מלחמת סיסרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרד ישראל בחצור
Hartavor.jpg

הר תבור, שם אסף ברק את אנשיו לפני הקרב בנחל קישון
תאריך התחלה: המאה ה-13 לפנה"ס
מקום: ארץ ישראל
תוצאה: ניצחון המורדים הישראליים
הצדדים הלוחמים
ראשי מדינה
  יבין מלך חצור
מפקדים
כוחות

מיליציה של 10,000 איכרים

900 רכב

אבידות

לא ידוע

כל הלוחמים

מרד ישראל בחצור הוא סיפור מקראי אודות מרד ישראלי כנגד שלטון חצור בארץ ישראל, שבמהלכו צבא ישראל שהורכב מלוחמים משבטי זבולון ונפתלי ניהל קרב עם צבאו של יבין מלך חצור שבראשו עמד שר צבאו סיסרא, בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון). הקרב הסתיים בניצחון שבטי ישראל, למרות הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם ביחס לצבא חצור, שלרשותם עמדו 900 מרכבות של ברזל.

הדבר אירע בעקבות סופת רעמים וגשם שהתחוללה באזור באותה העת, שגרמה למהומה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, ולהצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות ששקעו בבוץ ונגרפו בשטף המים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע מקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע המובא במקרא למלחמה הוא שעבוד ארוך שנים של ישראל ביד הכנענים, בעקבות סגידה לבעל ולאשרה[1], שהיוותה בגידה של עם ישראל בברית שכרתו עם ה' במעמד הר סיני ובמעמד הר גריזים והר עיבל:

וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת: וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה

שופטים פרק ד', פסוקים א'-ג'

רקע גאופוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעידן הברונזה, אזור הסהר הפורה נשלט בידי אימפריות גדולות, כגון האימפריה המצרית, האימפריה החתית, והאימפריה האכדית, ששלטו על אזורים כה נרחבים בעזרתם של ערי-מדינה ווסאליות- דוגמת ערי המדינה הכנעניות מגידו, חצור וקדש. בתוך החברה הכנענית היו גם עבדים רבים, ואף אלה שיובאו למצרים, מן שבטים מסוימים, בעוד אחרים משלו באותם העבדים.

במאה ה-13 לפנה"ס החלה קריסה של שיטת האימפריות והערי-מדינה הכנעניות. הקריסה לוותה במרד גדול פנימי נגד ערי המדינה, ככל הנראה של שבטי העבדים הכנעניים. לאחר המרד, השבטים החלו להתיישב בערי-יהודה ושומרון. על פי המחקר הארכאולוגי, אותם שבטי העבדים החלו לקרוא לעצמם ישראל, כפי שמופיע במצבת מרנפתח שמתאר במלים אחדות את תיאור דיכוי המרד הישראלי במהלך הקריסה של סוף עידן הברונזה. ככל הנראה המרד המתואר נגד ממלכת חצור הוא רק אחד ממרידות רבות של קבוצות מתוך שבטי ישראל.

הכנות למרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר במקרא, דבורה הנביאה שלחה לברק בן אבינעם משבט נפתלי, שסבלו תחת עולו של יבין מלך כנען, שה' שלח אותו לעמוד בראש נושאי נס המרד בכנענים. לאור העליונות המספרית והטכנולוגית של הכנענים, נרתע ברק מביצוע המטלה, והתנה זאת בהצטרפות דבורה אליו על מנת לקבל הנחיות אלוהיות מדויקות. דבורה הסכימה אך הוסיפה שעל חוסר נכונותו להיענות לשליחות האלוהית שהוטלה עליו, ייענש בכך שתהילת המנצחים לא תופנה אליו, על אף היותו מנהיג הקרב, אלא דווקא כלפי אשה (יעל). והדבר ייחשב לו לביזיון וחרפה. כפי שאירע לאחר מכן במות אבימלך בן גדעון.

על פי ציוויה של דבורה הנביאה, החל ברק בן אבינעם לאסוף לוחמים עבור המרד בחצור, את עיקר אנשיו אסף משבטי הצפון זבולון ונפתלי, שהיו לפני כן מדוכאים על ידי חצור. על פי המתואר במקרא מדובר בכ-10,000 איש. משירת דבורה עולה שכמה משבטי עם ישראל שעליהם לא היווה יבין איום (שבטי עבר הירדן ומישור החוף), לא נטלו חלק במלחמה, ועל כך באה השירה בביקורת:

לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב: גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן

שופטים פרק ה', פסוקים ט"ז-י"ז

ומנגד, שבטים אחרים, יותר מאוימים, כמו: יששכר, מנשה, אפרים ובנימין, כן סייעו במלחמה אך לא נטלו בה תפקיד מרכזי[2].

הקרב בנחל קישון ומגידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנודע לסיסרא שברק אסף את צבאו על הר התבור כדי להלחם בו, הוא הזעיק את 900 מרכבות הברזל שלרשותו, ויצא לקראתו. מולו, ברק קיבל הוראה מדבורה על פי הנבואה, לרדת אל העמק ולערוך מלחמה עם סיסרא. בעוד ברק יורד מההר, התחוללה סופת רעמים שהבהילו את סוסי מרכבותיו של סיסרא[3]. כמו כן, באותה סערה ירד גם גשם עז שהציף את נחל הקישון שבעמק יזרעאל שלרגלי הר תבור, וזה עלה על גדותיו ומילא את העמק במים שהפכו את העמק לבוצי: "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן"[4]. עובדה זו סייעה לברק, משום שצבא סיסרא הורכב ממרכבות ברזל כבדות אשר באזור שבו נחל עולה על גדותיו מסוגלות בנקל לטבוע בבוץ, ובכך לצאת מכלל שימוש. אפשרי שזו הייתה כוונתו של ברק, ומשירת דבורה משתמע שאכן תנאי מזג האוויר הביאו את התוכנית להצלחתה[5]. על פי תיאור הנביא את המלחמה, צבא יבין הושמד לחלוטין: "וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד" (שופטים פרק ד', פסוק ט"ז). המשך הקרב אינו מתואר במפורט במקרא, אך משירת דבורה ניתן להבין שהשבטים אפרים, בנימין, מכיר (מנשה), זבולון, נפתלי ויששכר תקפו את הצבא הכנעני הנסוג למגידו ולתענך וגרמו לו נזק נוסף:

מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר: וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו... זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה

שופטים פרק ה', פסוקים י"ד-ט"ו, י"ח.

במהומה שהשתררה בשדה הקרב סיסרא ירד ממרכבתו ונס אל אוהלה של יעל אשת חבר הקיני אשר שכן בקרבת מקום, מתוך כוונה למצוא אצלה מקלט[6]. יעל נתנה לסיסרא מחסה, ועל פי המדרש גם שכבה עמו.[7] על פי המתואר בסיפור המעשה ובשירת דבורה, יעל השקתה את סיסרא בחלב על אף שביקש מים, במטרה להרדים אותו. כאשר נרדם סיסרא יעל הרגה אותו על ידי מכה ברקתו בעזרת יתד האוהל שאותו תקעה בראשו בעזרת מקבת, וכשראתה את ברק מחפש את סיסרא קראה לו והראתה לו את אויבו המת. בכך התקיימה נבואת דבורה שביד אשה ימסור ה' את סיסרא. יעל הפכה לגיבורה בקרב בני ישראל וסיפור גבורתה ופיקחותה נזכר בשירת דבורה.

בעקבות הניצחון במלחמה, התערערה יציבותו של השלטון הכנעני בארץ, ושבטי ישראל הצליחו ללחוץ אותו, לגבור עליו ולהכריתו, דבר שהביא לשקט ממלחמות במשך 40 שנה:

וַיַּכְנַע אֱלֹוהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן... וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה

שופטים פרק ד', פסוקים כ"ג-כ"ד; שם פרק ה', פסוק ל"א

יבין מלך חצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יבין מלך חצור

יבין מלך חצור נזכר בספר יהושע כמי שיזם את מלחמת מלכי הצפון ביהושע, ושם מסופר שיהושע הכרית את בית יבין, ואת חצור שרף באש. הדבר עומד לכאורה בסתירה לתיאור הקרב בספר שופטים, וישנם חוקרים הסבורים שהקרב עצמו המתואר בספר יהושע הוא קרב שהתרחש לאחר הקרב בנחל קישון ויוחס בטעות ליהושע. אולם לדעת פרשני מקרא רבים, אין מדובר באותו אדם אלא 'יבין' הוא שם מלוכני של שושלות מלכי הכנענים שבנפת חצור, והעיר שיקמה עצמה לאחר המכה הקשה שספגה מיהושע, כפי שמוצאים במקרא ביחס לערים אחרות שהוכו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שופטים, פרק ג', פסוק ז'. פסוק זה מופיע לפני שעבוד כושן רשעתיים את ישראל, אך הוא מאפיין את כל ספר שופטים, כפי שניתן לראות מאזכורים רבים במהלך הספר של הבעלים והאשרות.
  2. ^ כפי שעולה משירת דבורה, ספר שופטים, פרק ה', פסוקים י"ד-ט"ו. וכמובא בהמשך.
  3. ^ "וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק" (ספר שופטים, פרק ד', פסוק ט"ו). המילה 'ויהם' במקרא, משמעותה קול רעמים.
  4. ^ שופטים, ה', כ"א
  5. ^ שופטים, ה', כ'-כ"ב
  6. ^ "כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני" שופטים, ד', י"ז
  7. ^ ראו שופטים, ה', כ"ז המרמז לכך