דניאל פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאל פרידמן
Daniel Friedmann2012-1.jpg
תאריך לידה 17 באפריל 1936 (בן 80)
ממשלות 31
תפקידים בולטים שר המשפטים
עיסוק קודם דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וראש בית הספר למשפטים במכללה למינהל

דניאל פרידמן (נולד ב-17 באפריל 1936) הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למינהל, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (1991) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כיהן כשר המשפטים בממשלת ישראל השלושים ואחת.

דניאל יונה[1] פרידמן נולד בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בן ליהודית ולוויקטור, והוא דור שמיני בארץ מצד אמו. הוא נשוי ואב לשלושה, ומתגורר ברמת אביב. למד בתיכון גאולה במגמת גאוגרפיה וידיעת ארץ ישראל, שסבו, ישראל ויינברג, יסד, והיה פעיל בצופים.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1953, בגיל 17, החל כעתודאי את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שם הכיר את מישאל חשין, יצחק זמיר, אהרן ברק ויצחק אנגלרד אך התיידד עם ברק בלבד[2]. הוא התמחה אצל שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן, ואחר כך אצל עו"ד ברוך זייגר. בטרם הסמכתו, השלים את ספרו הראשון, "ביטוח רכב מנועי". שירת בצה"ל במסגרת הפרקליטות הצבאית.

למד לתואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור שלו, בהנחיית פרופ' אורי ידין, נושאת את השם "‫שיטות לביטוח נפגעי תאונות דרכים", והוגשה בשנת ה'תשכ"ו. המשיך לשנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד, שבעקבותיה הוענק לו תואר מוסמך במשפטים מטעם אוניברסיטה זו.

בשנות השישים כיהן כעוזר אקדמי לפרופ' זאב צלטנר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1968 הועלה לדרגת מרצה בכיר[3]. לאחר מכן מונה לפרופסור שם. בשנים 1974 - 1978 כיהן כדיקן הפקולטה. ממייסדי מרכז צגלה למחקר בינתחומי של המשפט באוניברסיטת תל אביב ומנהלו הראשון. מחזיק הקתדרה למשפט אזרחי והשוואתי ע"ש דניאל רובינשטיין באוניברסיטת תל אביב. כיהן כפרופסור אורח בבתי הספר למשפטים באוניברסיטאות הרווארד, לונדון, פנסילבניה ופורדהאם. עם הדוקטורנטים של פרידמן נמנים מי שלימים הפכו לפרופסורים למשפטים באוניברסיטת תל אביב: נילי כהן, אריאל פורת, נינה זלצמן ועופר גרוסקופף.

ב-1990 הקים את בית הספר למשפטים של המכללה למינהל ועמד בראשו עד שנת 1997. לאחר מכן שב ללמד באוניברסיטת תל אביב. בשנות השמונים והתשעים דחה פרידמן את הצעותיהם של מאיר שמגר ואהרן ברק להתמנות לשופט בית המשפט העליון ולימים הוגדר בידי מישאל חשין כמי "שאין ספק שהיה ראוי לכהן בעליון"[4]. עסק לעתים גם בפרקטיקה פרטית, החל משנות השישים ועבור בשנות התשעים, עת כתב חו"ד בתשלום בעבור הבנקים הישראלים נגד דו"ח פרוקצ'יה בעניין הסדר החובות של התנועה הקיבוצית אליהם[4].

פרידמן נחשב מומחה למשפט מנהלי, למשפט השוואתי ולמשפט אזרחי - דיני חוזים, דיני ביטוח ודיני נזיקין, ופרסם מאמרים רבים בתחומים אלה, בכתב העת "עיוני משפט" של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובכתבי עת נוספים. כתב יחד עם נילי כהן את סדרת הספרים "חוזים" שנחשבת לאחד משני הספרים החשובים בתחום. על הכרך הראשון בסדרה הם זכו בפרס זוסמן למשפט.

פרידמן השתתף במספר ועדות ציבוריות: בשנת 1985 התמנה לחבר בוועדת בייסקי לחקירת ויסות מניות הבנקים. היה חבר במספר ועדות ייעוץ משפטיות, ובהן הוועדה בראשות אהרן ברק שעסקה בחיבור תזכיר חוק דיני ממונות.

בשנת 1983 הוענק לו פרס צלטנר למשפט. כן זכה בפרס מינקוף על מצוינות במשפט. בשנת 1991 קיבל את פרס ישראל לחקר המשפט. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכון האמריקאי למשפטים והאקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי.

לפרידמן גם פעילות בינלאומית: הוא חבר מלא באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי (אחד משני ישראלים שזכו לכך), חבר המערכת המייעצת של European Review of Contract Law, יועץ ל-American Law Institute בתחום עשיית עושר ולא במשפט ודיני השבה.

בתחילת 2008 יצא לאור לכבודו ספר יובל בשם "ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן", בעריכתם של פרופ' נילי כהן ופרופ' עופר גרוסקופף. הספר כולל 18 ממאמריו הבולטים של פרידמן, ובצד כל אחד מהם מאמר מחווה מאת חוקר משפטי בולט, שנכתב במיוחד לספר זה. בתחילת הספר עמדו עורכיו על השפעתו של פרידמן:

רישומו של פרידמן בא לידי ביטוי בכך, שאין כמעט פסק דין מנחה של בית המשפט העליון העוסק בתחום המשפט האזרחי בכלל, ובדיני חוזים ובדיני עשיית עושר ולא במשפט בפרט, שממנו נפקד שמו כאסמכתא ליישום הדין ולעיצובו.

בהמשך מציגים העורכים את תפיסת המשפט של פרידמן:

פרידמן דוגל בהתפתחות מתונה והדרגתית של המשפט. מקוריותו באה לביטוי ביכולתו לבנות את קידומו של המשפט על אדני הקיים. מבחינה זו ניתן למקם את גישתו בין זו של פרופסור גד טדסקי ז"ל לבין זו של פרופסור אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס. טדסקי נטה, ברוח המשפט הקונטיננטלי, לייחס משקל מקסימלי ללשון החוק. ... לעומת טדסקי, משקף ברק את הקצה השני של הקשת. עמדתו היא מהפכנית. הוא מבקש להשתחרר ממוסרות העבר, והדבר בא לביטוי בוויכוח על פרשנות החקיקה הישראלית החדשה. הוא מבקש להתחיל קו חדש, המותיר בידי השופט חופש כמעט מוחלט. עמדת הביניים של פרידמן משתקפת, למשל, בכך, שהוא סבור שיש לייחס משקל ראוי, אך לא אבסולוטי, ללשון הכתובה. פסק דין "אפרופים"[5], שבו פרש ברק את משנתו, חורג בהרבה לא רק ממה שטדסקי היה, מן הסתם, מוכן לאמץ, אלא גם מעמדתו של פרידמן.[6]

יחסיו עם מערכת המשפט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאיש מפלגת שינוי, נהג במשך שנים רבות להגן על בית המשפט העליון מהתקפות של החוגים החרדים. הוא כתב ש"ההתקפות שלוחות הרסן של אגודת ישראל על בית המשפט העליון ונשיאו מלמדות על הסכנה" ו"מדובר בחלק מהתכחשות כוללת למנגנונים הדמוקרטיים שהקימה המדינה. השאלה אינה נוגעת רק להליך מינוי שופטי העליון, שנחשב לאחד הטובים והמאוזנים מסוגו"[4].

מאוחר יותר הפך ביקורתי כלפי מערכת המשפט בישראל. לדבריו[7] החלה בשנות ה-80 של המאה ה-20 תפנית, בה עבר בית המשפט העליון "מאקטיביזם שיפוטי מתון וזהיר לאקטיביזם שיפוטי חריף, שהרחיב באופן דרסטי את שיקול דעתם ואת כוחם של בתי המשפט". במאמרו, מציין פרידמן כי התהליך הזה גבה מחיר כבד, כאשר "המכנה המשותף של הקהילה המשפטית התערער", ו"נפגע קשות הביטחון המשפטי" בתחום האזרחי. כמו כן, נפגעו לפי פרידמן לא אחת "הביטחון המשפטי, האוטונומיה של הצדדים, הציפיות הסבירות שלהם והאמון בבתי המשפט". פרידמן החל לכתוב באופן סדיר ב"ידיעות אחרונות" ופרסם שם סדרת מאמרים שבה ביקר את בית המשפט העליון, ובפרט את דורית ביניש, ואת הכוונה למנותה לנשיאת בית המשפט העליון. פרידמן תומך בצמצום סמכותו של בית המשפט לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.

בעקבות הרשעתו של חיים רמון פרסם פרידמן מאמר ב"ידיעות אחרונות"[8], שבו תקף בחריפות את היועץ המשפטי לממשלה, את פרקליט המדינה, את שופטיו של רמון ואת מערכת בתי המשפט בישראל. בין השאר כתב:

היועץ המשפטי ופרקליט המדינה נכשלו בהעמדה לדין ללא יסוד מספיק. אולם הכישלון החמור ביותר הוא של בית המשפט, שבמקום להגן על מי שלא היה מקום להעמידו לדין, החליט להרשיעו ולהרוס את חייו ללא יסוד מספיק בחומר הראיות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השבעים, לקראת הבחירות לכנסת התשיעית נמנה פרידמן עם מייסדי מפלגת שינוי שבראשות עמיתו, פרופ' אמנון רובינשטיין, שהפכה לאחד ממרכיבי התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). לאחר התפרקות התנועה המשיך להיות מזוהה עם מפלגת "שינוי" לאורך השנים וכשזו חברה למרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה (1992) הוצב, כאות של כבוד, באחד מהמקומות האחרונים ברשימה. תומך ותיק בחוקה לישראל. מתנגד להגירת עבודה לישראל, במיוחד של פלסטינים[9] ולזכות השיבה[4].

בפברואר 2007 מינה ראש הממשלה, אהוד אולמרט, את פרידמן לשר המשפטים, לאחר שהמשרד היה ללא שר קבוע מאז התפטרותו של חיים רמון. הוא החל לכהן בתפקיד ב-7 בפברואר 2007. עם כניסתו לתפקיד הציג אחדות מתוכניותיו[10]:

ביולי 2008 הציע לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשניים, כך שיחולק לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולתובע הכללי, כפי שנהוג בארצות הברית. הוא טען שללא הפיצול התפקיד נגוע בניגוד עניינים.[11]

כשר משפטים, חולל פרידמן מספר שינויים, ובין השאר חדל לקבל כבשגרה את המלצות "ועדת נאור", בראשות שופטת בית המשפט העליון מרים נאור, שבעבר הייתה מכינה הצעות חוק פליליות בעבור משרד המשפטים[4].

בשנת 2007 הביא להקמת בית משפט מחוזי נוסף - למחוז המרכז, בפתח תקווה, ולתיקון חוק בתי המשפט כך שלא ימונה נשיא בית משפט (שלום, מחוזי או עליון) מי שנותרו לו פחות משלוש שנות כהונה, והכהונה לא תימשך יותר מ-7 שנים. דווקא התיקון הזה גרם לכך שהשופט אשר גרוניס (החולק את השקפת העולם של פרידמן נגד האקטיביזם השיפוטי) לא יוכל להתמנות לנשיא בית המשפט העליון - אף שאחרי ביניש הוא יהיה ותיק השופטים. בנוסף, פרידמן הביא למינויים של שני שופטים (חנן מלצר ויורם דנציגר) מהמגזר הפרטי לבית המשפט העליון, לאחר עשרות שנים שבהן לא מונו עורכי דין מהתחום לתפקיד זה.

פעל לצמצום כוחו של בית המשפט העליון, ובפרט הגבלת סמכותו לביקורת שיפוטית. במסגרת זו החל הדיון בתזכיר חוק יסוד: השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים)[12] המצמצם ביותר את סמכותם של בתי המשפט לפסול חוק העומד בסתירה לחוק יסוד. לפי התזכיר, רק לבית המשפט העליון תינתן סמכות לפסול חוק, וגם זאת רק בהרכב של תשעה שופטים לפחות וברוב של שני שלישים מההרכב. עוד מוצע שלכנסת תהיה סמכות לגבור על החלטתו של בית המשפט העליון, ולהקנות תוקף לחוק שנפסל. כמו כן יזם תחילתו של הליך חקיקה שמטרתה צמצום מתחם השפיטות, תוך הוצאתה של מדיניות הממשלה בתחום המדיני, הביטחוני והתקציבי ממתחם זה[13].

פרידמן נימק את מדיניותו לצמצום סמכויותיו של בית המשפט העליון:

אנו עדים בשנים האחרונות להרחבה מתמדת בסמכות העליון, כאשר מה שמאפיין את ההתרחבות הוא שבית המשפט קובע את גבולות ההרחבה. אין מקום שקובע את הגבול, את הקו שאין לעבור עליו.

נטע סלע, פרידמן: העליון הוא המוסד היחיד ללא בקרה, באתר ynet

מדיניותו עוררה כלפיו מבקרים בקרב השופטים בדימוס, ובהם מישאל חשין[14], דליה דורנר[15] ויצחק זמיר[16]. הפרופסורים למשפטים הצטרפו למחלוקת זו, ונחלקו לשתי קבוצות: מהם שפרסמו עצומה נגד פרידמן, ומהם שפרסמו עצומת תמיכה בו[17]. אחדים מהמרצים למשפטים אף פרסמו מאמרים בעד פרידמן[18] או נגדו[19]. גם תומך ברפורמות במערכת המשפטית כאוריאל רייכמן הסתייג מסגנונו של פרידמן ואמר "ההסתה של פרידמן נגד בית המשפט העליון יוצרת דה לגיטימציה של המערכת המשפטית ומעוררים פחד ושנאה"[20]. אל מבקריו של פרידמן הצטרף גם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, שאמר "לא יהיו שופטים בירושלים אם בית המשפט לא יוכל לתת סעד למי שפונה אליו בטענה לפגיעה חמורה בשלטון החוק. לא יהיו שופטים בירושלים אם חלקים שונים של פעולות הממשלה יחוסנו מפני ביקורת בתי המשפט"[21], והוסיף בהרצאה אחרת "אם מישהו ייצור חור שחור של אי שפיטות בישראל - זה לא יהיה חור שחור בהאג. שם אין 'אי שפיטות', זו רק המצאה שלנו כאן"[22]. בראיון ל"הארץ", תמך ראש הממשלה אהוד אולמרט בפרידמן[23].

במסגרת תפקידו הורה פרידמן למחלקת החקיקה במשרדו לנסח טיוטת הצעת חוק לחידוש חסמי זכות העמידה בבתי המשפט, ברוח אסכולת רות גביזון ומאיר שמגר[24] ובניגוד לפסיקות שהתקבלו בבית המשפט העליון בשנות ה-90 בראשותו של אהרן ברק. בתגובה ספג ביקורת מצד התנועה לאיכות השלטון והאגודה לזכויות האזרח, שהביעו חשש מפני צמצום יכולתן להוות "עותרים ציבוריים" ויכולתן להלחם בשחיתות השלטונית[25]. גם נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, תקפה רעיון זה[26].

בשנת 2008 קידם פרידמן הצעת חוק לפיה תוגבל סמכותו של בית המשפט העליון לביטול תקפותם של חוקים המנוגדים לחוקי יסוד[27]. לפי הצעת החוק יוכל בית המשפט העליון לפסול חוקים המנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולחוק יסוד: חופש העיסוק רק במותב של 7 שופטים. הצעת החוק מסדירה לראשונה בחוק את סמכותו של בית המשפט לפסול חוקים, בניגוד למצב שקדם לה, שבו בית המשפט פעל מכוח הלכה משפטית.

פרידמן היה שר שאינו חבר הכנסת. בכנס השנתי של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה אמר פרידמן: "יש קבוצת חברי כנסת, שאינני יודע מה גודלה, שמתייחסים לבית המשפט העליון כמו שחברי ש"ס מתייחסים לרב עובדיה יוסף"[28]. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות", שפורסם ב-22 בפברואר 2008, אמר פרידמן: "העליון פועל כמו מפלגה דתית; הוא מנהל תעמולה ועושה לובי אצל עיתונאים וח"כים"[29].

ב-11 במרץ 2008 אמר פרידמן בשיחה עם כתבים כי הקפיא את יוזמתו לצמצום מתחם השפיטות, בתקווה שבית המשפט העליון עצמו יגבילה, ללא צורך בחקיקה[30].

במרץ 2009 סיים את כהונתו כשר המשפטים עם כינונה של ממשלת ישראל השלושים ושתיים וכניסתו של יעקב נאמן לתפקיד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שכתב:

  • ביטוח רכב מנועי (1972).
  • דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים א (1991), חוזים ב (1992), חוזים ג (2003), חוזים ד (2011), אבירם הוצאה לאור.
  • דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט, הוצאת נבו 2015
  • הרצחת וגם ירשת – משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא,‬[31] הוצאת דביר, 2000. הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בארצות הברית.[32]
  • הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה,[33] הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
  • לפני המהפכה; משפט ופוליטיקה בעידן התמימות, הוצאת ידיעות ספרים 2015.

ספרים שערך:

  • דיני חיובים - חלק כללי, אבירם הוצאה לאור, 1994.
  • דניאל פרידמן ויצחק שילה (עורכים), ספר לובנברג - קובץ מחקרים לזכרו של השופט ה.ש. לובנברג, הוצאת בורסי, התשמ"ח.
  • אהרן ברק ודניאל פרידמן (עורכים), ‫ ספר מנשה שאוה - מחקרים במשפט לזכרו, הוצאת רמות, 2006.
  • חיים כהן, דת ודין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר 2009, ערך והוסיף מבוא: דניאל פרידמן
  • J Beatson, D Friedmann (editors), Good faith and fault in contract law, Clarendon Press, 1995.
  • D Friedmann, D Barak-Erez, Human rights in private law, Hart, 2001.
  • D Friedmann, E.J. Mestmaecker (editors), Rules for Free International Trade in Services, Nomos, 1990.
  • D Friedmann, E.J. Mestmaecker (editors), Conflict Resolution in International Trade, Nomos, 1993.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריו:

ממאמריו:

  • "The Efficient Breach Fallacy", 18 Journal of Legal Studies (1989)
  • "The Performance Interest in Contract Damages", III Law Quarterly Review 628 (1995)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ היו ימים עם דניאל בן סימון, 12 ביוני 12:30, ערוץ הכנסת
  2. ^ על כך אמר לימים פרופ' קלוד קליין, "פרידמן הוא תל אביבי שפיתח חשדנות כלפי האליטה הירושלמית" יובל יועז, המפרק, באתר הארץ, 25.5.07.
  3. ^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 יובל יועז, שלטון השופטים, באתר הארץ, 22.11.2007
  5. ^ ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991), פ"ד מט(2) 265 (1995)
  6. ^ ראו דניאל פרידמן, "לפרשנות המונח "פרשנות" והערות לפסק דין אפרופים", המשפט ח 483 (2002).
  7. ^ דניאל פרידמן, פורמליזם וערכים - ביטחון משפטי ואקטיביזם שיפוטי, המשפט, פברואר 2006
  8. ^ "ידיעות אחרונות", 2.2.07
  9. ^ דניאל פרידמן, העובדים הזרים של שר הביטחון, באתר ynet
  10. ^ יובל יועז, תוכנית פרידמן: יותר עורכי דין פרטיים לשפיטה ובית דין משמעתי לנבחרי ציבור, באתר הארץ
  11. ^ תומר זרחין, פרידמן: לצמצם סמכויות היועץ המשפטי
  12. ^ תזכיר חוק יסוד:השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים), באתר של משרד המשפטים
  13. ^ יובל יועז, פרידמן יוזם: בג"ץ לא יוכל לדון בנושאי ביטחון ותקציב, באתר הארץ, 16.11.07
  14. ^ יובל יועז, חשין: "מי שירים יד על העליון, אגדע את ידו", באתר הארץ
  15. ^ רותי אברהם, דורנר: שר המשפטים פועל בחטא, באתר nfc
  16. ^ יצחק זמיר, "הזמנה לשרירות לב שלטונית", "מעריב", 14.11.07
  17. ^ יובל יועז, עצומת הפרופסורים נגד פרידמן פורסמה; משפטנים אחרים פירסמו עצומת תמיכה בו, באתר הארץ, 13.8.07
  18. ^ שוקי שגב, אין שופטים בירושלים, באתר הארץ, 21.11.07
  19. ^ אילנה דייןלבה הפועם של האומה, באתר הארץ, 23.11.07
    מרדכי קרמניצרידו הייתה במעל, באתר הארץ, 14.3.08
  20. ^ רייכמן: "דברי פרידמן מעוררים פחד ושנאה"
  21. ^ אבירם זינו, אהרון ברק: פרידמן שולל את הביקורת השיפוטית, באתר ynet
  22. ^ יובל יועז, ברק מאותת לפרידמן: "בהאג אין אי שפיטות", באתר הארץ, 22.11.07
  23. ^ דוד לנדאו ויוסי ורטר, בטוח יותר חזק יותר שמח יותר, באתר הארץ, 19.4.08
  24. ^ יובל יועז, המטרה של פרידמן: להגביל תחומי ההתערבות של בג"ץ, באתר הארץ, 23.8.07
  25. ^ רותי אברהם, איכות השלטון: פרידמן פוגע ביכולת לעתור, באתר nfc
  26. ^ יובל יועז, ביניש: צמצום סמכויות בג"ץ - פגיעה ישירה בדמוקרטיה, באתר הארץ, 27.8.07
  27. ^ הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון - ביטול חוקים על ידי בית המשפט העליון)
  28. ^ יובל יועז, ביניש: בית המשפט הוא לא הבעיה היחידה, באתר הארץ, 15.11.07
  29. ^ דניאל פרידמן: "העליון פועל כמו מפלגה דתית; הוא מנהל תעמולה ועושה לובי אצל עיתונאים וח"כים", 22.2.08, באתר TheMarker
  30. ^ תומר זרחין, פרידמן מקפיא היוזמה להגבלת השפיטות בעליון, באתר הארץ, 11.3.2008
  31. ^ הרצחת וגם ירשת – משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, באתר של דניאל פרידמן
  32. ^ To Kill and Take Posession, באתר של דניאל פרידמן
  33. ^ הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה, באתר של דניאל פרידמן