ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/טביעה (בעל חיים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טביעה היא מצב בו אדם או בעל חיים (חולייתן בעל ריאות) נמצא בסכנת חיים בגלל כניסת מים או כל נוזל אחר לריאותיו. טביעה עלולה להסתיים במוות. אולם, התערבות רפואית דחופה ופתיחת נתיב אוויר על ידי הוצאת ראש הטובע מהמים יכולה להציל את חיי הטובע. איכות ותזמון הסיוע הרפואי יקבעו גם את רמת תפקודו העתידית של המוצל מטביעה.

בחוף הים, רוחצים טובעים לא פעם כתוצאה מזרמי סחף חזקים.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור]

ישנן שתי תגובות של הגוף בעת טביעה:

  • כאשר הטובע נושם מים - הטיפה הראשונה הנוגעת בנקודת הקָרינה, נקודת פיצול הסימפונות, מפעילה עצב שגורם ל"לרינגו ספאסם" - סגירת מיתרי הקול ומניעת מעבר (של אוויר ומים) בקנה הנשימה. מצב זה נקרא "טביעה יבשה". אם הטובע חולץ במצב זה והוענק לו טיפול רפואי, סיכוייו להינצל גבוהים כיוון שכמות המים שנכנסו לריאות קטנה מאוד.
  • אם לא הוצא הטובע מהמים לאחר הטביעה היבשה - המוח לא מקבל חמצן בגלל חסימת דרכי הנשימה (לרינגו ספאסם), והטובע מאבד הכרה. בעת איבוד הכרה אובד טונוס שרירים ונגרמת הרפיית שרירי הגוף. מיתרי הקול נרפים וישנו מעבר למים. במצב זה, הנקרא "טביעה רטובה", נכנסים מים לריאות במקום חמצן, דבר שמסכן את סיכויי הצלת הטובע כיוון שכאשר הריאות מלאות במים אין אפשרות להנשים את הטובע בשום דרך, ולכן סיכויי הצלת הטובע תלויים בכמות המים שנכנסו לריאות. המוות נגרם בעקבות חוסר הגעת חמצן למוח.

גם לסוג המים בהם מתבצעת הטביעה קיימות השלכות על מצבו הבריאותי של הניצול:

  • טביעה במים מלוחים: ריכוז המלחים בגוף עומד על כ-1.9%. מים מלוחים החודרים לריאות בעת טביעה מכילים ריכוז מלחים גבוה יותר מריכוז המלחים בגוף. עקב כך, מתקיים תהליך של העברת נוזלים מתוך כלי הדם אל הריאות באוסמוזה ונוצרת בצקת ריאות.
  • טביעה במים מתוקים: ריכוז המלחים בגוף גדול לעומת כמות המלחים במים מתוקים ולכן מים מהריאות יעברו אל תוך כלי הדם, יעלו את לחץ הדם ויגרמו להמוגלובינריה – פיצוץ של כדוריות דם אדומות, דבר שיגרום לתסחיפי חמצן בגוף, פיצוץ של טסיות דם, וכן למעבר של אשלגן (מפיצוץ ההמוגלובין) שיגרום להפרעות קצב, וקרישה מוגברת בעקבות חמצן שמסתובב חופשי בתוך כלי הדם וטסיות שנקרשות בעקבות המגע עמו.

מעשי טביעה במקרא[עריכת קוד מקור]

במקרא מסופר על כמה מאורעות בהם התקיימה טביעה המונית של בעלי חיים (ובני אדם בכלל זה) כעונש מאת ה':

  • המבול - בו מסופר על הטבעת כל בעלי החיים היבשתיים (והאדם בכלל זה), למעט אלה ששהו בתיבת נח, שנבנתה לשם הצלתם מטביעה.
  • קריעת ים סוף - בה מסופר כיצד בני ישראל היוצאים ממצרים עברו בים סוף בחרבה, ואילו רודפיהם, המצרים, טבעו. תיאור הטביעה מופיע בשירת הים: ”סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם” (ספר שמות, פרק ט"ו).
  • מלחמת סיסרא - בה מסופר כיצד סיסרא, שר צבא של יבין מלך חצור, יצא למלחמה בבני ישראל, אך הוא וצבאו הובסו על ידי ה' באמצעות נסים שכללו סופות רעמים, גשם והצפת נחל קישון שאליו נגרפו וטבעו בו.

בספרות חז"ל נאמר כי אף טיטוס, אחר שהחריב את בית המקדש השני, עמד להיענש בטביעה בדרכו לרומא; אך מאחר שהתריס כלפי ה' בטענה ש”כמדומה אני שא-להיהם של אלו אין גבורתו אלא במים” (בעקבות המאורעות דלעיל), נענש במיתה משונה אחרת[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.


קטגוריה:תוצאות גורמים חיצוניים קטגוריה:טביעה