זרח הכושי
זֶרַח הַכּוּשִׁי מוזכר במקרא כמי שיצא למלחמה באסא ונחל תבוסה קשה: ”וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּחַיִל אֶלֶף אֲלָפִים וּמַרְכָּבוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיָּבֹא עַד מָרֵשָׁה: וַיֵּצֵא אָסָא לְפָנָיו וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה:” (ספר דברי הימים ב', פרק י"ד, פסוקים ח'–ט'). אסא התפלל לה': ”ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה ה' אֱלֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ:” (שם, פסוק י). לאחר התפילה, אסא רדף את הכושים והכה אותם עד גרר, לקח מהם הרבה שלל, ובזז את הערים שהיו בדרכו.
במחקר המדעי המודרני מקובל שזרח הכושי היה ראש שבטי נוודים או נוודים למחצה, ושהסיפור מגזים בתיאור כוחו הצבאי ובכך שהיו לו מרכבות. עם זאת הושמעו במחקר גם דעות לפיהן זרח היה אחד הפרעונים או נציבו, או שאין לסיפור כל יסוד מציאותי.
זיהוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]דעות מרכזיות שהובעו ביחס לזהותו של זרח הכושי הן: שאין לסיפור כל יסוד מציאותי; שזהו פרעה שמוצאו מכוש, ושמדובר באוסורכון הראשון (אנ'); שזהו נציב שפרעה שישק (שושנק הראשון) השאיר בגרר לאחר מסעו לארץ ישראל ולדרומה; שזהו ראש שבטי נוודים או נוודים למחצה, שהסיפור מגזים בתיאור כוחו הצבאי הכולל מרכבות.[1][2]
מבין דעות אלה, המקובלת ביותר במחקר היא האחרונה.[1]
המונח "כושי" מתפרש בדרך כלל כמתייחס לממלכת כוש, שכמה משושלות מלכי מצרים באו ממנה. אולם הפרעה הרלוונטי יכול להיות רק אוסורכון הראשון (אנ') מהשושלת העשרים ושתיים של מצרים, שמוצאה מנוביה ולא מכוש. בנוסף, אין בסיפור כל זכר למצרים, ובכך נחלש מאוד גם הטיעון שמדובר בנציב מצרי אותו השאיר פרעה שישק, קודמו של אוסורכון, בגרר.
אשר לטיעון כי אין לסיפור כל יסוד מציאותי, הריהו מתבסס בעיקר על הטענה, שבפני עצמה לא היו עליה עוררין במחקר, לפיה הסיפור, שאינו מופיע בספר מלכים, נכתב בידי מחבר ספר דברי הימים עצמו (הכרוניסט), וזאת הן בשל סגנונו והן בשל האופן בו מודגש ההיבט הדתי שבסיפור (תפילת אסא).[2] למרות זאת נוטים החוקרים, שאינם מערערים על הטענה עצמה, לחשוב כי הטקסט מבוסס על מקור שעמד לפני הכרוניסט, גם אם הוא עצמו כתב את הסיפור.[3]
מהלך המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הסיפור זרח הגיע למרשה, לא נאמר מאין, והקרב התרחש בגיא צפונה למרשה.[4] אסא הביס את הכושים, רדף אחריהם עד גרר, ואף הרס את הערים סביב גרר ומאהלי מקנה סביבה, וחזר עם שלל רב. יוחנן אהרוני מתאר את מהלך הקרב בצירוף מפה.[5]
במורשת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדרש אסתר רבה, פרשה א, פרק יב "על כיסא מלכותו" אומר רבי שמואל בר נחמן כי כיסא שלמה המלך נגזל בידי שישק, ממנו נלקח על ידי זרח הכושי, והוחזר לירושלים בידי אסא. (ואחר המשיך להתגלגל ברחבי העולם עם הכיבושים השונים). בדומה לכך אומר רבי שמעון במסכת פסחים כי שישק מלך מצרים לקח את הרכוש שהוציאו ישראל ממצרים, משם הוא עבר לזרח, ומשם לאסא, וכן הלאה.
במדרש איכה רבה פתיחתא ל' (כלומר הפתיחה השלושים למגילת איכה) מביא זבדי בן לוי ארבעה מלכים ממלכי יהודה שיכולת הלחימה שלהם יורדת. אחד מהמלכים הוא אסא שרדף את זרח הכושי אך הניצחון הסופי היה ניסי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב, יחידה 4 פרק 4.6.2, "המלחמה בזרח הכושי", בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- מדרש רבה, מגילת אסתר, באתר דעת
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 שמואל אפרים ליונשטאם באנציקלופדיה מקראית כרך ב' טורים 942–943.
- 1 2 Williamson, 1 and 2 Chronicles, The New Century Bible Commmentary (NCBC), Morgan & Scott/ Eerdmans, London/Grand Rapids, 1982, pp. 263-266.
- ↑ שרה יפת, אמונות ודעות בספר דברי הימים - ומקומן בעולם המחשבה המקראית. מוסד ביאליק, ירושלים, תשל"ז, עמ' 369–370
- ↑ לפי תרגום השבעים "בְּגֵיא צְפַתָה לְמָרֵשָׁה" הוא למעשה "צפונה למרשה".
- ↑ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא (מהדורה שלישית מתוקנת וערוכה בידי אנסון רייני), כרטא, תל אביב, 1995, עמוד 82–83, מפה 122.