מיחזור בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פח כתום)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

נכון לראשית העשור השני של המאה ה-21, בישראל ממחזרים 15%-25% מהפסולת[1] וכ-90% מהמים.

מיחזור בחוות ורד הגליל
תיבה למיחזור בקבוקים ללא פיקדון ותקליטורים בתל אביב

פח כתום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, פח כתום הוא סל מיחזור ייעודי לפסולת אריזות. הפחים הכתומים יוצרים זרם נפרד לפסולת אריזות שמועבר בנפרד משאר הפסולת הביתית למרכזי מיון והפרדה ומשם למפעלי מיחזור שונים. הפחים הכתומים מוצבים בהתאם לחוק להסדרת הטיפול באריזות ("חוק האריזות"), המטיל את האחריות למיחזור אריזות של מוצרים שונים על היצרנים על פי עקרון אחריות יצרן מורחבת.

הרשויות המקומיות אוספות את פסולת האריזות ומעבירות אותה לתחנות מיון ומעבר שבהן ישנו קו למיון אריזות. התחנות מספקות שירותי מיון וכבישה לתאגיד תמיר: הן ממיינות את האריזות לחומרים מופרדים וכובשות חומרים אלו לבאלות. באלות אלו נמכרות, על ידי התאגיד, אל מפעלי מיחזור ייעודיים בארץ ובחו"ל.

תאגיד תמיר מממן את כל התהליך המתואר: לרשויות המקומיות מחזיר את עלות הפחים ועלות הפינוי כפי שהן עלו לרשות, לתחנות משלם ישירות לפי כמות הטון שנכנסה לתחנה ומקבל סכום מסוים ממכירת החומרים המופרדים והכבושים.

כמו כן התאגיד מתחלק באופן שווה ביחד עם הרשויות המקומיות בעלויות תהליכי ההסברה העוסקים בהפרדה במקור של אריזות באמצעות כלי האצירה המוצבים ברשויות המקומיות (מיחזוריות, קרטוניות, מתקנים לאיסוף אריזות זכוכית, פחים כתומים ועוד)

פסולת אריזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההנחיות, לפח הכתום יש להשליך:

על האריזות להיות ריקות משאריות מזון, כדי לא לפגוע בתהליך המיחזור. אין להכניס לפח הכתום פסולת מזכוכית ומקרטון.

חקיקה רלוונטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני החוקים המרכזיים בישראל העוסקים בפסולת ובמיחזורה הם חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984[2] וחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, התשנ"ג-1993.

חוק שמירת הניקיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק שמירת הניקיון אוסר על לכלוך ועל השלכת פסולת ברשות הרבים. כן מחייב החוק את הרשויות המקומיות להקים אתרים לסילוק פסולת. מתוקף החוק הוקמה גם קרן לשמירת הניקיון[3] שמטרתה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למיחזור, למניעת מפגעים ולמניעת שילוט בלתי חוקי. מקורות המימון העיקריים של הקרן הם כספים שמקורם בקנסות ובהיטלים שנגבים מכוח החוק. במרוצת השנים נקבע שגם כספי הקנסות וההיטלים שנגבים מכוח חוקים נוספים יועברו לקרן לשמירת הניקיון[4].

חוק איסוף ופינוי פסולת ומיחזור (ה'תשנ"ג 1993)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק איסוף ופינוי פסולת מסמיך רשויות מקומיות לקבוע בתחומן הסדרים לאיסוף פסולת למיחזור. החוק גם הסמיך את השר לאיכות הסביבה לחייב רשויות מקומיות לקבוע הסדרים כאלה, ואולם רק ב-1998, חמש שנים לאחר שנחקק החוק, השתמש השר בסמכות זו, והטיל על הרשויות המקומיות חובה להפחית בהדרגה את כמות הפסולת שהן מעבירות לסילוק, ולהמירה במיחזור. בתקנות שקבע השר נקבעו שיעורים נמוכים יחסית: עד סוף אותה שנה נדרש מהרשויות המקומיות שיעור מיחזור של 10%, עד סוף שנת 2000 - 15%, ועד סוף 2007 - 25%. כן ניתנה אפשרות לקבל פטור מהוראות אלה.

השפעות החוקים, תיקונים ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששני החוקים לא הביאו לשינוי משמעותי בשיעורי המיחזור בישראל, תוקן חוק שמירת הניקיון במסגרת חוק ההסדרים של שנת 2000, ונוסף בו היטל על הטמנת פסולת מוצקה. להיטל זה היו שתי מטרות עיקריות: הפנמת ההשפעות החיצוניות השליליות של הטמנת הפסולת אצל יצרני הפסולת, וכן ייקור ההטמנה כך שיצרני הפסולת יעדיפו לפנות למיחזור. החוק הסמיך את השר לאיכות הסביבה לקבוע את שיעורי ההיטל בתקנות, ואולם במהלך השנים סיכל מרכז השלטון המקומי את התקנתן, והחוק היה, למעשה, לאות מתה. במסגרת חוק ההסדרים של 2006, יזמה הממשלה תיקון נוסף של חוק שמירת הניקיון, ובו הביאה למעשה את נוסח התקנות עצמן. התיקון אושר ב-2007[5] ונכנס לתוקף ביולי אותה שנה. החל משנה זו, על כל טון פסולת שמועבר להטמנה מתווסף היטל הטמנה שיש לשלם. במסגרת התיקון, שיעורי ההיטל עלו בהדרגה מדי שנה עד שנת 2011.

כמו כן, על פי מדיניות המשרד להגנת הסביבה תינתן עדיפות לשיטות טיפול בפסולת כדוגמת השבה, מיחזור, שימוש חוזר וצמצום במקור, במטרה להקטין את כמויות הפסולת המועברות להטמנה ב-50%, בהדרגה, עד שנת 2020.

חוקים העוסקים במיחזור סוגי פסולת ספציפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לחוקים אלה, חוקים שונים מתמודדים עם פסולת מסוג ספציפי (לפי סדר החקיקה), וביניהם:

חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד־פעמיות (חוק השקיות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2014 הגיש שר איכות הסביבה דאז עמיר פרץ "הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות" שמטרתה הייתה הפסקת השימוש בשקיות ניילון שעוביין מתחת ל-20 מיקרון וגביית תשלום על כל שקית בעובי בין 20 ל-50 מיקרון. החוק עבר בקריאה ראשונה אך עקב התפטרותו של השר פרץ, החוק נפל. בכנסת העשרים הצעת החוק הוגשה על ידי חברת הכנסת מיכל רוזין אך באוקטובר 2015 ההצעה נדחתה[12].

במרץ 2016 עבר החוק קריאה שנייה ושלישית. לפי החוק, תיפסק חלוקת שקיות שעוביין פחות מ-20 מיקרון. בנוסף, רשתות השיווק הגדולות לא יורשו לחלק בחינם שקיות בעובי של למעלה מ-21 מיקרון וידרשו לגבות עבור כל שקית סכום של לפחות עשר אגורות, סכום שיועבר לקרן הניקיון של משרד הסביבה[13]. ארגונים סביבתיים בירכו על אישור החוק אך הביעו ספק לגבי יעילותו במניעת השימוש בשקיות. בינואר 2017 נכנס החוק לתוקף.

כניסת עולם הפשע לענף המיחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשע במיחזור בקבוקים ובמיחזור פסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 התפרסם סכסוך אלים בין ארגוני הפשע של יעקב אלפרון, איציק אברג'יל ומשפחת גבריאלי, לבין זאב רוזנשטיין, עמיר מולנר והאחים סמי ופרנסואה אבוטבול מנתניה, על רקע שליטה באזורי איסוף הפחיות, וכן על אזורי חסות לבתי הימורים. סכסוכים אלו עברו עם השנים לתחומים אחרים כמו הימורים וסמים, והתפתחו למסעות רצח לאור היום, ושכירת חוליות רוצחים מקצוענים מחו"ל.

בעקבות ההשתלטות על ענף איסוף הפחיות, וחלוקתו לאזורי חסות על פי משפחות הפשע, החלו ארגוני הפשע לנסות לחדור גם לתחומי תשתיות סביבה נוספים ובעיקר בתחום סילוק פסולת, ואתרי הטמנה ומיחזור[14].

קריאות לביטול החוק או לשינויו נשמעו במשך כמה שנים. ב-2003 הצעת חוק לתיקון נדחתה. בסופו של דבר הוצע תיקון לחוק בשנת 2007 על מנת לגרום לביטול כוחם של ארגוני הפשע. דוברת תאגיד המיחזור אל"ה טענה שאין זה מעניינה, אם הפעילות נעשית כחוק. התיקון נלחם בהשתלטות העבריינית על ידי הגבלת מספר השקים שניתן להביא ביום, ביצירת נקודות איסוף ציבוריות ואיסוף מאורגן - באחריות יצרניות הבקבוקים, בתשלום דמי עידוד לבתי עסק, והרחבת יעד התאגיד לתלת שנתי במקום יעד חד-שנתי, דבר שיצמצם את יכולת הסחיטה שלו בידי ארגוני פשע[15][16].

תיקון זה נדחה עקב טענת תאגיד המיחזור אל"ה וחברות המשקאות שהחוק החדש יחזק את ידיהם של ארגוני הפשע, שירחיבו את הסחיטה גם על אנשים פרטיים. כנגדם נטען שהם בעלי עניין: יצרניות המשקאות אינם רוצים בהטלת האחריות על שכמם, ותאגיד המיחזור מרוויח מיעדי מיחזור מוקטנים[17].

בשנת 2008 בעקבות טענות לניגוד עניינים בתאגידים, היו קריאות לסגירת תאגיד המיחזור אל"ה והעברתו לידיים פרטיות, עם חוק שימנע את ארגוני הפשע אפשרויות סחיטה והלבנת כספים[18][19].

פשע בענף מיחזור המתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן דומה החל משנת 2000 החלו ארגוני פשע נכנסים לענף מיחזור המתכת בעקבות עליית המחירים החדה והמחסור העולמי במתכות. המתכת הממוחזרת היא לעיתים חסרת סממנים לגבי מקורה, ותעשיית מיחזור המתכת בעולם, המגלגלת מיחזור כספי עצום, נתמכת על ידי ממשלות וארגונים בינלאומיים[20].

יוזמות פרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הן גופים עסקיים והן גופים פרטיים יוזמים פעילויות מיחזור, כתרומה לקהילה או כשירות עסקי. כך למשל ניתן לציין אמנות סביבתית ואמנות אקולוגית העושות שימוש בפסולת בתור חומר גלם, שירותים עסקיים של איסוף שמני טיגון לטובת הפקת ביו דיזל או פיזור מתקני איסוף לפסולת מתכתית ואלקטרונית בידי גופים לא ממשלתיים והעברת הפסולת לפירוק ומיחזור.

ליקויים ופערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, נטען כי עקב צורת קבלת הפיקדון אשר הונהגה בחוק הפיקדון, ארגוני פשע מאורגן השתלטו על חלק ניכר מעסקי איסוף הפחיות ובקבוקי השתייה, על מנת לגבות את דמי הפיקדון שלהם. המאבק על אזורי האיסוף הוביל לסכסוכים בין משפחות הפשע[21]. אנשי משפחות הפשע החלו, על פי החשד, לאיים על בעלי מסעדות כדי שימסרו להם את הבקבוקים הריקים[22]. עסקי מיחזור הבקבוקים משמשים מקור להלבנת כספים שהגיעו מעסקים לא חוקיים אחרים[23][24].

מעבר לכך, בעיקר בעקבות התנגדות של הסיעות החרדיות[25], חוק הפיקדון לא כלל מיחזור בקבוקים בנפח גדול[26].

בין המוצרים שעוברים מיחזור כגון מכלי משקה, יש מוצרים שקיים להם פתרון מיחזור אך האיסוף שלהם לקוי או לא מוסדר, כגון נורות פלואורסצנט ומוצרים אלקטרוניים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ לפי המשרד להגנת הסביבה באתר המחודש שלו, שעלה לרשת בסוף 2012, "כ- 20% מהפסולת בארץ ממוחזרת ויתרתה מועברת להטמנה." המקור: איזו כמות מן הפסולת בישראל מועברת למיחזור?
      לפי נתוני ארגון "גרינפיס ישראל" מאתר האינטרנט שלו בינואר 2013, "רק כ- 15% בלבד מסך הפסולת הביתית בישראל ממוחזרת. שיעור המיחזור מגיע לכ- 25% כאשר מביאים בחשבון גם את מרכיבי פסולת התעשייה, הגרוטאות והשמן המשומש." המקור: מיחזור בישראל > מיחזור פסולת בישראל?
      (בשני המקורות לא מופיע תארוך לנתונים)
    2. ^ חוק שמירת הניקיון
    3. ^ קרן לשמירת הניקיון
    4. ^ למשל: סעיפים 6 ו-7(ד) לחוק שמירת הסביבה החופית, ה'תשס"ד-2004 או סעיף 16(ה) לחוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ה-2005.
    5. ^ חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 9), התשס"ז-2007 באתר הכנסת
    6. ^ חוק החומרים המסוכנים
    7. ^ חוק הפיקדון באתר המשרד להגנת הסביבה
    8. ^ חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים באתר המשרד להגנת הסביבה
    9. ^ חוק להסדרת הטיפול באריזות, התשס"א-2011
    10. ^ החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, התשע"ב-2012
    11. ^ חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד–פעמיות, התשע"ו-2016, ס"ח 2545 מ-7 באפריל 2016
    12. ^ הצעת חוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, התשע"ה-2015 של חה"כ מיכל רוזין (פ/1916), החלטות ממשלה לשנת 2015, משרד ראש הממשלה
    13. ^ דן לביא, ‏חוק השקיות אושר בועדת הפנים והסביבה, באתר ישראל היום, 28 במרץ 2016
    14. ^ סרטונים ברהנו טגניה, ‏כך שולט הפשע בענף המיחזור, באתר ‏mako‏‏, ‏19 במרץ 2012‏
    15. ^ צבי לביא, חוק הפיקדון: בארגוני הפשע מחככים ידיים בסיפוק, באתר ynet, 2 בינואר 2010
    16. ^ צבי לביא, "חוק הפיקדון החדש ימנע השתלטות גורמי פשע על המיחזור", באתר ynet, 3 ביולי 2007
    17. ^ ארי ליבסקר, ‏כך נבנה הספין של תאגיד המיחזור וחברות המשקאות נגד הרחבת חוק הפיקדון, באתר גלובס, 17 ביוני 2008
    18. ^ דניאל מורגנשטרן, להחזיר לחיים את חוק הפיקדון, באתר כלכליסט, 21 בדצמבר 2008
    19. ^ אדם טבע ודין: תאגיד המיחזור אל"ה חותר תחת חוק הפיקדון, באתר nrg‏, 5 באוקטובר 2008
    20. ^ אבי אשכנזי, לא רק בזמר המזרחי: עולם תחתון בכל מקום, באתר nrg‏, 31 באוגוסט 2011
    21. ^ רוני זינגר, יעקב אלפרון ובנו נעצרו בעקבות הקטטה ברמת גן, באתר הארץ, 9 בינואר 2007
    22. ^ אבי כהן, יעקב אלפרון נעצר בחשד למעורבות בקטטה, באתר ynet, 5 בינואר 2007
    23. ^ יעקב אלפרון - האיש שצבר לעצמו אויבים רבים, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2008
    24. ^ ענת שיחור-אהרונסון, עמי בן-דוד וזוהר סוסנקו, ירוק בחוץ אדום בפנים, באתר nrg‏, 12 בספטמבר 2008
    25. ^ למה חוק הפיקדון לא חל על בקבוקי 1.5 ליטר?, ynet, ‏2016-07-02 (בעברית)
    26. ^ שוקי שדה, למה מיחזור הבקבוקים הגדולים עדיין מחוץ לחוק?, באתר TheMarker‏, 25 באוקטובר 2013