פצלי שמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצלי שמן בבעירה
מחשוף פצלי שמן
מאובני חיטחבים בפצלי שמן

פִּצְלֵי שמן, הנקראים גם אבן ביטומנית, הם סלע משקע עשיר בחומר אורגני המכונה "קרוגן". מסלעים אלה ניתן להפיק אנרגיה על ידי שריפתם בתנורים מיוחדים, או דלק נוזלי באמצעות חימום או מיצוי כימי. דלק זה מקביל בתכונותיו לתזקיקי נפט גולמי. את אנרגיית החום ניתן לנצל להסקה, או להפקת חשמל.

תהליך כריית פצלי השמן זול, אך איכותם כחומר גלם להפקת אנרגיה נמוכה. עשן הנוצר משריפת מפצלי שמן נחשב מסרטן, אם שורפים אותם בגובה פני השטח. בעבר, מקור אנרגיה זה נחשב לנחות ביחס לסוגים אחרים של דלק מאובנים, זאת בשל עלויות הפקתו וההשלכות הסביבתיות הכרוכות בכרייתו ובניצולו. לכן, עד שנת 2002 הופקו פצלי שמן בכריית בור פתוח בכמות מסחרית רק באסטוניה, סין, אוסטרליה וברזיל, ורק באסטוניה היוו פצלי השמן מקור אנרגיה עיקרי, אשר אִפשר אי-תלות במקורות אנרגיה חיצוניים.

בשנת 2008 החלו לצוץ פיתוחים טכנולוגים חדשים, דוגמת טכנולוגיית המיצוי התת-קרקעית, המאפשרת הפקת פצלי שמן בתוך האדמה, ללא כרייתם וללא שריפתם. לאור זאת, ולאור העלייה המתמשכת במחירי הנפט, גדלה כדאיות המרת פצלי השמן לנפט.

אולם, גם לאחר פיתוח הטכנולוגיות החדשות להפקת פצלי שמן, יחס האנרגיה המוחזרת על אנרגיה מושקעת של פצלי שמן הוא נמוך מאוד בהשוואה לנפט קונבנציונלי, והוא עומד על כ-1.5:1, בהשוואה ליחס של כ-20:1 בנפט קונבנציונלי.‏[1]

מאגר פצלי השמן הגדול בעולם מצוי בארצות הברית. ניסיונות לנצלו החלו בתקופת משבר האנרגיה העולמי, אך נזנחו עם סופו, וחודשו בתחילת המאה ה-21, בשל הצורך בעצמאות אנרגטית ובעקבות עליית מחיר הנפט המתמשכת. כמות פצלי השמן באדמת ארצות הברית מספיקה בכדי לענות על צורכי האנרגיה המקומיים שלה למשך שנים רבות, אך הפקתם וניצולם בהיקף רחב מחייבות התמודדות עם בעיות טכנולוגיות הקשורות למבנה הגאולוגי.

פצלי שמן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לגילוי שדות הגז הטבעי בים ליד חופי ישראל, היו פצלי השמן משאב האנרגיה המאובן המשמעותי ביותר בישראל (כמות השווה תאורטית לכ-60 שנות צריכה לאומית, בהנחה שכל הכמות ניתנת להפקה מהסלעים). בארץ קיימים מרבצים גדולים של פצלי שמן במספר אתרים בנגב, בעיקר במישור רותם-ימין, וכן בנגב הצפוני, בנחל צין, בהר טוב ובשפלה (במיוחד באזור חבל עדולם). הפצלים המקומיים איכותיים במיוחד ומכילים כ-90 ליטרים של דלק גולמי בכל טונה של חומר גלם. פוטנציאל ההפקה בארץ עומד על כ-250 מיליארד חביות. מרבצים משמעותיים של המשאב קיימים גם במדינות נוספות במזרח התיכון.

עם הקמתו, פעל משרד התשתיות הלאומיות ליצירת תנאים שיאפשרו את ניצול הפצלים כתחליף לנפט ולפחם. הפעילות כללה הן פעולות לאיתור המחצב (פרוספקציה) והן פיתוח הטכנולוגיות לניצולו. ראוי לציין כי הפרוספקציה ההתחלתית נעשתה בעיקר באמצעות המכון הגיאולוגי לישראל. לפי חוק הנפט (1952), חיפוש נפט מצריך אישור ממשרד התשתיות. על כן, בשנות ה-80 וה-90 השקיע משרד התשתיות מאמץ וסכומי כסף גדולים בבדיקה טכנו-כלכלית של ייצור חשמל מפצלי שמן. הבדיקה נעשתה באמצעות חברת פמ"א (פיתוח משאבי אנרגיה), שהקימה והפעילה מתקן פיילוט לייצור חשמל מפצלי שמן במישור רותם (לפי אתר האינטרנט של משרד התשתיות).[דרוש מקור] חברת פמ"א נסגרה בשנת 2000 וחברת רותם אמפרט נגב ממשיכה את פעילותה.

ביולי 2008, העניק הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות לחברת IEI‏ (Israel Energy Initiatives)‏, חברה ישראלית העוסקת בפיתוח מיזם מיצוי דלקים וגז טבעי בתת-הקרקע (In Situ) מפצלי שמן, רישיון בלעדי להפקה ניסיונית של נפט מפצלי שמן באזור השפלה הדרומית.

התנגדות לניסוי פצלי השמן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קיבלה IEI רישיון לחיפוש נפט בישראל, נשמעה ביקורת חריפה מצד גורמים רבים, ביניהם קק"ל, גרינפיס, מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, ומספר רשויות מקומיות בשפלת יהודה. המתנגדים מזהירים מפני תוצאות הרסניות ובלתי-הפיכות, ביניהן: זיהום אוויר ופגיעה בבריאות הציבור, פגיעה בשכבת הקרקע, פגיעה בצומח והחי, סכנה למי האקוויפר, הרס שטחים פתוחים, ושינוי אפשרי באיכות הגשמים. בנוסף, המיזם ידרוש אנרגיה רבה לחימום שכבות הסלע. על מנת לקיים את ההפקה המסחרית, ככל הנראה תידרש בנייה של תחנת כוח אחת, אם לא שתיים. המתנגדים מציינים, שעדיין לא ברור היכן יתקיים זיקוק הפצלים.

חברת IEI טוענת שהפיילוט המתוכנן הינו רק ניסוי, שבמהלכו יבדקו ההשלכות של המיזם. מנגד, מטה המאבק בפצלי השמן טוען, שעל פי חוק הנפט, מרגע שהוכרזה תגלית, לא ניתן לעצור את הניסוי, והוא יעבור מייד מהפקה ניסיונית להפקה מסחרית. "תגלית" מוגדרת על פי חוק הנפט בתור יכולת הפקה של 500 חביות. היו שביקרו את רצון החברה לעשות פיילוט באזור מרכזי ורגיש כמו חבל עדולם, וטענו שהחברה יכלה לעשות את הפיילוט באווירה ציבורית נוחה יותר באזור הנגב. לעומתם, טענה החברה שהתנאים האופטימליים לניסוי נמצאים דווקא בחבל עדולם, מכיוון שבנגב, העורקים של פצלי השמן נמצאים בעומק רב יותר, המקשה על בחינת הניסוי.

באוגוסט 2014 פורסם כי המשרד להגנת הסביבה מתנגד לניסוי הפקת נפט מפצלי שמן בשפלה.‏[2] כמו כן, ב-3 בספטמבר, ועדת התכנון של מחוז ירושלים החליטה על ביטול הניסוי.‏[3][4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פצלי שמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]