זלמן ראובני
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1914 טאורגה, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1968 (בגיל 54) |
| מידע כללי | |
| מדינה |
 ישראל |
  | |
זלמן ראובני (14 בפברואר 1914 - 13 בדצמבר 1968) היה מראשוני ספורט הנכים בישראל שהתחרו בתחרות בינלאומית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בטאורגה, ליטא ולמד בישיבת פוניבז'. בגיל 17 עזב את לימודיו והצטרף לתנועת החלוץ ולפעילות ציונית. לאחר שעבר הכשרה חקלאית, ב-1932 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ יגור. את שם משפחתו בלינר שינה לשם ראובני, על שם אביו ראובן. כחבר הקיבוץ עבד בעבודות ציבוריות בצפון הארץ: בנמל חיפה, במחצבות מגדל צדק ובנמל תל אביב. היה מבוני הנמל ולאחר מכן מראשוני עובדיו. בתקופה זו עבר ב-1936 להתגורר במושב בן שמן ונישא בקיץ 1942 לבת המושב שלומית רחמן.
בבן שמן היה פועל חקלאי, חבר ועד המושב והממונה על ביטחון המושב. באותה תקופה פעל בארגון ההגנה, בנוטרות, וב-1942 התגייס אל הבריגדה היהודית ושירת בפלוגה 743 באזור יריחו, במצרים ובלוב. בתום מלחמת העולם השנייה חזר למושב ולעבודתו כממונה על הביטחון. ב-1948 נשלח לרחובות והיה בין הנוטרים שהופקדו על אבטחת ביתו של חיים ויצמן. במרץ 1948 נפצע במתקפה על בית ויצמן ופגיעת הכדור הותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון ומרותק לכיסא גלגלים.
ראובני היה חבר הוועד הארצי של ארגון נכי מלחמת השחרור וב-1953 היה אחד משלושה ספורטאים יחידים שנשלחו לייצג את ישראל במשחקי סטוק מנדוויל.
הוא עבד בבית החולים קפלן בתפקיד משרדי. ב-1968 נפטר והוכר כחלל צה"ל שנפטר לאחר השירות כתוצאה מנכותו. היה נשוי ואב לבן.