לדלג לתוכן

בעל (אל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעל
𐎁𐎓𐎍, 𐤁𐤏𐤋
מצבת אבן (Baal au foudre) מאוגרית המתארת את בעל חובש כובע גבוה, מקורנן, עם שיער וזקן ארוכים, חגור חרב, מניף בימינו אלה ובשמאלו אוחז חנית ברק
מצבת אבן (Baal au foudre) מאוגרית המתארת את בעל חובש כובע גבוה, מקורנן, עם שיער וזקן ארוכים, חגור חרב, מניף בימינו אלה ובשמאלו אוחז חנית ברק
תפקיד אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה
כינוי זבול בעל ארץ, אלאין, רכב ערפת, אלאי קרדם עריכת הנתון בוויקינתונים
תרבות אמורים, כנענים, ישראלים, יהודאים, פיניקים (ובהשאלה גם למצרים ועמים אנטוליים קדומים)
אלים מקבילים זאוס, יופיטר, סת, תרחונזס
אב אל
אם אשרה
אחים ענת, ים, מות, שחר ושלם, ועוד
בן או בת זוג עשתרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בעל (באמורית (משוחזר): baʿlu,‏[1] באלפבית אוגריתי: 𐎁𐎓𐎍, באלפבית כנעני: 𐤁𐤏𐤋) או בעל הַדֻּ הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה, במיתולוגיה הכנענית (והאמורית, הפיניקית והישראלית הקדומה). בעל מתואר כלוחם רב עוצמה הנאבק בכוחות הרעים שמנסים לכלות את העולם ולהשמידו. הוא בנו של אל ואחיהם של ים וענת, ובעלה של עשתרת. משמעות שמו אדון, והוא מתואר כאדון העולם.

בעל מתואר כלוחם גיבור, עשוי ללא חת, שאוחז בידו האחת אלה ובשנייה חזיז ברק, דורך על העננים, לראשו קרניים כאות לפריון, מרעים בקולו ברעם, ושוכן בהר צפון, שגשמי זעף כבדים יורדים בו מדי שנה. פולחן האל התקיים בצור, במיוחד תחת השם מלקרת (מלך הקרת – הקרת היא העיר צור), הוא "בעל צור". פולחן האל בעל חמן היה נהוג באימפריית קרתחדשת (קרתגו), שם שימש כאחד האלים הראשיים; הדבר מתבטא גם באונומסטיקון הפוני, למשל בשמות אישים מוכרים כגון המצביא המפורסם חניבעל ובשם אחיו עזרובעל.

שמותיו וכינויו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהשירה האוגריתית מוכרים כמה מכינויו של בעל: "זבֻל בעל" (בעל הנישא, הרם),[2] "זבול בעל ארץ" (=נשיא אדון הארץ), "רכב ערפת" (=רוכב עריפים, הם עננים, בדומה ל"רוכב ערבות" המקראי),[3] "אלאין בעל" (=בעל החזק, האדיר, מהשורש ל־א־י/ה שמשמעו "חזק" והוא קשור לבקר),[4] "אלאי קרדם" (=אדיר הגיבורים). בעל נחשב לאלוהי החיים, כפי שהוא מצהיר "אני הוא הזן אלים ואנשים". הוא מכונה גם "בן דגן", תואר בעל מורכבות מיתולוגית – שכן בעל ידוע כבנו של האל אל.[5]

אפיפניוס מסלמיס, שנולד להורים יהודים באזור בית גוברין בתחילת המאה ה־4 לספירה, ציין את השמות העבריים של כוכבי מערכת השמש; שמו של גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק, היה χωχὲβ βάαλ – "כוכב בעל",[6] בדומה לנוהג היווני והרומי לקרוא לכוכב זה על שם אלי הסער הגדולים זאוס ויופיטר.[7]

אפיתטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תבליט ממקדש הדֻּ בחלב, אל הסער אוחז בשרביט לצד מרכבה

לשם האלוהות "בעל" הוצמדו אפיתטים שונים, לחלקם משמעות ברורה ולחלקם לא. מכתובות שונות "בעל־שמם"[8] (בעל־שמים), שאזכורו המוקדם ביותר הידוע הוא בכתובת יחמלך מלך גבל מהמאה ה־10 לפנה"ס. האל ידוע גם מכתובת אזתוד, מהחוזה בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre) (בתור dba-al sa-me-me),[9][10] בכתובת בעלשמם, בשתי כתובות נדר[11] ובכתובת קבורה לכהן[12] מקרתחדשת. הוא אלוהי השמים (זהה לזאוס), כפי שמבאר פילון מגבל בתרגומו לכתבי סכניתן[13] (שם מופיע השם כ־Beelsamen, בסיומת נ' בהשפעת הארמית, כמו בכתובת זכור ובכתובות ארמיות מתדמור ומחטרא – "בעל־שמין" (אנ')).[14][15][16][17]

בין האפיתטים הנוספים שמשמעותם ידועה ניתן למנות את בעל צמד[18] ובעל כרנתריש[19] – "כרנתריש" הוא, כנראה, תעתיק מהמילה היוונית ΚΟΡΥΝΗΤΗΡΙΟΣ ‏(korynētērios), שמשמעותה "נושא המטה", ו"צמד" הוא סוג של נשק־מקל, המוכר מהמיתוס האוגריתי בו כושר וחסס "מנחית" צמדים ביד בעל להכנעת האל ים, וקרא את שמותיהם "יגרש" ו"אַימר", ובעל נושא המטה קשור גם לאל הסער של חלב.[20] מאוגרית ומהמקרא ידוע הכינוי "בעל זבֻל" (בעל הנישא, הרם, משובש כ"בעל זבוב"),[21] ומהכתובות הפיניקיות ידוע גם "בעל אדר"[22] (בעל (ה)אדִּיר), "בעל אדן"[23] (בעל אדון), ו"בעל עז"[24] (במשמעות "אדון העוז").[25]

תארים אחרים, אולי אפיתטים תיאוריים ואולי שמות מקומות, נמצאו גם הם בצמידות לשם האל בעל: בעל כר,[26] בעל מגנם,[27] ובעל גמל.[28]

בעלים מקומיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנען התקיימו אלים מקומיים שונים, ששמותיהם לרוב (אך לא תמיד) הורכבו מהשם "בעל" + שם המקום: מכתובות פיניקיות – בעל חמון (חמון), בעל לבנון[29] (לבנון), בעל צור[30] (מלקרת – מלך הקרת, היא צור), בעל צידון[31] (צידון), בעל כתי[32] (מכתי), בעל חרן[33] (מחרן, מכתובת ארמית); מהמקרא – בעל פעור, בעל חצור, בעל פרצים, בעל מעון, בעל גד, בעל חרמון[34] ובעל תמר;[35] ממקורות אחרים – בעל אֻגרת[36] (אוגרית), בעל קרניים,[דרוש מקור] בעל כרמל (הוא "זאוס ההליופוליטני (אנ') הכרמלי" ביוונית).[37]; האל בעל צפון (הר צפון) מוכר הן מהמקרא,[38] הן מכתבי אוגרית,[39] הן מכתובות פיניקיות[40] והן מהחוזה בין אסרחדון למלך צור בעל הראשון (Esarhaddon's Treaty with Ba'al of Tyre) (כ־dba-al ṣa-pu-nu).[10][41]

כוחותיו ופעולותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקדש בעל באוגרית
הריסות המקדש
שחזור מבנה המקדש

בארץ כנען השחונה תפס בעל מקום מרכזי בשל המחסור בגשם, והוא מתואר כמי שהצליח לנצח בעזרת אחותו, האלה הלוחמת ענת, את האלים ים, אל הים והנהרות, ומות, אל השאול והמוות האחראי לעקרות ולבצורת, ולחזור להרוות את פני האדמה. משמו נגזר המושג חקלאות בעל – שהיא חקלאות התלויה בגשמים, לעומת חקלאות שלחין, שהיא חקלאות שבה תעלות מים שמקורן בנהר משקות את השדות.

בנותיו-נשותיו של בעל הן האלות אלת הערפל פדרי בת אור, אלת הטל טלי בת רב (=טלי בת גשם), ואלת העפר ארצי בת יעבדר.

לבעל שבעה נערים עוזרים שהחשוב בהם הוא גפן-ואוגר (=גפן ושדה).

בעלילות בעל וענת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח אוגריתי ועליו חלק מעלילות בעל וענת
עמוד ראשי
 ראו גם – עלילות בעל וענת

על פי המתואר בשירת אוגרית, שלטונו של האל הזקן אל נחלש, וים דורש ממנו את השלטון. בעל יוצא למלחמת חורמה בים, בגרסה הקדומה המוכרת ביותר של סיפור מלחמת אל הסער בים, שהיה מוכר בצורות שונות גם בתרבויות אחרות של המזרח הקרוב הקדום. לאחר ניצחונו על אל הים ומפלצותיו מבקש בעל לבנות לו ארמון שיבסס את מלכותו על האלים ובני האדם. לצורך כך הוא שולח את משרתיו גפן־ואגר לאלה אשרה, אם האלים, שתשכנע את בן זוגה, אל, לתת הוראה לאל האומנות כשר-וחסס לבנות לו ארמון. כשר-וחסס בונה לו את הארמון. זמן לא רב לאחר שביסס בעל את שלטונו, קם עליו מות אל המוות ומאיים עליו שינסה להורגו. בעל נבהל ונכנע, ובלב כבד יורד לשאול להסגיר את עצמו למות. לאחר מותו של בעל פוקדים את הארץ בצורת ורעב. אל האבל מצר על מות בנו, קורע את בגדיו ומפזר עפר על ראשו, וגם האלה שמש אבלה. האלה ענת, אחותו של בעל, זועמת על מותו, מביסה את מות בקרב, ומקימה לתחייה את בעל. למרות שהובס על ידי ענת בקרב, אין באפשרות בעל וענת להרוג את מות לצמיתות כמו שאין להביס את המוות עצמו. על מות נגזר להכיר במלכותו של בעל כאל השולט, מלבד בעונת הקיץ, אז יורד בעל לשאול וחוזר לחיים בסתיו.

בעלילות אוגריתיות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לבעל מוקדש הקטע השני מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "מרימ צפנ" (מרום צפון, הוא הר צפון).[42] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר שוב בעל, הפעם יחד עם דגן.[43]

פולחן בעל בתקופת הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "בעל" נמצא על כתובת פלשתית מעקרון: ”לבעל | ולפדי”,[44] וגם בכתובת מתיאטרון רבת עמון (אולי כחלק משם תאופורי).[45][46]

בקרב הפיניקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוס מכתי, 1400–1230 לפנה"ס, המתארת באפריז האמצעי ציד שוורים; הצייד מזוהה עם האל בעל[47]
הצייד אוחז בפגיון בידו ונאחז ברגלו האחורית של השור
בצד הנגדי, הצייד מאלף שור בחבל
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בעולם הפיניקי בתקופת הברזל היה בעל אל מרכזי. האל הצורי המרכזי מלקרת (מלך הקרת, היא העיר צור) נקרא גם "בעל צור", ונעבד ברחבי הארצות והים בין צור לאגדר; בתחומי אימפריית קרתחדשת (וכן בחמון שבפיניקיה, ובממלכת שמאל) נעבד האל בעל חמון כאל מרכזי, יחד עם תנת, המכונה "פני־בעל".[48]

פולחן בעל בדת הישראלית הקדומה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל היה אחד האלים המרכזיים באמונה הישראלית הקדומה.[49] כמתואר במקרא, לעיתים התקיים פולחן בו עבדו לאלוהי ישראל ולבעל כאחד, או שאף מיזגו ביניהם, כמקובל בעולם העתיק. דוגמה לכך יכולה אולי בסיפורי דוד מופיעה בסיפור מלחמתו בפלשתים: "וַיֹּאמֶר פָּרַץ יהוה אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים" (שמואל ב, ה' כ').

בפרשנות היהודית הדתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאידך, פרשנים דתיים טענו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת בעל הכנעני, שימש הכינוי בעל, שמשמעו 'אדון', גם כתואר לאלוהי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד.[50]

גדעון יצא למלחמה נגד כהני בעל בעירו, ולאחר ניצחונו של גדעון שונה שמו ל"ירו־בעל" כדי להורות שיריב עמו בעל. אחד מבניו של שאול המלך נקרא "איש-בעל" וגם בניו של יהונתן בנו נקראים בשמות המעידים על פולחן בעל: "מריב-בעל" ו"מרי-בעל", כמו כן אחד מבניו של דוד המלך נקרא בשם "בעל-ידע". במקומות רבים במקרא שובש לגנאי הרכיב התיאופורי "בעל" לשם "בושת" (כמו "ירובשת" ו"איש בשת"),[51][6] דבר המעיד על האידאולוגיה של כותבי המקרא או עורכיו נגד פולחן הבעל, כפי שפירשו רש"י ורד"ק.

בתקופתו של המלך אחאב נפוץ פולחן בעל באופן ניכר. המלכה איזבל, שהייתה נסיכה צידונית, עודדה את פולחנו, ולפי המתואר במקרא רדפה את נביאי ה'. אחד משיאי המאבק הנבואי בפולחן בעל התרחש בימי אליהו הנביא, שערך מעמד בהר הכרמל לאחר תקופת בצורת, והתעמת עם נביאי בעל במטרה להתעמת עִמו כאל הגשמים. לאחר כישלונם של נביאיו להוריד אש ולקבל את קורבנם (במסגרת תחנוניהם הלקו עצמם), והצלחתו של אליהו בכך, נטבחו נביאי בעל. הנרטיב המקראי מתאר כי בעקבות פולחן בעל נידון בית אחאב להשמדה, ובימי בנו יורם מרד יהוא בתמיכת הנביאים, והשמיד את פולחן בעל מממלכת ישראל.

שמות תאופוריים ישראליים המזכירים את בעל נמצאו בין חרסי שומרון.[52] שברי טקסט דתי שנכתב על טיח והזכיר את האל בעל נמצאו בין כתובות חורבת תימן.[53]

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • צלמית ברונזה של בעל עם כובע גבוה ובתנוחה המכה (smiting position) האופיינית לו, מהמאות ה־16–12 לפנה"ס מהאקרופוליס של אוגרית[54]
    צלמית ברונזה של בעל עם כובע גבוה ובתנוחה המכה (smiting position) האופיינית לו, מהמאות ה־16–12 לפנה"ס מהאקרופוליס של אוגרית[54]
  • צלמית האל בעל עם כובע גבוה ומניף את ימינו בתנוחה מכה (ללא הנשקים האופייניים לו), ציפוי הזהב שרד רק על הראש והכובע, נמל אוגרית (מינת אל־בידה)[55][56]
    צלמית האל בעל עם כובע גבוה ומניף את ימינו בתנוחה מכה (ללא הנשקים האופייניים לו), ציפוי הזהב שרד רק על הראש והכובע, נמל אוגרית (מינת אל־בידה)[55][56]
  • לוחית עם חריטת בעל עם שיער ארוך, חובש כובע גבוה ומניף את אגרופו, האקרופוליס של אוגרית[57]
    לוחית עם חריטת בעל עם שיער ארוך, חובש כובע גבוה ומניף את אגרופו, האקרופוליס של אוגרית[57]
  • חותם גליל ועליו אל סער עם כובע גבוה, מקורנן, עם שיער ארוך, מניף אלה בימינו ואוחז חנית בשמאלו; האל דורך על שני הרים, "דרך על־בָמֳתֵי אָרֶץ"[58], ומזוהה עם בעל־צפון[59]
    חותם גליל ועליו אל סער עם כובע גבוה, מקורנן, עם שיער ארוך, מניף אלה בימינו ואוחז חנית בשמאלו; האל דורך על שני הרים, "דרך על־בָמֳתֵי אָרֶץ"[58], ומזוהה עם בעל־צפון[59]
  • חותם גליל המתאר את בעל־הדֻּ עם שיער ארוך, מניף אלה ואוחז חנית, ממערב העיר התחתית של אוגרית[60]
    חותם גליל המתאר את בעל־הדֻּ עם שיער ארוך, מניף אלה ואוחז חנית, ממערב העיר התחתית של אוגרית[60]
  • צלמית אלוהות יושבת מחצור, במקור היתה מצופה בכסף או זהב, חובשת כובע גבוה ומזוהה, כנראה, עם בעל. על הכובע תבליט מוטיב העץ והעזים.[61] האלוהות היושבת היא מוטיב אומנותי, עם זיקה לספרות האוגריתית[62]
    צלמית אלוהות יושבת מחצור, במקור היתה מצופה בכסף או זהב, חובשת כובע גבוה ומזוהה, כנראה, עם בעל. על הכובע תבליט מוטיב העץ והעזים.[61] האלוהות היושבת היא מוטיב אומנותי, עם זיקה לספרות האוגריתית[62]
  • מצבה בסגנון מצרי ומתוצרת מקומית שנמצאה במקדש בעל באוגרית, סביבות 1300 לפנה"ס, אותה הקדיש פקיד מצרי ל"סת צַפֻנַ" (כלומר, בעל צפון)[63][64]
    מצבה בסגנון מצרי ומתוצרת מקומית שנמצאה במקדש בעל באוגרית, סביבות 1300 לפנה"ס, אותה הקדיש פקיד מצרי ל"סת צַפֻנַ" (כלומר, בעל צפון)[63][64]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בעל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Mary E. Buck, "Western Amorite Corpus", in: The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 251–252
  2. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 65 ו־80
  3. ^ ראו תהלים, ס"ח, ה', וכן "רוכב שמים" בדברים, ל"ג, כ"ו; על רכיבת האל על עננים ראו "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון" (ישעיהו, י"ד, י"ד), "יהוה רוכב על עב קל" (ישעיהו, י"ט, א'), "השׂם עבים רכובוֹ" (תהלים, ק"ד, ג'); ועל השורש ע־ר־פ לענן ראו "עריף" בישעיהו, ה', ל', וכן דברים, ל"ב, ב'. לַכל ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 95
  4. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 67
  5. ^ אצל סכניתן כפי שמובא אצל פילון מגבל נכתב שדגן היה אביו החורג של דמרוס (אחד מכינויי האל בעל); ראו מ"ד קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית – כרך א', מאגנס, 1983, עמ' 255 וכן Noga Ayali-Darshan, Baal, Son of Dagan: In Search of Baal's Double Paternity, Journal of the American Oriental Society 133, 2013, עמ' 651–657
  6. ^ 1 2 Robert R. Stieglitz, The Hebrew Names of the Seven Planets, Journal of Near Eastern Studies 40, 1981, עמ' 136
  7. ^ אפיפניוס מסלמיס, פנריון, 15.2
  8. ^ KAI 4 – כתובת יחמלך, KAI 18 – כתובת בעלשמם, KAI 26 – כתובת אזתוד, KAI 78 – כתובת נדר ארוכה וייחודית, CIS I 139 – כתובת נדר המוקדשת ל"בעשמם" (בהיבלעות הל') באי נצים (אנ'), RÉS 249 – כתובת קבר חמלכת כהן בעלשמם, CIS I 379 – כתובת המזכירה את [...] חנא כהן ש בעל שמם
  9. ^ S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 193–194
  10. ^ 1 2 SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
  11. ^ CIS I 379, 3778; ראו נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 176, 284
  12. ^ RÉS 249
  13. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 1 פרק 10
  14. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 6 (עוד על האל ועובדיו ראו בעמ' 132, 176 ו־191)
  15. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 235
  16. ^ François Bron, Recherches sur les inscriptions phéniciennes de Karatepe, Librairie Droz, 1979, עמ' 185–186
  17. ^ Manfred Weippert, Elemente phönikischer und kilikischer Religion in den Inschriften vom Karatepe, Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft: Supplement I, 1969, עמ' 202–203
  18. ^ KAI 24 – מצבת כלמו
  19. ^ KAI 26 – כתובת אזתוד
  20. ^ Philip C. Schmitz, Phoenician KRNTRYŠ, Archaic Greek *ΚΟΡΥΝΗΤΗΡΙΟΣ, and the Storm God of Aleppo, Kleine Untersuchungen zur Sprache des Alten Testaments und seiner Umwelt 10, 2009, עמ' 119–160
  21. ^ ב' מייזלר, למחקר השמות הפרטיים שבמקרא, לשוננו ט"ו, 1946, עמ' 39
  22. ^ KAI 112, 115, 138
  23. ^ RÉS 329
  24. ^ KAI 288 – כתובת על בסיס טרופאיון מנמל כתי לציון ניצחון ימי
  25. ^ Paolo Xella, Le dieu B‘L ‘Z dans une nouvelle inscription phénicienne de Kition (Chypre), Studi Epigrafici e Linguistici 10, 1993, עמ' 61–69
  26. ^ הכתובת הדו־לשונית מצ'ינקיי (שם מזוהה עם תרחונזס), כתובת מלארטס (אנ') (KAI 287) וכתובת על כד שיש מצידון; ראו איתמר זינגר, הכתובת הדו־לשונית לובית־פיניקית מצ'ינֶקֶיי והשלכותיה ההיסטוריות, ארץ־ישראל כט, 2009, עמ' 149
  27. ^ KAI 78
  28. ^ מופיע במזמור לכושרות שבסוף חתונת ירח ונכל: ייתכן שמקביל לאל הירח באכדית bel gamli (בעל המגל, שצורתו כסהר), ואולי בעל גמל הוא אל הגמול; ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 432
  29. ^ KAI 31 – כתובת בעל לבנון
  30. ^ KAI 47 – הקיפוסים של מלקרת
  31. ^ KAI 14 – כתובת אשמנעזר
  32. ^ Maria Giulia Amadasi Guzzo, José Ángel Zamora López, L’archivio fenicio di Idalion: stato delle ricerche, Semitica et Classica 9, 2016, עמ' 191 doi: 10.1484/J.SEC.5.112732
  33. ^ KAI 218 (כתובת בר־רכב לבעל־חרן)
  34. ^ שופטים, ג', ג', דברי הימים א', ה', כ"ג
  35. ^ שופטים, כ', ל"ג
  36. ^ ראו למשל צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 727, 732, 733, 737
  37. ^ בנימין מזר, עמים הר יקראו, ארץ־ישראל יד, 1978, עמ' 41
  38. ^ שמות, י"ד, ב'–ט', במדבר, ל"ג, ז'
  39. ^ בלוח מאוגרית הוא אף מזוהה באכדית עם dIM ḪUR.ŠAG Ḫa-zi; מצבה בסגנון מצרי מאוגרית מוקדשת ל"סת צַפֻנַ" המזוהה עם בעל צפון
  40. ^ KAI 50, 69
  41. ^ על בעל צפון ואזכוריו הקדומים ראו Meindert Dijkstra, The weather-God on two mountains, Ugarit-Forschungen 23, 1991, עמ' 136; Izak Cornelius, The Iconography of the Canaanite Gods Reshef and Ba'al: Late Bronze and Iron Age I Periods (c 1500-1000 BCE), Vandenhoeck & Ruprecht, 1994, עמ' 152–153
  42. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607
  43. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
  44. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 331
  45. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 357
  46. ^ B. Oded, The "Amman Theater Inscription", Rivista degli studi orientali 44, 1969, עמ' 187
  47. ^ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 332.
  48. ^ יגאל ידין, על סמלי האלים בשמאל (זינג'ירלי), בקארתאגו ובחצור, ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ל"א, 1967, עמ' 53
  49. ^ Izak Cornelius, The Iconography of the Canaanite Gods Reshef and Ba'al: Late Bronze and Iron Age I Periods (c 1500-1000 BCE), Vandenhoeck & Ruprecht, 1994, עמ' 1
  50. ^ יהודה קיל, פירוש דעת מקרא על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק ל"ג
  51. ^ שמואל פסברג, מדוע אין מוצאים מלך בהפסק במסורת טבריה למקרא?, לשוננו ס"ד, 2002, עמ' 213
  52. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 270–301
  53. ^ שמואל אחיטוב, אסתר אשל, זאב משל, לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 109–111
  54. ^ figurine (AO 17329), אתר מוזיאון הלובר
  55. ^ figurine (AO 11598), אתר מוזיאון הלובר
  56. ^ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 346.
  57. ^ plaquette (AO 17409), אתר מוזיאון הלובר
  58. ^ ספר עמוס, פרק ד', פסוק י"ג, ספר מיכה, פרק א', פסוק ג'
  59. ^ Meindert Dijkstra, The weather-God on two mountains, Ugarit-Forschungen 23, 1991, עמ' 127–137
  60. ^ sceau cylindre (AO 19408), אתר מוזיאון הלובר
  61. ^ דבר חריג, שכן המוטיב היה נפוץ לייצוג אלות נשיות; נראה שהאל התהדר בתכונות בת זוגו (לפי פירושה של שרואר, 2011)
  62. ^ Tallay Ornan, “Let Baʿal Be Enthroned”: The Date, Identification, and Function of a Bronze Statue from Hazor, Journal of Near Eastern Studies 70, 2011, עמ' 253–280 doi: 10.1086/661261‏, JSTOR 10.1086/661261; Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 362.
  63. ^ Izak Cornelius, The Iconography of the Canaanite Gods Reshef and Ba'al: Late Bronze and Iron Age I Periods (c 1500-1000 BCE), Vandenhoeck & Ruprecht, 1994, עמ' 151–152
  64. ^ Stèle de Mamy (AO 13176), אתר מוזיאון הלובר


אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים אל (אל קונה ארץ) • אשרה • בעל־הדֻּ/הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד • רפאים בעל
אתרים מקודשים מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן
פולחן במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בעל_(אל)&oldid=40359370"