרבך השיבי
תרוצנה פעמיך אלי / תמהרנה רגליך למעוני
דבר יש לי, ואדבר לך / נאם ואגיד לך
דבר עצים ולחישת אבנים / שיחת שמים עם ארץ
תהומות עם כוכבים / אבני ברק, שמים לא ידעו
דבר לא ידעוהו אנשים / ולא יבינוהו המון ארץ
בואי נא, ואנכי אספרהו / בתוך מערתי אל צפון
בקודש בהר נחלתי / בנועם בגבעת גבורה."

(בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת", עמ' 66)

משה דוד קאסוטו העלה את התיזה כי הספרות המקראית היא המשכה של הספרות הכנענית שקדמה לה בזמן[6], דבר המסביר מדוע ספרות התנ"ך היא יצירה מושלמת ומשוכללת, באין סימנים לכתיבה ביכורית ולגישושי ניסיון. קאסוטו מביא דוגמאות רבות לבסס את טיעונו, ולהציג את הדמיון הרב בין התנ"ך לשירה האוגריתית, ששניהם לדעתו ענפים של התרבות הכנענית הקדומה, ובשל כך יש ביניהם נקודות דמיון והשקה רבות.

  • במטפורות, ביטויים כמו המסת המיטה בדמעות, שתיית דמעות ושביעת בכי במובן של אבל רב, ספירת ירחים במשמעות של הריון או של ספירת הזמן שחלף, ירידה לשאול אחרי בן שנפטר, עליית מוות בחלונות, נפש השאול שאינה שובעת, חופש המתים בשאול, זבחי ריב במובן של סעודת קטטות, יניקת שדיים במובן של השגת הנאה, שברון מתניים במובן של שברון נפש על שמועה רעה, ועוד.
  • בדימויים הוא מביא ביטויים שנמצאים בשני המקורות כמו "נשוך נחש", "נגח כראם" ו"עריגת אייל למים".
  • זוגות זהים של מילים נרדפות (או דומות) בצלעות התקבולת, כמו ארץ/עפר, עולם/דור ודור, אויב/צר, פה/שפתיים, ראש/קודקוד, יד/ימין, ידיים/אצבעות, כסף/חרוץ, אוהלים/משכנות, חלב/חמאה, כוס/קובעת, אלף/רבבה, בית/חצר, טל/רביבים, אדם/לאום, דודים/אהבה, שנה/נקף, ענה/השיב, קנה/כונן, קם/התעודד ועוד רבים אחרים.[7]
  • הוא אף מוצא תארים קבועים בשתי הספרויות למושגים מסוימים כמו ספיר טהור, עז כמוות, גערה במאבק, תהום רבה (גדול) ועוד.
  • חזרות. אף שבכל השירים יש חזרות על דברים כדי למשוך את אוזנו של השומע לדברים מוכרים, דפוסי החזרות של השירה האוגריתית, שבה ישנה חזרה על אפיזודות שלמות מילה במילה פעמיים ושלוש (דבר שאיפשר לשחזר לוחות שהיו פגומים במידה רבה), דומה מאוד לחזרות הקיימות בתנ"ך במקומות שונים.
  • בשתי השפות ישנם שימושים מיוחדים לפעלים. כמו פועל מיוחד לזכר ופועל אחר לנקבה ("לוקחו בניך בשבי ובנותיך בשביה", ירמיה מ"ח מ"ו). המצאות של שני פעלים בזמנים שונים בצלעות של משפט, אחד בעבר ואחד בעתיד. וכן המצאות שני פעלים מאותו סוג במשפט אחד, אחד פעיל ושני סביל, למשל "עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל" בתנ"ך, לעומת "מהר בתים בנה... מהר בתים ייבנו" בשירה האוגריתית.
  • מילים דומות. בשתי השפות יש מספר רב של מילים דומות במשמעות זהה. למשל: כל המספרים (אחד, שניים, שלשה...), אותיות השימוש ו-, כ-, ל-, ב-, ה- השאלה, מילות היחס על ועם ואחרות.[8]
  • ביטויים מספריים מודרגים שמורכבים מנוסחה של x וx+1. בעלילת בעל וענת "שני זבחים שנא הבעל ושלשה רוכב ערבות" שנמצאת גם במקרא למשל "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו" (ספר עמוס ב ו) (להרחבה ראו בעלילות בעל וענת). לפי קאסוטו סכימה זו נמצאת בזמן קדום רק בכתבי אוגרית ובספרות ישראל, "והיא כנראה אחד מנכסי צאן ברזל של המסורת הספרותית הכנענית, שעברו בירושה לעם ישראל"[9].

השירה האוגריתית אף עזרה לבאר עניינים סתומים בתנ"ך, כמו מילים שלא התבארו או מקור למנהגים.

  • כך למשל המילה "בצקלונו" (”לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ“ (מלכים ב' ד', מב)), שבעבר סברו שפירושה "בשׂקו" – לפי השירה האוגריתית 'בצקל' היא מילה לסוג של דגן, וכך הפירוש הוא כרמל (גרעינים לחים) של דגן מסוים.
  • מושג נוסף: ”בֵּית הַחָפְשִׁית“ (שם, ט"ו, ה), שבו הסתגר עוזיהו המלך בשל צרעתו, מתבאר כדימוי למת, מפני שמצורע חשוב כמת, ולמת שנמצא בבית החופשית הלא היא השאול האוגריתי יש חופש.
  • מקור האיסור של בישול גדי בחלב אמו מתבאר יפה כאשר נמצא בכתבי אוגרית (שיר האלים הנאהבים והנעימים) שמדובר בפולחן אלילי שהתורה ביקשה לאסרו, "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה", שקאסוטו מפרש אותו כפולחן שנועד למשוך את ברכת הפריון לאדמה ולדעות אחרות דובר בפולחנה של האלה עשתרת. דבר העולה בקנה אחד עם הסברו של הרמב"ם שאיסור בישול גדי בחלב אמו נובע מכך שבישול זה משמש כפולחן לעבודה זרה. (אף על פי שהרמב"ם לא התייחס ספציפית לתרבות האוגריתית).

מקבילות במיתוסים היווניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל במשתה יין

"עמד ויגש וישקהו
נתן כוס בידו / גביע בשתי ידיו
כלי רב ועצום למראה / ספל גבורי שמים
כוס קודש תראה הגבירה / גביע תחזהו אשרה
אלפי כדים בחמר יקח / לרבבות ימסוך ממסכו
קם ויחל וישר / מצלתיים בידי הנעים
ישיר הגיבור טוב הקול
עלה בעל לירכתי צפון / פנה בעל לנוותיו."

(בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת", עמ' 63)

מעבר לדמיון בתפיסה של האלים במיתולוגיה היוונית והכנענית, כ"סופרמניים אנושיים", בעלות יכולות חזקות כמו כח רב, מעוף, הסתוות, מהירות, חיי נצח ועוד, קיימות נקודות דמיון רבות בין המיתוסים הכנענים ליוונים שניתן למנות:

  • זיווג בין ראש האלים לבנות אנושהרקולס, הגיבור האגדי מן המיתולוגיה היוונית והרומית, הוא בנם של ראש האלים היוונים זאוס ובת-התמותה אלקמני. בדומה לכך בשירה האוגריתית אל ראש הפנתיאון הכנעני, מוליד מבנות אדם את שחר ושלם.
  • הבטחה של חיי נצח מאלה לגיבור וסירוב – באגדת אקהת, האלה ענת, היפה באלות, מבטיחה לאקהת הגיבור חיי נצח בתמורה לקשת הפלאים שלו, אך הוא מסרב בטענה שסוף כל אדם בזקנה ובמוות. מוטיב דומה קיים באודיסיאה. קליפסו האלה היפהפייה מבטיחה לאודיסאוס הגיבור חיי נצח בתמורה לכך שישאר באי שלה, אך הוא מסרב להצעתה, ומעדיף לחזור אל משפחתו.
  • יציאה למלחמה בשל אישה – באגדת כרת מופיע מוטיב של יציאה למלחמה בשל רצון של מלך להשיג נסיכה, העלילה מזכירה במקצת את סיפור מלחמת טרויה באיליאדה, שנפתחת בשל רצון להשיג אישה יפה במיוחד. גם באגדה זו היופי הנשי מועלה על נס, כאשר הנסיכה המיועדת מתוארת בתוארי יופי רבים, ובהם שהיא יפה כמו האלה ענת, היפה שבאלות הכנעניות.
  • התייחסות אל שבע שנים כתקופה שלמה – בעלילות בעל וענת מסופר כי לאחר מחזור של שבע שנים נפגשים בעל ומות, ופותחים שוב במלחמה מחדש, ואילו באודיסיאה, אודיסאוס עוזב את האי של קליפסו רק לאחר שבע שנים.
  • השאול – גם בתפיסת עולם המתים קיים דמיון; עולם תת-קרקעי שבו כלואות נשמות בני האדם.
  • אל הים ומפלצותיו – אל הים היווני פוסידון הוא אל אימתני ונקמני. הוא שולח מפלצת ים לתקוף את טרויה לאחר שלא קיבל גמול על הקמת חומותיה, ומתעמר באודיסאוס שלא מכיר לו תודה בעקבות מלחמת טרויה. במיתולוגיה הכנענית מוזכר האל ים כאל עוצמתי המטיל את חיתתו על שאר האלים, וכבעל מפלצות ים נוראות המשרתות אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי רין ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, מהדורה חדשה, בדוקה ומורחבת, הוצאת ענבל, פילדלפיה 1996.
  • משה דוד קאסוטו, האלה ענת, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"א.
  • דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987, עמ' 16–60.
  • חיים אריה גינזברג, כתבי אוגריתית – 50 שנות מחקר, תר"צ.
  • משה דוד קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית כרך א' (תשל"ב) וכרך ב' (תשל"ט), הוצאת מאגנס, ירושלים.
  • אד גרינשטיין, "מורשת הספרות הכנענית בכתבי הסופרים העבריים", מכמנים 10 (תשנ"ו) 19–38.
  • שמואל אפרים ליונשטאם, "מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא", ארץ ישראל ט (תשכ"ט) 96–101.
  • טרי ל' פנטון, "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומכיה", בתוך: י' אבישור ויהושע בלאו (עורכים), מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון מוגשים לשמואל א' ליונשטאם במלאת לו שבעים שנה, ירושלים: תשל"ח, 337–381.
  • נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט.
  • Cyrus H. Gordon (1965). Ugaritic Textbook: Grammar, Texts in Transliteration, Cuneiform Selections, Glossary, Indices ("UT"). Pontifical Biblical Institute.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במיתולוגיה הכנענית, המוות משמעו שהייה בשאול, אך בניגוד לבני האדם, האלים יכולים להיכנס ולצאת מהשאול.
  2. ^ הטבלאות על-פי צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, פילדלפיה: ענבל, 1996, עמ' 32-34
  3. ^ ב-Ugaritic Textbook מסומן כ-ʻnt
  4. ^ ב-Ugaritic Textbook מסומן כ-Krt
  5. ^ ב-Ugaritic Textbook מסומן כ-Aqht
  6. ^ משה דוד קאסוטו, האלה ענת, עמ' 20; ראו הרחבה בנושא בספרו ספרות מקראית וספרות כנענית בשני כרכים.
  7. ^ ראו גם משה הלד, עוד זוגות מלים מקבילות במקרא ובכתבי אוגרית, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה י"ח, 1951, עמ' 144–160
  8. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים: כל שירות אוגרית, פילדלפיה: ענבל, 1996, אגרון (עמ' 763-823)
  9. ^ מ.ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, תשכ"ה, עמ' 36, 84.