חיים כסאר (בן שמואל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב חיים כסאר
הרב חיים כסאר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1905
תרס"ה
צנעא, תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בדצמבר 1997 (בגיל 92 בערך)
כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 21 בדצמבר 1997 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק ראש ישיבה
חיבוריו שם טוב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב חיים כסאר (תרס"ה, 1905 בערך - כ"ב בכסלו ה'תשנ"ח, 21 בדצמבר 1997) היה ראש ישיבות בית אלשיך ובית שרעבי שבתימן ומחבר פירוש "שם טוב" על הרמב"ם.

בתימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצנעא לשמואל כסאר. בהיותו כבן 4 עבר עם משפחתו מצנעא לעיר בית עד'אקה שם התחיל לעבוד כצורף ולמד עד היותו כבן עשרים לפני רב העיר, הרב דוד מזעקי. בהמשך היה אורג חגורות ומלמד תינוקות. כשנה לאחר פטירת רבו, בשנת 1929 בערך, חזר הרב חיים לצנעא עם משפחתו ולמד תורה כשנתיים-שלוש לפני הרב יחיא קאפח[1]. נתמנה לעמוד בראש ישיבת בית כסאר שרוב לומדיה דגלו בשיטת דור דעה של רבו הרב יחיא קאפח. לאחר שלוש שנים בהן עמד בראשות הישיבה, נתגלעה מחלוקת בינו ובין ראשי המתפללים בעניין נוסח התפילה, והוא נאלץ לעזוב את הישיבה. לאחר מכן היה ראש ישיבת בית אלשיך ורגיל היה לתת בה שיעורים מדי לילה ולפנות בוקר.

למד בצוותא בשעות הבוקר עם ראשי ישיבת "בית אלשרעבי", הרב אהרן הכהן ובנו הרב אברהם הכהן ורבנים נוספים. בתחילת שנת ה'תש"ד, כשנתפנתה משרת ראש הישיבה, החל לשמש כראש הישיבה שם.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלה ארצה בעלייה הגדולה בשנת 1949 והתגורר בין שכונות אוהל משה וזיכרון טוביה בירושלים. התפרנס כסופר בבית הדין בירושלים. בעיני רבים בעדה התימנית נחשב לגדול חכמי תימן שבדור[2].

הרב כסאר החשיב את שיטת הלימוד התימנית. הוא טען שלא מצא בארץ ישראל תלמידי חכמים שישוו ברמתם התלמודית לרבותיו שבתימן, אף על פי שהכיר את גדולי הרבנים בירושלים[3].

הרב היה רב בית הכנסת הגורל בירושלים. כינויו היה "חיים אלגמרן" על בקיאותו ואהבתו לגמרא.

השקפתו על הקמת מדינת ישראל הייתה חיובית. הוא נהג לומר הלל ביום העצמאות ולאחר התפילה ערך סעודת מצווה עם שירה והלל לקב"ה על הקמת המדינה. פסק שגם בני הישיבות מחויבים להתגייס לצה"ל ואף יותר מכל אזרח אחר, היות שזכות התורה מגינה עליהם. פסיקתו זו צונזרה בידי עורכי ספרו "החיים והשלום" ופורסמה בספר "אתחלתא היא"[4]: ”דע שחייבין הכל לצאת אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, וכל שכן בני הישיבה, דמלחמת ארץ ישראל מצווה היא וחובה היא לכל. ואדרבה, לא בחרה התורה אלא בהם שזכות התורה מצלת אותם... כדי שיהו נוצחים במלחמה על אויביהם, ומצוה גדולה הם עושים ובכל מקום אשר יפנו יצליחו“. הוא כאב את המצב הרוחני במדינת ישראל, ואולם פסק עם זאת שחובה לעלות לארץ[5][6].

הרב כסאר הלך לעולמו בשנת 1997. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[7].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החיים והשלום - שו"ת
  • קיץ המזבח - על התורה
  • שם טוב - פירוש על משנה תורה לרמב"ם
  • דרך החיים - ליקוט מספריו בעניין מצוות תלמוד תורה ודרכי לימוד, מכון מרא"ה, קריית ספר ה'תשע"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמוד 277–278

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספר "אגרת בוכים" בגרסה הבלתי מצונזרת.
  2. ^ משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 278
  3. ^ הרב עמרם עוזירי, מלאך ה', בני ברק: נוסח תימן, תש"פ, עמ' רמ"א
  4. ^ הרב יצחק דדון, אתחלתא היא, כרך ב', ירושלים תשס"ח, עמ' רנט
  5. ^ שו"ת החיים והשלום, עניינים נפרדים סימן מא
  6. ^ ראו גם - מה הייתה דעת מוהר"ר חיים כסאר זצ"ל על צה"ל?, באתר יד מהרי"ץ
  7. ^ המצבה ומקום הקבר של חיים כסאר, באתר "פרויקט גלעד"