סיסרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת.
יעל וסיסרא. ציור מעשה ידי ארטמיזיה ג'נטילסקי, שמן על קנבס, משנת 1620 מוצג במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט
יעל מראה לברק את סיסרא המת

סִיסְרָא שימש כשר הצבא של יבין מלך חצור על פי המסופר במקרא. בסיסו המרכזי נמצא בחרושת הגויים.[1] הוא היה שר רכב וצבאו כלל 900 רכב ברזל. הוא לחץ על ישראל עשרים שנה. סיסרא היה שותף במספר מלחמות במערכת ההתנגשויות שבין שבטי ישראל לבין ממלכת חצור. הוא היה המצביא במלחמה שהתנהלה בין ממלכת חצור נגד אחדים משבטי ישראל בהנהגת ברק בן אבינועם ודבורה הנביאה.


מלחמת סיסרא בשבטי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת סיסרא

מרד ישראל בחצור הוא סיפור מקראי אודות מרד ישראלי כנגד שלטון חצור בארץ ישראל, שבמהלכו צבא ישראל שהורכב מלוחמים משבטי זבולון ונפתלי ניהל קרב עם צבאו של יבין מלך חצור שבראשו עמד שר צבאו סיסרא, בהר תבור ובעמק יזרעאל (נחל קישון). הקרב הסתיים בניצחון שבטי ישראל, למרות הנחיתות המספרית והטכנולוגית שלהם ביחס לצבא חצור, שלרשותם עמדו 900 מרכבות של ברזל.

הדבר אירע בעקבות סופת רעמים וגשם שהתחוללה באזור באותה העת, שגרמה למהומה בקרב צבא הכנענים וסוסיו, ולהצפת נחל קישון שהפך למלכודת מוות עבור פרשי הכנענים ורוכבי המרכבות ששקעו בבוץ ונגרפו בשטף המים.

מותו של סיסרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

זירת הקרבות הייתה בעמק יזרעאל. צבא סיסרא הובס. סיסרא העייף נמלט רגלית ומצא מקלט באוהלה של יעל אשת חבר הקיני, בידיעה "כי שלום ליבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני".

סיסרא ביקש מי שתייה מיעל, זו השקתה אותו בחלב, המתינה שיירדם ותקעה באמצעות מקבת את יתד האוהל אל תוך רקתו של סיסרא, וכך המיתה אותו.[2]

מוות סמלי זה דומה למוות של הולופרנס, שר צבא אשור המופיע בספר יהודית.

סיסרא בשירת דבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שירת דבורה

בשירת דבורה ששרה דבורה הנביאה לאחר הניצחון הישראלי בקרב (שופטים ה'), מוזכרת יעל אשת חבר הקיני לטובה, ואילו אם סיסרא מוזכרת בלעג: "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ; מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה - בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה; יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה, וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים. וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ, וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ; בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב - בֵּין רַגְלֶיהָ, כָּרַע נָפָל. בַּאֲשֶׁר כָּרַע, שָׁם נָפַל שָׁדוּד; בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: 'מַדּוּעַ, בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא? מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו?; חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה, אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:; 'הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה, צֶבַע רִקְמָתַיִם, לְצַוְּארֵי שָׁלָל'" (שופטים ה', כ"ד - ל').

בהקשרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הניצחון על יבין וסיסרא נזכר כניצחון גדול גם שנים רבות לאחר מכן בספר תהילים (פרק פ"ג, י').
  • השם סיסרא מוזכר גם כשם אביהם של כמה מן הנתינים עולי הגולה עם זרובבל (ספר עזרא ב' נ"ג וב- ספר נחמיה ז' נ"ה), ללא קשר לשר צבא יבין.

במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילקוט שמעוני (שופטים ד') מסופר כי "סיסרא בא עליהם בארבעים אלף ראשי גייסות וכל אחד היה עמו מאה אלף ובן שלשים שנה היה וכבש כל העולם בכחו ולא היה כרך שלא היה מפיל חומה בקולו ואפילו חיה שבשדה כיון שהיה נותן עליה קולו לא הייתה זזה ממקומה. אמרו כשהיה יורד לרחוץ בנחל קישון היה עולה בזקנו כמה מאכל בני אדם דגים. ותשע מאות סוסים במרכבתו ובחזרה לא היה אחד מהם חוזר בשלום" (רמז מג).

בגמרא (סנהדרין צו, ב; גיטין נז, ב) נאמר שמבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. הגמרא עצמה אינה מגלה מיהם אותם חכמים שיצאו מסיסרא, אך רב ניסים גאון (ברכות כז, ב) כותב שהכוונה לרבי עקיבא.

מקורו של סיסרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת מקור שמו ומקורו האתני של סיסרא קשורות זו לזו ובנוגע אליהן ישנה מחלוקת עזה בין החוקרים. למרבית הדעות, מקור שמו של סיסרא איננו בשפה שמית.

שמואל ייבין מציע לקשור את שמו של סיסרא לחמישה שמות מורכבים בכנען בימי רעמסס השני ורעמסס השלישי. לשבטים הללו קדם התואר "קאו-סא" (דהיינו כוש) ובהמשך "ק-א-ו-ת(א)-י-ס-רו" שדומה לשם סיסרא.[3]

הצעה נוספת של ייבין היא שמדובר בשם תאופורי שהוא קיצור של "סיסרבעל" הוא "סיסראל". פירושו הוא שסיסר הוא בעל. אין אל כזה בפנתיאון האלים המוכר לנו וייתכן שמדובר באל שמוצאו מאגן הים האגאי.

כיוון אחר של הצעות הגיעה מויליאם אולבריט, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים שקושרים את שמו של סיסרא לגויי הים. חיזוק לגישה זו התקבל כתוצאה מעבודתו של אדם זרטל על הקשר שבין אל-אחוואט, גויי הים, שבט השרדנה וסרדיניה. בירת סרדיניה היא סאסארי ויש עדויות להשתמרות שמות הנובעים משם העיר גם בעת העתיקה.[4]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר חיים גורי כתב שיר על אם סיסרא, על בסיס הפסוקים המופיעים בשירת דבורה

לִפְנֵי שָׁנִים בְּסוֹף שִׁירַת דְּבוֹרָה,

שָׁמַעְתִּי אֶת דּוּמִיַּת רֶכֶב סִיסְרָא אֲשֶׁר בּוֹשֵׁש לָבוֹא,

מֵבִּיט בְּאִמּוֹ שֶל סִיסְרָא הַנִּשְׁקֶפֶת בַּחַלּוֹן,

אִשָׁה שֶׁפַּס כֶּסֶף בִּשְׂעָרָהּ.

אמו, חיים גורי

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדם זרטל, סודו של סיסרא, דביר, 2010, בעיקר בעמ' 226-235
  • פנינה גלפז-פלר, ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי, כרמל-ירושלים, 2006. עמ' 171–174.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיסרא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק ב'
  2. ^ שופטים ד' כ"א
  3. ^ ש' ייבין, "סיסרא", אנציקלופדיה מקראית, טורים 1033-1034
  4. ^ אדם זרטל, סודו של סיסרא, דביר, 2010, עמ' 233-235