נילי כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נילי כהן, 2014

נילי כהן (נולדה ב-1947) היא פרופסור אמריטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, רקטור האוניברסיטה לשעבר, חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004, ונשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מספטמבר 2015. כלת פרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשע"ז.


ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בכפר סבא. למדה במחזור הראשון למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1971 סיימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטה בהצטיינות[1]. בתקופת לימודיה הייתה העורכת הראשונה של כתב העת "עיוני משפט", כתב עת בעריכת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. בשנת 1975 קיבלה תואר שני באוניברסיטת תל אביב, בהצטיינות יתרה[1], על עבודת גמר בנושא "פעלת חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה", שנכתבה בהנחייתו של פרופ' זאב צלטנר. ב-1978 קיבלה תואר דוקטור, אף הוא מאוניברסיטת תל אביב. הדוקטורט שלה נשא את השם "ההגנה על החיוב מפני התערבות צד שלישי" ונעשה בהנחייתו של פרופ' דניאל פרידמן. בשנים שלאחר מכן ערכו השניים שורה של מחקרים משותפים, ובין היתר חיברו ביחד את סדרת הספרים "חוזים" (יצאו כרכים א-ד), שהפכה במהלך השנים לאחד מן הספרים החשובים ביותר בדיני חוזים בישראל.

עוסקת בדיני חוזים, בדיני נזיקין, בדיני עשיית עושר ולא במשפט וכן במשפט וספרות. בשנת 1989 מונתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב. זכתה פעמיים בפרס זוסמן למשפט, בפרס מינקוף על מצוינות במשפט ובפרס צלטנר למשפט. בשנת 2004 נבחרה כחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בשנים 19941997 כיהנה כסגן הרקטור ובשנים 2001-1997 הייתה רקטור אוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2003 הייתה מועמדת לכהן בבית המשפט העליון אך לא מונתה, חרף תמיכת הנשיא אהרן ברק, עקב התנגדות שופטים אחרים בהנהגת דורית ביניש[2].

בספטמבר 2015 החלה לכהן כנשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[3].

כהן היא כלת פרס ישראל בחקר המשפט לשנת תשע"ז. מנימוקי ועדת הפרס : "העוצמה הטמונה במחקריה של פרופ' כהן נובעת במידה רבה מהיותם בוחני גבולות ופורצי גבולות. כתיבתה העשירה בוחנת את השילוב של הספרות במשפט והמשפט בספרות וכן בוחנת את הגבולות שבין הפרטי לציבורי ובין המשפט למוסר".[4]

כהן היא נכדתה של בת שבע גרבלסקי שייסדה בארצות הברית את "עדן" - ירחון מצויר לילדים. היא אלמנתו של עו"ד עמירם כהן, ולהם שלושה ילדים.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נילי כהן, התערבות ביחסים חוזיים, רמות מערכות חינוך, 1982
  • נילי כהן, גרם הפרת חוזה, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על שם הרי סאקר, תשמ"ו ‬
  • דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים א (1991), חוזים ב (1992), חוזים ג (2003), חוזים ד (2011), אבירם הוצאה לאור.
  • נילי כהן ועופר גרוסקופף (עורכים), ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן, הוצאת נבו, 2008.
  • Nili Cohen and Ewan McKendrick (eds), Comparative Remedies for Breach of Contract, Hart Publishing, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נילי כהן בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דף הבית של נילי כהן באוניברסיטת תל אביב
  2. ^ פרשת המחלוקת סביב מועמדותה לכהונה זו מתוארת בהרחבת בפתח ספרה של נעמי לויצקי "העליונים", שפורסם בשנת 2006.
  3. ^ שירות הידען, ‏נשיאה חדשה לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים: פרופ' נילי כהן, באתר "הידען", 11 ביוני 2015
  4. ^ פרס ישראל לפרופ' נילי כהן בחקר המשפט, www.tau.ac.il (בhe)