חיים זעפרני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיים זעפרני
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

פרופ' חיים זעפרני (10 ביולי 1922, מוגדור - 31 במרץ 2004, פריז) היה היסטוריון וחוקר ספרות, ראש הפקולטה לשפה העברית והציוויליזציה היהודית באוניברסיטת פריז ומחשובי החוקרים של יהדות צפון אפריקה ומורשתה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים זעפרני נולד בעיר מוגדור שבמרוקו ב-10 ביוני 1922. בגיל 4 הוא התייתם מהוריו, ועבר לחסות בבית סבתו וסבו. מסבו למד עברית ועמו התעמק בכתבי הקודש היהודיים עוד מגיל צעיר. כילד למד בבית הספר של כל ישראל חברים (כי"ח) במוגדור. בשנת 1938 נסע ללמוד בצרפת, שם קיבל הכשרה כמורה. לאחר לימודיו חזר למרוקו ולימד מקצועות שונים כגון מדעים וציור בבתי הספר של כי"ח. בהמשך חייו כיהן גם כמפקח ללימודי השפה הערבית בבתי הספר של כי"ח, והיה חבר בוועדה הלאומית לרפורמה בחינוך לאחר עצמאות מרוקו.

לימודיו האקדמיים כללו תואר ראשון בלשון העברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, תואר ראשון נוסף בערבית קלאסית מאוניברסיטת רבאט, תואר שני במשפטים וכלכלה ודוקטורט בלימודי המזרח התיכון מאוניברסיטת פריז.[1] הדיסרטציה שלו עסקה בחינוך היהודי בארצות האסלאם והיא פורסמה כספר בשנת 1969.[2]

הוא התחיל את הקריירה האקדמית שלו בהוראת עברית באוניברסיטת פריז, ובהמשך מונה לפרופסור מן המניין ולראש הפקולטה לשפה העברית והציוויליזציה היהודית באוניברסיטה. בשנים 1991–1992 היה חוקר אורח במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

על פועלו המחקרי זכה לפרסים רבים, ביניהם פרס ע"ש אירווינג וברטה ניומן (1982–1983), פרס בן צבי לשנת תשמ"ה (1984-1985),[3] פרס המגרב (2001) ועוד. לאחר מותו, המכון ללימודים יהודיים ע"ש אלי ויזל בפריז החליט להעניק פרס שנתי המוקדש לזכרו.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנות פועלו האקדמי חיבר וערך 15 ספרים שתורגמו בחלקם לשפות אחרות בהן עברית, ערבית, ספרדית ואנגלית, וכן פרסם למעלה מ-200 מאמרים. מחקריו עוסקים בנושאים רבים ומגוונים: יהדות צפון אפריקה ובפרט יהדות מרוקו, יהדות ספרד, יחסי יהודים-מוסלמים והשפעות הדדיות, חינוך, ספרות הלכתית וקבלה, שירה עברית, מסורות אוראליות, מוזיקה, לשונות כגון מרוקאית יהודית, חכיתיה, ברברית יהודית ועוד. הוא פרסם מחקר על תולדות יהדות מרוקו בספר "אלף שנות חיים יהודיים במרוקו: היסטוריה ותרבות, דת ומיסטיקה" שפורסם בצרפתית בשנת 1983 ותורגם לעברית.

ספר חשוב נוסף שלו הוא ספרו "השירה העברית במרוקו" שתרגומו לעברית פורסם בשנת 1984. הספר מהווה מחקר חלוצי של השירה העברית שחוברה לאורך הדורות על ידי משוררים יהודים במרוקו. ספר חשוב אחר שלו הוא "יהדות אנדלוסיה והמגרב" (Juifs d'Andalousie et du Maghreb, 1996). בספר זה הראה זעפרני את הקשרים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים האדוקים בין יהדות ספרד ליהדות מרוקו בימי הביניים וכמו כן העלה את התזה, החוזרת גם בחיבוריו האחרים, שלאחר גירוש ספרד היהודים והמוסלמים המגורשים שעתקו למרוקו את מסורותיה של אל-אנדלוס בכלל תחומי החיים והתרבות. ספר חלוצי אחר של זעפרני עוסק בהתפתחות הקבלה בקרב יהודי מרוקו, ובו לראשונה סקר באופן מקיף את הספרות הקבלית הענפה של מקובלים ממרוקו לאור ספרות הקבלה ממרכזים יהודיים אחרים, והראה את הקשרים השונים ביניהן.

תרומה מחקרית חשובה נוספת של זעפרני הייתה בשימור מסורות אוראליות והיסטוריה שבעל פה, ולשם כך הוא נסע אף לאזורי ספר בעומק מרוקו. הוא הקליט רבנים, מלמדים וחברי קהילות יהודיות מכפרים שונים, ופרסם מאמרים רבים על ההשפעות התרבותיות ההדדיות בין יהודים לברברים. כך למשל היה נהוג בקרב חוקרים לחשוב שתַשֶלְחִית הייתה שפה מדוברת בלבד על ידי יהודים, והם כתבו בעברית או בערבית-מרוקאית יהודית בלבד. לעומת זאת זעפרני גילה כתבים שונים, כולל הגדה של פסח, בתַשֶלְחִית -יהודית (או: ברברית-יהודית) הכתובה באותיות עבריות.[4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים זעפרני, השירה העברית במרוקו, תרגם מצרפתית: אפרים ריבלין, ירושלים :מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשמ"ד 1984.
  • חיים זעפרני, אלף שנות חיים יהודיים במרוקו: היסטוריה ותרבות, דת ומיסטיקה, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשמ"ו 1986.‬
  • Grammaire de l'hébreu vivant (avec David Cohen), (Histoire, morphologie et syntaxe), Paris, PUF, 1968, 319p.
  • Pédagogie juive en terre d'Islam: L'enseignement traditionnel de l'hébreu et du judaïsme au Maroc, Paris, A. Maisonneuve, 1969, 191 p.
  • Études et recherches sur la vie intellectuelle juive au Maroc, Pensée juridique et environnement social, économique et religieux, Vie sociale, économique et religieuse : Études de Taqqanot et Responsa, Paris, P. Geuthner, 1972, 331 p., avec une carte et 8 planches, 2e éd. 2003, XXXI + 331 p. et 10 planches.
  • Poésie juive en Occident musulman, Paris, P. Geuthner, 1977, IX + 472 p. avec 6 planches de fac-similés, 2e éd. 2003, XII + 472 p. et planches.
  • Le livre de la création ou la Kabbale des Origines (Sefer Yesirah), Éditions Art et Valeur, Paris, 1976, (Ouvrage illustré par le peintre viennois Ernst Fuchs).
  • Littératures dialectales et populaires juives en Occident musulman, Paris, P. Geuthner, 1980, XX + 440 p., 2e éd. 2003, XIX + 440 p. et 10 planches.
  • Poésie juive au Maroc, (en hébreu), éd. par Yosef Tobi, Jérusalem, Institut Ben Zvì, 1984, 210 p.
  • Kabbale, vie mystique et magie. Judaïsme d'Occident musulman, Paris, Maisonneuve & Larose, 1986, 487 p., 2e éd. 1996.
  • La version arabe de la Bible de Saadia Gaon : L'Écclésiaste et son commentaire Le livre de l'Ascèse, avec André Caquot, Paris, Maisonneuve & Larose, 1989, 132 p.
  • Éthique et Mystique. Judaïsme en terre d'Islam : Le commentaire kabbalistique du «Traité des Pères» de J. Bu-'Ifergan, Paris, Maisonneuve & Larose, 1991, 260 p. (texte en français et en hébreu), réédité en 2002.
  • Los Judíos del Occidente Musulmán: Al-Andalus y el Maghreb, Madrid, Mapfre, 1994, 440 p.
  • Recherches sur les Juifs du Maghreb, Paris, Revue Européenne des Études Hébraïques, Institut Européen d’Études Hébraïques, Université de Paris VIII, et Brit Ivrit Olamit, Hors série, 1997, 177 p. en français et 40 p. en hébreu.
  • Juifs d'Andalousie et du Maghreb, Paris, Maisonneuve & Larose, 1996, 437 p.
  • Traditions poétiques et musicales juives en Occident musulman, Paris, Stavit -Unesco, 1998, 322 p.
  • Le judaïsme maghrébin: le Maroc, terre de rencontres des cultures et des civilisations, Recueil de conférences prononcées par H. Zafrani à l'Académie du Royaume du Maroc et de quelques articles parus dans Académia, Revue de l'Académie, Rabat, ed. Marsam, 2003, 240 p
  • Le monde de la légende: Littérature de prédication juive en Occident musulman, Paris, éd. Nadir, Maisonneuve & Larose, 2003, 218 p.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard Ayoun - Le Professeur Haïm Zafrani, la rigueur de la science au service de l’Histoire et du dialogue
  2. ^ Pédagogie juive en terre d'Islam: L'enseignement traditionnel de l'hébreu et du judaïsme au Maroc, Paris, A. Maisonneuve, 1969, 191 p
  3. ^ פרס יצחק בן-צבי, תשמ"ה
  4. ^ Galand-Pernet et H. Zafrani, Une version berbère de la Haggadah de Pesah, Texte de Tinhir du Todrha (Maroc), Paris 1970, Supplément au tome XII des Comptes rendus du G.L.E.C.S. http://www.mondeberbere.com/juifs/haggadah.htm