חנה אופק-גנדלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה אופק-גנדלר
מדינה ישראלישראל ישראל
שופטת קבועה בבית הדין הארצי לעבודה
דצמבר 2016 – מכהנת
(כ־7 שנים ו־20 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חנה אופק-גנדלר (נולדה ב-1969) היא שופטת בבית הדין הארצי לעבודה.

נולדה בישראל. בשנת 1987 סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון בליך ברמת גן. בשנים 1988-1990 שירתה בצה"ל. בשנת 1994 סיימה תואר ראשון במשפטים, בשנת 2000 תואר שני ובשנת 2005 לימודי דוקטורט במשפטים, כולם באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1994-1995 התמחתה בבית המשפט העליון ובשנת 1995 הוסמכה כעורכת דין. בין 1995 ל-1998 עבדה כעוזרת משפטית בבית המשפט העליון, ולאחר מכן בשנים 1998–2016 עבדה כפרקליטה במחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה. בדצמבר 2016 מונתה לשופטת בבית הדין הארצי לעבודה.

ביולי 2017 פרסמה מאמר בכתב העת 'עיוני משפט' של אוניברסיטת תל אביב, ובו טבעה את המושג 'ענוחה', הלחם בסיסים של עבודה ומנוחה ועסקה בהשפעות העידן הדיגיטלי על טשטוש הגבולות בין עבודה למנוחה - תופעה הפוגעת ברציונל החברתי שמאחורי חוק שעות עבודה ומנוחה, תוך הצגת שיקולי המדיניות שיש להתייחס אליהם בהסדרה משפטית של הסוגיה.[1][2]

ב-אוגוסט 2020 כתבה את פסק הדין אשר קבע כי החלטתו של נציב שירות המדינה שלא לאפשר לרופא שהורשע בהחזקת חומר פדופילי להתמנות לרופא הפיקוח על שירותי בריאות הילד בלשכת הבריאות במחוז הצפון, היא סבירה. לפסק הדין שכתבה הצטרפה גם נשיאת בית הדין השופטת ורדה וירט לבנה והשופטת לאה גליקסמן.[3]

ביולי 2023 פסקה אופק-גנדלר וקיבלה את ערעור עיריית פתח תקווה כנגד פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב אשר קבע שתשלם 492 אלף שקלים לרב ששימש כרב שכונת הדר גנים. השופטת ביטלה את פסק הדין, וקבעה כי הרב לא היה רב שכונה שכן מינויו לא עלה בקנה אחד עם ההנחיות בנושא, והמשרד לא נתן אישור תקציבי להעסקתו.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]