אורן פישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורן פישר
Oren Fischer Portrait.jpg
לידה 9 בפברואר 1984 (בן 37)
לוס אנג'לס, ארצות הברית
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, פיסול, רישום

אורן פישר (נולד ב־9 בפברואר 1984 בלוס אנג'לס, ארצות הברית). הוא אמן ישראלי ואקטיביסט חברתי. הוא ידוע בשל פעילותו האמנותית והחברתית במרחב הציבורי ובחללים הסגורים של הגלריות והמוזיאונים. על עבודותיו הוא חותם בשמו הפרטי בלבד "אורן" עם גרשיים. הוא ממקימי גלריית משונע והבית האדום. תערוכת יחיד של פישר המתפרשת על פני 3 קומות, נפתחה בחודש יוני 2021 בבית סותבי'ס בתל אביב-יפו, לאחר שזכה בפרס הפטיש בשנת 2019. עבודתו 'הסירה' העוסקת בהגירה ובפליטים, הוצגה בסוף שנת 2019 במוזיאון העירוני של קסטלבונו השוכנת ליד העיר פלרמו שבסיציליה. תערוכה זו הוצגה במסגרת שיתוף פעולה של מוזיאון ינקו דאדא שבעין הוד עם המוזיאון בסיציליה ועם מוזיאון העיר בדיסלדורף, גרמניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן פישר נולד בשנת 1984 בלוס אנג'לס לעופר ולאמי. כשהיה בן שנה עלתה משפחתו לישראל והשתקעה ברעננה. בשנת 1991 עברה המשפחה להתגורר בלאס וגאס ולאחר כשנה שבה לרעננה. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל בגדוד 932 בתפקיד קשר. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, נסע לעיר הולדתו לוס אנג'לס ועבד שם כשנה ולאחר מכן טייל במשך שנתיים בהודו, באוסטרליה ובבמדינות נוספות. עם חזרתו לארץ החל לעבוד בבניין כמנהל אתר בנייה. בשנת 2012 עבר להתגורר בקיבוץ שניר והחל ללמוד כלכלה במכללת תל-חי. באותה עת החל לדבריו לחטוא ב"אסקפיזם". הוא התחיל לפסל בביתו עבודות אמנות מחומרים שמצא בסביבת מגוריו ויצר אט אט, כך אמר, עולם פנטזיונרי שאליו ברח והתמכר. עבודות האמנות שיצר הוצגו לראשונה בפאב "שכוח אל" בכפר סאלד, ולאחר מכן בראש פינה. בחודש ספטמבר אותה שנה, יזם פרויקט שכונה 'צבעי בסיס', שמטרתו הייתה להביא את האמנות לבסיסים צבאיים נטושים. אחד הבסיסים היה בסיס סורי נטוש ברמת הגולן, שעליו "השתלטו" 17 אמני רחוב ובו הציגו את עבודותיהם. יוזמה זו הביאה את פישר להכרה כי הוא לא "רק אמן של סטודיו", אלא אמן שזקוק מעת לעת לשתף פעולה עם אמנים נוספים.[1]

בשנת 2014, השתקע פישר בדרום תל אביב והחל לצייר ציורי גראפיטי ברחובות העיר ולהטביע את חותמו הייחודי על קירותיה ומרחביה השונים. בחודש אפריל 2014 חבר לאמן אנטון אברמוב, עמו הקים בבניין נטוש המיועד להריסה, ברחוב הרצל את משונע - גלריה לאמנות עכשווית שמטרתה הייתה לפי מייסדיה לשקף את הסביבה שבה היא פועלת. עם סגירת הגלריה בחודש אוקטובר 2017, החל פישר לשמש כאוצר וכמנהל פרויקטים קהילתיים של הבית האדום - מרכז לאמנות ותרבות בשכונת שפירא בתל אביב.

ציורי הגרפיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות מובהקת של אורן פישר על קיר בית בדרום תל אביב

ציורי הגרפיטי של פישר קנו להם אחיזה בשכונות הציוריות ובאזורי התעשייה של דרום תל אביב, ומקצתם ברחבי העיר הלבנה. ניתן לראותם על גבי קירות חשופים, על חזיתותיהם של מבנים נטושים, על תריסי המתכת המשמשים לנעילת חנויות, על שפת המדרכות ועל כל שטח חשוף שמזמן לו משטח ראוי לערכת הצבעים שהוא נושא עימו באופן תדיר. "אני לא זז מהבית בלי טוש. כשיש לי מסר חשוב להעביר, אני רושם באופן ספונטני. לעיתים אני יוצא בלילות שבת או בשעות בוקר מוקדמות.[2] בהזדמנות אחרת אמר "ברחוב אני כמו תמנון, שולח זרועות, מפזר את עצמי. לא וונדליזם, לא מחאה, פיור כיף. זה ציור המערות שלי".[3]

הוא הושפע מאוד מז'אן מישל בסקייה, שהחל את דרכו האמנותית בשנות ה-80 של המאה ה-20, כאמן גרפיטי ברחובות מנהטן בניו יורק, ובהמשך כצייר נאו-אקספרסיוניסטי המציג את עבודותיו בגלריות ובמוזיאונים. אורן העיד כי הוא שותף לקו ולמחשבה של בסקייה שהנחו אותו להכניס את אמנות הרחוב אל חלל המוזיאון. לדבריו "זה רגע שמכיל בתוכו את הספק ואת שאלת קיומה של אמנות הרחוב כמהלך חתרני ואנטי ממסדי".[2] לעיתים מוסיף פישר לציורי הגרפיטי שהוא יוצר, טקסטים קצרים, כמו הטקסט "סלפי לבד בשקיעה" המתלווה לציור של אדם האוחז טלפון נייד, על רקע שקיעת השמש בחוף הים של יפו. שלושת המילים הללו הולחנו על ידי ענבר חצרוני.

שיתופי פעולה עם יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהחל פישר ליצור, הוא מעיד על הצורך שלו לשתף פעולה עם אמנים מתחומים שונים. "עברתי בעשור הזה כמה תחנות משמעותיות ושיתופי פעולה שהפרו אותי מכיוונים שונים. אני לא אמן שעובד רק בסטודיו על האמנות שלו. אני זקוק לקהילה. לשיתופי פעולה. ליצירה חברתית. וכן יש את זמן הסטודיו שהוא זמן התכנסות וריפוי אישי עבורי ואני מקדש אותו. אני צריך לחיות את שני העולמות האלו במקביל, כדי להרגיש שלם יצירתית".[4]

צבעי בסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודה מתוך התערוכה 'צבעי בסיס 2', 2013

במהלך חיפושיו של פישר אחר חומרי גלם לעבודותיו באזור הצפון, נקלע לבסיסי צבא נטושים שהעניקו לו השראה לאמצם כמשכן למיזם אמנותי קהילתי. לצורך ביצוע המשימה, שיתף פעולה עם ליאור אינס מקיבוץ שניר, פעיל בתחום התרבות והתקשורת ויחדיו הם הפיקו בשנים 2012 ו- 2013 שתי תערוכות רבות משתתפים שכונו 'צבעי בסיס 1' וצבעי בסיס 2' שהוצגו בבסיסים צבאיים נטושים. בדף הפייסבוק של המיזם כתבו המארגנים כי רוב ההפקות שלהם מתרכזות בקריאה לעשייה תרבותית שתשפיע על השוליים הגאוגרפיים והחברתיים בישראל. בהתייחסם לפרויקט 'צבעי בסיס' אמרו כי הם שואפים להוציא את האמן משגרת הגלריה והנוף האורבני, ולמקם אותו במרחב פתוח, חף מסטריליות, טעון בעבר ובלתי מוגדר בהווה", ובאופן הזה "לקדם יצירה אותנטית, כנה וחדה, אשר תפריח שיח אומנותי הדן בגבולות הפיזיים והמופשטים של חברתנו".[5] מטרה נוספת של המיזם, הייתה להנגיש לאנשים שחיים בפריפריה ולמבקרים באזור, יצירות תרבות ואמנות שרווחים בעיקר במרכז הארץ.[6]

צבעי בסיס 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס שנבחר להפקת 'צבעי בסיס 1', הוא בסיס נטוש שהיה בשימוש הצבא הסורי עד מלחמת ששת הימים, ועם תום המלחמה שימש את הצבא הישראלי כמתקן אימונים. הוא ממוקם לצד כביש 90 בצפון רמת הגולן, סמוך לגבול הסורי ולעיר הסורית הנטושה קוניטרה. לדברי פישר הבחירה במקום נבעה גם "בגלל ההיסטוריה שלו" וכן בגלל החללים המוארים שלו. בחודש אוגוסט 2012 נפתחה התערוכה למבקרים. 17 אמנים, בהם אמני גרפיטי, אמנים פלסטיים וצלמים השתלטו על החלל המרכזי של בסיס המפקדה הסורית והציגו את עבודותיהם על הרצפה, על התקרה ועל קירות המבנה. העבר הצבאי של המקום ומיקומו כיום תחת ריבונות ישראלית, באו לידי ביטוי בחלק מיצירותיהם של האמנים.[7] באירוע הפתיחה נוגנה מוזיקה סורית ולבנונית. האירוע זכה לסיקור אוהד בתקשורת ולמבקרים רבים שנהרו למקום מכל רחבי הארץ. האירוע מומן כולו מכיסם של האומנים שלקחו בו חלק. הצלחת האירוע שימשה כמנוף להפקת אירוע נוסף - צבעי בסיס 2 שנערך שנה לאחר מכן.[8]

צבעי בסיס 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס שער עגל ששימש את אירוע האמנות 'צבעי בסיס 2', היה מעבר גבול בין ישראל ללבנון. הוא נמצא בין מטולה וכפר גלעדי ושמו נקרא על שם גבעת עגל הסמוכה לבסיס. עד שנת 2006, לפני שכוחות צה"ל נסוגו מלבנון, שימש הבסיס למטרות תצפית וכנקודת כניסה ויציאה לחיילים ששירתו בדרום לבנון. עם סיומה של מלחמת לבנון השנייה ננטש הבסיס ועמד במשך 7 שנים, שומם ואפרורי. הזמן נתן את אותותיו במקום והותיר את מבני הבטון סדוקים ומתפוררים. "אפילו צלקות הבטון שנותרו מאחור נראות כמו אמנות לא מכוונת",.[8] למשל הכתובות שנותרו בחדרי המגורים של החיילים, וציורי הקיר שנותרו אף הם ליד בניין האודיטוריום שנשרף למחצה. ב-17–18 במאי, לאחר שהפרויקט אושר על ידי הצבא, קידם הבסיס את פניהם של 40 אמנים שהגיעו ממרכז הארץ, ביניהם אמנים פלסטיים, משוררים, אמני רחוב, צלמים וציירים שהוסיפו למקום "צבע ואמירה".[9] בדומה לפרויקט 'צבעי בסיס 1', גם בפרויקט זה הרעיון היה ליצור פרויקט אמנות קהילתי. בריאיון לעיתון במחנה אמר פישר כי "לכל אחד יש איזה סיפור מהצבא. פרויקט מסוג כזה מראה שלצבא יש צד שיכול לצאת מהקווים המוכרים שלו ולתת במה לאירועים, אפילו אזרחיים לחלוטין...נוצר פה שילוב מעניין – אמנות וצבא, ביקורת ואמת, זה הכי ישראלי שיש".[10] בניגוד לפרויקט הקודם שמומן כולו מכיסי האומנים, פרסמו המארגנים קמפיין לגיוס כספים באתר למימון המונים הדסטארט.[11]

גלריית משונע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית גלריית משונע ברחוב הרצל פינת סלמה בתל אביב

ב-25 באפריל 2014, נערכה פתיחה חגיגית של גלריה עכשווית חדשה העונה לשם 'משונע', שבה הוצגו עבודות של 40 אמנים. הגלריה הוקמה על ידי אורן פישר והאמן אנטון אברמוב, בבניין נטוש המיועד להריסה, ברחוב הרצל פינת סלמה בדרום תל אביב. השניים ששתפו פעולה בפרויקט צבעי בסיס, חברו שוב במטרה למצוא מקום בדרום תל אביב ולהסבו לגלריה שתשקף את הסביבה שבה היא פועלת ושתנסה לדבריהם להציע תיקון למציאות המורכבת המתרחשת בה. שאיפתם של השניים, כך אמרו, היא לקדם יצירה של קהילת אמנים שתפעל באופן עצמאי מבלי להיכנע לתכתיבים של הגלריות הממוסדות.[12] הגלריה שהייתה בעבר חנות, שופצה על ידי פישר ואברמוב. שמה של הגלריה שיקף אף הוא את כוונת מייסדיה "משונע, כשמה כן היא, משונה למדי...לא התיימרנו להיות האוונגרד שישנה את המשחק" אמר פישר, "אבל אני כן חושב שעשינו שינוי קטן, מזערי, במפת עולם האמנות התל אביבית לפחות, כי כן היה צורך במקום שהוא אחר"[13] הגלריה כללה 3 חללים שהשתרעו על שטח של 180 מ"ר: חלל קדמי בחזית הרחוב שבו הוצגו תערוכות מתחלפות, ושני חללים נוספים ששימשו בעבר כמחסנים. אחד מהם הוסב לסטודיו ששימש את פישר ואברמוב והשני כמתחם להצגת אמנות ואירועי תרבות. בשנות קיומה של הגלריה, הוצגו בה עשרות רבות של תערוכות ואירועי תרבות שתרמו רבות לסצנת האמנות בתל אביב. בין האמנים המוכרים שהציגו בגלריה: בועז ארד, אניסה אשקר, ציבי גבע, נחמה גולן, אסד עזי ויונתן הירשפלד.[14] בשנת 2017 נסגרה הגלריה ואת מקומה תפס בניין מגורים חדש. לגלריה נערכה מסיבת פרידה בבית רומנו (כיום התדר) שזכתה לשם 'קייטנת משונע'.

יצירה משותפת עם המסך הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת אלבום המסך הלבן הנושא את שם הלהקה, איור: אורן פישר

שיתוף הפעולה של אורן פישר עם חברי להקת הפאנק, המסך הלבן הוא תולדה של מפגש מקרי בגלריית משונע שהפכה ברבות הימים לחברות הדוקה וליצירה משותפת הנשענת על תפיסות פוליטיות דומות וביקורת חברתית נוקבת. משנת 2016, החל פישר ליצור עטיפות המלוות באיורים ובטקסטים לאלבומי הלהקה, הזמנות להופעות, כרזות, עיצוב אביזרים להופעות ועוד. בריאיון משותף עם חברי הלהקה ואורן פישר לערב רב (מגזין אמנות), אמר גבריאל ברויד חבר הלהקה כי אורן מכניס משמעות למוזיקה שהם יוצרים, כי העולם הוויזואלי הצבעוני של אורן חופף את העולם של המסך הלבן. עוד הוסיף, כי כפי שהוא יודע שכל פריטה של גילברט על הגיטרה מגיעה מהמקום הנכון בלב, כך הוא יודע גם שכל ציור של אורן מגיע מאותו מקום בלב. "זה מאוד בולט באיך שאורן מצייר. ספונטני, פשוט ונאיבי. גם אנחנו, בצורה שבה אנחנו כותבים שירים, אני מרגיש שאנחנו קצת ילדים שמשחקים..."[15]

אורן מתייחס לעבודות שהוא יוצר ללהקה באופן שונה מאשר לעבודות האמנות המוצגות בתערוכות שלו. "אני מאוד אוהב את זה שזה כבר לא שלי. שזה של מישהו אחר. אין את התחושה הזאת כשאתה עובד על תערוכה. שם אתה במרכז. פה אני מאחורה. ובמקרה של תופעת המסך-הלבן, זה להיות מאחורי הרבה אנשים".[15]




"שוק התקווה" במוזיאון ינקו דאדא[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה "נאמן למירי" שהוצגה במוזיאון ינקו דאדא בשנת 2016

בשנת 2016, לרגל 100 שנה לתנועת הדאדא, הציג פישר במוזיאון ינקו דאדא בכפר האמנים עין הוד מיצב ובו מאה עבודות רדי מייד וגרפיטי בשילוב טקסטים.

מרבית העבודות מתייחסות באופן ביקורתי למצב החברתי הפוליטי בישראל, לקיפוח העדתי, לכיבוש, ללאומיות ולשדה התרבות והאמנות בישראל. דוגמא בולטת לייצוג הפער החברתי בישראל, הן העבודות "חתול מדרום תל אביב" וחתול מצפון תל אביב" שיצר פישר בדמות שני חתולים. האחד שחור ורזה שגופו עשוי משיער ראסטות ואילו השני לבן ושמנמן שעשוי מגרביונים מנופחים. בתערוכה מוצגת בין השאר סדרת עבודות פרובוקטיביות המתייחסות לשרת התרבות מירי רגב, שכיהנה באותה עת בתפקיד זה. "תחת קפוץ" היא אחת העבודות ששמה נשאב מהכינוי שכינתה רגב את האמנים בישראל: "כפויי טובה וקפוצי תחת". עבודה נוספת זכתה לשם "עין של מירי" ובה ציור עין, שצייר פישר על מצלמת האבטחה במוזיאון. את הסדרה חותמת העבודה "נאמן למירי", מילים שהטביע האמן על דרכונו ומתחתן מופיע רישום של הדמות האופיינית לו מציורי הגרפיטי שלו, המצדיעה במועל יד כ"סימן מובהק לנאמנות המוחלטת של האזרח לשלטון". לדברי פישר, "למי שאין דרכון זר חששו גדול יותר ממה שקורה כאן לאחרונה...על האמנים "להגיב ולמחות נגד המצב, כל שכן אמנים בעלי אג'נדה פוליטית וחברתית. אמן מעצם מהותו הוא שליח, אסור לו להעלים עין".






הבית האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית האדום במתכונתו כמרכז תרבות עכשווית ויזמות קהילתית, הוא יוזמה של אורן פישר ואמנים נוספים שעבדו עימו בשיתוף פעולה.[16] המבנה ההיסטורי היה בעברו ביתו של השייח מוראד ואחד מ-30 בתי הבאר של תל אביב. הוא ממוקם ברחוב ישראל מסלנט בשכונת שפירא. המבנה עבר עבודות שימור וחידוש תוך שמירה על חלונותיו המקושתים, תקרותיו הגבוהות וציורי הקיר המקוריים שנחשפו בו, ותוך כדי התאמתו לשימושים העתידיים שלו כמרכז תרבות קהילתי. שעריו של הבית האדום נפתחו בשנת 2017 עם אירוע פרפורמנס והשקה של תערוכה שבה השתתפו כמאה אמנים ישראלים שנבחרו מתחומי הציור, הפיסול, המיצב ועוד. אמנים ומעצבים ישראלים פעלו בחללי הסטודיו שנבנו במקום. המרכז הוכשר גם לקיים תוכנית של "שהות אמן" - (רזידנסי) לאמנים מחוץ לישראל. בכל שנות פעילותו הוצגו בו תערוכות רבות של אמנים ואירועי תרבות משותפים של אמנים מקומיים עם אמנים מחוץ לישראל.[17]

שיתוף פעולה עם האמן זאב אנגלמאיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורפים אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורפים אמנות בכיכר המדינה בתל אביב

בחודש נובמבר 2018 יזם אורן פישר עם האמן זאב אנגלמאיר את האירוע "שורפים אמנות" שהתקיים בכיכר המדינה שבתל אביב.[18] במסגרת האירוע נקראו אמנים פלסטיים להגיע לכיכר ולשרוף את יצירותיהם ולהעלות אותן כקורבן במחאה על הצעת חוק הנאמנות בתרבות שיזמה באותה עת שרת התרבות מירי רגב. המוחים סברו כי הצעת חוק זו פוגעת בחופש הביטוי שתוביל ליצירת אמנות מגויסת המתחשבת באג'נדה מוכתבת.

סדנת ארטיביזם בבצלאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 העביר עם זאב אנגלמאיר סדנת 'ארטיביזם' לסטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. מטרת הסדנה הייתה לעורר את הסטודנטים למעורבות חברתית ולעודדם באמצעות הכלים היצירתיים שבידיהם לפעול לשינוי המציאות, שנגועה בין השאר לדברי פישר "בשחיתות שלטונית". לטענת פישר, רבים מהאמנים ומהסטודנטים בני דורו טומנים את ראשם בחול. על עצמו הוא מעיד כעל "לוחם בהתקרנפות האמנותית"[19] ומקווה כי בעתיד תתרחב הסדנה לקורס רב-מחלקתי.

'הגירה'[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש דצמבר 2019, נפתחה במוזיאון העירוני 'קסטלבונו' השוכן ליד העיר פלרמו שבסיציליה, תערוכה העוסקת בהגירה ובפליטים. תערוכה זו היא פרי של שיתוף פעולה בין מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, לבין המוזיאון העירוני בקסטלבינו - Museo Civico Castelbuono ולמוזיאון העיר בדיסלדורף Stadt Museum Dusseldorf. בתערוכה השתתפו 6 אמנים, שניים מכל מדינה. האוצרת הראשית של מוזיאון ינקו דאדא פנתה לאורן פישר ולהדר מיץ על מנת שייצגו את ישראל בתערוכה. אורן פישר יצר עבודת קיר גדולת ממדים 10 X‏ 23 מטר, העשויה מגזרי עצים, מתכת וצבעי שמן. לדברי פישר, הוא החליט לאמץ את הסירה כסמן החזותי המוכר ביותר של ההגירה וליצור באמצעותה מסר שהוא פשוט למראית עין.[1] לצורך המשימה, ליקט גזרי עצים מיער סמוך לירושלים ויצר מהם דמויות של מהגרים המצטופפים בתוך סירה. עוד הוסיף כי "הניסיון היה ליצור תחושה של עומס, של אנשים בנקודת זמן של מעבר בין לבין בתוך המכל הזה שבעצם מתרחש בו הכל: מערכת יחסים, ילדים, פצועים...העתיד שלהם לא ברור, ומבחינתם יכול להיות שהם לעולם לא ירדו מהסירה הזו".[1] את ההשראה לעבודה שאב פישר בין השאר מהפליטים שחיים בשכונת שפירא, מקום מגוריו ובשכונות הסמוכות לה.

Migration by Oren Fischer.jpg

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 - 'אנטרופיה, גלריית תל אביב/איילת השחר, קיבוץ איילת השחר, אוצר: מוטי גולן
  • 2015 - 'סולם ציפור', בית האמנים, תל אביב, אוצרת: ורה פילפול
  • 2015 - 'אי שם', גלריית בזל, תל אביב, אוצרת: מרי שק
  • 2016 - 'המרכולת של אורן', גלריה משונע, תל אביב, אוצר: גידי גילעם
  • 2017 - 'דיוקן עצמי כדיוקן עצמי', גלריה רוזנפלד, תל אביב, אוצרת: עדי גולדנר
  • 2018 - 'הסיפור של אהובה', הבית האדום, תל אביב
  • 2021 - 'נשמות', בית סותבי'ס, תל אביב, אוצרת: רז שפירא, אוצרת המשנה של יריד צבע טרי.

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 - 'יחסים', גלריה תל אביב/איילת השחר, איילת השחר, אוצר: מוטי גולן
  • 2012 - 'צבעי בסיס 1', פרויקט אמנות שהתקיים בבסיס צבאי נטוש ברמת הגולן
  • 2012 - 'פעם הייתי בית', תערוכה בוילה נטושה, קיסריה
  • 2013 - 'טקסט אקט', פסטיבל עכו, עכו, אוצרת: מיכל קלסובסקי
  • 2013 - 'צבעי בסיס 2', פרויקט אמנות שהתקיים בבסיס צבאי נטוש בגבול לבנון
  • 2014 - 'נוף מופרע', גלריה בנימין, תל אביב, אוצר: שחר מרקוס
  • 2014 - 'פופא', גלריה משונע, תל אביב, אוצרת : טלי גרגיר
  • 2014 - 'היבריד', גלריה מחניים, קיבוץ מחניים, שחר מרקוס אורן פישר ויונתן גל
  • 2015 - 'EXCESS', שת"פ ישראלי גרמני, גלריה גבירול, תל אביב, אוצרת: נטעלי פלדסמן
  • 2015 - 'זרים בתוכנו', בית מיכל, רחובות, אוצרות: מעיין נבו וכרמית בלומנזון
  • 2015 - 'ע', תערוכת בחירות, גלריה משונע, תל אביב, אוצרים: ליאב מזרחי ואורן פישר
  • 2015 - 'שדים ורוחות', הגלריה החדשה, ירושלים, אוצרים: חדווה שמש ומקס אפשטיין
  • 2015 - 'יצא מפרופורציות', האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, אוצרת כרמית בלומנזון
  • 2015 - 'תעיה', בית הנסן, ירושלים, אוצר: מקס אפשטיין
  • 2015 - 'בוייס בוייס בוייס', גלריה אגריפס, ירושלים, אוצר: ליאב מזרחי
  • 2016 - 'Nord Art', הביתן הישראלי, בודלסדורף, גרמניה, אוצרת: כרמית בלומנזון
  • 2017 - 'מעון ראש הממשלה', הבית האדום, תל אביב, אוצר: דניאל כהנא
  • 2018 - 'Artbnb', המפעל, ירושלים
  • 2018 - 'Shop It', מוזיאון חיפה, אוצרת: סבטלנה ריינגולד
  • 2019 - יריד צבע טרי, חממת האמנים, תל אביב
  • 2019 - 'ספיריטואליזם - לילה רוחני במוזיאון', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
  • 2019 - ‘Migration’, מוזיאון העיר קסטלבונו, פלרמו, איטליה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 "הבאתי איתי חתיכות של עצים מיער באזור ירושלים, ויצרתי מהן דמויות של מהגרים" באתר כלכליסט
  2. ^ 1 2 נאמנות במועל יד: ביקורת קשה על רגב במוזיאון 9 באוגוסט 2016, באתר מקור ראשון.
  3. ^ נעים מאוד, אורן פישר, ציפה קמפיסקי, 13 בפברואר 2015, באתר ynet
  4. ^ אורן פישר בבית סותבי׳ס: נשמה יתרה, ריאיון שנערך עם חגית פלג רותם, 19 ביולי 2021, באתר פורטפוליו
  5. ^ צבעי בסיס מתוך דף הפייסבוק של המיזם
  6. ^ "אורן פישר מציג בגלריה רוזנפלד – אבל כבר מרגיש חנוק מעולם האמנות פורטפוליו
  7. ^ סבבה בבסיס הסורימיכאל יעקובסון, 2 בספטמבר 2012
  8. ^ 1 2 הדרך הישראלית: "צבעי בסיס" משתלטים על בסיסי צה"ל 15 באפריל 2013, באתר וואלה
  9. ^ צבעי בסיס / בסיס עגל -אודות התערוכה באתר artbeat
  10. ^ מתוך כתבה שפורסמה בעיתון במחנה באתר פייסבוק
  11. ^ להלן הקישור באתר headstart
  12. ^ איתן בוגנים, האם גלריית "משונע" תשנה את עולם האמנות בישראל, באתר הארץ, 23 באפריל 2014
  13. ^ סיבוב גלריות בנעלי בית רעות ברנע, אוגוסט 2015, באתר איגוד עניינים
  14. ^ נוגעים בגוף הדברים 1 באפריל 2016 באתר פורטפוליו
  15. ^ 1 2 "אנחנו קצת ילדים שמשחקים, לא מנסים לפצח את האטום" באתר ערב רב
  16. ^ מרכזי אמנות חדשים נפתחו בתל אביב מיטל רז, מרץ 2017, באתר timeout
  17. ^ אירוע פרפורמנס בבית האדום, מפגש בין יוצרים משכונת שפירא ומברוקלין הארץ
  18. ^ נעמה ריבהמחאה בת"א: אמנים שרפו יצירות "כקורבן לחוק הנאמנות", באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018
  19. ^ שיחת סטודיו עם אורן פישר ג'וי ברנרד, 14 בדצמבר 2019, באתר פורטפוליו