אדם טבע ודין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדם טבע ודין
AdamTeva.svg
תחום איכות הסביבה, חוק ומשפט
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון קרליבך 9, תל אביב-יפו
מקום פעילות ישראל
מייסדים אלון טל
מנכ"ל עו"ד עמית ברכה
עובדים כ-20
תאריך הקמה 1990
adamteva.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה היא עמותה ישראלית העוסקת בשימור והגנת הסביבה. העמותה משלבת גורמים מדעיים, משפטיים, תכנוניים ומקצועיים ומכוונת לשימור אינטרס השמירה על איכות הסביבה בישראל. העמותה עובדת לצד אזרחים, חברות ועמותות נוספות ופועלת לגיבוש תוכניות לאומיות בנושאים סביבתיים, במתן שירותי הסברה, חקיקה של חוקים חדשים ווידוא תחולתם של חוקים קיימים, קידום מאבקים משפטיים ופעילות לצד הקהילה בנושאים סביבתיים שונים.

היסטוריה ומבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמליל הקודם של העמותה

העמותה הוקמה בשנת 1990 על ידי פרופ' אלון טל, לצד אנשי מקצוע נוספים מתחומי המדע והמשפט. טל, משפטן יהודי-אמריקאי שעלה לישראל בשנת 1980, ניהל את העמותה במשך שש שנים ובנה קריירה פוליטית וסביבתית אותה פיתח גם לאחר שעזב את תפקידו.[1] העמותה חרתה על דגלה לפעול בתחום החברתי, המדעי והמשפטי למען קידום הגנת הסביבה בישראל.

סגל העמותה מורכב מעורכי דין, מדענים ועובדים אדמיניסטרטיביים.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש מעייניה של העמותה עומדות שמירה על הסביבה ועל זכויות הציבור לסביבה ראויה, נקיה ובריאה. היא פועלת בדרכים משפטיות והסברתיות לפתרון מחדלים סביבתיים ממגוון תחומים, בעיקר כאשר העניין נוגע לגופים פרטיים מזהמים או נגרם כתוצאה מרשלנות של המדינה. בין דרכי פעולתה השגרתיות ניתן למנות ניהול ותמיכה במאבקים משפטיים וקידום חקיקה בנושאי איכות הסביבה, כגון הטלת רגולציות ושימור מערכות אקולוגיות. באמצעים אלה חותרת העמותה, המייצגת את האינטרס הציבורי להגנת הסביבה, להגדלת זכויות הפרט על סביבתו. בהתאם, מטרותיה המוצהרות של העמותה מתמקדות בהגברת שקיפות המידע הנחשף לציבור, שיפור בריאותו באמצעות הגנה על הסביבה והגנה על משאבי הטבע השייכים לו.

תחומי פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים ומשאבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנרגיה - קידום גיבוש תוכנית למשק האנרגיה, שתהיה מבוססת בעיקרה על אנרגיות מתחדשות.
  • משאבי טבע - אכיפת שימוש מושכל ונבון במשאבי הטבע (כגון ים המלח, פצלי השמן והנפט) על מנת שיעמדו גם לרשות הדורות הבאים.
  • פסולת ומיחזור - הנהגת מדיניות של שימור משאבים והפחתת פסולת, לצד צריכה נבונה וכלכלה בת קיימא.

בריאות הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מים - שיקום מי תהום וטיוב בארות, באמצעות הגברת האמצעים לאיתור ומניעה של זיהומים והסדרת נושא הפקת מים ממי-תהום במקרה של זיהום.
  • הדברה - קידום תוכנית לאומית להפחתת שימוש בחומרי הדברה ועיגונה בחוק.
  • זיהום אוויר - עדכון התכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר, תוך קידום תוכניות קונקרטיות להפחתת זיהום האוויר מתחבורה.

מרחב ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חופים - קידום חקיקה מונעת כנגד בנייה הפוגעת בחופים מכוח תוכניות ישנות.
  • תחבורה - בניית רשת ארצית של תחבורה ציבורית, תוך קביעת מדיניות שקופה ושאפתנית להעברת נוסעים לתחבורה ציבורית.
  • תכנון בר קיימא - קידום תכנון ארוך טווח, הלוקח בחשבון את כלל המשתנים וההתפתחויות העתידיות ובעיקר את הגידול הצפוי באוכלוסיית ישראל.
  • עצים - פיקוח ואכיפה נגד כריתות שלא על פי דין, לצד מעבר למדיניות הרואה חשיבות בעצים ומנסה לשמור עליהם, גם תוך כדי פיתוח תוכניות.

הסברה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסברה - בתחום ההסברתי פועלת העמותה בפרסום ניוזלטר, עריכת כנסים וועידות, ופרסום הודעות מטעמה בתקשורת. העמותה פועלת בקרב הציבור להעלאת מודעות ציבורית לעבירות ובכך להביא לעצירתן.
  • ממשל - מול הממשל פועלת העמותה באיתור הפרות תקנים וחוקים, ובעקבות זאת מגישה לעיתים בקשות לפתיחה בהליכים משפטיים נגד העבריינים. העמותה פונה לגורמי אכיפת החוק בבקשה לפתוח בחקירה פלילית, ושולחת לוועדות ומשרדים ממשלתיים מכתבים המתריעים בפניהם על העבירה ודורשים מהם לפעול לעצירתה. במקרים רבים משיגה העמותה הסכם עם הגופים העבריינים המבטיח את צמצום או הפסקת הפעולה הפוגעת.

בין מאבקיה המתמשכים ניתן למנות את המאבק בבז״ן, הגבלות הדברה במזון ובמרחב העירוני, קידום תוכניות לעידוד שימוש בתחבורה ציבורית, הגנה על ים המלח, קידום חקיקה להטלת הגבלות על שימוש בפלסטיק בכלל ופלסטיק חד-פעמי בפרט, הגנה על החופים, מניעת סלילת כבישים באזורים רגישים מבחינה אקולוגית, דאגה לפעולה תקינה של תאגיד המחזור הארצי, כמו גם תביעה לפינוי חומרים מזהמים מבסיסי צה"ל למען רווחת החיילים וניקיון סביבתם.

דוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעת לעת, מוציאה העמותה דוחות העוסקים בנושאים סביבתיים שונים. הדוחות הם עצמאיים ובלתי תלויים, ונכתבים על ידי הצוות המקצועי והמשפטי בעמותה. מטרת הדוחות היא להעלות לממשלה ולסדר היום הציבורי נושאים בעלי אינטרס סביבתי מובהק.

תוכנית 100 הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית שמטרתה להציב דרישות לשינוי בפני הממשלה הבאה. התכנית עוסקת במגוון נושאים: אקלים, הדברה, תחבורה, עצים, תכנון, משאבי טבע, מים, אנרגיה, איכות אוויר, פסולת, מיחזור וחופים. התכנית מופנית למקבלי ההחלטות אך מיועדת בראש ובראשונה לציבור הרחב, מתוך תפיסה שקיום רעיונות התכנית יוביל להבטחת איכות חיי ילדינו בהווה ובעתיד.

תכנון משולב תחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית אשר בראשיתה עומד הרעיון לפיו תכנון מערך התחבורה הציבורי חייב להיות חלק בלתי נפרד מתכנון מערך שימושי הקרקע. תוצאות הבדיקות בדו״ח מציגות שתי בעיות מרכזיות: הפרדת תכנון מערך התחבורה הציבורית לבין תכנון מערך ייעודי הקרקע והעדפת רכבים פרטיים על פני תחבורה ציבורית. אדם טבע ודין יצרה כלי מדידה פשוט לבדיקת תכנון מערך תחבורה ציבורית אשר באמצעותו נמדדו בדו"ח 15 תוכניות בנייה. מטרת הדו"ח היא להטמיע את כלי המדידה בהליכי תכנון עתידיים.

לא מלכלכים על ישראל: פסולת ומיחזור בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדו"ח התבצע מיפוי כמות הפסולת לתושב בכל הרשויות המקומיות. בנוסף, ישנה התייחסות לנושא הפלסטיק - מה ביכולתנו לעשות בעצמנו כדי לצמצם את נזקיו (לצמצם למינימום את השימוש במוצרי פלסטיק חד פעמיים, לא להשאיר פסולת בשטח, למחזר וכו') וכן את דרישות אדם טבע ודין מהשר להגנת הסביבה (הרחבת חוק הפיקדון גם על בקבוקים גדולים, הרחבת חוק השקיות לכל החנויות, קידום חוק פסולת בניין וכו').

דוח הלחץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת ה-21 פרסמה העמותה את "דוח הלחץ", המקיף עשרה פרקים העוסקים בתמונת המצב של תחומי החיים הסביבתיים-חברתיים בישראל ערב הבחירות. בין היתר עסק הדוח במצב התחבורה בישראל בראשית שנת 2019 וציין כי כ-70% מן הישראלים נאלצים להשתמש ברכבם הפרטי מדי יום, ולעמוד בפקקים בגלל היעדר תשתיות של תחבורה ציבורית, זאת בניגוד למדינות מפותחות אחרות ב-OECD שבהן כ-70% מהאזרחים נהנים מתחבורה ציבורית איכותית ונוחה. כמו כן ציין פרק התחבורה של "דוח הלחץ" כי למעלה ממיליון וחצי יחידות דיור מתוכננות להיבנות במדינה עד שנת 2040 ללא תכנון לשילוב תחבורה ציבורית הולמת.[2] יתרה מזאת, מצב התחבורה בארץ מחמיר את זיהום האוויר, אשר בתורו מהווה חלק נכבד מן הגורמים לתמותה מוקדמת. זאת משום שזיהום האוויר מעלה את התחלואה, בעיקר בכל הקשור לבעיות לב ריאה, סוגי סרטן שונים ואסתמה. לדברי העמותה יש רבים שמתים טרם זמנם ואילולא זיהום האוויר הייתה תוחלת חייהם גבוהה יותר.[3]

פעולות הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו״ח הביניים של אדם טבע ודין נוגע לפעולות שעל המדינה לנקוט בכדי לשקם ולשמר את ים המלח לקראת תום תקופת זיכיונו. בשנת 1961 נחקק חוק זיכיון ים המלח, החוק מאפשר את שאיבת המים מהאגן הצפוני של ים המלח אל האגן הדרומי לטובת הפקת אשלגן. מפעלי ים המלח הופעלו על ידי המדינה עד לשנות ה-90, אז הופרטו ונרכשו על ידי חברת כי"ל. מאז העברת הבעלות לכי״ל ועד היום - שאיבת המים הגיעה לרמה הפוגעת בים המלח, זאת מבלי להפר את חוק הזיכיון. בשנת 2012 פנתה אדם טבע ודין לרשות המים בטענה כי ים המלח הוא אגם, המהווה מקור מים, ועל כן כי"ל זקוקה לרישיון הפקת מים. רישיונות הפקת מים ניתנים מכח חוק המים ומטרתם למנוע דלדול מקורות מים. רשות המים הסכימה שחוק המים חל על ים המלח, אך החליטה להימנע מנקיטה בהליכים משפטיים וקביעת הנחיות. בשנת 2017 הגישה אדם טבע ודין ערר מתוקן, שהתבסס על הרעיון שכי"ל זקוקים לרישיון הפקת מים. לטענתה, חוק הזיכיון אינו מאיין את חוק המים, ולכן עליו לחול על אף חוק הזיכיון. באוגוסט 2018 פסק בית המשפט העליון וקיבל את טענותיה של אדם טבע ודין בקביעתו כי על רשות המים לפרסם רישיון הפקה תוך חצי שנה.

פסולת אלקטרונית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 נחקק בישראל החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, והוא נכנס לתוקף בשנת 2014. החוק נחקק במטרה לטפל בפסולת אלקטרונית אשר לה פוטנציאל זיהום גדול. אף על פי שנכנס החוק לתוקפו, מרביתה של הפסולת החשמלית והאלקטרונית נמצאת בשליטתם של גורמים בלתי מורשים אשר פועלים בניגוד לחוק. בשנת 2017 הפיקה העמותה בשיתוף אג׳יק (מכון הנגב) ניתוח משפטי של שוק הפסולת החשמלית וקשרי הגומלין בין השוק הפורמלי והבלתי פורמלי. ממצאי הדו״ח הצביעו על פער גדול בין החוק ליישומו בפועל, ובו נכללו ההשלכות הבריאותיות, הכלכליות ודרכי ההתמודדות והטיפול בהן.

מחסור באכיפה ופיקוח על שאריות חומרי הדברה במזון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדו״ח הופק על ידי אדם טבע ודין, בשיתוף פעולה של הקרן לבריאות וסביבה ו-Jacob & Hilda Blaustein Foundation, ומטרתו - הגנה על בריאות הציבור בישראל מפני השפעות של שאריות חומרי הדברה במזון, שהיא שיאנית צריכת הירקות בעולם. בדו״ח מוצעת תוכנית פיקוח ואכיפה על התוצרת הגולמית, תוכנית דיגום והמלצות שונות בנושא. על פי סקרים שנערכו בשנת 2015 ופורסמו על ידי משרד החקלאות ומשרד הבריאות, אחוז החריגות של שאריות חומרי הדברה בתוצרת הטרייה בישראל עומד על כ-12% לעומת כ-3% חריגות באירופה ופחות מ-1% של חריגות בארה״ב.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995 – פרויקט מגדלי חוף הכרמל: אחד ממאבקיה המתמשכים של העמותה עוסק בהנגשת החופים לכלל הציבור ומניעת הבנייה על קו החוף על ידי יזמים פרטיים וגופים ממשלתיים. בשנת 1995 תושב חיפה פעיל איכות הסביבה, עורך דין אלי בן ארי, ראה את הבנייה המאסיבית בחוף כיאט, הידועה בשם פרויקט מגדלי חוף הכרמל, ובדק את תוכניות הבנייה. בן ארי מצא סתירות עצומות בין מה שמצא בתוכניות הבניינים ובין היתרי הבנייה של העירייה. המבנה הראשון שאושר היה אמור להיות בן 9 קומות, וברוחב 56 מטרים. במקומו, בנו היזמים בניין בן 18 קומות, שכיסה 134 מטרים מחזית החוף. באמצעות עמותת אדם טבע ודין, נעשתה פנייה לבית המשפט להפסיק את הבנייה בטענה שאם הבנייה תימשך, תוקם למעשה חומה של מגדלים רבי קומות שתחסום את החוף והנוף אליו.[4] עמותת אדם טבע ודין הגישה בשנת 1996 עתירה כנגד תוכנית הפרויקט. בזמן הגשתה היה הבניין בשלבי הבנייה האחרונים ובניין נוסף היה בשלב היסודות. העתירה נגעה בשלושה נושאים מרכזיים: א. צורת הבנייה של הבניינים עצמם ובמיוחד גודלם הפיזי. ב. בנייה בקרבה לחוף בניגוד לתוכנית המתאר תמ"א 13. ג. השימוש בבניינים אמור להיות רק לצורכי תיירות ונופש ולא מגורים לאנשים פרטים.[5] בית המשפט המחוזי בחיפה הוציא צו מניעה זמני להפסקת העבודות וקבע שהחוזים למכירת הדירות בפרויקט כ"דירות מגורים" ולא כ"דירות נופש" לא היו חוקיים,[6][7] אך דחה את הבקשה להרוס את הבניין שכבר נבנה.[8] בעקבות העתירה שונה עיצוב הבניין השני כך שיהיה גבוה וצר יותר ולא יחסום את הנוף. הבניין הושלם בשנת 2001 ונפתח בשם "מלון מרידיאן" בניהול חברת מלונות פתאל (אחר כך שונה שמו ל"לאונרדו פלאזה חיפה").[9] יסודותיו של המגדל השלישי הונחו, אך בנייתו נעצרה ומאז מתנהל מאבק בראשות יצחק תשובה וחברת דלק נדל"ן שבבעלותו, במטרה להשלים את הפרויקט, לבנות את ארבעת המגדלים שהקמתם אושרה בתוכנית המקורית ולהגדיל את שטח הים המיובש במקום.[10] כחלק מהמאבק נגד העתירה ניסה יצחק תשובה לצרף עובדים שלו לעמותת אדם טבע ודין.[11]
  • 1996 – תוכנית שפך הירקון (נמל ת"א): התערבותה המשפטית של אדם טבע ודין מנעה את התוכנית לייבוש הים באזור שפך הירקון לצורך הקמת מרינה ומגורי יוקרה. בזכות העתירה מבטל בית המשפט את התוכנית.[12] כיום האזור נחשב לפארק הציבורי הפופולרי ביותר בתל אביב.
  • 1999 – יישום תקנות המיחזור: אדם טבע ודין תובעת 265 רשויות מקומיות וכן את המשרד להגנת הסביבה על שנכשלו ליישם את תקנות המיחזור שנקבעו שנה קודם לכן.
  • 2000 – פרשת "קרקעות קק"ל״: עתירה של אדם טבע ודין לבג"ץ מחייבת את הקרן הקיימת לישראל לצאת במבצע תכנון רחב היקף, להכנה ואישור של תוכניות מפורטות לכל שטחי היער שבניהולה, לאחר שבמשך שנים ביצעה קק"ל עבודות ייעור ופיתוח בהיקף נרחב, ללא תוכניות מפורטות אשר גרמו לפגיעה קשה בחי, בצומח ובקרקע.
  • 2002 – ביטול הקמת תחנת כוח בקריית שמונה: פעילותה המשפטית של אדם טבע ודין יחד עם תושבי קריית שמונה מובילה להחלטה לבטל תוכנית של חברת החשמל להקמת תחנת כוח סמוך לבתי מגורים בעיר.
  • 2002 – שינוי תוכנית מגורים בלוד: אדם טבע ודין עותרת לבית המשפט העליון לאחר שמוסדות התכנון מקדמים תוכנית עבור כ-5,000 תושבים בעיר לוד, ללא שטחי ציבור. בית המשפט העליון מקבל את עמדת העמותה ובמסגרת התוכנית החדשה נקבע כי יסופקו לשכונה שטחים ציבוריים פתוחים וכי נחל גזר הסמוך לשכונה ישוקם ויהפוך לפארק לטובת התושבים.
  • 2004 – חוק החופים: הכנסת מאשרת את חוק שמירת הסביבה החופית (ובקיצור: חוף החופים), שאותו ניסחה אדם טבע ודין. החוק מטיל הגבלות על בנייה לאורך חופי ישראל, מקים ועדה מיוחדת לשמירה על הסביבה החופית ומעגן את זכות הציבור למעבר חופשי בחופים.
  • 2005 – מגדלי "סי אנד סאן": דרומית לחוף הצוק בתל אביב נבנים מגדלי יוקרה למגורים. במסגרת הבנייה נפגע החוף וחלקו נחסם לגישה ציבורית. אדם טבע ודין פותחת בהליכים משפטיים נגד החברה ומגיעה להסכם עם מגדלי "סי אנד סאן", במסגרתו תשוקם רצועת החוף ותוחזר לשימוש הציבור. בסופם של ההליכים המשפטיים הוסרו הגדרות, ומדרגות הבטון העצומות למרגלות "סי אנד סאן" הפכו לחלק מטיילת חוף ובה שבילי טיול, שביל אופניים ומתקני משחק לילדים.
  • 2006 – שיקום נחל הקישון: לאחר מספר פעולות משפטיות אדם טבע ודין מגיעה להסכם פשרה ששם קץ לזיהום נחל הקישון ומחייב את חברת "חיפה כימיקלים" להפסיקו.
  • 2007 – חיוב ״איגוד ערים דן״ בגין הזרמת ביוב לחופים: בעקבות תביעה שהוגשה על ידי אדם טבע ודין, בית המשפט המחוזי בתל אביב מרשיע את "איגוד ערים דן לביוב" בגין הזרמת 3,000,000 מ"ק של ביוב גולמי לחופים ציבוריים.
  • 2007 – איסור גביית תשלום בפארקים: עתירה שהגישה אדם טבע ודין לבית המשפט העליון מובילה לשינויים בחוק העירוני, ומביאה להפסקת הניסיונות של רשויות מקומיות לגבות תשלום בעבור כניסה לפארקים ציבוריים בשטחיהן. חקיקה זו נוצרה מתוך הגישה לפיה המרחב הציבורי הפתוח, לרבות פארקים עירוניים, שייכים לציבור כולו כחלק מהזכות לגישה חופשית ולסביבה, ואין לגבות דמי כניסה בגין שימושים בסיסיים של פארק עירוני.
  • 2008 – חוק אוויר נקי: אדם טבע ודין מגישה את החוק, המאושר בכנסת כהצעת חוק פרטית. חוק אוויר נקי קובע יעדים להפחתת זיהום האוויר בישראל ומטיל מגבלות על פליטת מזהמים מתחבורה, מתחנות כוח ומתעשייה, ומחייב יישום תוכנית לאומית להפחתת זיהום האוויר. העמותה המשיכה לעקוב אחר יישומו של החוק ואף עתרה לבג"ץ בטענה שהממשלה אינה מיישמת את התוכנית הלאומית למניעת זיהום אוויר, ובכך מפרה את תנאי החוק.[13] ביולי 2018 נודע כי המשרד להגנת הסביבה ערך מחקר בו נבחנו התועלות והעלויות הצפויות מיישום הסבב הראשון (2016-2011) של החוק, נמצא כי על כל שקל שמושקע ביישום חוק אוויר נקי - נחסכים לציבור ולמדינה שלושה שקלים. החיסכון נובע מהפחתת מזהמים והטבה לבריאות הציבור.[14]
  • 2009 – העתקת מיקומו של מפעל מתכות בירושלים: בית המשפט העליון מורה לעיריית ירושלים להעתיק את מיקומו של מפעל מתכות מזהם הסמוך לבית ספר יסודי במזרח ירושלים.
  • 2009 – שיקום מחצבות: בג"ץ מקבל את עתירתה של אדם טבע ודין ומורה לממשלה להשיב 65 מיליון דולר לקרן לשיקום מחצבות.
  • 2009 – חופים פתוחים: בעקבות עתירת אדם טבע ודין, קבע בית המשפט העליון כי חופי הרחצה יהיו פתוחים ללא תשלום.
  • 2009 – הגבלת אירועים פרטיים בחופי הים: במשך שנים התקיימו אירועים פרטיים בחוף מכמורת אשר מנעו מהציבור את הגישה לחוף. במסגרת הליך משפטי מגיעה אדם טבע ודין להסדר עם המועצה האזורית עמק חפר המבטיח כי לא תותר סגירה פיזית של מתחם החוף או חלק ממנו ולא תוגבל הכניסה לקהל מסוים, אלא באישור מיוחד ובתנאים שנקבעו בהסכם.
  • 2011 – חוק פינוי אזבסט: הכנסת מאשרת את חוק פינוי האזבסט, אותו קידמה אדם טבע ודין במטרה להיפטר מפסולת אזבסט מסוכנת בגליל. בפסק דין תקדימי מקבלים שופטי בית המשפט העליון את עמדת אדם טבע ודין והמדינה ומטילים על יצרנית האזבסט, חברת איתנית, לשלם מחצית מעלות פרויקט ניקוי האזבסט של קרקעות הגליל המערבי. שופטי העליון קובעים כי על היצרן חלה אחריות מוגברת ולכן נכון להטיל עליו לשאת בנטל הכספי, הן משיקולי צדק והגינות והן משיקולי יעילות כלכלית.
  • 2011 – עצירת הקמת כפר הנופש בחוף פלמחים: בעקבות החלטה של ממשלת ישראל, מתחילה הוועדה המחוזית מרכז לבחון מחדש את התכנית לבניית כפר נופש בחוף פלמחים. כחלק מהמאבק, אותו ליווה הארגון מימיו הראשונים מבחינה משפטית, תכנונית וציבורית, הצטרפה אדם טבע ודין כצד לעתירה שהגישו היזמים לבית המשפט המחוזי בת"א, לאחר שנאסרה עליהם כל עבודת בינוי ופיתוח בתחום מאה מטרים מקו המים.
  • 2011 – חוק האריזות: הכנסת מאשרת את חוק האריזות שיזמה וקידמה אדם טבע ודין, המסדיר את הטיפול בפסולת ומעודד מיחזור.
  • 2012 – חוק רישום חומרים מסוכנים: הכנסת מאשרת את חוק רישום חומרים מסוכנים (PRTR) שניסחה אדם טבע ודין בשיתוף המשרד להגנת הסביבה.
  • 2012 – הגנה על עמק ססגון: קבוצת תושבים מאזור הערבה עתרה יחד עם אדם טבע ודין נגד התוכנית להקמת פרויקט המלונאות בעמק ססגון. המלון תוכנן להשתרע על שטח בן 300 דונם ולכלול 4 מתחמי מלונאות, מרכז כנסים ונהר מלאכותי. בעקבות העתירה קבע בית המשפט כי בהליך אישור התכנית נפלו פגמים משפטיים המהווים פגיעה חמורה בשלטון החוק, והחזיר את התכנית לדיון מחדש בוועדה המחוזית. בעקבות פסק הדין הגיש יזם התכנית תביעה אזרחית כנגד מדינת ישראל. בתגובה, הגישה הפרקליטות נגד אדם טבע ודין והתושבים הודעת צד ג' ודרשה תשלום של 15 מיליון שקלים ליזם המלון אם תביעתו תתקבל. רק לאחר מאבק ציבורי נרחב ופנייה ליועץ המשפטי, חזרה בה מדינת ישראל מהאיום והסירה את התביעה.
  • 2012 – הקמת פארק ציבורי בקריית ספר: במשך עשור קידמה אדם טבע ודין את התכנית להקמת פארק ציבורי בקריית ספר בתל אביב, הן מבחינה משפטית הן מבחינה תכנונית.
  • 2012 – חוק מיחזור פסולת אלקטרונית: הכנסת מאשרת את החוק המושתת על הטיוטה שניסחה אדם טבע ודין בנוגע למיחזור פסולת אלקטרונית.
  • 2012 – הגנה על חוף בצת: אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע פונות אל מינהל מקרקעי ישראל המחליט לבטל את החוזה מול היזם להקמת כפר נופש, מוקדי מסחר ופארק אטרקציות בחוף בצת, במטרה להחזיר את הקרקע לבעלות ציבורית.
  • 2014 – הגנה על חוף אכזיב: פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בחיפה קובע כי על רשויות התכנון לדון מחדש בתוכנית לבניית אזורי מגורים ומלונאות במרחק 100 מטרים מחופי אכזיב, על גבול הגן הלאומי. משמעות פסק הדין היא למעשה עצירת התוכנית והגנה על חופי אכזיב ונהריה מבנייה פרטית מאסיבית, בהתאם לתוכנית המקורית.
  • 2015 – הריסת מבנה הדולפינריום: בשנת 2015 אישרה הוועדה המקומית תל אביב תוכנית מתאר מקומית של הריסת מבנה הדולפינריום בעבור זכויות בנייה למגורים, מלונאות ומסחר. עמותת אדם טבע ודין יצאה למאבק נגד התוכנית, בטענה שהיזם קיבל זכויות עודפות, שיש להוציא את העסקה למכרז, וכי ביצוע התוכנית כרוך בהפסד כספי אדיר לקופת הציבור.[15] ביוני 2018 יצאה התוכנית לדרכה עוד בטרם הסתיים הדיון בעניינה בבית המשפט העליון.[16]
  • 2017 – אסון נחל אשלים: העמותה התערבה בפרשת האסון הסביבתי בנחל אשלים ביוני 2017, חקרה את הדליפה במפעל "רותם אמפרט" הסמוך שגרמה למות עשרות יעלים וביקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד החברה. הדליפה הייתה מורכבת מכ-200 אלף קוב של תמיסה חומצית הכוללת חומרים כמו זרחן, מתכות כבדות ומלחים בריכוז חריג, שגרמה לנזק סביבתי רב לאורך של יותר מ-20 ק״מ. רק כשלוש שנים לאחר הדליפה, ביוני 2020, לאחר סדרת דיגומי קרקע ומים ובדיקות נוספות שבוצעו על ידי המשרד לאיכות הסביבה ורשות הטבע והגנים נמצא כי המקום טוהר ואין מניעה לפתוח את האתר שוב למבקרים. [17]
  • 2018 – בטיחות ילדים, פעוטות ותינוקות: במרץ 2018, לקראת חג הפורים, יצאו עמותת אדם טבע ודין והקרן לבריאות וסביבה למאבק בנוגע לבטיחותם ולבריאותם של ילדים, פעוטות ותינוקות בישראל. העמותה הביאה לפתיחת הליכי אכיפה של משרד הכלכלה נגד עסקים המייבאים ומשווקים מוצרים שאינם עומדים בתקני בטיחות בינלאומיים, כגון מוצצים, בקבוקי האכלה לתינוקות, צעצועים, תחפושות ומוצרים נלווים.[18]

תומכים, תורמים וחברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעמותה עשרות אלפי תומכים המזדהים עם פעילות העמותה ומטרותיה, עוקבים אחרי פעילות העמותה בדף הפייסבוק וחותמים על עצומות. התמיכה הציבורית מעניקה לעמותה מנדט ציבורי באמצעותו היא חותרת להגנה על הסביבה. תומכים המעוניינים בכך יכולים לתרום לעמותה ולממש את זכותם להצטרף כחברים. התרומה יכולה להיות חד-פעמית או חודשית והיא מקנה חברות בעמותה, זכות הצבעה באספה הכללית ומעניקה זיכוי במס, לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה.

הזדהות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה א-פוליטית ואינה מצהירה על שיוך לזרם פוליטי מסוים. על אף מאבקה המתמשך בתאגידים וחברות, כמו גם בגופי ממשלה, העמותה מצהירה כי היא רוצה בשגשוגן ובתפקודן התקין של הממשלה והתעשייה על ידי התנהלות בת-קיימא לנוכח ניצול המשאבים הסביבתיים. העמותה לוחצת על גופים פרטיים, רשויות מקומיות והממשלה במטרה לקדם את האינטרס הסביבתי, וכך נאבקת בהפרת זכויות סביבתיות וזכויות אדם. לעיתים קרובות העמותה מצויה במתח עם הממשלה, תאגידים, יזמים וקבוצות אינטרס באוכלוסייה. העמותה אינה נתונה לחסות זרה כלשהי, ופעילותה נוגעת לישראל בלבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אלון טל" מתוך "אקו-ויקי"
  2. ^ בעוד 5 שנים נעמוד בפקקים שעה נוספת בכל יום: 'דוח הלחץ' מציג מציאות עגומה-מעריב
  3. ^ "אם יש פארקים והמרחב הציבורי נקי ומטופח – זה בוודאי תורם לאושר"
  4. ^ אלון טל, הסביבה בישראל : משאבי טבע, משברים, מאבקים ומדיניות -מראשית הציונות ועד המאה ה-21, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד: 547
  5. ^ ה"פ (חיפה) 524/96 - "אדם טבע ודין אגודה נ' הוועדה המחוזית
  6. ^ הדס מגן, ‏מגדלי חוף הכרמל מבקשת לתקן פרוטוקול ביהמ"ש בעתירת אדם טבע ודין נגדה, באתר גלובס, 2 בדצמבר 1996
  7. ^ תשלוז - נדחתה העתירה נגד מגדלי חוף הכרמל, באתר גלובס, 20 בינואר 1998
  8. ^ אורלי פלג-מזרחי, ‏ביהמ"ש דחה הבקשה להרוס את בניין ה' בפרוייקט חוף הכרמל; הורה להימנע מחריגות, באתר גלובס, 18 בינואר 1998
  9. ^ רוני גלבפיש, ‏מלון מרידיאן על הים בחיפה ייפתח ביוני בניהול פתאל מלונות, באתר גלובס, 8 במאי 2001
  10. ^ אבי שמול, "אני אקים את מוקד התיירות של חיפה", באתר הארץ, 26 בינואר 2002
  11. ^ אורלי פלג-מזרחי, ‏אדם טבע ודין: תשלו"ז מנסה להשתלט על העמותה בחוסר תום לב, באתר גלובס, 24 במרץ 1997
  12. ^ בוטלה ההחלטה להפקיד את תוכנית בניית המרינה בת"א, גלובס, ‏14 לדצמבר 1997
  13. ^ חוק אוויר נקי (Ynet)
  14. ^ עשור לחוק אוויר נקי: התועלת הצפוייה - 115 מיליארד שקל
  15. ^ גיא נרדי, מבנה הדולפינריום נהרס, אבל הסאגה על עתיד המתחם ממשיכה, Globes
  16. ^ בלומנטל, איתי (5 ביולי 2018). "סופו של מתחם הדולפינריום בת"א: בשבוע הבא תחל הריסתו". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2018. 
  17. ^ 3 שנים אחרי שזוהם: נחל אשלים ייפתח למטיילים, ynet, ‏2020-06-22
  18. ^ חן מענית ומיכל רז-חיימוביץ', "לא ניתן לסמוך על המוצרים שאנחנו קונים לילדים שלנו", Globes