חוק להסדרת הטיפול באריזות

חוק להסדרת הטיפול באריזות
פרטי החוק
תאריך חקיקה	31 בינואר 2011
תאריך חקיקה עברי	כ"ו בשבט תשע"א
גוף מחוקק	הכנסת השמונה עשרה
תומכים	9
מתנגדים	0
חוברת פרסום	ספר החוקים 2275, עמ' 278
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	המשרד להגנת הסביבה
מספר תיקונים	1
נוסח מלא	הנוסח המלא

החוק להסדרת הטיפול באריזות התשע"א-2011 ("חוק האריזות")^[1], הוא חוק במדינת ישראל המטיל על יצרנים ויבואנים של מוצרים ארוזים או אריזות שירות, למחזר את האריזות שייצרו או ייבאו. העיקרון המנחה את החקיקה של חוק זה הוא עקרון אחריות יצרן מורחבת. מטרת החוק להביא לצמצום כמות הפסולת הנוצרת מאריזות, למנוע את הטמנתה ולעודד שימוש חוזר באריזות המועברות להטמנה.

היצרנים והיבואנים נדרשים לדווח דיווחים חצי שנתיים ושנתיים על המוצרים הארוזים או אריזות השירות שנמכרו על ידם בישראל בכל שנה, בהתאם לדרישות שנקבעו בחוק האריזות והמשרד להגנת הסביבה.

חוק האריזות אף קובע כי לשם קיום חובותיהם הנ"ל, נדרשים יצרנים ויבואנים להתקשר בהסכם עם חברה אשר קיבלה "הכרה" (רישיון) מהמשרד להגנת הסביבה כ"גוף מוכר", שתפעל לקיום חובותיהם הנ"ל של היצרנים והיבואנים. אי ביצוע ההתקשרות מהווה עבירה על חוק האריזות ועלול לגרור קנסות ועיצומים כספיים. החוק מפרט יעדי מיחזור שונים לחומרי האריזות השונים.

לצורך קיום החוק הוקם תאגיד המיחזור ת.מ.י.ר - תאגיד מחזור יצרנים בישראל, עד כה הגוף היחיד המוכר על ידי המשרד להגנת הסביבה לשם ביצוע הוראות החוק. בעקבות החוק החל תהליך הצבת פחים כתומים וחינוך הציבור להפרדת פסולת במקור.

תהליך החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת החוק הוגשה על ידי המשרד להגנת הסביבה בפברואר 2010^[2]. בינואר 2011 אושר החוק בכנסת בקריאה שנייה ושלישית^[3]. החוק נכנס לתוקף ביולי 2011^[4] אך הוחל ביישומו במועצות האזוריות החל מאוקטובר 2012^[5].

חובת הדיווח על ידי היצרנים והיבואנים חלה מ-1 בינואר 2012. חייבים שהתקשרו באיחור עם גוף מוכר מחויבים בדיווח ותשלום רטרואקטיבי.