חומת מגנים
חומת מגנים היא מערך צבאי שהיה נפוץ בלוחמה בעת העתיקה ובימי הביניים. היו הרבה וריאציות מעט שונות של מערך זה, כאשר הגורם המשותף לכולן היה חיילים שעמדו כתף אל כתף והחזיקו את המגנים שלהם כך שהם יתיישרו או יחפפו אחד לשני. כל חייל נהנה אפוא מהגנת המגנים של שכניו ושלו.
הִיסטוֹרִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התצורה הייתה ידועה בשימוש על ידי צבאות עתיקים רבים, כולל הספרברה הפרסית, הפלנקס היווני והצבא הרומי הקדום, אך מקורו והתפשטותו אינם ידועים. ייתכן שהוא התפתח באופן עצמאי יותר מפעם אחת.
למרות שישנו מעט תיעוד על הטקטיקות הצבאיות שלהם, סטלת הנשרים מתארת חיילים שומריים בתצורת חומת מגן במהלך האלף השלישי לפני הספירה.
במהלך המאה השביעית לפני הספירה, חומות המגן ביוון העתיקה כבר היו מתועדות היטב. החיילים בתצורות חומת המגן נקראו הופליטים, על שם הציוד שלהם (ὅπλα, hópla ). מגיני אספיס היו בקוטר של שלושה מטרים, לפעמים מכוסים ברונזה. במקום להילחם בקרבות בודדים בהתכתשויות גדולות, ההופליטים נלחמו כיחידות מלוכדות במערך הדוק זה כשמגניהם נדחפים קדימה כנגד האנשים שלפניהם (כדי להשתמש במשקל של מספרם הגדול). החצי השמאלי של המגן תוכנן לכסות את הצד הימני הבלתי מוגן של ההופליט שלידם. הלוחמים הפחות טובים, או החדשים ביותר, הוצבו בחזית האמצעית של המערך כדי לספק ביטחון פיזי ופסיכולוגי כאחד.[1]
בפלנקס, לאיש מימינו של כל לוחם היה תפקיד חשוב; הוא כיסה את הצד הימני של הלוחם שלידו במגן שלו. זה גרם לכך שכל המגנים חופפים זה את זה וכך נוצרו קו קרב מוצק. מטרת השורה השנייה הייתה להרוג את חיילי הקו הראשון של חומת מגן אויב, ובכך לשבור את הקו.
הסקוטום הרומי היה מגן גדול שנועד להשתלב עם המגנים האחרים כדי ליצור קיר מגן אך לא לחפוף אחד לשני. הלגיונות הרומיים השתמשו בסוג קיצוני של קיר מגן הנקרא תצורת טסטודו שכיסה את החזית, הצדדים ומעל. במערך זה, השורות החיצוניות יצרו חומת מגן אנכית וצפופה כאשר השורות הפנימיות החזיקו מגנים מעל ראשיהם, וכך יצרו הגנה דמוית צב, מוגנת היטב מנשק ירי. למרות היותו יעיל ביותר נגד ירי, המבנה היה איטי והיה חשוף לבידודו תוך כדי הקפתו בחיילי אויב. קיסר, במלחמות גאליה, מתאר את הגרמנים כמי שנלחמים במבנה דמוי פלנקס הדוק עם חניתות ארוכות בולטות מעל מגיניהם.
בצבאות הביזנטיים והרומיים המאוחרים, תצורות דומות של מגנים נעולים והשלכת חניתות נקראו פולקום (φοῦλκον, פולקון ביוונית), ותוארו לראשונה בסוף המאה ה-6 בסטרטגיקון. הלגיונות הרומיים היו בדרך כלל מאומנים היטב, ולעיתים קרובות השתמשו בחרבות דקירה קצרות (כגון גלדיוס) בלחימה הקרובה שנוצרה באופן בלתי נמנע כאשר קירות המגן שלהם יצרו מגע עם האויב. מכיוון שלעיתים קרובות כוחות העזר היו חמושים פחות, נעשה שימוש נפוץ בחומת מגן עם חניתות כדי לספק הגנה טובה יותר.
חיילי הרגלים הדיילאמיים השתמשו בקירות מגן מוצקים כשהם התקדמו נגד אויביהם, והשתמשו בחניתות הקצרות בעלות שני ראשים ובגרזני הקרב מאחור.[2]
ימי הביניים המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טַקטִיקָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חומת המגן הייתה נפוצה בחלקים רבים של צפון אירופה כמו גם באנגליה ובסקנדינביה.
בקרבות בין האנגלו-סקסים לדנים באנגליה, רוב הצבא הסקסוני היה מורכב מפרייד, מיליציה המורכבת מאיכרים חופשיים וחסרי ניסיון צבאי. טקטיקת חומת המגן התאימה לחיילים כאלה, שכן היא לא דרשה מיומנות מיוחדת מכיוון שזה היה בעצם משחק דחיפה וסיף עם מגנים וחניתות.
שלושת השורות הראשונות של החומה היו מורכבות מלוחמים נבחרים, שנשאו כלי נשק כבדים יותר כמו גרזנים דנים ולבשו שריון באופן עקבי, ולעיתים קרובות היו חיילי קבע עבור אצולה סקסונית. עם זאת, הרוב המכריע של הלוחמים בקרבות כאלה היו מצוידים רק במגנים וחניתות, שבהם השתמשו נגד רגליהם או פניהם הבלתי מוגנות של יריביהם. לעיתים קרובות, חיילים היו משתמשים בכלי הנשק שלהם כדי לתמוך זה בזה על ידי דקירה וחיתוך שמאלה או ימינה, ולא רק קדימה. ניתן היה להשתמש בכלי נשק קצרים, גם בחלקים הצפופים של החומה. שימוש מוגבל בחץ וקשת ובנשק השלכה התרחש בשלבי פתיחה של קרבות חומת מגן, אך לעיתים נדירות היו מכריעים לתוצאה.
החיסרון של טקטיקת חומת המגן היה שברגע שחומת מגן נפרצה, המערך כולו נטה להתפרק במהירות. המורל של החיילים הפחות מאומנים נשמר על ידי היותם כתף אל כתף עם חבריהם, אבל בהחלט עלולה להופיע בהלה בקרבם ברגע שהלכידות שלהם תתערער. לאחר הפרצה, זה עלול להתברר כקשה או בלתי אפשרי להקים מחדש קו הגנה, מה שיוביל לקריסת המערך.
למרות שחשיבות הפרשים בקרב הייסטינגס סימנה את סופה של טקטיקת חומת המגן, חומות מגן המשיכו להיות בשימוש עד סוף המאה ה-12, במיוחד באזורים שלא היו מתאימים ללוחמה רכובה בקנה מידה גדול, כמו סקנדינביה, האלפים השווייצרים וסקוטלנד.
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטקטיקה שימשה בקרב על גשר סטמפורד בו פגע הצבא הסקסוני החמוש היטב בצבא הוויקינגי של מלך נורווגיה האראלד סיגורדסון. הוויקינגים לא לבשו שריון רב מכיוון שהם השאירו את השריונות שלהם מאחור על ספינותיהם ורק חבשו את קסדותיהם. לאחר קרב עקוב מדם בין שני חומות מגן, הוויקינגים נמלטו בבהלה. כל צד איבד חמישה עד ששת אלפים איש, אבל העליונות המספרית האנגלית ניצחה בקרב.
שני הצדדים בקרב הייסטינגס מתוארים כמשתמשים במערך ב-שטיח באייה[3] אם כי הקרב הושג בסופו של דבר באמצעות שילוב של נסיגות דמה על ידי פרשים רכובים נורמניים והעייפות של הלוחמים האנגלו-סקסים.
דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חומת המגן כטקטיקה ירדה וקמה לתחייה מספר פעמים. לדוגמה, בפלנגות היווניות (צורת הרבים של פלנקס), כשהדורי (סוג של חנית) פינה את מקומו לסריסה, הפך בלתי אפשרי לשאת מגן גדול ולכן הוא נזנח לטובת שימוש במגנים קטנים בהרבה.
כמו כן, בימי הביניים המאוחרים, המגן נזנח לטובת נשקי מוט הנישאים בשתי ידיים (ולעיתים קרובות שריון לוח חלקי), מה שהוליד טקטיקות של ריבוע כידונים.
שימוש בזמנים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שהיא נחשבת מיושנת כטקטיקה צבאית בגלל כלי נשק חמים וחומרי נפץ, חומה של חומות כנגד מהומות נותרה מבנה שכיח למשטרה ברחבי העולם להגנה מפני קבוצות גדולות המשתמשות בנשק מאולתר, באגרופים, בעיטות וזריקת חפצים כגון לבנים, בקבוקים ובקבוקי תבערה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hanson, Victor Davis. The Western Way of War: Infantry Battle in Classical Greece, p.27-28.
- ^ C. E. Bosworth, “ARMY ii. Islamic, to the Mongol period,” Encyclopædia Iranica, II/5, pp. 499-503, available online at http://www.iranicaonline.org/articles/army-ii (accessed on 30 December 2012).
- ^ Bayeuxtapestry.org