חוות מרקנהוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבנה בחווה ששימש במהלך תקופת חוות ההכשרה הציונית

חוות מרקנהוףגרמנית: Markenhof) היא חווה בשטחי הרשות המקומית קירכצרטן (אנ') בקרבת העיר פרייבורג בבאדן-וירטמברג שבגרמניה, שבה פעלה חוות הכשרה ציונית בין השנים 1919–1925.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור התיעודי הראשון לחווה, שהפכה לימים למרקנהוף, הוא משנת 1397. ממנו עולה כי החווה הייתה בבעלות מנזר סנט מרגן.[דרוש מקור] בשנת 1462 מכר המנזר את החווה לעיר פרייבורג. במהלך הדורות הבאים עברה הבעלות עליה כמה שינויים עד שבשנת 1648 נרכשה החווה על-ידי מתיאס מארק (Mathias Markh) והחלה להיקרא על שמו.[דרוש מקור] צאצאים של משפחת מארק החזיקו בחווה במשך הדורות הבאים עד שחרבה בשרפה שאחזה בה בשנת 1760. בהמשך בנה אותה מחדש אחד הצאצאים, סיימון מארק, אשר היה הבעלים האחרון שנשא את השם "מארק". בתו, מריה, שירשה את החווה, נישאה לאדם בשם מישל גרמלסברכר, וצאצאי המשפחה אמנם המשיכו להחזיק בחוות מרקנהוף ולעבדה, אך לא נקראו יותר בשם "מארק".[דרוש מקור]

החווה הציונית ופעילותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1919 רכש את החווה תעשיין יהודי מפרייבורג בשם קונרד גולדמן (גר') והפך אותה להכשרה ציונית. ההכשרה פעלה בחווה כ-6 שנים, עד 1925.

בחוות מרקנהוף התנסו הצעירים היהודים במגוון היבטים של חקלאות, תוך שימת דגש על ההיבטים הרלוונטיים לארץ ישראל. בראש וראשונה הם עברו מחזור שלם של גידול תבואה: חריש, זריעה, קציר, טיפול בתבואה, טחינתה לקמח וכמובן - אפיית לחם. תוך כדי כך למדו להפעיל את הכלים החקלאיים הנחוצים ליישום המחזור החקלאי. על שאר ההתנסויות בחווה ניתן ללמוד מתוך זיכרונותיו של שם זיו:

”החקלאות במרקנהוף הייתה רבת גונים, והשתדלנו, ככל אשר היה בידינו, להתאימה לתנאי הארץ. משק חלב, כרי מרעה זרוע, מספוא ירוק, פלחה וגידול צמחי שמן, גידול עופות, משתלת עצי פרי, כרם עם יקב ליין, מטע תפוחים, מתקן-זיקוק לתעשיית כוהל מדובדבנים, מאפיה וגם טחנת קמח. מפל המים של פלג הרים סיפק את כוח ההנעה בשביל התחנה [טחנה] וזרם החשמל. הנחל נוצל בחלקו גם בשביל גידול דגי הפורלים. ארבעה זוגות בהמות היו לנו במרקנהוף. הניסיון להכניס גידול צאן לא עלה יפה. כמו כן הצליח הניסיון לגדל פטריות 'שמפיניון'. מבית הספר החקלאי, אשר בפרייבורג הסמוכה, היו מבקרים אצלנו.“[1]

בוגרי החווה הציונית בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרשומות באתר החווה בגרמנית הוציאה החווה הציונית כ-300 בוגרים, אולם ראובן פרנקשטיין, שחוקר את תולדות החווה וכתב עליה ספר, גורס שמדובר במספר קטן יותר: 150 עד 200 בוגרים לכל היותר.[דרוש מקור] בשנת 1921 עלתה לראשונה קבוצת בוגרים קטנה לארץ ישראל (אז פלסטינה). הייתה זו קבוצה בת שבעה אנשים, שהיו חלק מקבוצה מגובשת בחווה. בהמשך הצטרפו אליה שאר החברים ממרקנהוף וכמה חברים נוספים. הקבוצה החליפה כמה פעמים את מקום מושבה בארץ, אך בסוף התיישבה בעמק הירדן וייסדה את קיבוץ בית זרע. השם "קבוצת מרקנהוף" ניתן לה על-ידי ארתור רופין, שיצר איתה קשר עוד בגרמניה. שם זה נשאר איתה והפך למושג היסטורי, אך למעשה היו עוד "קבוצות מרקנהוף" שעלו לארץ והקימו או הצטרפו לקיבוצים וישובים שונים. קבוצת מרקנהוף הייתה, למשל, גם בבית אלפא. ההבדל הוא, שכל הקבוצות התפרקו וחבריהן התפזרו בארץ, ורק הקבוצה בבית זרע נשארה מגובשת, משמעותית ומובילה בקיבוץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוות מרקנהוף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם זיו, ספר בית זרע - כ"ה שנים לקבוץ על אדמתו, הוצאת קיבוץ השומר הצעיר בית זרע, תשי"ד, עמ' 259-260.