חוזה לטובת אדם שלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוזה לטובת אדם שלישי הוא סוג מיוחד של חוזה הנדון בפרק ד' לחוק החוזים הישראלי:[1]:

34. חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו.

הגדרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייב- זהו האדם אשר לפי החוזה צריך להעביר תמורה כלשהי לצד שלישי.

נושה- זהו האדם אשר כרת עם החייב חוזה לפי החייב צריך להעביר תמורה לצד שלישי.

מוטב- זהו הצד השלישי, שאיננו צד לחוזה, אך מקבל תמורה כלשהי מהחוזה שבין החייב לנושה.

הוכחת חוזה לטובת אדם שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוזה- ראשית יש להוכיח קיומו של חוזה תקף לפי המבחנים השונים הקבועים בפרק א' לחוק החוזים.
  • כוונת הקניה- החוזה צריך להיות כזה שמשתמעת ממנו כוונה להקנות זכות למוטב. ולא זו בלבד, אלא גם בחוזה צריכה להיות כוונה להקנות למוטב זכות תביעה עצמאית של הטובה המגיעה לו ישירות מן החייב[2].
  • כוונה משתמעת- כוונת ההקניה הנ"ל צריכה להשתמע מהחוזה שבין הצדדים. אם היא כתובה באופן מפורש בחוזה- מה טוב. ואם לא- בית המשפט ישתמש בכלים הפרשניים העומדים בפניו כדי להחליט האם הצדדים התכוונו להקנות טובה כלשהי למוטב, שאיננו צד לחוזה, ושהם רצו להקנות לו גם זכות תביעה עצמאית לטובה זו[3].

דחיית הזכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה והמוטב איננו מעוניין בקבלת הזכות מחוזה זה ורוצה לדחותה, הוא יכול לעשות זאת בהודעה שייתן לחייב או לנושה תוך זמן סביר מאז שאחד מהם הודיע לו על הזכות.

החוק מניח שהמוטב מעוניין בקבלת הטבה זו כל עוד הוא לא דחה אותה. החוק מבצע הנחות כאלה בסוגים שונים של עסקאות חסד, כגון: חוק המתנה, הצעה שאין בה אלא כדי לזכות וכדומה[4].

ביטול הזכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל עוד החייב ו/או הנושה לא הודיעו למוטב על זכותו, הם רשאים לבטלה. אם הם הודיעו לו על הזכות- הם אינם יכולים לבטל את זכותו להטבה זו.

אולם, החוק מסייג כלל זה בהתאימו את הנורמות לחוקים אחרים, לפי סוג החוזה.

במקרה ומדובר בחוזה של ביטוח חיים, המהווה בעצם חוזה לטובת אדם שלישי, כתוב בחוק שהנושה יכול לבטל את זכותו של המוטב לקבל את הכסף, או להחליפו במוטב אחר. הנושה יעשה זאת בהודעה לחייב או בצוואה שתגיע לידיעתו של החייב. זוהי למעשה התאמה של חוזה ביטוח החיים לדיני הצוואות, המאפשרים ביטול או שינוי של כל צוואה ישנה למול צוואה מאוחרת לה.

במקרה ומדובר בחוזה לטובת אדם שלישי אשר הנושה נותן דרכו מתנה למוטב, כיום אין החוק מתייחס לכך, אך בהצעת חוק דיני ממונות[5] החוק מתאים חוזה שכזה לדיני המתנה ומאפשר את ביטול זכותו של המוטב אף לאחר שנודע לו על כך, וזאת בהתאם לאפשרויות הקיימות לבטל חוזה מתנה (אם המוטב עוד לא שינה את מצבו בהסתמך על המתנה, אם המוטב החל לנהוג בנושה או בבן משפחתו של הנושה בצורה מחפירה או אם מצבו הכלכלי של הנושה הורע[6]).

מישורי יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חייב-נושה[7] - ס' 38 קובע כי לנושה ישנה זכות לדרוש מהחייב את קיום החיוב כלפי הנושה. זאת למרות העובדה שהוקנתה למוטב זכות עצמאית לדרוש אף הוא מן החייב את הזכות המגיעה לו על פי החוזה.
  • נושה-מוטב - אם הנושה פורע את חובו כלפי המוטב על ידי הזכות שהוא מקנה לו בחוזה לטובת אדם שלישי, אזי החוק קובע שחובו של הנושה קיים ולא נפרע כל עוד ההטבה לא מומשה כלפי המוטב[8].
  • חייב-מוטב - המוטב רשאי לתבוע את קיום החוזה מהחייב. במידה והחייב הפר את החוזה, זכאי המוטב לתרופות, שכן הוא עונה על הגדרת "נפגע" לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970- "מי שזכאי לקיום החוזה שהופר"[9]. החייב יכול לטעון כלפי המוטב כל טענה שיש לו כלפי הנושה, אבל אך ורק בקשר לחיוב ולא חובה אישית שאיננה קשורה לחיוב הנוכחי. לדוגמה: אין החייב רשאי לבצע קיזוז מהתמורה המגיעה למוטב בגלל חוב חיצוני שיש לנושה כלפיו, משום שאין זו טענה "בקשר לחיוב" שבחוזה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1972, ס"ח 118.
  2. ^ גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי 583-582 (התשס"ה); ע"א 253/82 חושי נ' הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, פ"ד לח(1) 640, 643 (1984).
  3. ^ שלו, בעמ' 585-586.
  4. ^ דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 159–160 (1991).
  5. ^ ס' 139(ב) להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א - 2011, ה"ח הממשלה 700.
  6. ^ ס' 5(ב) ו-(ג) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, ס"ח 102; ס' 182 להצעת חוק דיני ממונות.
  7. ^ שלו, בעמ' 604-613.
  8. ^ ס' 48 לחוק החוזים (חלק כללי).
  9. ^ ס' 1(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ס"ח 16.



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.