בעל (אל)

בעל

צלמית ברונזה של הבעל מהמאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס. נמצאה בחפירות ב"ראס שמרה", היא אוגרית
אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה
כינוי	זבול בעל ארץ, אלאין, רכב ערפת, אלאי קרדם
תרבות	מיתולוגיה פיניקית, פולחן הבעל, מיתולוגיה כנענית, דת אוגריתית, מיתולוגיה מצרית
אלים מקבילים	זאוס (יוון), יופיטר (רומא), מרדוך (מסופוטמיה)
אב	אל
אם	אשרה
אחים	ענת ים מות שחר שלם
בן או בת זוג	עשתרת

צלמית של האל הכנעני בעל הדד, 1900 לפנה"ס בקירוב

מצבה מאבן גיר ובה נראה האל בעל מחזיק אלה וברק, מהמאות ה15–13 לפנה"ס. נמצאה באקרופוליס של אוגרית. כיום בלובר

במיתולוגיה הכנענית, בעל - או בעל הדד - הוא אל הגשמים, הסערות, הברקים והרעמים, אל החיים, שמרווה את פני האדמה. בעל מתואר כלוחם רב עוצמה וכוח הלוחם בכוחות הרעים שמנסים לכלות את העולם ולהשמידו. הוא גם כן בנו של אל ואחיהם של ים וענת, ובעלה של עשתרת. משמעות שמו אדון, והוא מתואר כאדון העולם.

בעל מתואר כלוחם גיבור, עשוי ללא חת, שאוחז בידו האחת אלה, בידו השנייה חזיז ברק, דורך על העננים, לראשו קרניים כאות לפריון, ומרעים בקולו ברעם, ושוכן בהר צפון המיתי (המזוהה בג'בל אל-אקרע שבצפון סוריה), שגשמי זעף כבדים יורדים בו מדי שנה. פולחנו היה גם נהוג בקרתגו, שם שימש כאחד האלים הראשיים. עדות לכך אפשר למצוא בשם המצביא המפורסם חניבעל ובשם אחיו עזרובעל.

שמותיו, כוחותיו ופעולותיו

כינויים נוספים של הבעל הם "זבול בעל ארץ" (=נשיא אדון הארץ), "רכב ערפת" (=רוכב ערבות, במובן של עננים), "אלאין" (=האדיר), "אלאי קרדם" (=אדיר הגיבורים). בעל נחשב לאלוהי החיים, כפי שהוא מצהיר "אני הוא הזן אלים ואנשים" שמתאים לתוארו "בן דגן", ולכן באחריותו לדאוג לקיומו של העולם. (יש הסוברים כי דגן היה כינוי של אל ויש הסוברים כי היה אחיו של אל). הכנענים קראו על שמו את גדול כוכבי הלכת במערכת השמש, צדק, בדומה לאלים ראשיים אחרים דוגמת זאוס ויופיטר.

בתקופה הקדומה שמות אלים מקומיים בכנען הורכבו מהשם "בעל" + שם המקום, בהוראה של אדון המקום, לציין שהם אדוני ופטרוני המקום, כגון בעל גד, בעל חמון, בעל לבנון, בעל צור, בעל צידון, בעל צמד, בעל פעור, בעל צפון, בעל חרן ואולי גם בעל חצור, בעל פרצים, בעל מעון, בעל חרמון ובעל תמר וכן בעל קרניים^{[דרוש מקור]} ובעל כרמל^{[דרוש מקור]}. "בעל הדד", האל של אוגרית, חרג ממקומו והיה לאל הראשי של צידון, ומשם הפך להיות האל המרכזי של ארץ כנען כולה, ושמו התקצר לבעל.^{[דרוש מקור]}

בארץ כנען השחונה, בעל תפס מקום מרכזי בשל ההזדקקות לגשם, והוא מתואר כמי שהצליח לנצח בעזרת אחותו, האלה הלוחמת ענת, את האלים ים, אל הים והנהרות, ומות, אל השאול והמוות שממנו העקרות והבצורת, ולחזור להרוות את פני האדמה. משמו נגזר המושג חקלאות בעל – שהיא חקלאות התלויה בגשמים, לעומת חקלאות שלחין, שהיא חקלאות שבה תעלות מים שמקורן בנהר משקות את השדות.

על פי המתואר בשירת אוגרית, שלטונו של האל הזקן אל נחלש, וים דורש ממנו את השלטון. בעל יוצא למלחמת חורמה בים, ולאחר ניצחונו על אל הים ומפלצותיו הוא מבקש לבנות לו ארמון שיבסס את מלכותו על האלים ובני האדם. לצורך כך הוא שולח את משרתיו גפן ואגר לאלה אשרה, אם האלים, שתשכנע את בן זוגה, אל, לתת הוראה לאל האומנות כתר-וחסס לבנות לו ארמון. כתר-וחסס בונה לו את הארמון. זמן לא רב לאחר שביסס בעל את שלטונו, קם עליו מות אל המוות ומאיים עליו שינסה להורגו. בעל נבהל ונכנע, ובלב כבד יורד אל השאול להסגיר את עצמו למות. לאחר מותו של בעל פוקדים את הארץ בצורת ורעב. אל, האבל מצר על מות בנו, קורע את בגדיו ומפזר עפר על ראשו. האלה ענת, אחותו של בעל, זועמת על מותו ומביסה את מות בקרב, ומקימה לתחיה את בעל. למרות שהובס על ידי ענת בקרב, אין באפשרות בעל וענת להרוג את מות לצמיתות כמו שאין להביס את המוות עצמו. על מות נגזר להכיר במלכותו של בעל כאל השולט, מלבד בעונת הקיץ אז יורד בעל לשאול וחוזר לחיים בסתיו.

בנותיו-נשותיו של בעל הן האלות אלת הערפל פדרי בת אור, אלת הטל טלי בת רב (=טלי בת גשם), ואלת העפר ארצי בת יעבדר.

לבעל שבעה נערים עוזרים שהחשוב בהם הוא גפן-ואוגר (=גפן ושדה).

פולחן הבעל במקרא

פולחן הבעל היה החזק והקשה ביותר שאיתו התמודדו מנהיגי הדת בעם ישראל בתקופת המקרא. לעיתים הוא חדר וגרם ליצירת פולחן כפול שבו עבדו לאלוהי ישראל ולבעל כאחד, או שאף מיזגו ביניהם, כמקובל בעולם העתיק. גדעון יצא למלחמה כנגד כהני הבעל בעירו, ולאחר ניצחונו של גדעון שונה שמו ל"ירו-בעל" כדי להורות שיריב עמו הבעל. אחד מבניו של שאול המלך נקרא "איש-בעל" וגם בניו של יהונתן בנו נקראים בשמות המעידים, לדעת חלק ממבקרי מקרא, על הפופולריות הרבה של פולחן הבעל בקרב העם: "מריב-בעל" ו"מרי-בעל", כמו כן אחד מבניו של דוד המלך נקרא בשם "בעל-ידע". מאידך, פרשנים מסורתיים כתבו שלפני שהתפשטה בישראל עבודת בעל הדד הכנעני, שימש הכינוי בעל, שמשמעו 'אדון', גם כתואר לאלוהי ישראל, ועל שמו נקראו צאצאי שאול ודוד. במקומות רבים במקרא שובש לגנאי הרכיב התיאופורי "בעל" לשם "בושת", כמו "ירובשת" ו"איש בשת", דבר המעיד על האידאולוגיה של כותבי המקרא או עורכיו נגד פולחן הבעל, כפי שפירשו רש"י ורד"ק. דוגמה לשם זה שנותרה בסיפורי דוד מופיעה בסיפור מלחמתו בפלשתים: "וַיֹּאמֶר פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם, עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים".

בתקופתו של המלך אחאב חדר פולחן הבעל באופן ניכר. המלכה איזבל, שהייתה נסיכה צידונית, עודדה את פולחנו באופן אלים, ורדפה את נביאי ה'. אחד משיאי המאבק הנבואי בפולחן הבעל התרחש בימי אליהו הנביא, שערך מעמד לאומי בהר הכרמל לאחר תקופת בצורת, והתעמת עם נביאי הבעל במטרה להוכיח את אפסותו של הבעל, אל הגשמים. לאחר כישלונם של נביאיו להוריד אש ולקבל את קרבנם, והצלחתו של אליהו בכך, חוסלו נביאי הבעל בסיוע העם.

בעקבות פולחן הבעל נידון בית אחאב להשמדה, ובימי בנו יורם מרד יהוא בתמיכת הנביאים, והשמיד את פולחן הבעל מממלכת ישראל.

על פי המקרא, בפולחן הבעל הייתה לעיתים גם התגודדות בכלי נשק ושפיכת דם עצמית ובמקרים קיצוניים גם קורבנות אדם. בכתובת עתיקה בשפה האוגריתית נמצאה הנחיה בשעת מצור על עיר, להקריב בן בכור לבעל, על מנת לגרום לאויב להפסיד או לעזוב את העיר, ועדות מקראית לנוהג זה מובאת בספר מלכים.

ראו גם

• הדד
• אדד
• אל הסער האנטולי
• עלילות בעל וענת
• מיתולוגיה כנענית
• סת-בעל

לקריאה נוספת

• נגה וגיא דרשן, המיתולוגיה הכנענית (מיתוסים 15), הוצאת מפה, תל אביב תשס"ט
• נגה איילי-דרשן, תפוצתו של סיפור מלחמת אל הסער בים במזרח קרוב הקדום: מקורות, מסורות והיסטוריה, האוניברסיטה העברית, 2002.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בעל בוויקישיתוף

• פרק 85 – דברי הימים: ולא תקראי לי עוד בעלי – על עבודת הבעל בישראל בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
• בעל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)