ז'רמן טאייפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'רמן טאייפר
Germaine Tailleferre
לידה 19 באפריל 1892
סן-מור-דה-פוסה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 1983 (בגיל 91)
הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Marcelle Germaine Taillefesse עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Quincy-Voisins עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה נאו-קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Ralph Barton (1926–?)
Jean Lageat עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה קצין בכיר של מסדר ההצטיינות הלאומי (9 ביוני 1976) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'רמן טאייפר (בצרפתית: Germaine Tailleferre‏; 19 באפריל 1892 – 7 בנובמבר 1983) הייתה מלחינה צרפתייה והחברה היחידה בקבוצת השישה המפורסמת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'רמן טאייפר נולדה בשם מרסל טאייפס בסן-מור-דה-פוסה, איל-דה-פראנס, צרפת. כאישה צעירה החליפה את שם משפחתה ל"טאייפר" כהתרסה נגד אביה, שסירב לממן את לימודי המוזיקה שלה. היא למדה נגינה בפסנתר בבית, עם אמה, חיברה יצירות קצרות משלה והחלה ללמוד בקונסרבטואר בפריז, שם פגשה את דריוס מיו, ז'ורז' אוריק וארתור הונגר. בקונסרבטואר זכתה בפרס ראשון בכמה קטגוריות וכתבה את 18 הקטעים לנבל ב"ספר הנבל הקטן של מאדאם טארדיה" בשביל קרולין טארדיה, המורה לנבל בקונסרבטואר.

יחד עם ידידיה החדשים התרועעה עם קהל האמנים במונמארטר ומונפארנס, ביניהם הפסל עמנואל סנטור, שיישא לאישה, לאחר זמן, את אחותה ז'אן. באטליה של אחד מידידיה הציירים במונפארנס צץ לראשונה הרעיון של קבוצת השישה. כתוצאה מפרסום גילוי הדעת של ז'אן קוקטו, "Le Coq et l'Arlequin", נכתבו מאמרים של אנרי קוֹלֶה בתקשורת, והקבוצה זכתה לפרסום מיידי. ז'רמן טאייפר הייתה האישה היחידה בקבוצת השישה.

הקבוצה הוציאה יחד לאור אלבום של יצירות לפסנתר ("אלבום השישה" המפורסם). חמישה מן החברים גם עבדו יחדיו בכתיבת המוזיקה ליצירתו של קוקטו, "Les Mariés de La Tour Eiffel". קוקטו הציע תחילה את הפרויקט לאוריק, אבל כיוון שאוריק לא סיים את העבודה במהירות שהתחייבה מלוח הזמנים של החזרות, חילק קוקטו את היצירה בין שאר חברי הקבוצה. לואי דירה, שלא היה בפריז אותו זמן, לא לקח חלק בעבודה המשותפת. אין זה נכון לקבוע, ש"בכך בא הקץ לקבוצת השישה", כיוון שדירה היה נוכח בכל קונצרט ובכל ביטוי אחר לציון ימות השנה להקמת הקבוצה. השישה לא חדלו מעולם להתקיים כקבוצה, הם פשוט פנו כל אחד לנתיב הייחודי לו, נתיבים שעליהם הצהירו מלכתחילה. מורשת השישה ממשיכה להתקיים עד עצם היום הזה בבני ובנות זוגם, בצאצאיהם ובעמיתיהם שהאריכו לחיות אחריהם.

בשנת 1923 החלה טאייפר לבלות זמן רב עם מוריס ראוול בביתו במונפור-ל'אמורי. ראוול עודד אותה להירשם לתחרות פרס רומא. בשנת 1925 נישאה לראלף בארטון, קריקטוריסט אמריקאי, ועקרה למנהטן, ניו יורק. היא נשארה בארצות הברית עד 1927 ואז חזרה עם בעלה לצרפת. הם התגרשו זמן קצר אחר כך.

טאייפר כתבה רבות מיצירותיה החשובות ביותר בשנות ה-20, ביניהן הקונצ'רטו הראשון לפסנתר, הקונצ'רטינו לנבל, הבלטים "Le Marchand d'Oiseaux" ו"La Nouvelle Cythère", הזמנתו של סרגיי דיאגילב לעונת 1929 של הבלט רוס, שגורלה נחרץ, ו-"Sous le Rempart d'Athènes",יחד עם פול קלודל, כמו גם מוזיקה חלוצית לכמה סרטים, ביניהם "באנ'דה", שלכתיבת המוזיקה בשבילו השתמשה בנושאים אפריקאיים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחה להימלט מצרפת דרך ספרד ופורטוגל ולהגיע לבסוף לאמריקה, שם נשארה עד תום המלחמה בפילדלפיה, פנסילבניה.

אחרי המלחמה, בשנת 1946, חזרה לצרפת, שם חיברה יצירות תזמורתיות ומוזיקה קאמרית, באלטים, אופרות וקונצ'רטי להרכבים שונים, קוליים וכליים. כן חיברה מוזיקה למספר ניכר של סרטי קולנוע וטלוויזיה. רוב יצירותיה מן התקופה הזאת התפרסמו רק לאחר מותה.

בשנות חייה האחרונות התרכזה בעיקר בצורות קטנות יותר, בגלל בעיית שיגרון בידיה, שהלכה והחמירה. יצירתה הגדולה האחרונה הייתה הקונצ'רטו דה לה פידליטה לסופרן קולורטורה ותזמורת, שנוגן בהשמעת בכורה באופרה של פריז בשנה שלפני מותה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'רמן טאייפר בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ז%27רמן_טאייפר&oldid=36442001"