פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
Friedrich V. von der Pfalz
Gerard van Honthorst 006.jpg
פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
לידה 26 באוגוסט 1596
אמברג, נסיכות הבוחר מפפאלץ Flag of The Electoral Palatinate (1604).svg
פטירה 29 בנובמבר 1632 (בגיל 36)
מיינץ, נסיכות הבוחר ממיינץ Banner of the Electorate of Mainz.svg
מדינה נסיכות הבוחר מפפאלץ
דת נצרות פרוטסטנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג אליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד
שושלת בית ויטלסבאך
אב פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
אם לואיזה יוליאנה, רוזנת נסאו
צאצאים ראו בהמשך
הנסיך הבוחר מפפאלץ
תקופת כהונה 19 בספטמבר 161023 בפברואר 1623 (12 שנים)
הקודם פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
הבא מקסימיליאן הראשון, הנסיך הבוחר מפפאלץ
מלך בוהמיה
תקופת כהונה 26 באוגוסט 16198 בנובמבר 1620 (שנה ו-10 שבועות)
הקודם פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
הבא פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ (גרמנית: Friedrich V. von der Pfalz; ‏26 באוגוסט 1596 - 29 בנובמבר 1632) היה הנסיך הבוחר מפפאלץ בין השנים 16101623. בשנת 1619 הוכתר פרידריך כמלך בוהמיה, כחלק מהמרד הבוהמי שפתח את מלחמת שלושים השנים, אך הובס בשנת 1620 בקרב ההר הלבן, ובעקבות כך אף איבד את שלטונו בנסיכות הבוחר מפפאלץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך החמישי נולד באמברג שבפפאלץ העילית ב-26 באוגוסט 1596, לפרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ ולואיזה יוליאנה, רוזנת נסאו, בתם של וילם הראשון, נסיך אוראנז' ושארלוט דה בורבון. פרידריך השתייך לבית פפאלץ-זימרן, שהיה ענף של בית ויטלסבאך, והיה קשור לכל בתי המלוכה המובילים באירופה, ובהטבלתו השתתפו כמה אצילים חשובים. משפחתו של פרידריך הייתה קלוויניסטית, בשונה מהענף העיקרי של המשפחה ששלט בבוואריה והיה קתולי.

בעת הולדתו של פרידריך היה התפרצות של מגפת הדבר בהיידלברג, ומשום כך שהה פרידריך עד לשנת 1598 בפפאלץ העילית. בשנת 1604 שלחה אותו אמו לסדאן לדודו אנרי דה לה טור ד'אוברן, הדוכס מבויון, ובמהלך שהותו שם ביקר הרבה בביתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת. מורהו לתאולוגיה היה דניאל טיילניי הקלוויניסטי שלימדו, שחובה על כל נוצרי להתערב לטובת אחיו היכן שמתנכלים להם, וקרא לאחדות הנסיכים הפרוטסטנטים.

עלותו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1610 מת אביו פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ, ופרידריך עלה לשלטון במקומו. אולם, מכיוון שפרידריך היה קטין היה אמור הזכר הקרוב אליו ביותר לכהן כעוצר הנסיכות, אולם הקרוב ביותר היה וולפגנג וילהלם, רוזן פפאלץ-נויבורג שהיה קתולי, ומשום כך מינה אביו לפני מותו את יוהאן השני, רוזן פפאלץ-צווייבריקן לעוצר, ווולפגנג וילהלם נאסר. בעקבות כך פרץ עימות חריף בין הנסיכים, שהוביל בשנת 1613 להתערבותו של מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בסכסוך, והסתיים רק בשנת 1614 כשתפס פרידריך את השלטון בעצמו.

נישואיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיו של פרידריך תוכננו כחלק מהמדיניות של אביו לבצר את מעמדו בקרב המחנה הפרוטסטנטי באירופה. שניים מאחיותיו של פרידריך התחתנו עם שניים מהנסיכים הפרוטסטנטים המובילים: לואיזה יוליאנה מפפאלץ התחתנה עם יוהאן השני, רוזן פפאלץ-צווייבריקן, ואליזבת שארלוטה, נסיכת פפאלץ התחתנה עם גאורג וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג. בנוסף אביו ניסה לחתן את אחותו קתרינה סופיה מפפאלץ עם גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, אך הדבר לא יצא אל הפועל. בהתאם לכך ביקש פרידריך להתחתן עם אליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד, בתם של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ואן, נסיכת דנמרק. אולם בתחילה ניסה ג'יימס הראשון לחתנה עם לואי השלושה עשר, מלך צרפת, ורק לאחר לחצים של יועציו, שלא רצו להפר את מאזן הכוחות באירופה, החליט ג'יימס הראשון בשנת 1612 לחתנה עם פרידריך, על אף התנגדויותיה של אשתו. באוקטובר 1612 נסע פרידריך ללונדון על מנת לפגוש את כלתו, ובינואר 1613 התארסו השניים באופן רשמי. ב-14 בפברואר 1613 התחתנו השניים בטקס מפואר בארמון וייטהול, ופרידריך מונה לאביר במסדר הבירית. בדרכם להיידלברג שבגרמניה עברו הזוג דרך האג, וביקרו את דודו של פרידריך מוריץ, נסיך אורנג'.

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1614 הגיע פרידריך לבגרות, ונטל לידיו את השלטון. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה השתתפותו בוועידה של חבר האיחוד האוונגלי, אולם במהלכה חלה פרידריך בקדחת וכמעט מת. לאחר מכן השתנה מאוד פרידריך, ונהיה מאוד דיכאוני, והשאיר את השליטה בנסיכות בידי הקנצלר כריסטיאן הראשון, נסיך אנהלט-ברנבורג.

מבחינה פוליטית, התייצב פרידריך כמנהיג הנסיכים הפרוטסטנטים באימפריה הרומית הקדושה, וכמגן חירותם של האצילים הגרמנים נגד מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. מאז שלום אוגסבורג, מתיחות דתית צברה תאוצה ברחבי אירופה בעשורים הבאים. שלום אוגסבורג הופר ברציפות לאורך מחציתה השנייה של המאה ה-16, שכן בישופים שהמירו דתם לנצרות לותרנית סירבו לוותר על אדמותיהם, כמתחייב מהסכם השלום; נוסף על כך, הלך הרוח הקלוויניסטי התפשט ברחבי נסיכויות גרמניה, מה שהוסיף דת נוספת לאזור וערער את היציבות הדתית שהושגה קודם לכן; ולבסוף, הקתולים במזרח אירופה (פולין ושליטיה ההבסבורגים של אוסטריה) ביקשו להשיב את מעמד הבכורה של הנצרות הקתולית באזור. בנוסף, חלקו הראשון של ההסכם הפך את גרמניה לתשבץ שבו היו בעירבוביה נסיכים לותרנים וקתולים. כל עוד דת השליט הייתה דתם של רוב התושבים, המצב היה נסבל, אך אם לא כך היה, החל מצב של כפיה דתית ותסיסה של העם כנגד שליטיו. בנוסף, ההפוגה בת שנים עשר השנים של המרד ההולנדי עמדה לפוג בשנת 1621, והצפי היה לחידוש קרבות בין הרפובליקה ההולנדית לבין האימפריה הספרדית.

מיקומה המרכזי בגרמניה של נסיכות הבוחר מפפאלץ, הפך אותה לפגיעה ביותר לפשיטות של חיילי הקיסר מהנחלות של בית הבסבורג. נסיכות הבוחר הורכבה משני מחוזות נפרדים: פפאלץ התחתית באזור היידלברג, שהייתה אזור חקלאי, בעוד פפאלץ העילית באזור ארמברג הייתה אזור מכרות, עם אחת הכלכלות המצליחות ביותר באירופה.

מלך בוהמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתיאס, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומלך בוהמיה, מת בשנת 1619 מבלי שהותיר אחריו יורש ביולוגי. בן דודו, פרדיננד משטיריה, ירש אותו כמלך בוהמיה והיה לקיסר פרדיננד השני. הלה היה קתולי אדוק, אשר התחנך על ברכי הישועים, ושאף להחזיר את הקתוליות לגדולתה. משום כך היה בלתי אהוד על ידי תושבי בוהמיה, שהיו קלוויניסטים ברובם.

במאי 1618 שלח פרדיננד השני נציגים קתוליים מטעמו לבירת בוהמיה, פראג, על מנת שיכשירו את הקרקע לקראת הגעתו וביסוס מלכותו; ואולם תושביה הקלוויניסטים של העיר השליכום בבוז מחלון טירת ראדצ'ני במה שנודע כ"ההשלכה מהחלון של פראג", השליחים ניצלו הודות לגל אשפה שהיה מתחת לחלון שממנו נזרקו, אך המסר היה ברור - המרד הבוהמי פרץ. העימות התפשט ברחבי בוהמיה רבתי, הכוללת את מדינות בוהמיה, שלזיה, לוסאטיה ומוראביה, שטחים אשר סבלו בלאו הכי ממתיחות בין קתולים ופרוטסטנטים. האירועים זכו לתהודה רבה ברחבי היבשת, ומהומות בין-דתיות פרצו בערים ובממלכות נוספות. נראה כי לו הוגבל היקף המרד למזרח אירופה בלבד, מלחמת שלושים השנה הייתה מסתיימת כעבור שלושים חודשים לכל היותר. ואולם חולשתם של פרדיננד מזה והמורדים הבוהמיים מזה הביאה להתפשטות הלחימה גם לנסיכויות שבמערב גרמניה. פרדיננד נאלץ להזעיק את בן דודו, פליפה הרביעי, מלך ספרד, כדי שיסייע לו לדכא את המרי.

שלט האצולה של פרידריך החמישי כמלך בוהמיה

הבוהמים, אשר חיפשו נואשות אחר בני ברית שיילחמו לצידם כנגד הקיסר, גמרו אומר להצטרף לחבר האיחוד האוונגלי בהנהגתו של פרידריך החמישי. הבוהמים רמזו כי אם תאושר הצטרפותם לאיחוד וחסותו תיפרש עליהם, יוכתר פרידריך כמלך בוהמיה. הצעות דומות הוגשו לשליט דוכסות סבויה, קרלו אמנואלה הראשון ולשליט סקסוניה וטרנסילווניה, גאבור בתלן. שליטיה ההבסבורגים של אוסטריה, אשר ריגלו אחר התכתובות היוצאות מפראג, חשפו כפילויות אלה ופגעו משמעותית במעמדה הבינלאומי של בוהמיה, במיוחד בחצר הסקסונית.

עם זאת, בראשית המרד נחלו הבוהמיים הצלחות, תוך שהם נעזרים בגורמים פרוטסטנטים שונים ברחבי אירופה. תמיכה רבת חשיבות הגיעה מאוסטריה העלית, אזור שבו בני האצולה היו לותרנים וקלוויניסטים בעיקרם (מצב זה ישתנה משמעותית בשנים הבאות). הפרוטסטנטים באוסטריה התחתית הצטרפו אף הם למרד ובשנת 1619 מנהיגם, היינריך מתיאס פון תורן, צר על וינה עצמה. במזרח, נסיכה הפרוטסטנטי של טרנסילווניה, גאבור בתלן, זכה לברכתו ולתמיכתו של הסולטאן העות'מאני עות'מאן השני במסעו להונגריה הקתולית.

הקיסר פרדיננד מיהר לשגר צבא שיבלום את הבוהמים ואת בני בריתם מהשתלטות מוחלטת על ארצו. הרוזן בוקואה, בן בריתו של הקיסר ומפקד הצבא האוסטרי-קתולי, הביס את צבאות חבר האיחוד האוונגלי בפיקודו של הרוזן ארנסט פון מנספלד בקרב סבלט, אשר נערך ב-10 ביוני 1619. הדבר פגע בקווי התקשורת והאספקה של הרוזן תורן עם פראג, והוא נאלץ לסגת מהמצור שהטיל על וינה. באותו קרב איבדו הפרוטסטנטים גם בת-ברית מרכזית, דוכסות סבויה, שהתנגדה זה זמן רב להתפשטות ההבסבורגית ושלחה סיוע כלכלי נדיב ואף כוחות צבא שישמשו כחילות מצב במצודות פרוטסטנטיות חשובות בריינלנד. למרות הכישלון בסבלט, צבאו של הרוזן תורן הוסיף להתקיים כצבא יעיל ומיומן, ואף מנספלד ארגן מחדש את צבאו בצפונה של בוהמיה.

ב-26 באוגוסט 1619 נבחר פרידריך למלך בוהמיה, אולם יומיים לאחר מכן נבחר פרדיננד השני בתור קיסר האימפריה הרומית הקדושה, על ידי כל הנסיכים הבוחרים מלבד פרידריך[1], ובנוסף נבחר על ידיהם למלך בוהמיה.

לאחר הכתרתו של פרידריך, חתמו הנסיכויות המורדות של אוסטריה העילית והתחתית על ברית רשמית עם הבוהמים בתחילת אוגוסט, 1619, תוך שבינתיים המשיכו הצבאות הטרנסילבניים להתקדם בהונגריה, ועד שנת 1620 סילקו את כל צבאות הקיסר משם.

גנרל יוהאן ט'סרקלס פון טילי, מפקד צבאות הליגה הקתולית

ואולם, באותה שנה השתנו פני הדברים: הספרדים שלחו כוח עזר בפיקודו של אמברוסיו ספינולה כדי לתמוך בקיסר, בזמן שהשגריר הספרדי בווינה שכנע את סקסוניה הפרוטסטנטית לצאת נגד בוהמיה. הסקסונים פלשו לבוהמיה, כשהצבא הספרדי במערב מונע מכוחותיו של מנספלד לסייע לה. הספרדים אף ביקשו להשיג את תמיכתו של דוכס בוואריה ומנהיג הליגה הקתולית. תחת פיקודו של יוהאן ט'סרקלס פון טילי, צבא הליגה הקתולית (שבשורותיו שרת, בין היתר, הפילוסוף רנה דקארט כמשקיף), פלש לאוסטריה העלית, בשעה שצבא הקיסר פלש לאוסטריה התחתית. הדבר ניטרל את הגורם הפרוטסטנטי-אוסטרי ממעגל הלחימה. לאחר מכן התאחדו הצבאות ונעו צפונה לכוון בוהמיה. בקרב ההר הלבן, שנערך סמוך לפראג בשנת 1620, הכניע הקיסר פרדיננד השני את מלך בוהמיה, פרידריך החמישי. בוהמיה נותרה בשליטת ההבסבורגים מאז למשך שלוש מאות השנים הבאות.

מלחמת שלושים השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התבוסה בקרב ההר הלבן ברחו פרידריך ומשפחתו לשלזיה, ומשם ברחו להאג, שהייתה חלק מהרפובליקה ההולנדית. תבוסתו של פרידריך הביאה לפירוקו של האיחוד האוונגלי ולהחרמת נכסיו של פרידריך; ספרד, שביקשה לאגף את ההולנדים לקראת חידוש מלחמת שמונים השנים, השתלטה על אדמותיו של פרידריך לאורך הריין. פרידריך גורש מן האימפריה הרומית הקדושה ותואר הנסיך הבוחר מפפאלץ הועבר למקסימיליאן, דוכס בוואריה. הגם שנושל מנכסיו, הוסיף פרידריך לבחוש גם ממקום גלותו בפוליטיקה, וניסה לגייס תמיכה במטרותיו בדנמרק, שוודיה ובארצות השפלה. על אף נישואיו לאליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד בתו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה העדיף הלה לשמור על מדיניות מאוזנת בין הכוחות השונים באירופה ובהם בית הבסבורג, ובכך הוביל בעקיפין לתבוסתו של פרידריך.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1630 נחלץ גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, לעזרת הפרוטסטנטים בגרמניה, ובקרב ברייטנפלד, שנערך ב-17 בספטמבר 1631, הביס גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה את הצבא הקתולי. לאחר ניצחונו פנה אליו פרידריך בבקשת עזרה להחזרת שלטונו בפפאלץ, אולם גוסטב אדולף סירב לתמוך בפרידריך, ללא תמיכת אנגליה והולנד.

ב-17 במאי 1632 הסכים גוסטב אדולף לתמוך בפרידריך, בתנאי שיהיה כפוף לממלכת שוודיה, אולם פרידריך סירב. בסתיו 1632 החליטו האנגלים לשלוח חיל משלוח לטובת הפרוטסטנטים, אולם בשביל פרידריך זה היה מאוחר מעט, משום שבאוקטובר באותה שנה חלה פרידריך כתוצאה מזיהום, וב-29 בנובמבר 1632 מת פרידריך, ובנו קרל לודוויג ירש את הזכויות לשלטון בנסיכות הבוחר מפפאלץ.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1650 התחתן פרידריך עם אליזבת סטיוארט, נסיכת אנגליה וסקוטלנד, בתם של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה ואן, נסיכת דנמרק, ממנה נולדו לו 13 ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
 
מריה מברנדנבורג-קולומבאך
 
פיליפ הראשון, רוזן הסן
 
כריסטינה מסקסוניה
 
וילהלם הראשון, רוזן נסאו-דילנבורג
 
יוליאנה משטולברג
 
לואי, דוכס מונפנסייה
 
ז'קלין דה לונגווי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לודוויג השישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
 
 
 
 
 
אליזבת מהסן, נסיכת הבוחר מפפאלץ
 
 
 
 
 
וילם הראשון, נסיך אוראנז'
 
 
 
 
 
שארלוט דה בורבון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידריך הרביעי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואיזה יוליאנה, רוזנת נסאו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך החמישי, הנסיך הבוחר מפפאלץ
בית ויטלסבאך
נולד:22 בדצמבר 1617 מת:28 באוגוסט 1632
פרידריך הרביעי נסיכות הבוחר מפפאלץ
16101623
מקסימיליאן הראשון
פרדיננד השני ממלכת בוהמיה
16191620
פרדיננד השני