חרם קיסרי
חרם קיסרי (בגרמנית: Reichsacht) היה סוג של ענישה בתקופת האימפריה הרומית הקדושה.
החרם יכול היה להיות מוטל על ידי הקיסר עצמו או על ידי מי מטעמו וכן על ידי בית משפט שהוכר על ידו.
אדם שהוטל עליו חרם קיסרי יכול היה לפנות בבקשה לגוף שהטיל את החרם לביטולו, אם כי גרסה מסוימת של החרם הייתה בלתי הפיכה.
אדם שהוטל עליו חרם קיסרי היה למעשה מנודה, ואיבד את כל זכויותיו ורכושו. מבחינה חוקית אדם כזה נחשב כמת, וניתן היה לפגוע בגופו או ברכושו בידי כל אדם אחר מבלי שהדבר יחשב כעבירה שעונש בצידה. הטלת חרם קיסרי הייתה מלווה תמיד בחרם מיידי ומקביל על ידי הקהילה הדתית כלפיו, וגם זכויותיו הדתיות הושעו. פרט לכך, חל איסור על כל אדם אחר לסייע בדרך כלשהי למוחרם.
חרם קיסרי יכול היה להיות מוטל גם על עיר, ואף על מדינה שלמה שנכללה במסגרת האימפריה. במקרה זה, יכלו מדינות אחרות לתקוף ואף לכבוש אותה. המשמעות של הטלת חרם קיסרי על ישות מסוג זה הייתה אובדן הריבונות וכל הזכויות החוקתיות שהוקנו לה במסגרת האימפריה ובחסותה.
דמויות שהוטל עליהן חרם קיסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היינריך הארי, דוכס סקסוניה ובוואריה (1180) על סירובו לסייע צבאית לפרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במלחמתו נגד הערים שהשתייכו לליגה הלומבארדית.
- היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (1235) על ניסיון המרד שלו באביו, פרידריך השני.
- פרידריך הרביעי, דוכס אוסטריה (1415) על תמיכתו באנטי-אפיפיור יוחנן העשרים ושלושה בועידת קונסטנץ.
- גץ פון ברליכינגן בגין מעשי שוד (1512) וחטיפה (1518).
- מרטין לותר ותומכיו (1521) בגין מינות ופיצול הכנסייה.
- יוהאן פרידריך מסקסוניה ופיליפ הראשון, רוזן הסן (1546) בגין הנהגת ברית שמלקלדן.
ערים שהוטל עליהן חרם קיסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיינץ (1163) לאחר רצח הארכיבישוף בידי אזרחי העיר.
- רוסטוק (1431) עקב שחיתות חברתית ושלטונית וסירוב לסייע לקיסר.
- מגדבורג (1547-1562) עקב תמיכה ברעיונות הפרוטסטנטים.
- דונאוורט (Donauwörth 1607) עקב הפרת שלום אאוגסבורג, אשר היוותה את אחד הגורמים לפרוץ מלחמת שלושים השנים.
