ישראל עוזרי
 | |
| לידה |
1901 ה'תרס"א תימן, בית עד'אקה |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 1943 (בגיל 42 בערך) כ"ג בניסן ה'תש"ג תימן, בית עד'אקה |
| מדינה |
תימן  |
| תקופת הפעילות |
? – 28 באפריל 1943 |
| תחומי עיסוק | ראב"ד בית עד'אקה |
| רבותיו | מארי דוד מזעקי |
| תלמידיו | הרב יוסף נחום, הרב אברהם קוצ'אעי, הרב אברהם חייבי, הרב יחיא והב |
| חתימה |
 |
  | |
מארי ישראל עוזרי (במקור: עְזַיְרִי, ה'תרס"א – כ"ג בניסן ה'תש"ג, 1901 – 28 באפריל 1943) היה רב ואב"ד בעיר בית עד'אקה בתימן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיר בית עד'אקה לשלום ורומיה עוזרי. למד אצל סבו מצד אמו, רב העיר, הרב דוד מזעקי.[1] מילדותו שקד על תלמודו וניחן בכישרון גדול בחכמתו, במידותיו ובמנהיגותו.
לימים כשבגר, עמד בראש שיירה שארגן כדי לעלות לארץ ישראל, אולם אז התבשרו כי הבריטים ששלטו בעיר עדן ובארץ ישראל לא מאפשרים את העלייה.
בגיל 16 נשא אישה, אולם לאחר כשנתיים התאלמן עקב פטירת אשתו בסמוך ללידתה את בתם. בהיותו כבן 19 נשא אשה בשנית.
בגיל 17 הוסמך לרבנות.[2] עם פטירת סבו בשנת ה'תרפ"ח (1927) נתמנה לרב העיר ואב בית הדין, והתפרסם כאחד מגדולי הפוסקים במרכז תימן. מנהיגי הקהילות היהודיות פנו אליו בנושאים שונים ולא רק בענייני הלכה.
הוא נודע במלחמתו למען החלשים, ופעמים רבות לא חשש להתעמת מול שליטים אכזרים שהתעללו ביהודים, ובאומץ רב הצליח לשכנע את מלך תימן, האימאם יחיא, לפטר אותם, ובכך הציל קהילות ויהודים רבים מעלילות שווא. מנהיגי הערבים רחשו לו כבוד רב והם החשיבוהו לנביא. לצד דאגתו לענייני הדת ולחינוך הדור הצעיר, פעל רבות בגמילות חסדים ובפרט לעניים ואלמנות. הוא הציל ילדים יהודים רבים משמד. אותם ילדים נלקחו בכוח על ידי המוסלמים לאחר שהוריהם נפטרו. הרב ישראל הצליח להבריח את הילדים תוך סיכון עצמי רב אל מקומות מסתור בתימן, ומשם דאגו להבריחם לארץ ישראל.[1]
כדרכם של חכמי תימן לא התפרנס מתורתו, ונהנה מיגיע כפיו כסוחר, בעיקר ממסחר בקפה.[1]
הרב ישראל התפרסם גם בעיר הבירה צנעא. הוא נהג לבקר רבות בישיבותיה שם נשא ונתן בתלמוד ובפוסקים עם חכמי העיר, ובפרט עם ראב"ד צנעא הרב יחיא יצחק הלוי. הרב יצחק הלוי העריץ את אישיותו וחריפותו של הרב ישראל עוזירי ואף התבטא עליו במילים "אינני מכיר תלמיד חכם מפולפל כמוהו בכל תימן!".
בשנת ה'תש"ב (1942) חלה, ונפטר לאחר שנה, בבוקרו של יום רביעי כ"ג בניסן ה'תש"ג (28 באפריל 1943), בגיל 42. בזמן הלוויה דרשו המוסלמים לקברו בחלקת המוסלמים כי טענו שהוא נביא ועל כן לא ייתכן לקברו בבית הקברות היהודי, הלוויה עוכבה, ולאחר הפצרות ותחנונים מצד היהודים, הצליח המושל המחוזי לשכנע את המוסלמים לבל יפריעו ליהודים לקברו בבית הקברות היהודי.[1]
על שמו הוקמה בשנת ה'תשס"א (2001) הישיבה לחוזרים בתשובה נזר ישראל בעיר מודיעין עילית, בראשות נכדו, הרב מנשה עוזרי.[1]
תורתו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהיה מבקר בצנעא, היה לומד עם הרב הראשי מארי יחיא יצחק הלוי, ועם ידידיו מארי חיים כסאר ומארי חיים חובארה.[2] למד בצנעא גם בישיבות בית שרעבי, בית אלכסאר ובית אלשיך. פתח בביתו ישיבה.[1]
הופנו אליו שאלות בהלכה מקהילות שונות. בין תלמידיו היו הרב אברהם קוצ'אעי, הרב אברהם חייבי, הרב אברהם גברא, הרב יחיא והב, הרב שלום נהארי, הרב שלמה נהארי והרב אהרן שרעבי. גם מוסלמים באו להתדיין אצלו.[1]
בקהילתו התפללו בנוסח השאמי, והוא רצה להחזיר את קהילתו להתפלל בנוסח הבלדי, הנוסח המקורי של יהודי תימן. אולם כשראה שהדבר לא מתקבל אצל אביו ואחרים בלב שלם, השאיר את המצב כפי שהוא, כי ראה בשלום ובאחדות הקהילה ערך גדול יותר. הוא קיבל את שיטתו של מהרי"ץ בחיבורו חלק הדקדוק, והעתיק את הערותיו לספריו. אף על פי שפסק כהרמב"ם הוא התנגד למחלוקת שעוררו הדרדעים, ובהיותו בצנעא היה משיב לכל טענותיהם ובכך היה משקיט את עוצמת המחלוקת.[1]
פעל על מנת להציל יתומים מהתאסלמות (לפי החוק בתימן).[2] שלט בשפה הערבית, ובכך עזר ליהודים מול השלטונות. בנה והקים מכיסו תלמוד תורה ("מדרש" בלשון יהודי תימן) לילדי הקהילה, מקווה טהרה מרכזי ובית כנסת גדול.[1]
בנערותו כתב שירים המבטאים את געגועיו לארץ ישראל ולגאולת עם ישראל. באחד השירים שכתב בשנת ה'תר"ף (1920) בהיותו בן תשע עשרה שנה, הוא כותב בערבית: ”ראינו כי בני יעקב מושלכים בזמן הזה, מצפים למשיח שיקרב, כי הזמן מחושב כמו השמש בשקיעתה, ולבי כבר רוצה לברוח” (מתורגם).[1]
הרב חיים יצחק הלוי, רב העיר הרצליה, כתב עליו:[1]
הר"ר ישראל עזירי זצ"ל, היה מפורסם כירא את ה' מרבים, ונמנה עם פרנסי הדור החשובים בעירו. גומל חסדים ועוזר לנצרכים, מדת היושר הייתה נחלתו, ומראה פניו לסמל הכבוד... עלה אל הרב [מארי יחיא יצחק הלוי] במיוחד להשתעשע בדברי תורה... וגם בהיותו נמנה עם חשובי עסקני הציבור הנאמנים והמסורים לשרת את קהל ה', התחבב על כל מכריו וידידיו... שש ושמח היה לעשות רצון אביו שבשמים.
— הרב עמרם עוזירי, מלאך ה', עמ' ט"ו-ט"ז
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב עמרם עוזירי, מלאך ה' – מתולדות רבינו ישראל עזירי זתע"א, ה'תש"ף (2020)
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 440–441
- "אור ישראל", גיליון ז', אדר ה'תשנ"א