שירה אוגריתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רשימה של אלי אוגרית על לוח חרס
האלפבית האוגריתי הוא כתב יתדות, שבו נכתבו האפוסים האוגריתיים.

השירה האוגריתית היא ספרות האפוסים שהתגלתה באוגרית החל מ-1928 בתל ראס שמרה (=ראש השמיר), צפונית לעיר הנמל הסורית לאטקיה. הספרות כתובה על לוחות חרס בכתב יתדות אוגריתי. היצירה מתוארכת לסביבות אמצע האלף ה-2 לפנה"ס (בין המאה ה-15 למאה ה-14 לפנה"ס). באחדות מהיצירות מתואר כי נכתבו בתקופתו של נקמד מלך אוגרית, ובחלקן מתואר שם המעתיקים ושם האחראיים.

מה בשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות הפואטיות הגדולות ביותר הן: "עלילות בעל וענת", "אגדת כרת", "אגדת אקהת". יצירות אלו מתארות אפוסים שלמים - עלילות עם התחלה, אמצע וסוף. בנוסף ישנן יצירות קטנות יותר: "שיר האלים הנעימים והיפים", "נישואי ניכל-ואיב", "האלים הראשיים זוללים וסובאים", תפילות לאלים וקטעים אחרים כמו הרפאים שהקשרם לא ברור. היצירות כתובות בכתב יתדות אלפביתי על לוחות חרס, שאותיותיו זוהו על ידי הגרמני הנס באואר (Bauer;‏ 18781937) והצרפתי פול אדוארד דורם (Dhorme;‏ 18811966). כתבי אוגריתית פותחים שער חשוב להבנת התפיסות והדת הכנענית ממקור ראשון. תרבות שלמה שאבדה בתהום הנשייה, נחשפה ונתגלתה שוב. מרבית לוחות השירה האוגריתית נמצאו בבניין שעמד בין מקדשי הבעל ודגון, ושימש כספרייה ובית ספר לכהנים.

במרכז העלילות הגדולות מוטיבים של מלחמות, עימותים וטרגדיות ובעיקר מוות. האלים נתפסים כדמויות בעלות מאפיינים אנושיים, שכרוכים ומעורבים בפעילות הארצית. על אף המאפיינים האנושיים יש להם יכולות על-אנושיות (כעין "סופרמנים" קדומים), כמו חיי נצח, קימה לתחייה, חוזק, יכולת תעופה ועוד. יחס של כבוד והערצה לאלים למול אפסותו וכיליונו של הטוב שבבני האדם, אף הוא אחד המוטיבים של רוב העלילות. פרשן המקרא משה דוד קאסוטו ראה במותם של בעל ומות ובתחייתם את המחזוריות העונתית של הטבע, רעיון שפיתח ההולנדי יוהנס קורנליס דה מור.

מצבת אבן גיר שבה מופיע הבעל, אחד האלים החשובים של אוגרית שנמצאה באקרופוליס של אוגרית. כיום מוצגת בלובר.

לשירה האוגריתית זיקה מסוימת לתנ"ך. בשירה האוגרית רכיבים רבים שהופיעו לאחר-מכן בשירה עברית: הקבלות, מקצבים וחרוזים. התגליות באוגרית הובילו להערכה מחודשת של התנ"ך כיצירה ספרותית. כמה התייחסויות למאורעות היסטוריים ואף לרעיונות מיתולוגיים המופיעים בתנ"ך מופיעים גם בטבלאות החרס מאוגרית. חוקרים רבים ניסו למצוא דמיון בין היצירה האוגריתית לתנ"ך. חלקם "אנסו" את השירה האוגריתית כך שתתאים למאורעות תנ"כים, דבר שנדחה על ידי החוקרים המאוחרים.

לחלק מהשירה האוגריתית נמצאו מספר מהדורות. לפעמים במהדורה מסוימת יש הרחבה ופירוט של עניין המתומצת במהדורה שונה. לעתים נראה כי היו גרסאות שונות לאותו הסיפור. חלקם של הלוחות נמצאו במצב קשה, וסיווגם נעשה על פי רוב לפי תוכנם. (בלוח אחד נמצא בכותרתו סיווגו, במה שנראה כ'עלילת בעל'). בכוונה לחסוך בשטח לוח יקר ערך שבירת השורות אינה חופפת את סיומי המשפטים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפרסם הראשון של כתבי אוגרית היה פרופ' שארל וירולו (Virolleaud), שסימן כל לוח במספר סידורי לטיני ובצירוף אותיות אנגליות ממין העלילה (עלילות בעל - AB - ראשי תיבות של אלאין בעל, אגדת אקהת - D - על שם דנאל, ואגדת כרת - K). מאז נעשו מספר ניסיונות נוספים לקטלוג ופענוח הלוחות: CTA בידי אנדרה הרדנר (Herdner) ב-1963 שקיטלגה בצורה של מספור רציף ("קורפוס הטבלאות"), UT בשנת 1967 בידי כורש הרצל גורדון (Cyrus Herzl Gordon) ,שהלך בחלקו בדרכו של וירולו בצורת הסימון (אגדת כרת מתחילה בסימון Krt ואגדת אקהת Aqht), וה-KTU של מאנפריד דיטריך ועמיתיו בשנת 1976, שמהווה מכלול התעודות האוגרתיות שפורסמו עד 1970, ושקוטלג בשיטה דומה ל-CTA.

הראשון שהגיש את הטקסטים האוגריתיים בעברית היה חיים אריה גינצברג (1903–1990) ("כתבי אוגרית", בהוצאת מוסד ביאליק וועד הלשון העברית, תרצ"ו), שתרגם את כל הטקסטים שהיו ידועים בתקופתו. לאחריו חלק מהשירה האוגרית (שני לוחות מעלילות בעל וענת) תורגמה לעברית בידי פרשן המקרא הנודע משה דוד קאסוטו ("האלה ענת", תשי"א-1951) שהסתמך על פרסומי וירולו, והוסיף מספר פרקים על הדמיון שבין התנ"ך לשירה. לאחריו תרגמו את רובה ככולה של השירה חוקר האוגריתיקה צבי רין ("עלילות האלים", 1968) ששיכתב את העלילות לכתיב עברי, כשהוא מסתמך על עבודם של הרדנר וגורדון, וד"ר דוד אמיר בעבודתו המקיפה ("אלים וגיבורים", 1987), שהסתמך בעיקר על ה-KTU, ובנוסף לתרגום הוסיף מבואים והסברים קצרים על כל טור, מילון מונחים רחב על השירה האוגריתית, ואף תרגום לוחות חלופיים.

הזיקה לספרות המקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל משדל את ענת להפסיק את המלחמה

"כה תאמרו לבתולה ענת / ותגידו ליבמת לאומים
נאם אלאין בעל/ דבר אדיר גיבורים
אספי מלחמה מן הארץ / שיתי על עפר אהבה
נסכי שלום בקרב הארץ / הרבי אהבה בקרב שדות
חשכי עצך / חרבך השיבי
תרוצנה פעמיך אלי / תמהרנה רגליך למעוני
דבר יש לי, ואדבר לך / נאם ואגיד לך
דבר עצים ולחישת אבנים / שיחת שמים עם ארץ
תהומות עם כוכבים / אבני ברק, שמים לא ידעו
דבר לא ידעוהו אנשים / ולא יבינוהו המון ארץ
בואי נא, ואנכי אספרהו / בתוך מערתי אל צפון
בקודש בהר נחלתי / בנועם בגבעת גבורה."

(בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת", עמ' 66)

מ' ד' קאסוטו העלה את התיזה כי הספרות המקראית הינה המשכה של הספרות הכנענית שקדמה לה בזמן.[1]. דבר המסביר מדוע ספרות התנ"ך היא יצירה מושלמת ומשוכללת, באין סימנים לכתיבה ביכורית ולגישושי ניסיון. קאסוטו מביא דוגמאות רבות לבסס את טיעונו, ולהציג את הדמיון הרב בין התנ"ך לשירה האוגריתית, ששניהם לדעתו ענפים של התרבות הכנענית הקדומה, ולכן יש ביניהם נקודות דמיון והשקה רבות.

  • במטאפורות, ביטויים כמו המסת המיטה בדמעות, שתיית דמעות ושביעת בכי במובן של אבל רב, ספירת ירחים במשמעות של הריון או של ספירת הזמן שחלף, ירידה לשאול אחרי בן שנפטר, עליית מוות בחלונות, נפש השאול שאינה שובעת, חופש המתים בשאול, זבחי ריב במובן של סעודת קטטות, יניקת שדיים במובן של השגת הנאה, שברון מתניים במובן של שברון נפש על שמועה רעה, ועוד.
  • בדימויים הוא מביא ביטויים שנמצאים בשני המקורות כמו "נשוך נחש", "נגח כראם" ו"עריגת אייל למים".
  • תקבולות זהות של מילים נרדפות בצלעות השיר, כמו ארץ-עפר, עולם-דור ודור, פה-שפתיים, ראש-קודקוד,יד-ימין, כסף-חרוץ, אוהלים-משכנות, חלב-חמאה, כוס-קובעת, אלף-רבבה, בית-חצר, טל-רביבים, אדם-לאום, דודים-אהבה ועוד רבים אחרים.
  • הוא אף מוצא תארים קבועים בשתי הספרויות למושגים מסוימים כמו ספיר טהור, עז כמוות, גערה במאבק, תהום רבה (גדול) ועוד.
  • חזרות. אף שבכל השירים יש חזרות על דברים כדי למשוך את אוזנו של השומע לדברים מוכרים, דפוסי החזרות של השירה האוגריתית, שבה ישנה חזרה על אפיזודות שלמות מילה במילה פעמיים ושלוש (דבר שאיפשר לשחזר לוחות שהיו פגומים במידה רבה), דומה מאוד לחזרות הקיימות בתנ"ך במקומות שונים.
  • בשתי השפות ישנם שימושים מיוחדים לפעלים. כמו למשל פועל מיוחד לזכר ופועל אחר לנקבה ("לוקחו בניך בשבי ובנותיך בשביה", ירמיה מ"ח מ"ו). המצאות של שני פעלים בזמנים שונים בצלעות של משפט, אחד בעבר ואחד בעתיד. וכן המצאות שני פעלים מאותו סוג במשפט אחד, אחד פעיל ושני סביל, למשל "עוד אבנך ונבנית, בתולת ישראל" בתנ"ך, לעומת "מהר בתים בנה... מהר בתים ייבנו" בשירה האוגריתית.
  • שימוש במספרים מודרגים באותו משפט (ראו בעלילות בעל וענת).

השירה האוגריתית אף עזרה לבאר עניינים סתומים בתנ"ך, כמו מילים שלא התבארו או מקור למנהגים.

  • כך למשל המילה "בצקלונו" ("לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ" (מלכים ב' ד', מב)), שבעבר סברו שפירושה "בשקו" – לפי השירה האוגריתית 'בצקל' היא מילה נרדפת לשיבולת, וכך הפירוש הוא כרמל בשבולתו.
  • מושג נוסף: "בֵּית הַחָפְשִׁית" (שם, ט"ו, ה), שבו הסתגר עוזיהו המלך בשל צרעתו, מתבאר כדימוי למת, מפני שמצורע חשוב כמת, ולמת שנמצא בבית החופשית הלא היא השאול האוגריתי יש חופש.
  • מקור האיסור של בישול גדי בחלב אמו מתבאר יפה כאשר נמצא בכתבי אוגרית (שיר האלים הנאהבים והנעימים) שמדובר בפולחן אלילי שהתורה ביקשה לאסרו, "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה", שקאסוטו מפרש אותו כפולחן שנועד למשוך את ברכת הפריון לאדמה ולדעות אחרות דובר בפולחנה של האלה עשתרת. דבר העולה בקנה אחד עם הסברו של הרמב"ם שאיסור בישול גדי בחלב אמו נובע מכך שבישול זה משמש כפולחן לעבודה זרה. (אף על פי שהרמב"ם לא התייחס ספציפית לתרבות האוגריתית).
  • מילים דומות. בשתי השפות יש מספר רב של מילים דומות במשמעות זהה. למשל: קודש, כיסא מלכות, מלחמות, דודים (במובן של אהבה), ארץ, צפון, נחלה, שלום, אלף (במובן של שור), תלתלים, שמחה, קשת, הדום, כבד, דם, שמן, יד, אצבע, חרב, עבד, זבל (במובן של שר), בנות, חמר (במובן של יין), בית, חצר, חכם, פנים, ער (מלשון מערה), אב, שנים, לטפן, ספר, חדר, שבעה שמונה, גדולה, שיבה, בתולת (בתולה), לכונן, תהום, לחישה, אבן, ברק ועוד רבים.

מקבילות במיתוסים היווניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל במשתה יין

"עמד ויגש וישקהו
נתן כוס בידו/ גביע בשתי ידיו
כלי רב ועצום למראה/ ספל גבורי שמים
כוס קודש תראה הגבירה/ גביע תחזהו אשרה
אלפי כדים בחמר יקח / לרבבות ימסוך ממסכו
קם ויחל וישר / מצלתיים בידי הנעים
ישיר הגיבור טוב הקול
עלה בעל לירכתי צפון / פנה בעל לנוותיו."

(בתרגומו של קאסוטו, "האלה ענת", עמ' 63)

מעבר לדמיון בתפיסה של האלים במיתולוגיה היוונית והכנענית, כ"סופרמניים אנושיים", בעלות יכולות חזקות כמו כח רב, מעוף, הסתוות, מהירות, חיי נצח ועוד, קיימות נקודות דמיון רבות בין המיתוסים הכנענים ליוונים שניתן למנות:

  • זיווג בין ראש האלים לבנות אנושהרקולס, הגיבור האגדי מן המיתולוגיה היוונית והרומית, הוא בנם של ראש האלים היוונים זאוס ובת-התמותה אלקמני. בדומה לכך בשירה האוגריתית אל ראש הפנתיאון הכנעני, מוליד מבנות אדם את שחר ושלם.
  • הבטחה של חיי נצח מאלה לגיבור וסירוב – באגדת אקהת, האלה ענת, היפה באלות, מבטיחה לאקהת הגיבור חיי נצח בתמורה לקשת הפלאים שלו, אך הוא מסרב. מוטיב דומה קיים באודיסיאה. קליפסו האלה היפהפייה מבטיחה לאודיסאוס הגיבור חיי נצח בתמורה לכך שישאר באי שלה, אך הוא מסרב להצעתה, ומעדיף לחזור אל משפחתו.
  • יציאה למלחמה בשל אישה – באגדת כרת מופיע מוטיב של יציאה למלחמה בשל רצון של מלך להשיג נסיכה, העלילה מזכירה במקצת את סיפור מלחמת טרויה באיליאדה, שנפתחת בשל רצון להשיג אישה יפה במיוחד. גם באגדה זו היופי הנשי מועלה על נס, כאשר הנסיכה המיועדת מתוארת בתוארי יופי רבים, ובהם שהיא יפה כמו האלה ענת, היפה שבאלות הכנעניות.
  • התייחסות אל שבע שנים כתקופה שלמה – בעלילות בעל וענת מסופר כי לאחר מחזור של שבע שנים נפגשים בעל ומות, ופותחים שוב במלחמה מחדש, ואילו באודיסיאה, אודיסאוס עוזב את האי של קליפסו רק לאחר שבע שנים.
  • השאול – גם בתפיסת עולם המתים קיים דמיון; עולם תת-קרקעי שבו כלואות נשמות בני האדם.
  • אל הים ומפלצותיו – אל הים היווני פוסידון הוא אל אימתני ונקמני. הוא שולח מפלצת ים לתקוף את טרויה לאחר שלא קיבל גמול על הקמת חומותיה, ומתעמר באודיסאוס שלא מכיר לו תודה בעקבות מלחמת טרויה. במיתולוגיה הכנענית מוזכר האל ים כאל עוצמתי המטיל את חיתתו על שאר האלים, וכבעל מפלצות ים נוראות המשרתות אותו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987, עמ' 16–60.
  • חיים אריה גינצברג, כתבי אוגריתית – 50 שנות מחקר, תר"צ.
  • אד גרינשטיין, "מורשת הספרות הכנענית בכתבי הסופרים העבריים", מכמנים 10 (תשנ"ו) 19–38.
  • שמואל אפרים ליונשטאם, "מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא", ארץ ישראל ט (תשכ"ט) 96–101.
  • טרי ל' פנטון, "גישות שונות של סופרי המקרא למיתוס התיאומכיה", בתוך: י' אבישור ויהושע בלאו (עורכים), מחקרים במקרא ובמזרח הקדמון מוגשים לשמואל א' ליונשטאם במלאת לו שבעים שנה, ירושלים: תשל"ח, 337–381.
  • משה דוד קאסוטו, האלה ענת, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"א.
  • משה דוד קאסוטו, "שירת העלילה בישראל", ספרות מקראית וספרות כנענית חלק א, ירושלים: תשל"ב, עמ' 62–90.
  • נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האלה ענת, עמ' 20