משכנות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת הנחלאות

משכנות ישראל (בקיצור: משכנות) מהשכונות הראשונות אשר הוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים כיום חלק משכונת נחלאות.

רקע להקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף מאה ה-19 התגבר תהליך גידול האוכלוסייה היהודית בירושלים. תהליך זה, בנוסף להתפוררות האימפריה העות'מאנית הביא להידרדרות תנאי המגורים בעיר העתיקה. מוצא יחיד להתפוצצות האוכלוסין היו מגורים מחוץ לחומות העיר וכך החל תהליך בנין ירושלים מעבר לחומותיה. תחילה נוסדו שכונות חדשות הממוקמות בעיקר משני צדי רחוב יפו - שהיה גם אז אחד מצירי התנועה המרכזיים. לימים נקרא אזור זה בשם לב העיר ו נחלאות והוא האזור התחום בין רחוב יפו, שדרות בן צבי, רחוב בצלאל ורחוב מסילת ישרים. היהודים שעברו לגור מעבר לחומות נקראו פורצי החומות.

בשנות השבעים של מאה ה-19 נוסדו באזור הקרוי היום נחלאות שכונות חלוציות ובהן השכונות האחיות אבן ישראל, ומשכנות ישראל, הקמתן הייתה על ידי אנשים שהתארגנו והקימו חברות - אגודות שיתופיות. תהליך היציאה מהחומות הביא להרחבת היישוב היהודי בירושלים, ובעקבות הרחבה זו נסללה הדרך למהפכה דמוגרפית וכלכלית בקרב תושבי ירושלים היהודים.

פורצי החומות נתפסו להתלהבות משיחית וראו בבניין ירושלים שלב בדרך אל הגאולה. משיחיות זו באה לידי ביטוי בכל האיגרות, התקנות וספרי הייסוד של אגודות המתיישבים המתחילים ומסתיימים בציטוטים נבחרים מספרי נביאים ומזכירים את גאולת ישראל.

העיקרון של אגודות המתיישבים היה לתת אפשרות לכל תושב לבנות לעצמו בית-מגורים בתשלומים נוחים שנפרסו על פרקי זמן ארוכים, כך יצא שהשכונות נבנו בדרך-כלל על ידי המתיישבים.

ומספר אליעזר בן יהודה בחיבורו ירושלם החדשה

"...העיר ירושלם החלה להסיר מעליה מעט מעט את צעיף אלמנותה; כי ראתה כי החלו בניה לשוב אליה מעט מעט ולבנות הריסותיה – ותשמח האם הרחמניה הזאת, ותמח מעט דמעותיה מעל פניה, אף כי עוד לבה נשבר בקרבה, והנה היא מראה לבניה הבאים אליה מרחוק פנים צוהלים מעט, בראשית בֹאם, לחזק את לבבם ולאמר להם כי יש תקוה...ויהי כראות אנשי ירושלם, כי אך פחד שוא היה פחדם לשבת מחוץ לעיר, כי יושבי "משכנות שאננים", שאננים באמת ושלום להם כמו להיושבים בתוך העיר, ויחלו לחשוב גם הם להרחיב את גבולם מעט מחוץ לחומה..."

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של השכונה נובע מדברי בלעם שבנבואתו ראה בעיני רוחו את משכנות ישראל:

"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר
כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.
יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים
וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ.

במדבר כ"ד, ה-ז

וכן בדברי הנביא ישעיהו

"מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך-ישראל"

ישעיהו נד,ב.

ומספר אליעזר בן יהודה בחיבורו ירושלים החדשה:

"...ודבר בנין הבתים בחברה קנתה את לב כל אנשי ירושלם, ויואילו רבים, כעשירים כעניים, לבא בברית החברה ולבנות להם בתים, ובשנה אחת, היא שנת תרל"ה, נכונו שלש חברות חדשות לדבר הזה, ותהי החברה הראשונה חברת אנשים עשירים משלשה וחמשים איש ויקראו לה אב"ן ישראל" לפי מספר החברים; ותקנה החברה אדמה על דרך יפו, קרובה מנחלת שבעה (ששה גרוש האמה) ויחלו לבנות הבתים כמשפט הבניין במאה שערים, ויתנו החברים בראשונה איש איש חמש עשרה לירה לקנין האדמה, ולשנה נתנו שתים עשרה לירה. ועתה בעיר הזאת כששים משפחה. וחברה שנית נכונה בשנה ההיא, היא חברת "משכנות ישראל", מאנשים אשר לא יכלו תת-גם שש לירות לשנה בפעם אחת. ויהי מספר החברים בחברה הזאת בראשונה מאה וארבעים. ותהי חובתם לתת בראשונה איש איש חמש לירות לקנין האדמה ותשעה גרוש וחצי לשבוע (כארבע לירות לשנה) ויקן הוועד אדמה לא רחוק מ"אבן ישראל" (נגבה מערבה, כשלשה גרוש האמה)"

מוסיף הלבנון:

"...באייר תרל"ה נוסדה חברת אבן-ישראל עם 45 חברים, שקנו חלקה על דרך יפו ובנו עליה 10 בתים,על שטח של 12,150 אמה. באלול תרל"ה נוסדה חברת משכנות –ישראל שליד אבן-ישראל. בחברה 130 חברים, והשטח-31,360 אמה. החברה החל ה לבנות בנינים בשכונה זו. מתכננים בה 140 בתים. נבנו כבר 16,מהם אחד בית תפילה עם בור מים מתחתיו..."

הקרקע עבור שכונת שכונת משכנות ישראל נקנתה יחד עם הקרקע של שכונת אבן ישראל וזאת תוך התגברות על קשיים שהערימו רוכשים פוטנציאליים אחרים - בעיקר אגודות נוצריות שלטשו עיניים לשטח.

בין חברי הוועד של חברי השכונה היו יוסף ריבלין ויואל משה סלומון.

בניית השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה ריבלין ממקימי השכונה, מספר בעיתון הלבנון:

"... החברה הזו נתייסדה בראש חודש אלול תרל"ה, ועפ"י המידה שמדד האדריכל את אחוזתה, יבואו בה 140 בתים גדולים וטובים עם אכסדראות ומרתפות וכל הדרוש למושב בית, וחיש מהר נמלא מספר בני החברה, ובונה ירושלים מוליך לימין החברה זרוע תפאורה וימים הצלחה נפלאה, ועד היום כבר נבנו 16 בתים מפוארים, והאחר מיוחד לבית תפילה ותחתיו בית מקוה מים ובור גדול להכיל מים לשתייה, אשר בהיבט על מצב ירושלים בעיניו יפלא,מי שם המטמון הזה באמתחת החברה"

סכמה זו - חצר וסביבה מבנים הסוגרים אותה, בין היתר לצורכי ביטחון התושבים וכן מערכת עצמאית לאספקת צורכי התושבים כגון מים ומזון מחד וצרכי הרוח של הקהילה ישמש כמתווה לשכונות שייבנו בצמוד.

על תקנות חברת 'משכנות ישראל' ועל הקמת השכונה מוסר גם העיתון האריאל בשנת 1876 על פי הדווח החברה קנתה את השטח שליד שכונת אבן-ישראל. הוחלט שכל שנתיים יוחלף ועד השכונה ולוועד החדש יימסרו כל העניינים הכספיים והאחרים של השכונה. גודל הבתים שיבנו יהיה שש על שש מטר. הבתים יהיו צמודים זה לזה משני כיוונים, וחלונות יהיו רק בצד הפתח הפונה אל החצר. חלוקת הדירות בין החברים תהיה על-פי גורל. בשנת 1880 פרסם ועד שכונת משכנות ישראל את הפרטים הבאים על השכונה:

"...החברה האדירה "משכנות-ישראל" נתייסדה באלול תרל"ה.את השדה קנתה בתשרי תרל"ו ועד כה בנתה שמונה ועשרים בתים, ושני בורות גדולים... ובית מדרש-אשר בתמוז תרט"ל (תרל"ט) קנהו הרב ר' אברהם ב"ר יוסף נ"י מלונדון-ונקרא שמו "בית אברהם" ובית לתנור וחדרים למקוה טהרה..."

לפי התוכנית רצו מיסדי השכונה לבנות 140 בתי-דירות. אך מחמת אילוצים שהיו בעיקרם כלכליים נבנו בשלב הראשון רק 44 בתים. הקרקע שנותרה נגאלה רק כעבור זמן.

על פי ספר היישוב מחוץ לחומת העיר תולדות השכונות ומיסדיהן מראשית הוסדן משנת הכת"ר עד היום (תרצ"ט) מאת פנחס בן צבי גראייבסקי נקנה המגרש בו שוכנות שתי השכונות אוהל משה ומזכרת משה על ידי הוועד של השכונות הוותיקות יותר אבן ישראל ו משכנות ישראל ועל השטח נבנו השכונות החדשות מכספי קרן מזכרת משה - קרן שהוקמה בשנת 1874 על מנת להנציח את זכרו של משה מונטיפיורי על ידי הקמת מפעלי התיישבות בארץ ישראל.

עד לבנין השכונות אוהל משה ומזכרת משה שמשה הקרקע במשכנות ישראל שלא נוצלה לבנייה לזריעת חיטה. וכך קיימו המתיישבים את המצוות התלויות בארץ.

מספר יוסף ריבלין ממיסדי השכונה:

"...זה שובי הביתה מן השדה מאחר הקוצרים בשדה משכנות ישראל, אשר אמרנו מדוע תשב האדמה העומדת להיבנות אחר שנים הלא טוב כי נזרעה חיטים ותתן הארץ את יבולה לנו... והאמנתי כי ישראל שוכנים על אדמתם, והנני הולעים בחילי להביא ביכורים... אל בית אלוקי יעקב וברוך השם אשר החל לקדשנו במצוות התלויות בארץ..."

בתי גורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצמוד ובתוך שכונת משכנות ישראל נמצאים בתי הגורל הידועים גם כ"שכונת בתי גורל" שנוסדה בשנת 1885 בכספו של הרב נתן מרקוס אדלר שהיה הרב הראשי של לונדון. השכונה נבנתה עבור עולי תימן, שהגיעו לארץ כשלוש שנים קודם לכן וחיו בחוסר כל ועוני משווע. בקיר בתי השכונה קבועה כתובת המציינת את נדבת הצדיק למען עניי ירושלים.

השכונה היא לא יותר מ-12 דירות בבתים מסויידים. שמה של השכונה ניתן לה, מכיוון שדייריה זכו בדירותיהם באמצעות הפלת גורל. מאחר שמספר הדירות המצוי היה קטן ממספר חברי הקהילה היו הם מתחלפים בדירות מפעם לפעם.

במרכז השכונה בית כנסת זעיר, ששמו כשם השכונה "בית כנסת הגורל", ושוכן בקומה שנייה של אחד המבנים. בית הכנסת הוא הראשון של עדת יהודי תימן בירושלים ונבנה בשנת התרמ"ד 1884, כאשר הישיבה הייתה על גבי ספות ארוכות, שלא כמו בכמה מבתי הכנסת הקטנים בנחלאות, יש בבית הכנסת עזרת נשים נוחה אלא שעל מנת להיכנס אליה יש לעבור לסמטה המקבילה לסמטת בית הכנסת.

על בית הכנסת כתובת כדלקמן:

"קל"ה זאת בית הכנסת של"ו נבנתה על בתי הגורל שבשכונת משכנות ישראל בהשתדלות ובעזרת האחים שלום וחיים בני המנוח יוסף טוב בשנת התרמ"ד"

רבי אריה לוין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפינת רחוב רבי אריה, התגורר הרב אריה לוין, שנודע כרבי אריה ורבם של האסירים. על דלת ביתו קבוע עדיין שלט בכתב יד המפרט את שעות קבלת הקהל של הרב. הרב אריה לוין כיהן כמשגיח בישיבת עץ חיים בירושלים. היה ידוע כבעל חסד, נודע בכינויו "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה ללכת לאסירים בבתי הכלא, כבר בתקופת המנדט הבריטי, לעודד את רוחם, ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודע ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים על מנת לעודד את יושביו.

אזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיבור סליחות שפורסם בעיתון "אותיות" אלול תשס"ב 2003 לוקחת תמר הירדני את הקורא לסיור סליחות בשכונות ירושלים ומספרת:

"...אמנם חלפו שנים רבות מאז גדל יצחק נבון בנחלאות, אולם נדמה כי מחוגי הזמן כמעט ולא פגעו בלילות אלול הסוערים שם גם היום: בשעה 2:30 פותחים התימנים את לילי הסליחות שלהם בבית הכנסת העתיק על שם רבי שלום שבזי בשכונת 'משכנות ישראל'. דלתות הברזל הכבדות של בית הכנסת חורקות קצת בשעה המאוחרת כל כך, אך המתפללים, שניעורו זה עתה משנתם הקצרה, כבר אצים רצים: זה מסדר את סידורי הסליחות על השולחנות, האחר מכין את השופר העתיק, ומתנדב זריז ממהר חרש בסמטאותיה הצרות של השכונה, כדי להעיר את הנרדמים המתקשים קצת להיפרד מהכר. סליחות מיוחדות יש להם, לתימנים, והן אף נקראות בשם מיוחד – 'אשמוּרות'. האוזן עוד מנסה להסתגל להברה התימנית המסתלסלת, והנה בתי הכנסת האחרים כבר מסירים מעליהם את קורי השינה."

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 31°46′58″N 35°12′53″E / 31.78264°N 35.21474°E / 31.78264; 35.21474