חולות הזפת של אלברטה

חולות הזפת של אלברטה

המתקן של קונוקו-פיליפס לעיבוד חולות הזפת, 2015
מדינה	קנדה
מיקום	אלברטה
קואורדינטות	57°01′N 111°39′W
חולות הזפת של אלברטה שבקנדה

חולות הזפת של אלברטה הם מאגר גדול מאוד של ביטומן עשיר בנפט בצפון פרובינציית אלברטה שבקנדה. חולות זפת אלה מכילים תערובת של ביטומן גולמי (נפט גולמי מוצק למחצה), צורן, מינרלים בצורת טיט, ומים. בניגוד לנפט גולמי, חולות זפת, שכאמור הם מרבצים של ביטומן – נפט במצב של דבשה צמיגית, לא יוכל לזרום אלא לאחר חימום או דילול בפחמימנים (הידרוקרבונטים) קלים יותר ממנו.

מרבץ אתאבסקה הוא הגדול מבין שלושה מרבצי חולות זפת באלברטה. ביחד עם המרבצים בפיס ריבר (Peace River) וקולד ולי (Cold Valey) הוא מהווה את עתודת הנפט הגדולה ביותר בקנדה. השבועון טיים תיאר את שלושת המרבצים הללו כאוצר האנרגיה הקבור הגדול ביותר של קנדה וכן כמרבץ ש"יכול לספק את צורכי הנפט של העולם במאה הבאה". אתר האינטרנט של משרד האנרגיה הקנדי מוסר כי הוא שני בגודלו לאחר המרבץ של ערב הסעודית.

המרבצים שוכנים בעומקים שונים מתחת לאדמה בשטח של 140,200 קמ"ר בצפון מזרח אלברטה – אזור גדול יותר ממדינת פלורידה, או יותר מפי 6.7 משטח מדינת ישראל. ואולם רק בכשני אחוזים משטח זה הוחל בניצול המשאבים הללו עד כה. היסטורית, שימש הביטומן את אנשי שבטי ה-Cree וה-Dene המקומיים לאטום את סירותיהם מפני המים. המרבצים הללו התגלו לראשונה בידי המתיישבים האירופיים בשנת 1788.

חולות זפת כבדים יותר מנפט, ובאופן טכני, ביטומן הוא תערובת דמוית זפת של פחמימני נפט, שצפיפותו גדולה מ-960 ק"ג למ"ק. נפט גולמי קל, לשם השוואה הוא בעל צפיפות של 793 ק"ג למ"ק. בהשוואה לנפט גולמי קונבנציונלי, ביטומן זקוק לשדרוג לפני שניתן לזקק אותו. כאמור הוא גם דורש דילול עם פחמימנים קלים יותר כדי שניתן יהיה להעבירו בצינורות. ואולם הביטומן עצמו מהווה רק 10%–12% מתכולת חולות הזפת באלברטה. השאר הם מינרלים אחרים – בעיקר חולות וטיט, ו-4%–6% מים. בעוד נפט גולמי זורם בחופשיות במשאבות הנמצאות על הקרקע, חולות זפת יש לכרות או לחשוף במקום עצמו. התהליך כולל מערכות חפירה והפרדה שנועדו להפריד את הביטומן מהחול ומהמים. חולות הזפת של אלברטה הן אזור אחד מתוך שני אזורים מסוגו בסך הכול בעולם, האזור השני נמצא ברצועת אורינוקו שבוונצואלה.

תהליך הכרייה

תהליך הכרייה מצריך חפירה של שתי טונות של חולות זפת, ותהליך הפרדה כדי לקבל חבית נפט אחת. כ-75% מהביטומן ניתן להפרדה כזו מהחול. חול מעובד מוחזר לבור המכרה לצורך שיקומו. כרייה מכוסה נעשית כאשר מרבצי הביטומן עמוקים מדי, כלומר הם נמצאים בעומק של למעלה מ-75 מטרים ואז הכריה בחפירה אינה מעשית. מרבית הביטומן שנכרה במכרות תת-קרקעיים מגיע ממחצבים בעומק של למעלה מ-400 מטרים מתחת לפני האדמה.

כ-10% מחולות הזפת נמצאים בשכבה רדודה, לכל היותר 75 מטרים מתחת לפני הקרקע המורכבת בעיקר מטיט. ממשלת אלברטה סימנה אזור המותר לכריה של כ-3,400 קמ"ר הגובל בשטחיהם של 37 יישובים מצפון לפורט מקמרי. עוביה של שכבת הביטמן היא 40–60 מטרים והיא ניצבת מעל שכבה של אבן גיר. כתוצאה מהגישה הנוחה, הוחל בהפקת נפט מן המרבצים בידי חברת Great Canadian Oil Sands (כיום שמה הוא סאנקור אנרג'י), כבר בשנת 1967. מכרה סינקרוד, שהוא המכרה הגדול בעולם, אשר הוקם ב-1978, ומכרה נוסף - אלביאן סנדס (המופעל על ידי של קנדה) ב-2003. כל שלושת המכרות מצוידים במשדרגי ביטומן ההופכים אותו לנפט שנשלח לבתי זיקוק בקנדה ובארצות הברית.

העיירה פורט מקמרי הייתה בשנות החמישים בעיקר נקודת יישוב בודדה בערבה, וגרו בה כמה מאות תושבים כשהפעילות הכלכלית העיקרית הייתה הצבת מלכודות לדובים לצורך ייצור פרוות, וכריית מלח. מאז משבר האנרגיה בשנות השבעים, הפכה העיירה לעיר של 80 אלף תושבים המספקים שירותים ומגורים לעובדים מהגרים, רבים מהם ממזרח קנדה, ובמיוחד ניו פאונדלנד.

חברת אלברטה אנרג'י, הסוכנות של ממשלת אלברטה שהוקמה לצורך ניצול משאבי האנרגיה של המחוז מעודדת את הפיתוח האחראי של מרבצים עצומים אלה באמצעות תכנון וקשר עם הממשלה, התעשייה והקהילות באזור כדי להבטיח משטר הוגן של חלוקת ההכנסות שימשוך משקיעים, לרגולציה הולמת והגנה על הסביבה, וכן לניהול זכויות הכתר בכל הקשור לחולות הזפת תוך התחשבות בכמה מהמגבלות - סיכון טכנולוגי גבוה יותר ועליות הפקה גבוהות העומדות בפני מפתחי חולות הזפת.

תעשיית חולות הזפת של אלברטה היא תולדה של השקעות של מיליארדי דולרים בתשתית ובטכנולוגיה הנדרשת לפתח את המשאב הלא קונבנציונלי הזה. לפי איגוד מפיקי הנפט הקנדי (CAPP), בשנת 2005, השקיעה התעשייה בחולות הזפת של אלברטה כ-10 מיליארד דולרים. באותה השנה, היוו חולות הזפת של אלברטה כ-58% מכלל מכירות הנפט הגולמי של המחוז ושווי ערך לייצור 39% מהנפט הגולמי של קנדה כולה. במהלך שלוש השנים הפיסקליות בין 2003 ועד שנת 2006, הניב פיתוח חולות הזפת 1.865 מיליארד דולרים לאלברטה, בצורת תמלוגים ששולמו לממשלת המחוז.

עלות הפקה גבוהה

התפוקה השנתית של חולות הזפת עולה בהדרגה ככל שהתעשייה מבשילה. תפוקת התוצרת הראויה לשיווק של חולות הזפת עלתה ב-966 אלף חביות ליום בשנת 2005. הצמיחה הצפויה תביא את התפוקה לרמה של 3 מיליון חביות ליום בשנת 2020 וייתכן שאף ל-5 מיליון חביות ליום עד שנת 2030. רמת פעילות זו תתמוך בפיתוח תעשיות נוספות ואלברטה תהפוך למובילה עולמית בתחום האנרגיה.

למרות המאגר הגדול, עלות הפקת הנפט מהחולות עד כה הפכה את הפקת הנפט לבלתי רווחית. עלות מכירת הנפט הגולמי המופק לא כיסתה את העלויות הישירות של גילוי המשאב, עלות כוח האדם הנדרשת כדי לכרות את החולות ודלק כדי להפיק את הנפט הגולמי. בשנת 2006, העריכה מועצת האנרגיה הלאומית (National Energy Board) של קנדה כי עלות התפעול של מכרות חדשים בחולות הזפת של אנתאבאסקה, היא בסביבות 9–12 דולרים לחבית, בעוד שעלות הפקה בצורה אחרת, כזו המשתמשת בשתי בארות אופקיות, תעלה בין 10 ל-14 דולרים לחבית. זאת בהשוואה לעלויות תפעול של פחות מדולר לחבית נפט גולמית רגילה בעיראק ובערב הסעודית ול-6 דולרים בארצות הברית ובקנדה.

בנוסף, עלות ההון הדרושה לרכישת ציוד כגון מכונות ענקיות המשמשות לכריית החול ומשאיות הרכינה המשמשות להעמסתו לתוך תהליך העיבוד גורמות לעלות עצומה של ההפקה. ההערכה היא שעלות זו מגיעה ל-18–20 דולרים לחבית עבור כרייה עילית ו-18–22 דולרים לכרייה מכוסה. עלות זו עדיין אינה כוללת את עלות שדרוג הביטומן הגולמי לנפט סינתטי, דבר שמגדיל את העלות הסופית ל-36–40 דולרים לחבית במכרות חדשים.

לפיכך, על אף שמחירי הנפט הגולמי הופכים את עלות הייצור לאטרקטיבית, נפילות פתאומיות ברמות המחירים לא יאפשרו למפיקים להחזיר את עלויות ההון האדירות שלהם – אף כי החברות שבהן מדובר הן חברות בעלות גב כלכלי חזק ויכולות לשרוד תקופות ארוכות של מחירי נפט נמוכים מאחר שההון ברובו כבר הושקע והם תמיד יכולים לכסות את עלויות התפעול עצמן. ואולם, פיתוח הייצור המסחרי הופך קל יותר בשל העובדה שעלויות הגילוי של המרבצים קרובות לאפס. עלויות אלה מהוות גורם מרכזי בהערכת כלכליות קידוחים בשדות נפט מסורתיים. מיקום מרבצי הנפט בתוך החולות עצמן מוכר היטב והערכת עלות ההפקה יכולה להיעשות בקלות. חשוב מכך, חולות הזפת נמצאים באזור יציב מהבחינה הפוליטית והחברות יכולות להיות בטוחות כי הנכסים היקרים שלהם לא יולאמו בידי ממשלה כלשהי וכן שלא יחשפו למלחמה או מהפכה.

מחסור בכוח אדם מיומן

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כתוצאה מעלית מחירי הנפט בשנים 2004–2006, השתפרה הכדאיות הכלכלית של חולות הזפת. במחירי נפט גולמי הנעים בסביבות 50 דולר לחבית, ההערכה הייתה שעבודת הכריה הפתוחה תביא לרווחים של 16%–23% בעוד הפעילות התת-קרקעית תביא ל-16%–27% רווח. המחירים בשנת 2006 היו גבוהים גם ממחיר זה. כתוצאה מכך, הודיעו החברות על השקעות הון בעשור הקרוב (2006–2015) בשווי כולל של 100 מיליארד דולרים, פי שניים מההערכות שנעשו ב-2004.

האזור סביב פורט מקמרי באלברטה, הושפע במיוחד מהגידול בהכנסות מחולות הזפת. ואולם, אף על פי שהמשרות נמצאות בשפע, הבניה למגורים לא הדביקה את הפער והדירות באזור יקרות. אנשים המחפשים עבודה מגיעים פעמים רבות לאזור בלא הודעה מוקדמת והדבר מעלה את עלות הלינה בבתי ההארחה השונים. אזור זה מבודד, ורק כביש אחד בן שני נתיבים מקשר אותו עם שאר המחוז, וישנו כעת לחץ על ממשלת אלברטה לשפר את הנגישות, וכן את בתי החולים ושאר התשתיות.

למרות מאמציהם הנמשכים של החברות לבצע את העבודות הקמת המערכות ככל האפשר מחוץ לפורט מקמרי ואפילו מחוץ לאלברטה, המחסור בעובדים מיומנים מתפשט לשאר המחוז. גם ללא חולות הזפת, הכלכלה של אלברטה הייתה מאוד חזקה, אך פיתוח חולות הזפת מתרחש בתקופת פריחה כלכלית ובצמיחה הגבוהה ביותר של מחוז קנדי מאז ומעולם, והדבר הוביל את שיעור האבטלה באלברטה לרמות הנמוכות בהיסטוריה.

ראו גם

• חולות זפת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חולות הזפת של אלברטה בוויקישיתוף

• בוץ יזע דמעות - ונפט, אאידה אדמריאם, גרדיאן, עיתון הארץ 9/11/07.
• על חולות זפת באלברטה - מוזיאון פעילות
• מצגת על חולות זפת
• אבי בליזובסקי, ‏חולות הנפט של אלברטה: הברכה והקללה, באתר "הידען", 7 במרץ 2012