זבה

טומאת זבה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, ט"ו, כ"ה-ל'
משנה	מסכת נידה
משנה תורה	הלכות מטמאי משכב ומושב; הלכות מחוסרי כפרה, פרק א'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה ק"ו, עשה ע"ה ספר החינוך, מצווה קפ"ב, מצווה קפ"ג

זבה היא אשה שנטמאה כתוצאה מדימום רחמי שלושה ימים רצופים שלא בזמן הווסת. אישה זו נטמאת בכל מובן כמו נידה, אך בניגוד לנידה שנטהרת מדאורייתא שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים") ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה. כמו כן, לאחר הטבילה, הזבה נדרשת להביא קורבן לבית המקדש.

חלות הטומאה

המקור לדינה של הזבה הוא בספר ויקרא, בפרשת מצורע:

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.

— ספר ויקרא, פרק ט"ו, פסוקים כ"ה-כ"ח

על פי פרשנות חז"ל, מדובר בימים השמיני עד השמונה עשר מאז תחילת הווסת החודשית, ואם מבין אחד עשר ימים אלו דיממה שלושה ימים רצופים - הרי היא זבה גדולה, שזקוקה ל"שבעה נקיים". לעומת זאת, אם דיממה רק יום אחד או יומיים מבין הימים הללו, היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום: היא טמאה כנידה ביום הדימום ויום נוסף לאחריו, ובו היא טובלת, ונטהרת לערב.

דיני טומאה וטהרה

ערך מורחב – טומאת זיבה

התורה קבעה על הזבה והדומים לה (נידה, זב, יולדת) סדרת חומרות מיוחדות הקשורות לטומאתם. חומרות אלו אינן קיימות אפילו בטומאת מת

קורבנות הזבה

זבה גדולה צריכה להביא למחרת יום טבילתה קרבן להשלמת טהרתה: זוג עופות, תורים או בני יונה, אחד לקרבן חטאת והשני לקרבן עולה. עד שתביא קורבנות אלו היא נחשבת "מחוסרת כיפורים", ומנועה מלהיכנס לבית המקדש או לאכול מקרבן.

ראו גם

• זב (טמא)

לקריאה נוספת

• הערך "זבה", באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.