חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל–1970

פרטי החוק
תאריך חקיקה	22 ביולי 1970
תאריך חקיקה עברי	י"ח בתמוז תש"ל
גוף מחוקק	הכנסת השביעית
חוברת פרסום	ספר החוקים 600, עמ' 126
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד העבודה
מספר תיקונים	39
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל–1970, מסדיר מתן תגמולים ממדינת ישראל לנפגעי פעולות איבה.

היסטוריה חקיקתית

הצעת החוק הוגשה לכנסת מטעם הממשלה בספטמבר 1969. דברי ההסבר להצעת החוק מציגים את מטרתו:

חוק הגמלאות לנפגעי ספר, תשי"ז-1957­ מזכה לגמלאות את כל מי שנפגע בפעולות איבה, משנת 1949 ואילך, אם מקום מגוריו בספר, או שהוא מועסק בספר או ממלא בו תפקיד מטעם רשות ממשלתית או מקומית. החוק היה מותאם למצב הימים ההם, כאשר פעולות האיבה פגעו בעיקר ביושבי הספר והם היו כמעט היחידים שנשאו בסבל המלחמה הנמשכת. לא כן המצב כיום כשפעולות האיבה משתרעות על פני כל הארץ ואף מגיעות אל מחוץ לגבולותיה.

החוק אושר ב-22 ביולי 1970.

מאז אישורו תוקן החוק 39 פעמים. תיקונים עיקריים:

בתיקון מס' 3 לחוק, משנת 1977, הורחבה תחולתו כך שיחול גם על נפגעי פעולות איבה במלחמת השחרור (החוק המקורי חל רק על נפגעים מתחילת מלחמת ששת הימים ואילך).

בתיקון מס' 7 לחוק, משנת 1982, בוטל חוק הגמלאות לנפגעי ספר, והזכאים לגמלאות מכוחו הפכו לזכאים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.

בתיקון מס' 22, משנת 2005, לחוק הוריבה תחולתו כך שיחול גם על תושב ישראל שנפגע פגיעת איבה מפעולת איבה נגד העם היהודי (כלומר תקיפה שנבעה מאנטישמיות).

תיקונים אחדים לחוק עסקו בשיפור התגמולים ליתום ששני הוריו נפטרו כתוצאה מפגיעת איבה. בתיקון מס' 30 לחוק, שאושר ביולי 2011, נקבע שיתומים ששכלו את שני הוריהם בפעולות איבה יקבלו קצבה חודשית לכל חייהם, ולא רק עד גיל 37. בכך הושוו קצבאותיהם לאלה של אלמנות צה"ל. היתומים גם יזכו לקבל מענק חד פעמי בסך כחצי מיליון ש"ח. היתומים זכאים גם להטבות כמו הנחה בתשלומי ארנונה הניתנות לאלמנות צה"ל, מענק ניידות, מענק נישואין ומענק התארגנות. על פי חוק זה יקבלו יתומים אשר הוריהם נרצחו לפני שנת 2000 מענק חד פעמי בגובה 550 אלף ש"ח.

הוראות החוק

בסעיף 1 לחוק מוגדרת "פעולת איבה" המזכה את נפגעיה בתגמולים:

(1) פגיעה מפעולות איבה של כוחות צבאיים או צבאיים למחצה או בלתי סדירים של מדינה עוינת לישראל, מפעולות איבה של ארגון עוין לישראל או מפעולות איבה שבוצעו תוך סיוע לאחד מאלה, בשליחותם או מטעמם או על מנת לקדם מטרותיהם ובלבד שאם פעולות האיבה כאמור אירעו מחוץ לישראל או לאזור (יהודה והשומרון וחבל עזה) – מטרתן היתה פגיעה בישראל (לכולם ייקרא להלן – כוחות אויב);

(2) פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה בשגגה בנסיבות שהיה בהן מקום לחשש סביר כי תבוצע פעולת איבה כאמור;

(3) פגיעה מנשק שהיה מיועד לפעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה מנשק שהיה מיועד נגד פעולה כאמור אף אם לא הופעל, למעט פגיעה שנפגע בה אדם בגיל 18 ומעלה כשהוא מבצע פשע או עבירה אחרת שיש בה זדון או רשלנות פושעת;

(4) פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי–אתני, ובלבד שהוא נובע מהסכסוך הישראלי-ערבי;

(5) פגיעה ממעשה אלימות, שמטרתו העיקרית פגיעה באדם בשל השתייכות למוצא לאומי–אתני, אשר נעשה בידי ארגון טרור שהוכרז לפי סימן א׳ לפרק ב׳ בחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016, למעט ארגון שהוא כוחות אויב, או שהוא נעשה בשליחותו או מטעמו של ארגון כאמור.

"נפגע איבה" מוגדר בחוק זה כמי שנפגע פגיעת איבה והוא אחד מאלה:

(1) תושב ישראל, בין שנפגע בישראל ובין מחוצה לה;

(1א) אזרח ישראלי, שנפגע בישראל או באזור;

(1ב) אזרח ישראלי, שנפגע מחוץ לישראל או לאזור, בטרם חלפה שנה מהמועד שבו חדל להיות תושב ישראל;

(2) מי שנכנס לישראל על פי אשרה או רישיון שניתנו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, לרבות מי שנכנס לישראל והוא פטור מהצורך באשרה או ברישיון לפי סעיף 17(א) לחוק האמור, או מי שנכנס לישראל לפי אחד הצווים של שר הפנים מכוח סעיף 17 לחוק האמור שפורטו בתקנות לפי חוק זה – והכל אם הפגיעה הייתה בישראל או בשטח אחר שקבע שר הביטחון בצו לעניין זה לגבי כל סוגי הנכנסים לישראל או לגבי חלק מהם.

בהתאם לכך, נפגע פעולות איבה מוגדר בעיקרו כישראלי שנפגע באופן ישיר מפעולת איבה שבוצעה בישראל או בחו"ל, ובתנאי שמעשה האיבה נעשה על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי או הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או שפעולת האיבה בוצעה על ידי ארגון טרור. לכלל זה חריגים רבים, לדוגמה תיירים, עובדים זרים או פלסטינים בעלי היתר עבודה שנפגעו בפעולות טרור בישראל, עובדי מספר חברות ישראליות בחו"ל שאינם ישראלים ועוד. כן נכללים בקבוצת נפגעי פעולות האיבה גם מספר אזרחים שנפגעו מפיצוץ נפלי תחמושת. ב־2014, נרצח מוחמד אבו ח'דיר בפעולת טרור יהודי והוכר כחלל פעולות איבה.

כללי הזכאות לנפגע ולמשפחתו מבוססים בעיקר על כללי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), העוסקים בתגמולים לנפגעים בעת שירותם בצה"ל.

מי שנפגע בפעולת איבה לאחר 4 ביוני 1967 (מועד תחילת מלחמת ששת הימים) זכאי לתגמולים מכוח חוק זה, וכן זכאים בתנאים הנקובים בחוק מי שנפגעו במלחמת השחרור (מ-14 במאי 1948 עד 24 בפברואר 1949). חישוב הזכאות נעשה, בדומה לדיני הנזיקין, לפי דרגת נכות שנקבעה לנפגע בועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי. בתשלום התגמולים מטפל המוסד לביטוח לאומי. נפגעי פעולות איבה ובני משפחותיהם זכאים להטבות שונות מלבד פיצויים על נזקי גוף, דוגמת סיוע באחזקת דירה ובהוצאות שונות, למשל הנחה בתעריפי החשמל.

קישורים חיצוניים

• חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל–1970, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• נפגעי פעולות איבה, באתר המוסד לביטוח לאומי
• נפגעי פעולות איבה, באתר כל זכות