זאב ארקטי
 זאב ארקטי
| |
|---|---|
זאב ארקטי
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| תת־סדרה: | דמויי כלב |
| משפחה: | כלביים |
| סוג: | כלב |
| מין: | זאב מצוי |
| תת־מין: | זאב ארקטי |
| שם מדעי | |
 Canis lupus arctos(1935) .P | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
זאב ארקטי או זאב לבן (שם מדעי: Canis lupus arctos) הוא תת-מין של הזאב המצוי בסוג כלב. זאבים ארקטיים מצויים בצפון קנדה, אלסקה וצפון גרינלנד.
לזאבים ארקטיים פרווה לבנה המותאמת לצבע השלג ואנטומיה דומה לזו של הזאב המצוי.
תת-מין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזאב הארקטי תואר לראשונה כתת-מין עצמאי, על ידי הזואולוג הבריטי רג'ינלד פוקוק בשנת 1935, לאחר שבחן גולגולת מהאי מלוויל. החל משנת 2005, הזאב הלבן מוכר כתת-מין על ידי ה-"MSW3". עם זאת, מחקרים חדשים שנעשו על ה-DNA של הזאב, על פי DNA מיטוכונדרי, שהוא אינו ייחודי, ומצביעים על כך שהתיישבותו בארכיפלג הארקטי, בצפון אמריקה, היא חדשה יחסית, ולכן אין בכך כדי להצדיק את מעמד תת-המין המיוחס לו.
פיזיולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זאב ארקטי הוא זאב בינוני בגודלו, ביחס לשאר תת-המינים של זאב מצוי, והוא דומה לתת-המין הזאב הצפון-מערבי. ניתן להבדיל בין שני תת-המינים האלו לפי צבע הפרווה, פרוות הזאב הלבן היא בצבע לבן חזק, לעומת צבע הפרווה הלבן-אפור של הזאב הצפון-מערבי. כמו כן, גולגולתו של הזאב הארקטי צרה יותר.
בניגוד לתת-מינים האחרים ביבשת אמריקה, הזאב הארקטי מעולם לא היה יעד לצייד מסיבי. האזור בו הוא חי, מאוכלס בבני אדם, ועל כן, הזאב הארקטי לא פוחד מבני האדם, ולעיתים הוא יוצר קשר עם אנשים.
תפוצה ואזור מחיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזאב הארקטי מאכלס את האזור הארקטי של קנדה, כולל הארכיפלג הארקטי הקנדי, חלקים באלסקה וצפון גרינלנד. אזור מחייתם משתרע מקו רוחב 70 מעלות וצפונה. הם חיו בצפון אמריקה מעל ל-2 מיליון שנה. כאשר הם מוצאים מאורה, הם מכינים מספר חדרים לגורים ולאוכל. הזאב הארקטי הוא התת-מין היחיד של הזאב האפור שניתן למצוא אותו בכל תחום מחייתו המקורי, בעיקר בזכות זה שבתחום מחייתם הם נתקלים בבני האדם לעיתים נדירות. זהו גם תת-המין היחידי שאינו תחת איום של הכחדה, אזור מחיתם הנידח מצביע על כך שהם בטוחים יחסית מפעילויות אדם הן בצייד והן בהרס אזור המחיה.
אזור המחיה שלהם כל כך נידח וקיצוני, שרק מעט מדענים חקרו את עולמם בזמן החורף הארוך והחשוך. אפילו מרבית האינואיטים חיים דרומה יותר מהזאב הארקטי. כתוצאה מכך, פרטים רבים על חייהם במהלך מרבית השנה לא ידועים.
צייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו רוב הזאבים, זאבים ארקטיים צדים בלהקות. הם ניזונים מאייל הצפון וכבש המושק, אך גם מארנבת ארקטית, כלבי ים, עופות ולמינגים. כתוצאה מהמחסור בטרף, הם משוטטים באזורים נרחבים, עד ל-2,600 קמ"ר, ועוקבים אחר נדידת איילי הצפון דרומה במהלך החורף. הם אינם רצים מהר אלא מסתמכים על הכושר וסיבולת שלהם להתיש את הטרף.
לזאב בוגר יש 42 שיניים, הנשק העיקרי שלהם בציד. הם בולעים מזון בחתיכות גדולות בלא שהם כמעט לועסים אותו כלל. הם אוכלים את כל הטרף שלהם, כולל עצמות. זאבים יכולים לאכול עד 9 קילוגרמים של בשר בארוחה אחת. לאחר שהם שבים מהציד הם מקיאים חלק מהאוכל לגורים הרעבים.
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הודות לקרקע הארקטית הקפואה, והקושי התמידי שהיא מציבה לחפירת מאורות, זאבים ארקטיים משתמשים בדרך כלל במחסות סלעים ומערות במקום. לאחר תקופה של 63 עד 75 ימים, הנקבה ממליטה בסוף מאי - תחילת יוני, כחודש אחרי הזאב האפור. לרוב נולדים בין 3-2 גורים, אולם יכולים להיוולד עד 12 גורים בהמלטה אחת. מספר זה גבוה מן הזאב האפור הממליט בדרך כלל 5-4 גורים. הגורים נולדים עיוורים ונסמכים על אמם שתגן עליהם ותספק להם מזון. בגיל 5 שבועות הם מורשים לצאת מחוץ למאורתם. זאבים אחרים בלהקה עשויים לעזור לטפל בגורים בזמן שאמם צדה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב ארקטי, באתר ITIS (באנגלית)
- זאב ארקטי, באתר NCBI (באנגלית)
- זאב ארקטי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זאב ארקטי, באתר GBIF (באנגלית)
- על הזאב הלבן, באתר המרכז הבינלאומי לזאבים (אנגלית)