ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/מפיבושת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפיבושת משתחווה בפני דוד . איור מתוך תנ"ך מורגן

מְפִיבֹשֶׁת הוא בנו של יהונתן בן שאול המלך. בשם זה הוא מכונה בספר שמואל, אך בדברי הימים הוא קרוי מְרִיב בַּעַל או מְרִי בַעַל[1]. רבים רואים בצורה מְפִיבֹשֶת גלגול של השם המקורי מְרִיבַעַל, המשתקף בדברי הימים. לפי דעה זו, מְפִי- הוא אולי שיבוש גרפי של מְרִי-, ואילו המרת היסוד התאופורי בַּעַל בבֹשֶׁת נובעת מרצונו של עורך הספר או אחד ממעתיקיו למחות את שם האלילות בעל. באופן דומה מוסברים חילופי השמות יְרֻבַּעַל - יְרֻבֶּשֶׁת, אֶשְׁבַּעַל - אִישׁ בֹּשֶׁת. אחרים סבורים שהיסוד בֹּשֶׁת בשמות אלה הוא יסוד תאופורי מקורי, אולי שמה של אלוהות שמית-מערבית כלשהי. ברוך הלפרן מעלה את האפשרות שהשם קשור לשמה של האלה המצרית בסתת.[2]

מפיבושת הפך להיות פסח ברגליו לאחר שאומנתו הפילה אותו כאשר ברחה כששמעה על התבוסה במלחמת הגלבוע[3]:

וְלִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל בֵּן נְכֵה רַגְלָיִם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.

לאחר שדוד התבסס במלכותו, הוא חפש את צאצאו של ידיד נפשו יהונתן, "לעשות עמו חסד" ולגמול על היחס הטוב שקיבל מיהונתן. הוא קרא אליו את מפיבושת שחשש ממנו, והחזיר לו את שדות סבו שאול, פתח לפניו את בית המלכות לאכול על שולחן המלך, ושמו לאדון על ציבא ששימש כנער שאול, ועל בניו ועבדיו. ואכן מפיבושת עבר לגור בירושלים סמוך לארמון המלוכה כאחד מבני המלך[4].

במהלך מרד אבשלום לקח ציבא את חמורי אדונו, טענם במנחה לדוד, וטען בפני דוד כאשר מפיבושת נשאר בירושלים, כי הוא סבור שיחזירו לו את מלכות סבו. דוד השתכנע בכך, ופסק שכל רכושו של מפיבושת יעבור לציבא[5]. לאחר שאבשלום נהרג והמרד נכשל, מפיבושת יצא לקראת דוד, עטור בסימני אבלות. דוד שאל את מפיבושת מדוע לא הצטרף אליו בבריחה ("למה לא הלכת עמי, מפיבושת"). מפיבושת טען שציבא רימה אותו והשאיר אותו בביתו בירושלים, בלי אפשרות תנועה. דוד שמע את טענותיו של מפיבושת ופסק ששדותיו של שאול יחולקו בין מפיבושת לציבא[6].

חז"ל ביקרו את החלטת דוד שנבעה מכך שדוד קיבל לשון הרע מציבא על מפיבושת. בפרק לא נאמר במפורש אם ציבא דבר אמת או שמפיבושת באמת רומה. במהלך כל סיפור מרד אבשלום, היחסים בין מפיבושת לבין ציבא הם לא ברורים. ציבא בפני עצמו מוצג כבעל נכסים, ובכל הפעמים שבהם הוא מופיע באים איתו הבנים הרבים שלו. מולו עומד מפיבושת הנכה והחלש, שעל אף שמבחינה רשמית ציבא הוא עבדו, יחסי הכוחות מתהפכים פעמים רבות.

בספר שמואל מסופר, שכאשר הגבעונים דרשו כנקמת דם שבעה מצאצאי שאול, דוד חמל על מפיבושת בגלל השבועה שהוא נשבע ליהונתן (שלא לפגוע בזרעו), ולא מסרו לידי הגבעונים[7].

בתלמוד מצוין כי הוא היה רבו של דוד המלך, ושמו המקורי היה איש בושת.[8]

מפיבושת הוא גם שמה של דמות אחרת בתנ"ך - בנו של שאול מפילגשו רצפה בת איה, אשר נרצח על ידי הגבעונים[9].

ממשיך השושלת[עריכת קוד מקור]

בנו של מפיבושת, מיכה,[10] הוא השריד האחרון לשושלת בית המלוכה של שאול, אחרי שבניה נהרגו במלחמה עם הפלשתים או בעקיפין על ידי דוד. על פי רשימת היחס שבדברי הימים, נכדיו של מפיבושת מבנו מיכה הם פִּיתוֹן וָמֶלֶךְ, וְתַאְרֵעַ וְאָחָז (דברי הימים א ח, לה).

השם מפיבושת מופיע בתלמוד כתואר לאדם חכם ביותר, על שם מפיבושת בן יהונתן שהיה אדם גדול[11]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]

  • Schipper, Jeremy, Disability Studies and the Hebrew Bible: Figuring Mephibosheth in the David Story, New York: T & T Clark, 2006, ISBN 9780567027825

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

  1. ^ ”וּבֶן-יְהוֹנָתָן מְרִיב בָּעַל וּמְרִי-בַעַל הוֹלִיד אֶת-מִיכָה” (ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק מ').
  2. ^ Baruch Halpern, David's Secret Demons: Messiah, Murderer, Traitor, King (Bible in Its World), Grand Rapids: Eerdmans, 2001, p. 34 n. 20
  3. ^ ספר שמואל ב', פרק ד', פסוק ד'
  4. ^ ספר שמואל ב', פרק ט'
  5. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ז, פסוקים א'ד'
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ז, פסוק ט"ו
  7. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ז'
  8. ^ "לא 'מפיבשת' שמו, אלא 'איש בשת' שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני דוד בהלכה" (ברכות ד ע"א).
  9. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ח'
  10. ^ בשמואל ב ט, יב הכתיב הוא "מיכא"
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג, עמוד ב', וברש"י שם ד"ה למפיבושת.

קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-2 לפנה"ס קטגוריה:אישים בספר שמואל קטגוריה:נכים