זאב ברבן
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1897 רוהאטין, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 1974 (בגיל 76) תל אביב-יפו, ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | 1918–1974 (כ־56 שנים) |
| בן או בת זוג |
דבורה קסטלניץ |
| מספר צאצאים |
1 |
  | |
זאב בָּרָבָּן (10 באוקטובר 1897 – 9 בספטמבר 1974) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי וחבר בהנהלת תיאטרון האוהל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברבן נולד בסתיו 1897 ברוהטין שבגליציה המזרחית (אוסטריה), בנם של לאה לבית סמואל ויעקב ברבן, פקיד דואר. למד בבית ספר עברי אצל רפאל סופרמן ואחר-כך בגימנסיה ממשלתית פולנית. בסתיו 1914, עם הפלישה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, נמלטה המשפחה לבירה וינה. שם סיים את לימודיו בגימנסיה גרמנית, והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". ב-1917 גויס לצבא האוסטרי ושירת בו בדרגת מועמד-לקצונה. בתום המלחמה שב מזרחה לעירו רוהטין, ושם ייסד את קן השומר הצעיר ועמד בראשו. למד באוניברסיטת וינה ובסטודיו לדרמה.
בשנת 1920 עלה לארץ ישראל כחלוץ עם גרעין תנועתו. תחילה עבד בייבוש ביצות, נגרות, עבודות בנין וסלילת כבישים, תחילה כחבר בקבוצה העירונית, ולאחר מכן כחבר "קבוצת הבניין" של שחקני "האוהל". כן נמנה עם מייסדי קיבוץ מרחביה.
נישא לשחקנית "האוהל" דבורה קסטלניץ.
התקבל לתיאטרון "האוהל" עם היווסדו בשנת 1925, היה חבר הנהלתו עד סגירתו ב-1969. משנת 1929 היה חבר ארגון "ההגנה". הוא זכה להצלחה בקריינות, והופיע בערבי קריאה ומערכונים יחד עם רעייתו בארץ ובארצות הברית.
ברבן הדריך בחוגי דרמה וביים הצגות בתנועות נוער ובתי ספר, ובראשית שנות ה-50 נשלח להשתלמות בבימוי בארצות הברית מטעם תיאטרון האהל. עם שובו התרכז בבימוי וזנח את פעילותו כשחקן, בשנת 1953 נבחר לחבר מועצת האיגוד הארצי של אמני הבמה, המוזיקה והמחול.[1]
ברבן שיחק בהצגות: "יעקב ורחל", "ירמיהו", "ר.או.אר", "בשפל", "הרופא על פרשת דרכים", "אהבה ומרמה", "שורשים עמוקים", "יוהנה הקדושה", "בר כוכבא", "בנימין ד'יזרעאלי", "האחים אשכנזי", "דרך במדבר", "המלך ליר", "שבתי צבי" ועוד.
ביים את ההצגות: "הבן יקיר לי" (1951), "צריפים וירח", "העיירה הזאת", "סוף העולם", "גם זו לטובה", "הנערה והכושי", "חבורה על התמזה", "העיר הזאת", "הדגן הוא ירוק", "כוכב השחר", "אסירה מס' 72", "השבת השחורה", "בלי עין הרע", "קשר דם", "הידעת את נתיב החלב", "המבשר", "המשטרה", "שניים ימין שניים שמאל" (1965).
ברבן נפטר בשנת 1974 והוא בן 77. נקבר בבית העלמין קריית שאול.[2] בתם היחידה, יעל, נישאה למלחין הצרפתי מישל קולומבייה (Colombier), והייתה אם לשניים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב ברבן, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- זאב ברבן, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דוד תדהר (עורך), "זאב ברבן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2096
- ש. נצר, "הבן יקיר לי" ב"אהל", מעריב, 23 במאי 1951
- עפרה אליגון, זאב ברבן (לבימויו ב"אהל"), דבר, 1 ביוני 1951)
- אשר נהור, "הבן יקיר לי", חרות, 1 ביוני 1951
- אשר נהור, "צריפים וירח" ב"אהל", חרות, 1 בפברואר 1952
- אשר נהור, "הנערה והכושי" ב"אהל", חרות, 29 באוגוסט 1952
- אשר נהור, "חבורה על התמזה" ב"אהל", חרות, 2 בינואר 1953
- י. מ. ניימן, "חבורה על התמזה", דבר, 9 בינואר 1953
- מת זאב ברבן, דבר, 11 בספטמבר 1974
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ התכנסו אמני הבמה הצליל והמחול, דבר, 9 ביוני 1953.
- ^ זאב ברבן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.