מחצבות מגדל צדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבט מהאוויר, 2017

מחצבות מגדל צדק, 2008

מחצבות מגדל צדק הן מחצבות הפועלות באזור שבין הערים ראש העין ואלעד, בסמוך לקיבוץ נחשונים. מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 מספקות המחצבות חומרי בניין כאבנים, חצץ וסיד לאזור גוש דן. שמן של המחצבות, וכן של כפר החוצבים שהתקיים במקום בעבר, נקרא על שמו של הכפר הערבי מג'דל צאדק שהתקיים בסמוך בשנותיה הראשונות של המחצבה.

הקמת המחצבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1924 הקימה חברת סולל בונה את המחצבה הראשונה במקום. קבוצת הפועלים הראשונה מנתה 11 גברים ונשים, כולם בני העלייה השלישית, חברי "החלוץ" מפולין. הקבוצה הגיעה למגדל צדק ובנתה שני צריפי עץ, אחד למגורים והשני לחדר אוכל. בשנת תר"ץ 1929 הוקמה במקום על ידי שרגא קרצ'מר, יעקב סלונים ואשר ברלוי מחצבה נוספת ונוסדה "חברת מפעלי מגדל צדק לסיד וחצץ בע"מ" ביחד עם "תעשיית אבן וסיד בע”מ" (חברת בת של סולל בונה)[1]. במקום הוקמו כבשנים וטחנות חצץ בשותפות של ההסתדרות עם בעלי קרקע ערביים[2]. בשנת 1933 הוקם במקום כבשן סיד חדיש של סלונים וברלוי[3].

בפברואר 1933 הותקף צריף סלונים במקום בידי ששה ערבים במהלך שוד ושני יהודים ושני ערבים נפצעו[4].

עד 1936 עבדו במחצבות מאות פועלים ערבים וכמה עשרות פועלים יהודים (בשנת 1933 כ-90 ובשנת 1935 כ-40–50[5]). ניסיונות ההסתדרות להגדיל את מספר הפועלים היהודים במקום נתקלו בהתנגדות מצד הפועלים הערבים. מעל דפי העיתונות התנהל ויכוח לגבי מספר הפועלים היהודים העובדים אצל סלונים וברלוי[6].

העימות בתקופת טרום העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת השביתה הכללית והתלהטות הרוחות במאורעות 1936 הושבתו המחצבות. עם זאת המחצבות עצמן לא נפגעו במהלך המאורעות, אולי משום שהערבים ראו בהן מקור הכנסה חיוני בעתיד. פניות אנשי היישוב לשלטון בבקשה להפעיל את המחצבות באמצעות פועלים יהודים נדחו על ידי הבריטים. לאחר ניסיון לחדש את העבודה במאי 1936[7] פינו בעלי המחצבות את ציודם מהמקום בתחילת יוני 1936[8]. בעקבות המחסור בחומרי בנין הוחלט לחדש את העבודה בהן, על טהרת העבודה העברית, למרות הסירוב הבריטי.

העלייה למגדל צדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1936 נוהלו מגעים עם השלטונות על הפעלת המחצבות במגדל צדק. שלטונות המנדט דרשו שיסלל כביש למקום מראש העין ושבמחצבות יתנהלו רק עבודות חציבה שיתקיימו עד 12 שעות ביום ואלו יאובטחו על ידי פלוגה של הצבא הבריטי[9][10]. עבודות הסלילה נעשו בידי ערבים מכיוון מגדל צדק ויהודים מכיוון ראש העין, אך התקדמו באיטיות בגלל התנכלויות של הכנופיות הערביות[11]. לאחר תום סלילת הכביש חודשו העבודות במקום בידי פועלים יהודים[12].

באוגוסט 1936 החלה העלייה למגדל צדק בסלילת כביש המחבר את פתח תקווה אל המחצבות על ידי פועלים יהודים. הפעולה עוררה את התנגדות ערביי הסביבה, שהחלו לחבל במחצבות בלילות, וכן את השלטונות הבריטים שלא אישרו הגנה מזוינת על המחצבות. מרכז ההגנה הטיל על יצחק שדה את ארגון כוח הביטחון שבמקום. ב-13 בינואר 1937 עלתה למשמר על המחצבות קבוצת המתנדבים הראשונה שכללה חברים מפתח תקווה, גבעתיים ורמת גן. לצד רובי הציד החוקיים שהביאו עימם, נשאו המתנדבים גם נשק בלתי-לגאלי, ובמהלך חודשי שמירתם הראשונים תיקנו את הריסות המגדלים ואפשרו את עלייתם של פועלי המחצבות[13]. הפועלים היהודיים, שרבים מהם היו חברי קיבוץ גבעת השלושה הסמוך, גויסו על ידי אליהו בן חור שעתיד היה לרשת את תפקידו של יצחק שדה במחצבות.

עם עלייתם של הפועלים, תחת פיקודו של יצחק שדה, שגשג המקום כמחנה אימונים לשימוש בחומר נפץ להכנת מוקשים ורימונים. בחצר המחצבה אף הוקם בור ששימש לניסיונות בשימוש בחומרי הנפץ, תחת המסוה של פעולת המחצבה. באביב 1937 נקרא יצחק שדה חזרה למרכז ההגנה, ומחצבות מגדל צדק נותרו כעמדת שמירה בחזית היישוב[14].

תוצאות העלייה למגדל צדק[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה למגדל צדק הוכיחה כי כוח יהודי קטן ומאורגן מסוגל לחדור לליבה של סביבה ערבית עוינת, ואף להיאחז בה ולאפשר את עבודתם של מאות פועלים יהודים. הניסיון שרכשו היישוב היהודי וההגנה במהלך העלייה למגדל צדק תרם לעיצוב התפיסה החדשה של ההגנה, תפיסת ה"יציאה מן הגדר" ושימוש בהגנה פעילה. בין היתר השפיע האירוע גם על תפיסת חומה ומגדל שהחלה בשלהי 1936 וכן על הקמת פלוגות השדה על ידי שדה.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת המחצבות נמשכה עד פרוץ מלחמת העצמאות, אז ההגנה עליהן ועל עובדיהן וכן אבטחת הציר פתח תקווה-מגדל צדק, ריתקו כוחות גדולים מהניתן. כל אלה הביאו את ההגנה ב-5 במרץ 1948 לפנותן. בשל האיום על פתח תקווה הסמוכה ניסו לוחמי האצ"ל כבר ב-30 במאי 1948 לכבוש את האזור, אך אלו נעצרו בראש העין ונסוגו כעבור יום תחת התקפת נגד קשה. במסגרת מבצע בתק, לפנות בוקר ה-12 ביולי 1948, כבשו לוחמי גדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני את המחצבות מידי הכוחות העיראקיים.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חודשה החציבה במקום והיא נמשכת מאז. החל מ-1974 מנוהלת החציבה על ידי חברת "הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע"מ" שקיבלה את הרישיון לחציבה במקום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מחצבות מגדל צדק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי תדהר, חלוצי היישוב ובוניו, הערך שרגא קרצ'מר עמ' 2470
  2. ^ אבן וסיד במגדל צדק, דבר, 7 ביוני 1933
  3. ^ פנה של חומר גולמי לבנין, דבר, 27 בספטמבר 1933
  4. ^ שוד במגדל צדק, דבר, 16 בפברואר 1933
    להתנפלות במגדל צדק, דבר, 17 בפברואר 1933
  5. ^ ז. יואלי, הנפקיר אוצר עבודה רב ערך, דבר, 26 במאי 1935
  6. ^ במחצבת מגדל צדק, דבר, 16 באוקטובר 1934
  7. ^ נפתחו שוב מחצבות מגדל צדק, דואר היום, 13 במאי 1936
  8. ^ בעלי המחצבות היהודים יוצאים ממגדל צדק, דבר, 3 ביוני 1936
  9. ^ כביש למחצבות מגדל צדק, דבר, 8 ביולי 1936
  10. ^ לפתיחת מחצבות מגדל צדק, דבר, 23 ביולי 1936
  11. ^ מעשי האלמות של הכנופיות כלפי הפועלים, דבר, 12 באוגוסט 1936
    גבורי ההרים עובדים, דבר, 28 באוגוסט 1936
    ירו על פועלי מגדל צדק, דבר, 1 בספטמבר 1936
  12. ^ ערבים מפריעים במחצבת מגדל צדק, דבר, 3 בינואר 1937
  13. ^ הקמת ההריסות במגדל צדק, דבר, 25 במרץ 1937
  14. ^ יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה - כרך ב': מהגנה למאבק, הוצאת מערכות, 1964, עמ' 743-740
מראה פנורמי של המחצבות מתל אפק. מעליהן נראית העיר אלעד
Magnify-clip.png
מראה פנורמי של המחצבות מתל אפק. מעליהן נראית העיר אלעד