לדלג לתוכן

ורד אהרונוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ורד אהרונוביץ' (נולדה ב-16 במאי 1980) היא אמנית ישראלית.

ורד אהרונוביץ' נולדה בשנת 1980 וגדלה בבני יהודה. למדה לתואר ראשון באמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים (2004), ולתואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה (2009). אהרונוביץ' היא ממקימי הגלריה השיתופית חנינא, שהוקמה בשנת 2009 בתל אביב. משנת 2012 מלמדת במוזות - בית הספר התיכון לאומנויות ביפו.

אהרונוביץ' יוצרת פסלים ריאליסטיים, דמויות המפורטות לפרטי פרטים בלבוש ותווי הפנים. הדמויות לרוב שרויות בסיטואציות אנושיות כואבות או קשות אך לעיתים נוטות גם להומור. הדמות המרכזית שאהרונוביץ' יוצרת היא ילדה אחת ג'ינג'ית, החוזרת בפסליה בסצנות שונות ומציגה באמצעותה מנעד רחב של רגשות. לדברי אהרונוביץ' "עד היום פיסלתי בעיקר את הילדה הזו, שליוותה אותי, כל השנים, עוד מהציורים. הילדה הייתה מעין דוברת שלי, והיא ביטאה את התכנים שרציתי לבטא."[1]

בשנת 2014 הוצגה בחצר גלריית אלפרד מזרקה שיצרה אהרונוביץ'. המזרקה עשויה פיברגלס ומשאבות מים ומתארת סצנת ניצחון של שש ילדות ג'ינג'יות נגד אל הים, פוסידון.[2] המזרקה הועברה לאחר מכן לגג מוזיאון אילנה גור, בגן הפסלים.[3]

בשנת 2019 הוצגה תערוכה של ורד אהרונוביץ' "אבא יביא ת'ירח" בגלריה בגליל.[4] הפסלים בתערוכה מתארים ניסיונות שונים של האב להביא לבתו את הירח (בדומה לסיפור "הנסיכה שרצתה את הירח" של ג'יימס ת'רבר). הבת היא ילדה ג'ינג'ית, שמנסה לסייע לאביה להשיג את הירח בחלק מן הפסלים.[5] האב, שאינו יכול להביא את הירח, מנסה למצוא פתרונות יצירתיים, לדמות את הירח שרחוק מהישג ידו.

בשנת 2019 הוצגה תערוכתה ""שעון הקוקיה" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, בה היא משלבת דמויות המבוססות על בני משפחתה ומעניקה לצופה מבט מציצני לתוך בית המשפחה. הסיטואציות מוכרות לעין המקומית – בית ישראלי טיפוסי שחושף את מערכות היחסים בין בני המשפחה ורגעים אינטימיים. כאשר הדמויות שבויות בריטואלים אינסופיים של תחזוקת הגוף והבית.[6] התערוכה מחולקת לארבעה "איים" עיקריים, האחד מציג פסל בדמות האם שמתנדנדת על נדנדה, השני מציג בית קברות לחיות מחמד ומסיבת יום הולדת, השלישי הוא בית עץ המחובר בגשר לבית המרכזי. הבית המרכזי הוא דגם של בית ילדותה של האמנית אשר מתפקד כשעון קוקייה.[7] אוצרת התערוכה, איה לוריא, מסבירה את מנגנון השעון: "מדי רבע שעה יוצאת מהדלת, על סרט נע, תהלוכה גרוטסקית והזויה של בני המשפחה, שתכליתה לרוקן את האשפה שנאגרה בבית. אך שאיפת בני המשפחה לכונן בבית סדר וניקיון נידונה לכישלון, שכן עד מהרה, השיירה מכניסה את האשפה חזרה לפנים הבית."[6]

תערוכות יחיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות קבוצתיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2004: תערוכת בוגרים, אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים.
  • 2004: סלון הסתיו, אוצרת דבי לוזיה. גלריה שטרן, תל אביב.
  • 2005: לשחק מחבואים, גלריה ברנרד, תל אביב.
  • 2008: בשורות ראשונות, הבית לאמנות מבשרת, מבשרת
  • 2009: ויטמין H: תערוכת בוגרי תוכנית התואר השני באמנות, מוזיאון ראובן ועדית הכט, חיפה.
  • 2009: חשיפה לצפון - תערוכת בוגרי תואר שני באמנות מאוניברסיטת חיפה, סדנאות האמנים בתל אביב, תל אביב.
  • 2009: לו-לי-טה, אוצר, רון ברטוש. גלריה המשרד, תל אביב.
  • 2009: הזדמנות ראשונה 2, גלריה אגריפס 12, ירושלים.
  • 2009: תרבית, בית הנסן, ירושלים.
  • 2009: זיהום, גלריה חנינא, תל אביב.
  • 2010: אבא, גלריה חנינא, תל אביב.
  • 2010: בית 2, אוצרת רותם ריטוב. גלריה אפרט ארט, תל אביב.
  • 2011: גברויות, אוצרת סיגל ברקאי. גלריית החללית, תל אביב.
  • 2011: פה פתוח, שיניים חשופות, אוצרת מיטל רז. גלריה גל-און, תל אביב.
  • 2012: בשקט בשקט, אוצר יונתן הירשפלד. גלריה אלפרד, תל אביב.
  • 2012: דיוקנאות קין: ייצוגים של 'אחרים' באמנות העכשווית בישראל, אוצר חיים מאור. גלריית הסנאט באוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע. בליווי קטלוגי.
  • 2012: מודוס ויוונדי, גלריה חנינא, תל אביב.
  • 2012: חיפה-ירושלים-תל אביב, אוצרת, רותי דירקטור. מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה.
  • 2013: תערוכה זוגית, אוצרים יעל אזולאי ויונתן הירשפלד. גלריה חנינא, תל אביב.
  • 2013: ורד אהרונוביץ' ואורלי הומל, אוצרת, זיוה ילין. הגלריה של קיבוץ בארי, קיבוץ בארי.
  • 2013: התעוררות, אוצרת, גילת נדיבי. גלריה פלורנטין 45, תל אביב.
  • 2013: חילון הקודש, גוף ישראלי גשמי: שלם-מקוטע-היברידי, אוצר, אליק מישורי. הגלריה האוניברסיטאית של האוניברסיטה הפתוחה, רעננה. בליווי קטלוגי.

2014: חם קר נוזל מוצק, אוצרת עדי שלח. אגף החינוך, מוזיאון חיפה

  • 2015: BAGGAGE, אוצרת הגר רבן. גלריה Neurotitian, ברלין.
  • 2015: משחקי קופסה, אוצרת, נאווה ט ברזני. הגלריה לאמנות במכללה ע"ש דוד ילין, ירושלים. בליווי קטלוגי.

2016: תערוכת זוכי פרס משרד התרבות. אוצרת, טלי בן נון. מוזיאון הרצליה לאמנות.

  • 2016: שתי פסלות: יוליה סגל, ורד אהרונוביץ', מוזיאון אילנה גור, תל אביב.
  • 2017: Happily Ever After, אוצרת דליה דנון. גלריה הסדנה לאמנות, יבנה. בליווי קטלוגי.
  • 2017: גומלי DATA, אוצרת, טלי קיים. בית הנסן, ירושלים.
  • 2017: מים, לב, פנים, אוצרת אביטל נאור וקסלר. הביאנלה של ירושלים, ירושלים.
  • 2017: בגוף אני מבינה, אוצרת זיוה ילין. המכללה האקדמית ספיר, אשקלון.
  • 2017: הילד הפנימי, אוצרת, קרן סגל. קן הקוקיה, תל אביב.
  • 2018: בראש טוב, אוצרת, קרן שפילשר. גלריית החווה, חולון.
  • 2018: ילדות בלתי נשכחת, בית האמנים ע''ש יוסף זריצקי, תל אביב.
  • 2018: היה פעם אני, אוצרת, רותם ריטוב. זוזו – גלריה להנעה תרבותית, עמק חפר.

2018: עיניים גדולות אוצר ד'ר גיא מורג בגלריה העירונית נתניה בליווי קטלוגי 2018: אתונה בתל אביב אוצרת שירה פרידמן גלריה נווה שכטר, תל אביב. בליווי קטלוגי 2018: בינינו אוצרת שיר ימגוצ'י אגף הנוער במוזיאון ישראל, ירושלים

  • 2019: היה פעם אני, מרכז אמנויות ע''ש ברר - מעלות, הגלריה ע''ש אפטר, מעלות תרשיחא.
  • 2019: מתחת לרדאר, הגלריה ברח' הנמל 21, עיר תחתית חיפה.
  • 2019: הקולקטיביסטים: דיוקן קבוצתי, אוצרת אורלי הופמן. בית האמנים ע''ש יוסף זריצקי, תל אביב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חגית פלג רותם, ורד אהרונוביץ הופכת את שולחן הסדר, באתר פורטפוליו, ‏13/4/2016
  2. ^ דריה קאפמן, המזרקה, באתר אלפרד מכון שיתופי לאמנות ותרבות, ‏2014
  3. ^ אפרת בראשי מפן‏, מלחמת מים על גג מוזיאון אילנה גור, באתר וואלה‏, 27 באפריל 2015
  4. ^ הגר בריל, אבא יביא ת'ירח, באתר האקדמית גליל מערבי, ‏אפריל 2019
  5. ^ רעות ברנע, הילדה הכי חדה בגן של ורד אהרונוביץ, באתר כלכליסט, 22 באפריל 2019
  6. ^ 1 2 איה לוריא, ורד אהרונוביץ | שעון הקוקיה | זמן דיוקן I, באתר מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, ‏2019
  7. ^ בר אילוטוביץ, ריח של בית ישראלי: התערוכה שתחזיר אתכם לשנות ה-80, באתר גלובס, ‏28/11/2019