חוריריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחוריריות
Live Ammonia tepida.jpg
Ammonia tepida חי, תחת מקרוסקופ.
מיון מדעי
על־ממלכה: איקריוטיים
קבוצה: על-קבוצת SAR
ממלכה: Rhizaria
על־מערכה: Retaria
מערכה: חוריריות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Foraminifera
ד'אורביגני, 1826

החוריריות (שם מדעי: Foraminifera) הם מיקרואורגניזמים ימיים, חד-תאיים, אאוקריוטים, הטרוטרופים, בעלי שלד חיצוני קשה (לרוב עשוי מפחמת הסידן) אך מחורר במספר רב של חורים זעירים ומכאן שמה של הסדרה. אם כי, מרבית הסוגים של החוריריות אינם מחוררים. החוריריות הופיעו לראשונה בקמבריום, ומאז הקרטיקון הפכו לקבוצה העיקרית במערכת הימית, עקב תפוצתם הנרחבת במגוון סביבות ימיות. מסיבה זו ומאחר והשלד המשתמר היטב במאובנים החוריריות מהווים כלי יעיל לשחזור אקולוגי של מערכות ימיות קדומות וחלוקת הזמן הגאולוגי לתת-תקופות.

אורח חיים וסביבות מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזורי שקיעה ימית

החוריריות נפוצים כמעט בכל סוגי הסביבה הימית. מרבית מיני החוריריות חיים על פני קרקעית הים ונקראים פורמיניפרים בנתוניים. פורמיניפרים החיים על פני המשקע (או מצע קשה אחר) נקראים אפיפאונלים ואלו החיים בתוך המשקע נקראים אינפאונלים. קבוצה נוספת של פורמיניפרים הם החוריריות הפלנקטונים. לרוב, קבוצה זו מאכלסת את עמודת המים העליונה של מדף היבשת והאוקיינוסים. לקבוצה זו משתייכים מספר מועט יחסית של מינים אך מספר גדול של פרטים מכל מין.

גודלם נע ממספר מילימטרים ועד 20 סנטימטרים.[1]

תרומתם למדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוריריות נפוצים במגוון רחב של סביבות ימיות מאזורי הגאות והשפל ועד לסביבות אוקיאניות, והשלדים שלהם מהווים את המרכיב העיקרי של המשקעים הנוצרים בסביבות אלו. נוסף על כך, אוכלוסייתם מכתיבה את מבנה המערכות הביולוגיות הימיות מעצם קיומם בתחתית שרשרת המזון. כבעלי חיים חד-תאיים הם מקיימים אינטראקציה ישירה עם גופי המים שבהם הם חיים, ועל כן הם רגישים עד מאוד לשינויים פיזיקליים, כימיים וביולוגים בסביבתם הכוללים בין השאר שינויים בעומק, במליחות, בטמפרטורה, זמינות המזון, ריכוז החמצן ועוד. מסיבה זו משמשים החוריריות כסמנים יעילים לשחזור שינויים אוקיינוגרפים ואקלימיים במרוצת ההיסטוריה של כדור הארץ.

תרומה נוספת לשחזור סביבתי טמונה בשלד הקלציטי, המצוי אצל חלק ממיני החוריריות. אנליזות של איזוטופים יציבים של פחמן וחמצן המרכיבים את השלד מהווים אמצעי ישיר לשחזור טמפרטורת מים, זרמים, רמת פוריות, שטף אורגני ועוד.

פורמיניפרים בנתוניים רגישים לשינויים סביבתיים המתרחשים בקרקעית הים ועל כן משמשים ככלי חשוב לשחזור התנאים ששררו בקרקעית הים. הפרמטרים החשובים ביותר לאפיון תנאי החיים בקרקעית הים הם השטף האורגני וריכוז החמצן.

פורמיניפרים פלנקטונים מהווים מדד רגיש לתנאים בעמודת המים העליונה. הגורמים העיקריים המשפיעים על הרכב המאספים ונפיצותם הם יחסי טריפה, זמינות מזון, תחרות, עומק, רמות פרודוקטיביות, טמפרטורה ועוד. נוסף על כך, האבולוציה הקצרה יחסית של מספר מיני פורמיניפרים פלנקטונים הופכת אותם לכלי יעיל ומדויק לחלוקה ותארוך של תקופות גאולוגיות, בסלעים שבהם הם נמצאים.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיון המודרני של החוריריות נעשה על ידי ולריה מיכאלביץ' ב-2013:[2]

  • מחלקת Schizocladea
  • מחלקת Xenophyophorea - במחלקה זו החוריריות הגדולות ביותר, כאשר הפרט הגדול ביותר שנצפה אי פעם הוא מהמין Syringammina fragilissima וגודלו מגיע ל-20 סנטימטר.[3] למרות שאת גם במחלקה זאת יש פרטים זעירים שגודלם מגיע רק לכמה מילימטרים. מחלקה זאת מיוחדת גם מכיוון שהם חד-תא בעל גרעינים רבים, תופעה יוצאת דופן יחסית בעולם החי. הם שכיחים במיוחד באזורים שבעומק של בין 4000-6000 מטר.
  • מחלקת Astrorhizata - מחלקה פרימיטיבית יחסית המורכבת בעיקר מחוריריות בעלות שלד עם תא יחיד היכול להיות מעוגל או מוארך, רבים מהם נראים כמערכת של צינורות עם מרכז משותף.[4]
  • מחלקת Rotaliata - נקראות לפעמים חוריריות זכוכיתיות בשל העובדה שרבים מהמינים הם בעלי שלד חיצוני שקוף. להרבה מהמינים חדרים שונים המתעגלים זה מסביב זה ויוצרים מראה הדומה לזה של אמוניט, בייחוד אלה מהסדרה Rotaliida. החוריריות ממחלקה זאת הן בנטוניות.
  • מחלקת Nodosariata - במחלקה זאת השלד החיצוני גם הוא מורכב ממספר תאים, אך להבדיל מבRotaliata בדרך כלל אין מערכית צינורות פנימית המחברת את התאים. רוב המינים במחלקה זאת בונים שלד חיצוני מוארך.
  • מחלקת Spirillinata - במחלקה זאת גם לפרטים יש תא אחד והם מתפתחים כעיגול מסביב למרכז מסויים. הסדרה Spirillinana, מייצרת את השלד שלה בצורה כזאת שהוא למעשה גביש אחד של קלציט.
  • מחלקת Miliolata - מחלקה מאוד מגוונת אשר משותף לכל המינים בה שהם בונים את שלדם במרקם המזכיר חרסינה. רוב המינים בנטונים אך חלקם גם פלנקטונים. השלד החיצוני בעל חדרים מרובים.

כיום ישנם שינויים רבים בתוך הקבוצה Rhizaria ויש ההופכים את הRetaria למערכה ואת החוריריות לתת-מערכה.[5]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • foraminifera.eu - אתר המוקדש לחוריריות, בעל תמונות רבות ומופרטות והסברים מעמיקים על המיון של החוריריות.
  • World Foraminifera Database - כחלק מהפרוייקט של World Register of Marine Species (WoRMS) שמיועד ליצירת מאגר אחיד של כל היצורים הימים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלישע אפרת,חיים מסינג, "מילון לגאוגרפיה ולידיעת הארץ", הוצאת "מסדה" בע"מ, תשכ"א, עמוד 228
  2. ^ Valeria Mikhalevich, New insight into the systematics and evolution of the foraminifera, Micropaleontology, 59, 2013-12-29, עמ' 1–35
  3. ^ A.J. Gooday, A. Aranda da Silva, J. Pawlowski, Xenophyophores (Rhizaria, Foraminifera) from the Nazaré Canyon (Portuguese margin, NE Atlantic), Deep Sea Research Part II: Topical Studies in Oceanography, 58, 2011-12, עמ' 2401–2419 doi: 10.1016/j.dsr2.2011.04.005
  4. ^ Valeria I. Mikhalevich et al., Morphological classification of foraminifera, http://www.foraminifera.eu
  5. ^ Thomas Cavalier-Smith, Only six kingdoms of life, Proceedings. Biological Sciences, 271, 2004-06-22, עמ' 1251–1262 doi: 10.1098/rspb.2004.2705