חנה טואג

חנה טואג (נולדה ב-23 באפריל 1951, י"ז בניסן ה'תשי"א) היא סופרת ומשוררת ישראלית^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טואג נולדה בבאר שבע להורים יוצאי לוב ומצרים. היא בוגרת בית הספר התיכון מקיף ב', בוגרת תואר ראשון בספרות משווה וספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן וגם בעלת תעודת הוראה. בשנת 1995 למדה קולנוע וטלוויזיה בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב.

בין השנים 1977–2007, שימשה כאשת חינוך, בתחילה כמורה לספרות בתיכון רוגוזין שבקריית גת, בהמשך כרכזת ספרות וכמנהלת פדגוגית.

ב־2001 זכתה בפרס בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". וב־2004 יצא קובץ ספוריה "עלים של חסה" שנקרא על שמו של הסיפור שזכה. בשנת 2007 יצאה לפנסיה מוקדמת מההוראה והפנתה את מרב זמנה לכתיבה. טואג כותבת רומנים. פרוזה ייחודית עם נגיעות ליריות ויסודות של סוריאליזם.

שיריה של טואג ראו אור בכתבי עת רבים ובין היתר ב: פסיפס, משיב הרוח, מאזניים, הכיוון מזרח ואחרים שולבו באנתולוגיות בין היתר: עורו הישראלים, אלפיים שנות שירה של השפה העברית, ובשדה כובס.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עלים של חסה" קובץ סיפורים קצרים, הוצאת כרמל, 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר הביכורים של טואג, מאגד סיפורים קצרים המשקפים עולמות פנימיים של דמויות שונות וביניהם "העיוור שרואה ריחות" הדמות המזדקנת שחולמת על ליל רומנטי בטוסקנה וזו שחולמת מהבקתה בכפר האתיופי על אהבה. הסיפורים הקצרים מציגים אהבות נכזבות, דמיונות, טירוף ומוות ומשלבים זאת בדמיון עשיר, צבעים מרהיבים ולכל אחיזה במציאות ומפגש עם הצד האפל של הנפש.

נועה מנהיים כתבה על הספר ב"זמן תל אביב" במדור ספרות:

"לכאורה, עוד ספר ביכורים. רק לכאורה, כי ספרה של חנה טואג "עלים של חסה", ממחיש את הפער בין סיפורים קצרים שהם סקיצות לקליפים או סתם הגנבות של רגע, לסיפורים קצרים המבקשים להציג לפנינו, בהרף עין, תמונת עולם שלמה. ייתכן שזה נובע מעולמה הפנימי העשיר. תהיה הסיבה אשר תהיה, אפלוליתם, קדרותם וניצוצות הצבע והפנטזיה שבכל זאת מצליחים להאיר אותם, הופכים את סיפורי הקובץ לראויים בהחלט."

קובץ הסיפורים הקצרים "עלים של חסה" יצא במקביל במהדורה הדיגיטלית של אינדיבוק ושל בוקסילה (Booxilla).

הסיפור "עלים של חסה" מתוך אוסף הסיפורים הקצרים תורגם לספרדית, נכלל באנתולוגיה "אחד אלוהינו" של ירון אביטוב וזכה בתחרות הסיפור הקצר ב"הארץ", 2001.

מנימוקי השופטים:

"גיבורת הסיפור "עלים של חסה" ממלאה בהקפדה וברצון אחר כל ציפיותיה של החברה שהיא חיה בה. היא, "אשת חיל" החרדית האידיאלית - עקרת בית, אם לשמונה ומפרנסת. חייה מוכתבים על ידי המצוות שהיא שומרת בהקפדה, וללא כל הערכה, הכרה או אפילו אמון מצדו של העילוי ששודך לה. אותו איש מצמצם את מערכת היחסים שלהם לשורת פקודות ולבחינה ספקנית של ביצוען, ודוחה כל ניסיון להתקרבות מצדה. אפילו יחסי האישות שלהם נטולי חום וחיבה ומצטמצמים במילוי המצווה שבהם. הדיכאון שהיא שוקעת בו כתוצאה מכך מתואר באמפתיה ובכישרון רב, והביקורת אטימותם של בן הזוג והחברה הסובבת משתמעת מתוך הסיפור בלא כפייתה של פרשנות חיצונית. לקראת סוף הסיפור מידרדרת הגיבורה למחוזות של טירוף ומוצאת נחמה ונקמה במרידה דווקא ברמשים מטילי האימה שסימלו בעיניה בעבר את שלטונו של בעלה. בכך מתעשר הסיפור ברבדים סמליים ובממדים פנטסטיים. רגישות העיצוב ומקוריותו של העולם הסיפורי מבליטות את "עלים של חסה" על פני רוב הסיפורים שנשלחו לתחרות."

לאורה, הוצאת מודן, 2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר מתרחשת בלוב הקולוניאלית, המצויה באותן השנים תחת כיבוש איטלקי, ומגוללת את סיפור האהבה האסור של לאורה היהודייה שהרתה ללורנצו (חייל איטלקי שאינו יהודי), ערב מלחמת העולם השנייה. בספר דמויות נוספות המחדדות את הלך הרוח, ביניהן: אם המשפחה (אמיליה בן עטר), מפרנסת יחידה לאחר רצח האב במדבר, איתה מתגוררים הסב העיוור (שמצליח לראות מעבר למציאות), האח מנואל והתינוק רפאל. את הרומן ביססה טואג על תחקיר ועל הווי העדה הלובית המוכר לה מבית אימה, והוא נכתב כמחווה לקהילה היהודית עשירת המסורת בלוב^[2].

זוהי הפעם הראשונה בספרות העברית, שהתקיים עיסוק בחיי היהודים בלוב הקולוניאליסטית (ערב מלחמת העולם השנייה). על ספר זה זכתה טואג בפרס קוגל, מנימוקי השופטים: "לאורה הוא רומן ביכורים של חנה טואג, אך בשלותו הרעיונית והרגשית, בנוסף לערכו הספרותי, מאפשרים לראות בו אחד הרומנים המשובחים שנכתבו בישראל בשנים האחרונות" (פרופ' יוחאי אופנהיימר, אוניברסיטת תל אביב).

בשנת 2012 יצא הרומן "לאורה" במהדורה הדיגיטלית של Getbooks.

הרובע הקטן, הוצאת אבן חושן, 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה לירית רגישה, המפגישה בין ריאליזם ובין פנטזיה. גיבור הספר יוצא למסע בעקבות צרור מכתבים שכתבה חבצלת (אימו) לאחותה (אסתר) במשך 40 שנה וזאת לאחר שבחרה ללכת אחר אהבה אסורה. מסעו של הגיבור, הוא מסע בזמן ומסע נפשי אל המודעות העצמית ואל החיבור לשורשים^[3].

שלומית כהן אסיף כתבה על הספר:

"הרובע הקטן" הוא ספר עמוק ועשיר, מלא התבוננות שיש בה משהו מטפיזי. הוא מכיל 56 פרקים קצרים והכתיבה אינה כרונולוגית, אלא משחקת בין הזמנים ומריצה את העבר לעתיד ואת ההווה לעבר. טואג מחברת ביניהם ומוצאת גשר בין הקטבים השונים של החברה השסועה שלנו. הספר מביא איזו נחמה לקורא: אמונה באדם, שאינו אלא רובע קטן בתוך רובע גדול, ובאפשרותו של הפרט לבחור ולנתב את דרכו במציאות המבולבלת. וכל זה על גשר רחב דיו, בלי לדחוף, יש בו מקום לכולם, לכל הצבעים ובני הצבע... בכל ספריה יש איזו תיבת תהודה של ניגון יהודי מרגש הפורטת בפיוטיות ומציירת עולם דימויים מקורי".

אהבה מסותרת, הוצאת כרמל, 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן לירי ציורי, המשלב מעט סוריאליזם בעודו מגולל רומן בין יהודייה לערבי. בשפה קולחת, מתארת טואג מציאות בלתי נסבלת. מלבד האהבה האסורה מופנה זרקור אל עבר מצב שכונת הרכבת בלוד, מעמדן של הנשים הערביות, העוולות החברתיות ושאלות הזהות. לאורכו של המסע, שזורות אפיזודות מצד דמויות המשנה, אשר חוות: שכול, אובדן ותחושת תלישות, בעולמות המתנגחים זה בזה ללא הכרעה^[4].

המשורר והסופר מרדכי גלדמן כתב על הספר:

"קראתי בספרה החדש של חנה טואג "אהבה מסותרת" מרותק ונרגש. הוא כתוב ברגישות רבה, ביצירתיות ובחכמת לב. עניינו נישואיה של יהודיה לערבי מאהבת נעורים, הגורמים לה להתאסלם, לחבוש חיג'אב ולגור עמו בכפר משפחתו. לכאורה הסיפור הזה תוצאותיו ידועות מראש - ייסורים וחוויה של התפצלות. אבל חנה מגוללת את הסיפור במקוריות, ביכולת המצאה ובאמפתיה נדירה. כך אנו מכירים את העומק הטרגי של נפש הגיבורה ושל סובביה - בעלה, ילדיה, חמותה ואחרים - ואת עומק הפצע ביחסי יהודים וערבים..."

הרומן אהבה מסותרת, פורסם בשנת 2015 במהדורה הדיגיטלית של אתר "עברית".

"שלוש מטפחות" הוצאת כרמל, 2021[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציר העלילה: איסבל היא בת לצאצאי האנוסים בעיירה בלמונטה שבצפון פורטוגל, עיירה שלאורך מאות שנים הצליחה לשמור בסתר על יהדותה ומנהגיה היהודיים עד לגלויה ב־1917 על ידי המהנדס היהודי פולני שמואל שוורץ. איסבל נעה בין שני עולמות: עולמה הסגור של העיירה וזה המודרני, שבחוץ. היא עוברת לליסבון הבירה, לומדת באוניברסיטה ספרות ואנגלית ומלמדת באחד מבתי הספר התיכוניים בעיר. הספר מתאר את תהליך התחקותה אחר שורשיה ההיסטוריים והרוחניים כיהודייה. סבתּה, גבריאלה, מותירה לאיסבל לאחר מותה ירושה חידתית, שנכדתה תצטרך לפענח בדרכה אל מהותה ושורשיה. במהלך העלילה מתוודע הקורא אל דמויות שונות, ביניהן קרובי המשפחה ואנשי העיירה ואל מסורת נדירה ומיוחדת ששרדה בעיירת מולדתה. כאן הנר לא כבה לעולם, כפי שלא כבה במקומות אחרים בהם אוימו היהדות והיהודים. במכחול רגיש ולירי הנע מהריאליסטי לסוריאליסטי מתפתחת העלילה המשלבת היסטוריה, געגוע וחלום.