ישראל עוזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מארי ישראל עוזרי
אין תמונה חופשית
לידה 1901
ה'תרס"א
תימן, בית עד'אקה
פטירה 28 באפריל 1943 (בגיל 42 בערך)
כ"ג בניסן ה'תש"ג
תימן, בית עד'אקה
מדינה תימן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק ראב"ד בית עד'אקה
רבותיו מארי דוד מזעקי
תלמידיו הרב יוסף נחום, הרב אברהם קוצ'אעי, הרב אברהם חייבי, הרב יחיא והב
חתימה
חתימה מפוענחת של מארי ישראל עזירי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מארי ישראל עוזרי (במקור: עְזַיְרִי, ה'תרס"אכ"ג בניסן ה'תש"ג, 190128 באפריל 1943) היה רב ואב"ד בעיר בית עד'אקה בתימן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר בית עד'אקה לשלום ורומיה עוזרי. למד אצל סבו מצד אמו, רב העיר, הרב דוד מזעקי.[1] בגיל 17 הוסמך לרבנות.[2] עם פטירת סבו בשנת ה'תרפ"ח (1927) נתמנה לרב העיר ואב בית הדין.[1]

כדרכם של חכמי תימן לא נהנה מתורתו, והתפרנס בעיקר ממסחר בפולי קפה.[1]

בשנת ה'תש"ב (1942) חלה, ונפטר לאחר שנה, בבוקרו של יום רביעי כ"ג בניסן ה'תש"ג (28 באפריל 1943), בגיל 42.[1]

על שמו הוקמה בשנת ה'תשס"א (2001) הישיבה לחוזרים בתשובה נזר ישראל בעיר מודיעין עילית, בראשות נכדו, הרב מנשה עוזרי.[1]

תורתו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרסם בצנעא, וכשהיה מבקר שם היה לומד עם הרב הראשי מארי יחיא יצחק הלוי, ועם ידידיו מארי חיים כסאר ומארי חיים חובארה.[2] למד בצנעא גם בישיבות בית שרעבי, בית אלכסאר ובית אלשיך. פתח בביתו ישיבה.[1]

הופנו אליו שאלות בהלכה מקהילות שונות. בין תלמידיו היו הרב אברהם קוצ'אעי, הרב אברהם חייבי, הרב אברהם גברא, הרב יחיא והב, הרב שלום נהארי, הרב שלמה נהארי והרב אהרן שרעבי. גם מוסלמים באו להתדיין אצלו.[1]

בקהילתו התפללו בנוסח השאמי, והוא רצה להחזיר את קהילתו להתפלל בנוסח הבלדי. הדבר לא יצא לפועל עקב התנגדות אביו, שהורגל לנוסח השאמי. הוא קיבל את שיטתו של מהרי"ץ בחיבורו חלק הדקדוק, והעתיק את הערותיו לספריו. התנגד לדרך הדרדעים ולחם בניצני התנועה שצמחו בקהילתו.[1]

פעל על מנת להציל יתומים מהתאסלמות (לפי החוק בתימן). ניצל ממאסרים ופגיעות של המוסלמים בזכות קשריו עם אחד השייח'ים הגדולים.[2] שלט בשפה הערבית, ובכך עזר ליהודים מול השלטונות. בנה והקים מכיסו תלמוד תורה ("מדרש" בלשון יהודי תימן) לילדי הקהילה, מקווה טהרה מרכזי ובית כנסת גדול.[1]

בנערותו חיבר שירי כמיהה לארץ ישראל, לירושלים, לבניין בית המקדש ולגאולת ישראל. הוא תיאר את מצב היהודים בגלות כהשפלה, ובאחד משיריו, שכתב בשנת ה'תר"ף (1920) בהיותו כבן 19, כתב כי עידן הגלות עומד להסתיים: "ראינו כי בני יעקב מושלכים בזמן הזה, מצפים למשיח שיקרב, כי הזמן מחושב כמו השמש בשקיעתה, ולבי כבר רוצה לברוח" (מתורגם).[1]

הרב חיים יצחק הלוי, רב העיר הרצליה, כתב עליו:[1]

הר"ר ישראל עזירי זצ"ל, היה מפורסם כירא את ה' מרבים, ונמנה עם פרנסי הדור החשובים בעירו. גומל חסדים ועוזר לנצרכים, מדת היושר הייתה נחלתו, ומראה פניו לסמל הכבוד... עלה אל הרב [מארי יחיא יצחק הלוי] במיוחד להשתעשע בדברי תורה ... וגם בהיותו נמנה עם חשובי עסקני הציבור הנאמנים והמסורים לשרת את קהל ה', התחבב על כל מכריו וידידיו... שש ושמח היה לעשות רצון אביו שבשמים.

הרב עמרם עוזירי, מלאך ה', עמ' ט"ו-ט"ז

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הרב עמרם עוזירי, מלאך ה' - מתולדות רבינו ישראל עזירי זתע"א, ה'תש"ף (2020)
  2. ^ 1 2 3 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 440–441