בית הנסן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית חולים לשעבר, מרכז תרבות  |
| כתובת |
רח' מרכוס 17 |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1887 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1887 |
| אדריכל |
קונרד שיק |
| קואורדינטות | 31°46′04″N 35°13′01″E / 31.767722°N 35.216923°E |
|
hansen | |
 | |
  | |
בית הנסן הוא מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה הממוקם בשכונת טלביה בירושלים, ברחוב גדליהו אלון 14, במבנה שהיה בעברו בית החולים הממשלתי ע"ש הַנסֶן – מרכז טיפולי לחולים במחלת הנסן (צרעת). בית החולים הוקם בשלהי המאה ה-19 בשם בית החולים למצורעים עזרת ישו כדי לשמש לאשפוז מבודד של חולי מחלת הנסן (צרעת). עד שנת 2000 פעל במתכונת של מרפאת חוץ, ושיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות.
מבנה בית החולים והמגרש בן 40 הדונם עליו הוא ניצב, נחשבים כבעלי ערך היסטורי ואדריכלי, ומוגדרים כמבנה לשימור. בשנים 2011–2013 עבר המתחם עבודות שימור לקראת הסבתו לייעודו החדש על ידי הרשות לפיתוח ירושלים[1]. בעשור השני של המאה ה-21, פועלים במרכז לימודי התארים המתקדמים של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, קבוצות עשייה, מפגש, מחקר ותצוגה בתחום האמנות העכשווית, קבוצות מחקר בתחומי העיצוב והטכנולוגיה, המיזם לקולנוע וטלוויזיה של הרשות לפיתוח ירושלים וכן מוזיאון המציג תערוכה על ההיסטוריה של בית החולים ועל ההיסטוריה של בתי החולים בירושלים[2].
מגדל תצפית דמוי קקטוס המתנשא לגובה של 15 מטרים הוקם בחצר בית הנסן בנובמבר 2017 בתכנון האדריכל הצ'כי מרטין רייניש[3]. המגדל הוא מתנת ממשלת צ'כיה לירושלים ומהווה אחד הביטויים ליחס החם של העם הצ'כי כלפי מדינת ישראל ואהבתם לירושלים בפרט[4].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התקופה העות'מאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1865 ביקרה בירושלים אצילה גרמניה בשם אוגוסטֶה פון קפנברינק־אשרדן (Auguste von Keffenbrinck-Ascheraden) והזדעזעה למראה בקתות המצורעים שנמצאו בצידו הפנימי של שער ציון, בו התגודדו יחדיו מצורעים בני כל הדתות וקיבצו נדבות. מוקד מצורעים נוסף בעיר היה ליד ביר איוב (עין רוגל)[5] בנחל קדרון. היא נתנה לבישוף סמואל גובאט כסף עבור בניית בית מחסה לחולים שהוקם ב-1866 במבנה[6] מול בריכת ממילא (במקום בו הוקם אחר כך, מנזר הלזריסטים ברחוב אגרון) ששימש כמקום לסעוד את החולים. בבית היו 8 חדרים – שלושה לגברים, אחד לנשים וחדרי מטבח, חדר אוכל ושירותים. היה זה המבנה הראשון בסביבה. המקום היה אז רחוק משטח מיושב ומאוכלס, ועל כן התאים למוסד כזה, אלא שעד מהרה נבנו עוד בתים בסביבה. בינתיים גדל גם מספר המצורעים שאושפזו במוסד. בפרוטוקול ישיבת ההנהלה בנובמבר 1870 נאמר, שמאז פתיחת המוסד נתקבלו בו 50 חולים. באותה ישיבה גם נידונה הקמת בניין חדש למוסד, במגרש שנקנה מצפון למושבה הגרמנית, באזור מבודד. קונרד שיק נתבקש להגיש הצעת תוכנית. ב-9 במאי 1885 הונחה אבן הפינה, ב-1887 נסתיימה הבנייה ובשנה זו אף הועברו החולים למעונם החדש [7].
בעת הקמתו נקרא בית החולים בשם "עזרת ישו" (בגרמנית: "Jesus Hilfe"), ושמו של המבנה, שתוכנן על ידי קונרד שיק ותיאודור זנדל[8] נכתב מעל שער הכניסה למבנה. באותה עת עבר המבנה לניהול מסדר האחיות הדיאקוניסות הגרמניות, אשר טיפל בחולים, והוא תופעל באמצעות תרומות מגרמניה של הכנסייה המוראבית (Moravian Church)[9]. המתרפאים בו היו בני כל הדתות. עם זאת, מרבית אוכלוסיית המטופלים הייתה מוסלמית, ורק בודדים היו נוצרים או יהודים.
רופא בית החולים היה ד"ר אדלברט איינסלר, עד למותו בשנת 1919[10]. איינסלר שימש במקביל כרופא הראשי של בית החולים ביקור חולים[11].
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם תחילת המנדט הבריטי הושם בית החולים תחת פיקוח משרד הבריאות של ממשלת המנדט, והוא אף קיבל תקציב ממשלתי[12]. הוא גם עבר לאחריות הסניף הבריטי של הכנסייה המוראבית[13][9].
משנת 1919 עד 1948 רופא בית החולים היה הרופא הערבי-נוצרי תאופיק כנעאן, שהגיע למקום יום בשבוע. צוות בית החולים כלל מספר אחיות נזירות מהמסדר[14]. בתקופת מלחמת העולם השנייה בית החולים המשיך לפעול כאשר הוא מנוהל בסיוע ארגון הדסה[15]. במהלך מלחמת השחרור נותרו בו 40 חולים ערבים, וחלק מהם נשארו גם לאחר שירושלים חולקה. שינוי בולט חל בהרכבה של אוכלוסיית המטופלים במוסד. ב־1949 היא הפכה, לראשונה בתולדותיו, ליהודית ברובה[15]. היפוך זה בהרכב האוכלוסייה בבית המצורעים כמעט שלא נדון במחקר. באפריל 1952 נותרו במוסד שני מטופלים ערבים בלבד.
במהלך המלחמה עזבו ד"ר כנעאן וחלק מהמתרפאים הערבים את בית החולים ועברו לבית המצורעים שבכפר סילוואן במזרח ירושלים (מאוחר יותר הקים כנעאן בית חולים למצורעים מצפון לרמאללה[16]). מכל מקום, בשנת 1959 בעיתון הכנסייתי כתבה האחות הראשית של המיסיון למצורעים בסילוואן כי "הכנסייה המוראבית נאלצה לוותר על 'עזרת ישוע' ]...[ לטובת ניהול יהודי לאחר קום מדינת ישראל החדשה. המצורעים הערבים הועברו מעבר לגבול לממלכת ירדן"[17].
לאחר הקמת מדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1950, נרכשו בית החולים והקרקע בשטח של 70 דונם סביבו מהמסדר על ידי הקרן הקיימת לישראל[18], והוא עבר לניהול משרד הבריאות כדי להמשיך לשמש בייעודו המקורי. על פי התוכנית הראשונית היה אמור המתחם לעבור לרשות האוניברסיטה העברית במטרה לבנות במקום קמפוס חדש במקום הקמפוס בהר הצופים[19]. בית החולים עבר לרשות מדינת ישראל באופן רשמי באפריל 1951, ומספר חולים ערבים ומנהלת בית החולים האחות אוקולינה עברו לירדן[20]. האחות אוקולינה הייתה נזירה דנית שעבדה בבית החולים במשך 53 שנים[21]. הוא הפך לבית חולים ממשלתי, ונקרא על שם גרהארד ארמור הנסן (שגילה בשנת 1879 את החיידק הגורם למחלת הנסן)[22]. את בית החולים הממשלתי ניהלו בין היתר אריה דוסטרובסקי ולאחר מכן בשנת 1949 חתנו, פליקס זגהר[23]. שלוש נזירות נשארו לעבוד בו, וטיפלו בכ-40 חולים, רובם עולים חדשים[24]. בעקבות גל העלייה ההמונית של שנות ה-50 גדל מספר המאושפזים בו, כולל קבוצה של ילדים שנדרשו לחיות במקום במנותק ממשפחותיהם[25].
בעקבות ניסויים שנערכו בבית החולים בשנת 1964, גילה ד"ר יעקב שסקין, רופא בבית-החולים, את השפעתה החיובית של תרופת התלידומיד על החולים במחלת הנסן. לגילוי זה הייתה חשיבות בקנה מידה עולמי והשימוש בתלידומיד למחלת הנסן נמשך עד היום במדינות עולם שלישי[26][27].
לאחר שפותח טיפול יעיל במחלה, מיד לאחר התחלת הטיפול החולה כבר אינו מדבק, ואין צורך עוד בהסגר, הוחלט בשנת 1963 לסגור את בית החולים ולהעביר את המתחם לרשות בית חולים שערי צדק[28]. תחילה דובר על העברת בית החולים למתחם בית החולים הדסה עין כרם שהושלם באותה עת. או לבית ספר נוצרי נטוש של המסדר הסלזיאני בשכונת מוסררה, אך תושבי השכונה התנגדו. אחר כך היו ניסיונות נוספים להעביר את בית החולים לאבו תור ושועפט, אך הוא נותר במקומו[29].
בנוסף לרכישת בית החולים רכשה הקרן הקיימת קרקעות סביב "בית הנסן" ובשכונת טלביה[18], כולל השטח הפתוח סביבו שקיבל את השם "חורשת הירח". על קרקעות אלו הוקמה הרחבה של השכונות טלביה וקטמון. צמוד לבית החולים מצפון נסלל רחוב דובנוב, בו הוקמה וילה שרובר ומצידו השני של הרחוב נבנה תיאטרון ירושלים, בתרומתו של הנדבן מיילס שרובר[30]. מול צדו הדרומי והכניסה הראשית נבנה בית ספר תיכון עירוני ג'; כך שבית החולים הוקף בהדרגה בשטח בנוי.
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, חדל בית החולים לפעול במתכונת אשפוזית, תפקד כמרפאת חוץ אמבולטורית, שיכן את המרכז הארצי למחלת הנסן של משרד הבריאות, וטיפל בכמה עשרות חולים מדי שנה לכל היותר[31]. עם זאת תחילה עוד נותרו להתגורר בו עוד מספר חולים ערירים[31]. עם פינוי המבנה בשנת 2000[32], עבר המרכז הארצי למחלת הנסן לבית הבריאות שטראוס, בחסות "הדסה".
שיקום ושימור המתחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-70 של המאה ה-20, בשל העניין הרב בערכו ההיסטורי והאדריכלי של המבנה, הוא הוגדר כמבנה לשימור[33]. במקביל לתוכנית לסגירת בית החולים עלו תוכניות בנוי למתחם וסביבתו, ב-1970 הוצא לבנות במקום בית מלון[34]. אחר כך נשקלה האפשרות להעביר אותו לרשות מוסד ציבורי. האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים בדקה את האפשרות לעבור למבנה, אך הוא לא התאים לצרכיה[33]. בשנת 1984 אושרה תוכנית לבניית חניון תת-קרקעי עבור תיאטרון ירושלים בחורשה שממערב למתחם, באמצעות יזם פרטי שבתמורה להקמתו יקבל זכויות בנייה למבני מגורים חדשים במקום, כולל הסבת בית־החולים הנסן למגורים[35]. תוכנית זו הוקפאה תוך זמן קצר, עקב הביקורת הציבורית[36]. שנתיים אחר כך, לאחר שנפתח אגף חדש בתיאטרון והיה צורך במקומות חנייה נוספים, הוחלט להרחיב את רחוב דובנוב ולהוסיף בו עשרות מקומות חניה לבאי התיאטרון; לצורך הרחבת הרחוב נלקח חלק מהגינה שבצד העליון של המבנה[37].
בשנת 1987 עיריית ירושלים, מינהל מקרקעי ישראל והקרן לירושלים הציעו תוכנית חדשה, במסגרתה יהפוך בית החולים למרכז תרבות ואמנות, ובחורשה ממזרח להקצות שטח לבניית בית מלון; בנוסף לבצע פיתוח של רשת הרחובות מסביב (בעיקר הרחבה וסלילה של רחוב גדליהו אלון)[38]. התוכנית לבנות על שטח חורשת הירח עוררה סערה ציבורית, מאחר שהוגדרה כשטח פתוח בו אסורה הבנייה, כבר בתוכנית המתאר של ירושלים שהכין האדריכל הבריטי הנרי קנדל בשנת 1944. במרץ 1988 אישרה הוועדה מקומית לתכנון ולבנייה את התוכנית להפקדה להתנגדויות; כולל גם הקמת מבנה חדש עבור מכון שלום הרטמן מול "בית הנסן"[39]. תוכנית זו עוררה התנגדויות רבות של תושבי השכונה, שדרשו לשמור על השטחים הפתוחים במקום. באמצעות עורך דין אבי ברדוגו, שייצג את התושבים, הם פתחו במאבק שהביא להחלטה על שמירת מבנה בית החולים ללא בנייה נוספת לצדו[41].
לאחר שבוטלה התוכנית למימון שיפוץ המבנה על ידי יזם פרטי, שיקבל זכויות בנייה בסמוך בתמורה להסבתו למרכז תרבות ואמנות, ולאחר שבית החולים נסגר הוא נותר נטוש[42]. בשנת 2005 ערך הצלם יובל יאירי תערוכת צילום של חלליו הנטושים של בית החולים, בהם של כמה מהחדרים שנותרו כפי שהשאירו אותם אחרוני החולים והצוות שפעל במקום[43]. בנוסף שימש המבנה באותה תקופה כחלל לתערוכות וסדנאות לאמנים[44].
לבסוף, בישיבת הממשלה ב-25 במאי 2009, התקבלה החלטה להעביר את המבנה מרשותה של הקרן הקיימת לרשות עיריית ירושלים, שהחליטה לייעדו כמרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה בתקציב של 8 מיליון שקל[45]. עבודות שימור ושיפוץ התבצעו במקום בשנים 2011–2013 בניהולה של הרשות לפיתוח ירושלים, תחת ניהולו של משרד רן וולף ובהנחיית אדריכל השימור נחום מלצר[1].
בנובמבר 2013 הושלם שיפוץ המבנה ונפתח בו מרכז תרבות[46]. פועלים בבית התוכניות ללימודי תואר שני בעיצוב תעשייתי, עיצוב עירוני ומדיניות ותאוריה של האמנויות של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. המבנה משמש מרכז תרבות בנושאי העיצוב המדיה והטכנולוגיה והוקמו בו סדנאות, גלריה וחללי שהות אומן של קבוצת סלמנקה, חללי תצוגה ואולם קולנוע[47]. בנוסף נפתחה בו מסעדה ובר[48].
תיאור המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית החולים ניצב במגרש רחב-ידיים (40 דונם) ומוקף בחומה. המבנה בן שלוש קומות, גרם מדרגות כפול הוביל לכניסה הראשית למבנה, שהייתה בקומה השנייה, ומעלה קשת. בקומה השלישית ממוקמת מרפסת, שבמרכזה, מעל שער הכניסה למבנה, גמלון עשוי עץ. למתחם הובילו מספר פתחים בחומה, שלוש דלתות מכיוון רחוב מרכוס של ימינו ושער לעגלות מכיוון רחוב הגדוד העברי ("חורשת הירח").
במרכז המבנה נמצאת חצר רבועה, ובמרכזה בור מים גדול ששימש את המבנה, בנוסף פזורים בשטח עוד 10 בורות מים לצורכי השקיה. מגדלי שירותים שנבנו בסמוך למבנה (אחד באגף הגברים ואחד באגף הנשים), איפשרו הפרדה בין בורות השפכים למבנה העיקרי, ובכך סייעו לשמור על ההיגיינה בבית החולים. החולים עברו למגדל השירותים באמצעות גשר מתכת.
בכל אחד מחדרי המבנה הותקן תנור חימום שהובא מגרמניה. כן ניצבו בחדרים מכונות תפירה בעזרתן ביצעו המתרפאים עבודות תפירה.
בחצר, בסמוך למבנה הראשי נבנו מבנים אדמיניסטרטיביים ומבני מגורים לצוות.
בית החולים תוכנן כמשק אוטרקי (מספק את עצמו), וכך נשתל בו גן ירק רחב ידיים. בגן ניטעו עצי פרי רבים, ובמקום פעלו רפת ודיר שסיפקו חלב וצמר, ולעיתים גם בשר, למתרפאים ולצוות. הפרות והצאן רעו בשדה הסמוך, עליו ניצב בשנות האלפיים תיאטרון ירושלים.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט כחול עם תמונה בית חולים למצורעים על שם הנסן
מראה אחד החדרים
המבנה במבט-על
מגדל תצפית בגובה 15 מטרים בעיצוב האדריכל הצ'כי מרטין רייניש שהוצב בחצר ב-2017
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכל פרידמן, "בדד יֵשב,מחוץ לַמַחֲנֶה מוששָו" – מבית המצורעים 'עזרת ישוע' לבית החולים על שם הנסן, היֹה היָה – במה צעירה להיסטוריה – גיליון 15
- דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים, טלביה, קטמון והמושבה היוונית, מכון ירושלים לחקר ישראל, כתר הוצאה לאור, 2002
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בית הנסן- משה מושלם, האמנם בית מנודים?, על המשמר, 23 באוגוסט 1965
- רונית סבירסקי, בית המצורעים: פחד ופאר בירושלים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2006
- מתחם הנסן, ירושלים – מלצר אפריל אדריכלים, באתר מלצר אפריל אדריכלים, 17 במאי 2023
- שיר אהרון ברם, כללי 5 ביולי 2023 ירושלים: עיר המצורעים?, באתר הספרנים, 5 ביולי 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 נועם דביר, ממרכז טיפול לחולי צרעת למתחם אמנות, באתר הארץ, 26 בינואר 2012
- ↑ בית הנסן מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה, באתר הארץ
- ↑ מיכאל יעקובסון, המגדל החדש של ירושלים: קקטוס עץ אופטימי עם נוף מרהיב, באתר Xnet, 9 בנובמבר 2017
- ↑ אדם אקרמן, הפינה ההיסטורית: סיפורו של מגדל העץ הצ'כי בירושלים, באתר כל העיר, 9 בדצמבר 2020
- ↑ מפות אזור ירושלים עם ציון כפר המצורעים בביר איוב, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ↑ מפה משנת 1898 עם סימון מבנה בית המצורעים מול בריכת ממילא, באתר הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ
- ↑ יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה – ירושלים החדשה בראשיתה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979 עמוד: 187
- ↑ כיוון שלשיק לא הייתה הכשרה פורמלית באדריכלות חתום זנדל על תוכניות הבניין, לא ברור האם היה לו חלק של ממש בתכנון[דרוש מקור]
- 1 2 בית החולים למצורעים, דואר היום, 25 באוגוסט 1935
- ↑ יהושע בן-אריה, ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, יד יצחק בן-צבי, 2003 עמוד: 307
- ↑ פנקס ירושלמי, הארץ, 5 בפברואר 1942
- ↑ תזכיר משרד הבריאות למועצה ארץ הישראלית, הארץ, 20 במרץ 1921
- ↑ מפה מצוירת מאת ספרידון ממחצית המאה העשרים (באנגלית) עם סימון המבנה בשם 'בית מוראביה', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור (jer 326)
- ↑ מיכל פרידמן, "בדד יֵשב,מחוץ לַמַחֲנֶה מוששָו" – מבית המצורעים 'עזרת ישוע' לבית החולים על שם הנסן, היֹה היָה – במה צעירה להיסטוריה – גיליון 15, עמוד 90
- 1 2 חביב כנען, חולי לאפרא בישראל, הארץ, 31 בינואר 1965
- ↑ משה חננאל, הירושלמים, ירושלים 2007, עמוד 185
- ↑ מיכל פרידמן, "בדד יֵשב,מחוץ לַמַחֲנֶה " – מבית המצורעים 'עזרת ישוע' לבית החולים על שם הנסן, היֹה היָה – במה צעירה להיסטוריה – גיליון 15, עמוד 90, 2013
- 1 2 יובל אליצור, "מבצעי רכש" של המדינה - נקנו קרקעות של הכנסיה היוונית, הלותרנים והטמפלרים, מעריב, 21 בפברואר 1964
- ↑ שסה בית המצורעים לידי האוניברסיטה, הארץ, 5 באוקטובר 1950
שטח ביה"ח למצורעים נרכש ע"י הקרן הקיימת בשביל האוניברסיטה, מעריב, 5 באוקטובר 1950
האוניברסיטה העברית לא תשוב עוד לביתה על הד הצופים, קול העם, 4 באוקטובר 1950 - ↑ ביה"ח למצורעים לרשות הממשלה, הארץ, 3 באפריל 1951
- ↑ האחות אוקוליבה והמצורעים, מעריב, 19 בינואר 1954
- ↑ 150 חולי הנסן (צרעת) ישנם בארץ, הַבֹּקֶר, 27 באוקטובר 1954
- ↑ תולדות רפואת עור ומין בישראל – פרופ' פליקס זגהר עמודים 15–16 פרופ' אריה אינגבר / מנהל מחלקת עור ומין בית החולים האוניברסיטאי הדסה (slideserve.com/sancha)
- ↑ אחיות מתנדבות מדניה, דבר, 30 בנובמבר 1951
- ↑ אורי אורן, על המנודים - המוסד בירושלים, דבר, 5 בפברואר 1954
- ↑ J. Sheskin, Thalidomide in the treatment of lepra reactions, Clinical Pharmacology & Therapeutics 6, 1965-05, עמ' 303–306 doi: 10.1002/cpt196563303
Steve K. Teo, Ken E. Resztak, Michael A. Scheffler, Karin A. Kook, Jerry B. Zeldis, David I. Stirling, Steve D. Thomas, Thalidomide in the treatment of leprosy, Microbes and Infection 4, 2002-09, עמ' 1193–1202 doi: 10.1016/s1286-4579(02)01645-3 - ↑ נתן ריבון, מחקר ישראלי במחלת הנסן יסייע לארצות אסיה, הארץ, 3 בנובמבר 1965
- ↑ בית־החולים למצורעים בבירה – יחוסל, הַבֹּקֶר, 24 במרץ 1963
- ↑ מיכל פרידמן, "בדד יֵשב,מחוץ לַמַחֲנֶה מוששָו" – מבית המצורעים 'עזרת ישוע' לבית החולים על שם הנסן, היֹה היָה – במה צעירה להיסטוריה – גיליון 15, עמוד 101
- ↑ ראיתי שמעתי - אולם קונצרטים כירושלים, הארץ, 13 באוגוסט 1958
- 1 2 יגאל סרנה, לא מצורעים - אנשים, כל העיר, 31 בדצמבר 1982
- ↑ גילי מלניצקי, "פחדתי פחד מוות. צרחתי וכולנו ברחנו": החיים החדשים של בית המצורעים, באתר TheMarker, 1 בדצמבר 2017
- 1 2 הבית, הגן, הייעוד הציבורי, כל העיר, 31 בדצמבר 1982
צבי זרחיה, להציל את ההיסטוריה, כל העיר, 3 בפברואר 1984 - ↑ מרדכי צבי, 4,200 חדרי מלון ייבנו בירושלים בחומש הבא, הארץ, 6 ביולי 1970
- ↑ רן לוי-, סרטן בריאה הירוקה - הצעה להפשיר את מתחם בית־החולים הנסן וחורשת הירח תמורת 300 מקומות חניה לתיאטרון, כל העיר, 15 ביוני 1984
- ↑ רן לוי-, חמצן לריאה הירוקה התוכנית לעקור את חורשת הירח ליד בית המצורעים הוקפאה למעשה עקב הביקורת הציבורית. נשארה רק בעיית החניה ליד התיאטרון, כל העיר, 17 באוגוסט 1984
- ↑ הדר חורש, חוקי התכנון המיוחדים של קרן ירושלים רחוב דובנוב יהפוך למגרש חניה מאולתר לבאי התיאטרון, לאחר שהקרן לא מצאה תורם, שיממן הקמת מגרש נפרד. תושבי הרחוב זועמים, כל העיר, 3 בינואר 1986
הדר חורש, האגף החדש בתיאטרון: פותחים על מנת לסגור, כל העיר, 31 בינואר 1986 - ↑ שחר אילן, החורשות ייהפכו למלונות - העירייה ומינהל מהרקעי־ישראל מייעדים חלק משטח החורשות מדרום לטלביה לבניית בתי־מלון ומוסדות. התוכנית מנוגדת לחוות־דעתו של היועץ־המשפטי לממשלה, כל העיר, 9 באוקטובר 1987
- ↑ שחר אילן, תוכנית בית המצורעים - מסתבך הוויכוח סביב תוכנית חורשת בית־המצורעים. על־פי תוכנית זו, שנדונה בוועדת־המישנה של העירייה לתכנון ולבנייה כבר קרוב לעשר פעמים, מעביר מינהל מקרקעי־ישראל לעירייה את הבעלות על החורשה שלמרגלות תיאטרון ירושלים, והחורשה תשומר. גם בית־המצורעים ישומר ויהפוך למרכז אומנויות נוסח בית אות־המוצר. בתמורה ניתנו למינהל זכויות בנייה מסחריות בשאר שטח החורשה: ליד בית־הספר בית־חינוך, קבעה התוכנית, יוקם מישכן הקבע של מכון־הרטמן הדתי־לאומי, וכן יוקמו במקום מלק וכמה בתי מגורים, כל העיר, 18 במרץ 1988
- ↑ אודי ארנון, הבנייה במתחם בית־המצורעים תצומצם - העירייה תתמוך בחלק מהתנגדויות השכנים, הדורשים לשמור על השטחים הפתוחים. בית־החולים ישומר, כל העיר, 7 בספטמבר 1990
- ↑ [40]
- ↑ תום שגב, שיעור היסטוריה – איך להציל את "בית החולים למצורעים" בירושלים, באתר הארץ, 8 במאי 2009
- ↑ סמדר שפי, אל טריטוריה אסורה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2005
דליה קרפל, האמן מבית המצורעים, באתר הארץ, 13 ביולי 2005 - ↑ אריאל הירשפלד, על תערוכה שמרכזה סיפורו של בית המצורעים בירושלים, באתר הארץ, 3 ביולי 2009
- ↑ נועם דביר, בית המצורעים בירושלים יהפוך למרכז תרבות, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2011
- ↑ נעמה ריבה, בית החולים למצורעים מזמין לגעת: מתחם הנסן בירושלים נפתח, באתר Xnet, 5 בנובמבר 2013
- ↑ נעמה ריבה, רובע התרבות הירושלמי שנשאר על הנייר בלבד, באתר הארץ, 23 ביוני 2019
- ↑ רונית ורד, מסבאת מצורעים: הבר החדש שפועל בבית החולים הנסן, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2018
