לדלג לתוכן

כלביים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןכלביים
משמאל למעלה ע"פ כיוון השעון: זאב זהוב אפריקאי, דול מצוי, שועל הסרטנים, זאב היער, שועל ראקון מצוי, שועל אפור מצוי, שועל אוזנן, שועל קורסאקי, זאב הרעמה, זאב טלוא.
מיון מדעי
ממלכה:בעלי חיים
מערכה:מיתרניים
על־מחלקה:בעלי ארבע רגליים
מחלקה:יונקים
סדרה:טורפים
תת־סדרה:דמויי כלב
משפחה:כלביים
שם מדעי
Canidae
ולדהיים, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קויוט אוכל נבלה
שועל מצוי
זאב הרעמה
זאב טלוא
כלב הבית מגזע כלב רועים שלטי
פנק

כַּלְבִּיִּים[1] (שם מדעי: Canidae) היא משפחה בסדרת הטורפים.

תפוצת המשפחה על פני מרבית שטחי היבשות בעולם, למעט מדגסקר, טאיוואן, הפיליפינים, בורנאו, גינאה החדשה, אוסטרליה, ניו זילנד, אנטארקטיקה ומרבית איי האוקיינוסים. לאוסטרליה ולגינאה החדשה הגיעו מינים מסוג כלב בהתערבות האדם.

בארץ ישראל מצויים המינים תן זהוב (Canis aureus), זאב מצוי (Canis lupus), שועל מצוי (Vulpes vulpes), שועל צוקים (Vulpes cana), ושועל החולות (Vulpes rueppelli). הפנק (Vulpes zerda) נצפה בארץ בעבר, אך כנראה נעלם מנוף הארץ.

הגדלים משתנים בתוך המשפחה. אורך גופם וראשם 35 ס"מ – 1.6 מטר, אורך הזנב 12–56 ס"מ ומשקלם בין 1 ל-80 ק"ג. הפנק הוא הקטן ביותר בעוד שזאב מצוי הוא הגדול ביותר. בעבר היו מינים יותר גדולים כשהגדול ביותר היה האפיסיון. הזכרים על פי רוב גדולים מהנקבות.

רוב סוגי הפרווה אחידים בצבעם (שומרים על ספקטרום משתנה) אולם מספר מינים בעלי פרווה מקושטת בפסים ובכתמים.

למשפחה גוף שרירי וארוך, חזה עמוק וצר, גפיים דקות וארוכות, זנב רחב ושעיר, אוזניים זקופות. ארבע אצבעות ברגליים האחוריות וחמש בקדמיות.

אזורי מחיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה חיה באזורים רבים. ממדבריות עד לשדות שלג. למחסה הם משתמשים במחילות, מאורות וגומחות בקרקע ובהרים. מספר סוגים חיים ביום, בלילה וחלק בכל שעות היממה. הם פעילים כל השנה.

הכלבים הולכים על פי רוב על אצבעותיהם בלבד, חלקם על רוב כף הרגל. במהירות מרבית הם עוברים לדהירה. הם אינם מיטיבים לטפס על עצים, מלבד השועל האפור ושועל הראקון המטפסים בזריזות כשל חתול.

חוש הראייה מפותח, חושי השמיעה והריח מפותחים ביותר אף הם. הטרף ניצוד במרדף בשדה פתוח או על ידי מארב. המזון משתנה בכל מין ובהתאם לעונה ולאזור המחיה, תלות במזון מהצומח קיימת אצל מינים רבים.

מספר סוגים, בעיקר הגדולים, נעים בלהקות של עד 30 פרטים, בחיפוש אחר טרף בעל מסה גדולה מהם. מרבית הסוגים הקטנים צדים לבדם או בזוגות, בעיקר מכרסמים וציפורים. מרבית הכלביים חיים בטריטוריה קבועה, שהמאורה במרכזה.

רבייה וגידול צאצאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבות ממליטות פעם בשנה, 2–13 ולדות להמלטה. תקופת ההריון הממוצעת היא 63 יום. הגורים נולדים חסרי ישע ועיוורים אך מכוסים בשיער דליל. על פי רוב מטפלת הנקבה בגורים, בעוד שהזכר ושאר חברי הלהקה עוזרים במרבית המקרים. בגרות מינית לאחר שנתיים לערך. תוחלת חיים לפחות 10 שנים ברוב הסוגים.

תיעוד המאובנים מגיע לסוף האאוקן בצפון אמריקה ואירופה, תחילת האוליגוקן באסיה, סוף הפליוקן בדרום אמריקה, פלאוקן באפריקה, אמצע ההולוקן באוסטרליה.

משפחת הכלביים (Canidae) כוללת כיום כ-37 מינים חיים הם חיים במגוון בתי גידול – יערות, טונדרות, סוואנות, מדבריות, אזורים טרופיים ואזורי אקלים מתון מסביב לעולם, והם חלק מקבוצת הטורפים (Carnivora). היחסים האבולוציוניים ביניהם נחקרו במשך שנים באמצעות מבנים אנטומיים ובהמשך גם באמצעות גנטיקה מולקולרית, שחשפה קשרים פילוגנטיים מדויקים יותר ואף סחף גנטי ורביית כלאיים בין מינים שונים[2].

מוצא מוקדם ואב קדמון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלביים התפתחו לאחר ההכחדה הגדולה של הדינוזאורים לפני כ-66 מיליון שנים באמריקה הצפונית, כחלק מקבוצת הטורפים (Carnivora). לפני כ-50 מיליון שנה (סוף הפלאוקן/תחילת האאוקן-אוליגוקן) התפצלו שני הענפים הראשיים של הטורפים: caniformia (“דמויי כלב”) ו-feliformia (“דמויי חתול”). ענף דמויי כלב הביא להתפתחות הכלביים. המאובן של פרוהספרוקיון (Prohesperocyon wilsoni), מייצג את אחד מאבותיהם הקדומים ביותר של הכלביים עם מאפיין טיפוסי כגון היעדר השן טוחנת השלישית העליונה.

במהלך האאוקן והאוליגוקן המשפחה התפלגה לשלוש תת-משפחות:

  • הספרוקיוניים מ-42 עד31 מיליון שנה, שרבים מהם היו קטנים ובעלי יכולת טיפוס.
  • בורופגיים (Borophaginae) היו גדולים יותר ומגוונים, חיו בצפון אמריקה מ-34 עד 2.5 מיליון שנה, מבנה לסתותיהם היה חזק ומותאם לשבירת עצמות.
  • כלבים (Caninae) הקבוצה היחידה ששרדה עד היום, המכילה את כל הכלביים החיים בימינו.

התרחבות גאוגרפית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד סוף המיוקן (7–8 מיליון שנה), נדדו צאצאי תת-משפחת הכלבים דרך ברינגיה (גשר הברינג היבשתי שחיבר את אמריקה הצפונית עם אסיה) אל אסיה ומשם לאירופה ולאפריקה, תוך התפצלות אבולוציונית למינים שונים של שועלים, זאבים, תנים המוכרים לנו שם היום[3].

מיון הכלביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיון הכלביים החיים:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלביים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]